עפיפונים

זקוקה לנעליים לחורף

החלטתי שנעלי החורף הנוכחיות שלי כבר אינן שמישות/אופנתיות/לא בא לי עליהן, ולכן עליי להשיג לי זוגות חדשים. הבעיה היא שבכיסי אין ממון רב (גם לא בחשבון הבנק), אבל העיניים – רואות ורוצות הרבה…
קראתי בבלוג של גיברת קאופמן על קטלוג החורף המפתיע של נעלי "גלי", ונכנסתי להסתכל באתר שלהם.
וואו, איזו הפתעה! מצאתי מליון זוגות שאני רוצה. כמובן ש"גלי" בדרך כלל לא נחשבים כשם נרדף לאיכות, אבל אני יכולה להגיד שכל הסנדלים שקניתי שם אי פעם החזיקו מעמד שנים ואף היו נוחים מאוד, שזה לא פחות חשוב. אני עדיין זוכרת בחיבה זוג סנדלי עקב בצבע שחור ששימש אותי כ-5 שנים, והיה זוג סנדלי העקב הכי נוח שנעלתי מעודי, מנוחתו עדן *סניף* :'-(
שיהיה ברור, לא קיבלתי כלום מהיח"צ של גלי ולא יוצא לי כלום מהפוסט הזה, מלבד האפשרות להזיל ריר על דגמי הנעליים, עד שאלך לרכוש אותם במציאות. אין איזה מבצע 1+1 בקרוב או משהו??!!

כל התמונות נלקחו מהאתר של "גלי".

שתדעו לכם, שאת אלו כבר קניתי, עם הגיפטקארד של ראש השנה. מחכה כבר לנעול אותן עם ג'ינס.

אלו יהיו שלי החורף. או, כן. הם יהיו שלי.

מעניין אם הן נוחות.

קלאסיות

לא יודעת. בא לי מנומר. יראה מעולה עם תלבושת כל-שחורה, לדעתי.

קלאסי, שחור, עקב קטן, מושלם. מעניין אם זה נוח גם לכף רגל רחבה.

לקניות בסופרמרקט או לאחר הצהריים עם הילדים

365 ימים. 365 שמלות. 365 דולר.

מממ… יש מצב שה-resolutions שלי לשנה החדשה יהיו:
א. ללמוד לתפור.
ב. לרדת 20 ק"ג.
ג. בעקבות א' ו-ב', להפוך לגרסא הברונטית של הבחורה הזו.

מריסה החליטה שבמשך שנה שלמה היא לא תקנה בגדים בחנויות רגילות. היא הקציבה לעצמה 365 דולר לכל השנה, לקניות של שמלות וחצאיות יד שניה בלבד, שאותם תשפץ בעצמה, וכל יום תלבש יצירה אחרת. הבלוג הוא כבר ביום ה-286 שלו. כל יום מריסה גוזרת, תופרת, צובעת, ומעצבת לה אאוטפיט אחר. השמלות כל כך זולות כי חלק גדול מהן היו קרועות, מוכתמות ובמצב ממש גרוע. מריסה עושה בהן קסמים, ומתעדת הכל בבלוג שלה: New Dress A Day.

אהבתי מאוד את הרעיון, ורוב העיצובים של מריסה נראים עליה פשוט מעולה, וזה שהיא בהירת שיער ודקיקה בטח לא גורע. זה מגניב בעיניי שבמשך שנה שלמה היא לבשה בכל יום בגד שבטוח אין לאף אחד אחרת, אבל מה שבאמת מגניב זו מריסה בעצמה. היא חמודה, מצחיקה, חייכנית, ונראה שהיא כל הזמן עושה חיים משוגעים – מבלה המון עם חברים, יוצאת לקונצרטים ולארוחות במסעדות. מריסה, תאמצי אותי!!! את מהממת!!! כילדת אייטיז, הבלוג שלה מלא ברפרנסים לתוכניות טלווזיה שזכורות לי מילדותי, כך שחוץ מלהסתכל על התמונות, גם כיף נורא לקרוא אותה.

אם זה מזכיר לכם את ג'ולי וג'וליה, לא טעיתם. זו היתה ההשראה של מריסה לבלוג.

(ובלי קשר – נכון שמריסה דומה קצת ללירון וויצמן? מתה על שתיהן)

מצאתי את הבלוג של מריסה דרך Fashion Forward. הנה כמה דוגמאות מהבלוג, שתבינו על מה אני מדברת:

לפני: חסרת צורה. אחרי: סקסית נורא.

לפני: צנועה וחסידית. אחרי: אופנת עילית

לפני: מהסדרה "שושלת" - אלקסיס וקריסטל. אחרי: כאילו של מעצב על.

לפני: קרועה, הרוסה, בדרך לאשפה. אחרי: מאוד אלגנטית ויפה.

כמו גפילטע פיש לאוזניי

יש הגרלה מגניבה בבלוג האופנה החדש של שרונה ראובני, "יוצאת מהארון" – עגילי גפילטע פיש!

עגילים אלו, העשויים מפימו ומעוטרים בחרוזים, נראים כמו תכשיט הולם לליל הסדר.

זו גם הזדמנות להמליץ על הבלוג החדש של שרונה, שכותבת על אופנה במידות גדולות (אין ספק שזהו משב רוח מרענן בקרב בלוגי האופנה הישראלים). שרונה החלה לאחרונה גם לעצב עגילים, בנוסף לבובות. ניתן לראות (את מה שעדיין לא קנו) בחנות שלה באטסי.

תבדקו גם את חנות הבובות ומלאכת היד – יש שם עכשיו מבצעים (וסתם כיף "לשטוף" את העיניים).

מקווה שלא הגזמתי עם היח"צ, אני פשוט מאוד מחבבת את שרונה ואת כל העשיה שלה 🙂

הגרלת עגילי גפילטע פיש

וולנטיינ'ז דיי

אין לי שום דבר נגד וולנטיינ'ז דיי. נכון, זהו חג שהמציאו סוחרים על מנת לגרום לאמריקאים ולכולנו לקנות, לקנות ולקנות. מצד שני, יש משהו נורא חמוד בכל הפוסטים המציפים את בלוגי ההורות למיניהם, ומספרים איזה עבודות יצירה אפשר להכין עם הילד על מנת שיעניק אותן לחבריו לכיתה (בחג היחיד שיש לנו, שבו הילדים שלנו טורחים להעניק משהו איש לרעהו – מדובר בממתקים שאמא קונה בסופרמרקט. מאוד נפלא וחינוכי), וחוץ מזה, אני בעד כל דבר שיכול להוציא אנשים מהבית ו/או לגרום להם לחגוג קצת ביחד.
בשנים שבהן אני ובעלי ציינו את החג הזה, תמיד הקפדנו לתחום את סכום המתנות ב-50 ש"ח והגדרנו שהן חייבות להיות קשורות לשנינו. בתכל'ס, ממש אין לי צורך בערכת מוצרי ספא, דובונים חמודים, תכשיטים למיניהם או שוקולדים (כלומר, ברור שאני רוצה אותם, אבל אם להיות כנה עם עצמי – אני לא ממש צריכה), והגבלת הסכום עוזרת להפעיל את היצירתיות. היו גם שנים שהחלטנו לא לקנות אחד לשני כלום, וסתם לבלות ביחד.
בשבוע האחרון נתקלתי בהמון פרסומות למתנות לוולנטיינ'ז, ממוצרי ספא שונים, דרך ארוחות מיוחדות במסעדות וכמובן תכשיטים ובגדים. "זמנים מודרניים" הגדילו לעשות ואף חילקו את הרעיונות השונים למתנה לפי סטאטוס הזוגיות (יוצאים טרי, גרים ביחד, נשואים פלוס וכו'). אני לא יודעת מי אחראי על הדברים האלה, אבל לא ברור לי מדוע המתנות הכי חשובות, הכי נחשקות, שכל אישה היתה הכי רוצה בעולם, אף פעם לא מופיעות בכתבות האלו.

אבל בשביל זה אני פה. גברים, גזרו ושמרו:

המשפט "את צודקת"
החלפת גליל נייר הטואלט כשהוא נגמר
בסוף הארוחה, לשים את הכלים בכיור ולשטוף אותם
להעביר "ויש" על השיש, ככה בין לבין
קיפול כביסה, כך שהבגדים נראים כמו על מדף בחנות, ולא כאילו לקחו אותם וקיווצ'צ'ו
ילדים רחוצים + פיג'מות + סיפור, ללא מעורבות שלך וללא בלגן (לזכות בעלי יאמר שהוא מעניק לי את המתנה הזו לא מעט. תלמדו)
מילים חמות על אמא שלך, אבל לא כשאת עצבנית עליה.
"הילד חולה?  אין בעיה. אני אשאר איתו. את יכולה ללכת לעבודה בראש שקט".
להיות בבית לפני השעה 7 בערב.
"זה בסדר, אני אקום אליו, תמשיכי לישון" (עוד מתנה שבעלי מעניק לי רבות. האוזניים שלי מסננות בכי בלילה. לא שומעת. מין אפליקציה שכזו)

יש כמובן עוד, אבל צריך להתחיל מאיפשהו.

אם אתם ממש ממש רוצים לפנק ולצרף משהו קטן נוסף לאחת מהמתנות הנזכרות למעלה, כמובן שלא הייתי מתנגדת לקבל מתנה מאחת מהחנויות ב-Etsy (לחיצה על התמונה תוביל אתכם לחנות):
כל התמונות נלקחו מהחנויות המקושרות.

מחזיק מפתחות מכסף עם ציון תאריך חשוב. הכוונה ליום הנישואין כמובן, לאלו שלא הבינו. 69$ + 4.5$ משלוח לארץ

לגיקית שבי:

שרשרת לב ב-ASCII. חמוד. 15$ + 15$ משלוח (נסחפו פה קצת)

עגילים, כי עשיתי חורים באוזניים לא מזמן:

עגילים חמודים מכסף. 18$, והמשלוח חינם.

ואם כבר ציפורים, אני אוהבת סגול: 

עגילי כסף ואבן אמטיסט, של דבורה שלפר, יוצרת ישראלית. 26$ + 3.5$ משלוח.

כי הלב ממריא אל על, גם אחרי 11 שנה:

עגילים בצורת כדור פורח. 15$ + 3.75$ משלוח.

 

וכמובן שהברכה היא הכי חשובה. גם הכרטיס.

אוהב אותך יותר מקשת בענן וחד-קרן. באנגלית זה נשמע יותר טוב. 4$ + 5$ משלוח.

תקנו, זה של שרונה ראובני המהממת. 3.5$ + 3.5$ משלוח.

 

אהבה ונשיקות לכל מי שקורא אותי! (למגיבים – מנה כפולה)

אמה המ-א-ממת

צופי YES, כבר התמכרתם ל-GLEE? אני ממש אוהבת את הסדרה המצחיקה והמגניבה הזו. מבין כל הדמויות, אי אפשר שלא לשים לב לדמות של אמה, היועצת עם אובססיית הניקיון. אמה היא לא רק ג'ינג'ית מהממת, היא גם אייקון אופנה, והאאוטפיטים שלה מאוד מעניינים ובולטים. אמנם אני לא רואה את עצמי מתלבשת כך, אבל אין ספק שהם ממש ממתק לעיניים.
אמה לרוב לובשת בגדים בצבעים חזקים – צהוב בוהק, קורל, אפרסק, כתום, ירוק ותכלת זועקים. לבגדים יש בדרך כלל דיטיילים מעניינים – כפתורים, קישוטים של פרחים או סרטים (bows), כיסים. לבגדים מצורפים אקססוריז שונים כמו חגורות ושרשראות חרוזים מיוחדות.
הלוק שלה הוא מאוד וינטאג'י, ואם היא הייתה דמות אמיתית, הייתי מנחשת שהיא קונה את תכשיטיה ב-Etsy ואת בגדיה בחנות יד שניה.
רוצים לספוג קצת השראה? רוצים את הבגדים? נסו את הבלוג What would Emma Pillsbury Wear
קוששתי את התמונות מהאתרים הבאים: Infinite Whimsyfan pop, fashion is spinach, Bead Up




סגול עמוק ושרשרת עם ינשופים. הייתי לובשת את זה.

שימו לב לדיטיילים של הצווארון והכיסים
וינטאג'י מאוד
אמנם לא הייתי לובשת את הצבעים האלו, אבל האאוטפיט מקסים מקסים מקסים. הייתי מאמצת בקומבינציה של צבעים אחרים, למשל סגול/אפור/שחור/לבן
לחלוטין וינטאג'
מתוק ומקסים
סוודר במראה הגנרלי. הייתי לובשת.
הורסת. הייתי לובשת בחפץ לב.
שימו לב לשרשרת
קלאסי – חולצה לבנה + סוודר, אבל יש גם סיכה…
שונאת צהוב, אבל אצלה זה עובד
החצאית מוכרת לכם מאיפשהו?

ורוד וצהוב ביחד? מלכה

שוב בכתום
חולצה מקסימה בזכות ה-bow

שרשרת הורסת

שלגיה והאם החורגת

מצאתי את שילגיה בדלתא, תראו:

(קיימת גם גופיה לבנה עם הדפס, שברגע של טמטום החלטתי לא לרכוש. יתוקן במהרה בימינו)

את האם החורגת מצאתי ב-Etsy, בתור מדבקה ל-mac book. זה לא גאוני?

התמונה מהחנות של that sticker guy ב-Etsy, ושם ניתן גם לרכוש (10$ המדבקה, 2.5$ משלוח).

האושר הטמון בזוג מכנסיים

בכל מה שקשור בקניית בגדים, אני קמצנית נוראית. אני מסוגלת להוציא מאות שקלים על ספרים, אבל אחשוב פעמיים אם להוציא אפילו חצי מהסכום על בגדים.
בשבוע שעבר, שברתי את כל החוקים שהגדרתי לעצמי, והעזתי להוציא 200 שקלים חדשים טבין ותקילין על זוג מכנסיים, פלוס 35 ש"ח נוספים על קיצור מכפלת והצרה במותניים. סכום סביר פחות או יותר, אבל לא לשכמותי, שתוציא סכום דומה על ספרים ללא כל נקיפות מצפון, אבל תנשום כמה נשימות עמוקות במיוחד, לפני שתוציא כזה סכום על פריט לבוש אחד.
והם יושבים עליי כל כך יפה. עושים לי רגליים ארוכות, ומורידים ממני וירטואלית לפחות 5 קילו. שעות העונג שיעברו עליי במחיצתם בוודאי ובוודאי שוות לשעות העונג שיעברו עליי במחיצת קילוגרם ספרים.
אני לא מתחרטת.
להפך. אני רוצה לקנות עוד זוג, בצבע אחר.

להתאפר

מעולם לא הייתי מהמתאפרות. זה תמיד נראה לי כמו דבר מסובך, שמתאים רק לנשים עם ידיים יציבות והמון זמן וסבלנות, לא לי. אם הייתי צריכה לדמיין את עצמי עם איפור, חשבתי על דימוי של מסכה מגרדת, שיש לשאת אותה בגבורה עד שמגיעים בסוף היום הביתה, ומתחילים במלאכה המייגעת של הסרתה. אולי בגלל שגדלתי בשנות השמונים, איפור נראה לי תמיד דבר מוגזם, מיותר, ששייך לסינדי לאופר ולדוגמניות שבועוני "לאישה". משהו שהולך טוב עם כריות כתפיים ענקיות.
לא אשקר ואומר שמעולם לא התאפרתי. ליפסטיק וצלליות באירועים מיוחדים. מסקרה באירועים מאוד מאוד מיוחדים. בדרך כלל אני נטורליסטית.
כל זאת, עד שהתחתנתי.
היה לי קשה לזהות את עצמי עם האיפור הכלתי (לאן נעלמו הנמשים?), אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שניראתי פשוט זוהרת. אמנם האיפור לקח שעה, וגם להוריד אותו לקח זמן, אבל הזוהר….
את המידע הזה שמרתי בראש, עד שלקראת יום ההולדת הגיע הזמן להחליף דיסקט. הלכתי לשעת ייעוץ חינם בעינייני איפור (באיל מקיאג'). שם לימדו אותי באיזה מברשת מורחים מה, ומה מתאים לי (הצבעים הסגולים, אהוביי).
לאחר בדיקת המלאי בבית, הצטיידות קלה בסופר פארם ו-"החלפות" עם אחותי, הרגשתי מוכנה.
אתמול היה המבחן. הוזמנו למפגש אצל חברים.
איפרתי את עצמי כמו שלמדתי, דאגתי לא להסתיר יותר מידי את הנמשים, ואחרי 10 דקות נראיתי כמוני, רק עם עור חלק יותר ואחיד יותר, עיניים זוהרות, והרבה יותר אלגנטיות וצ'ארם. הרגשתי כמו כוכבת קולנוע, או כמו שבעלי אמר: "את נראית מיליון דולר".
אז נכון שלא הבסתי לגמרי את המושבניקיות, ואין לי כוונה ללכת למכולת עם מייק-אפ, אבל זה כל כך כיף לדעת שהזוהר הוא במרחק של 10 דקות קלילות ממך, אם רק תרצי.
(טיפ קטן למתנסות: מגבונים להורדת איפור זו המצאה מופלאה)