עפיפונים

2007-2008

שנת 2008 נפתחה באופטימיות גדולה. אני ובעלי יצאנו לבלות בליל הסילבסטר (טאפאס בר + הופעה וריקודים), למחרת היה לי יום נחמד בעבודה, והרגשתי מצוין. הרגשתי שעם פתיחה כזו, הולכת להיות לי שנה נהדרת.
כמובן שיום לאחר מכן קיבלתי על הראש בקטנה מהמציאות, ועברו עליי יומיים לא נעימים בכלל. לסוף השבוע כבר הגעתי מכווצת. מצד שני, אני עדיין אופטימית. אני מקווה שהיומיים האלו לא היו מייצגים.

לפני שנה הייתי אצל נומרולוג שאמר לי ש-2007 תהיה שנה בסימן של למידה (שנה של 3). הוא צדק. אם להגדיר את השנה האחרונה במילה, היא היתה שנה מלמדת. אני לא מתכוונת למלמדת במובן של לימודים אקדמיים. אני מתכוונת לשיעורים שהחיים לימדו אותי. חלקם (רובם?) קשים ולא נעימים, פוקחי עינים בצורה הברורה ביותר. חלקם מחזקים ומעודדים.

שנת 2008 היא שנת ה-30 לחיי, ואני שואלת את עצמי אם אני במקום שבו אני רוצה להיות. מבחינת רשימת הציפיות הפולנית, השגתי כמעט הכל – תארים, בעל, ילדים, קריירה. השנה אני צריכה לברר לעצמי אם השגתי את מה שרציתי במישור האישי שלי, רשימת הציפיות הפרטית שלי. זה הזמן לקחת את כל מה שלמדתי, ולהעצים את עצמי, לשאוף גבוה יותר, ולהשיג.

כמו תמיד, יש לי גם רשימת מטרות שנתית. אולי שלא במפתיע, היא זהה לרשימה של שנה שעברה. בסך הכל, עמדתי במטרות בצורה לא רעה – ירדתי במשקל (18 קילו, אבל עליתי 2-3 קילו בחודשים האחרונים…) והגעתי למידת ה-38/1/S הנכספת… אני לא מצליחה לעשות מספיק ספורט, לצערי, אבל למדתי לחבב ספורט ולרצות לכלול את העשייה הזו בשגרת חיי, שזו גם התקדמות.
השנה אני רוצה לבלות ולצאת יותר. גם עם חברות, משפחה, חברים משותפים, אבל בעיקר – עם בעלי. להכניס שמחה ועניין לחיים, בנוסף לשגרה האפורה.
השנה אני רוצה לעסוק יותר ביצירה, עיסוק שזנחתי לחלוטין בשנתיים האחרונים. אני מתגעגעת לזה מאוד.
וגם לכתוב יותר בבלוג, כמובן.

שנת 2008 היא שנה מעוברת. אני מאחלת לכל חברותיי, מכריי, וקוראי הבלוג, שתהיה זו שנה בסימן של משפחה, שההריונות יהיו קלים ושקטים, שהלידות תהיינה קלות וגידול הילדים יהיה מהנה. המלאך הפרטי שלי אוטוטו יהיה בן שנתיים, ואני מקווה שה-terrible two לא יהיה כל כך terrible.

שתהיה זו שנה אזרחית נהדרת, מפתיעה לטובה, משמעותית (לטובה) ומהנה.

2006-2007

הקצתי מתרדמת הכתיבה שלי לכבוד השנה האזרחית החדשה הבאה עלינו (בתקווה) לטובה.
בשנה שעברה הייתי בדיוק בחודש שמיני בתקופה הזו, ובמהלך השנה שחלפה התהפכו חיי ב-360 מעלות מס' פעמים (כולל סלטות באוויר).
אני לא מתכוונת לזה רק במובן הרע. אין ספק שזו היתה שנה קשה. למעשה, רק לפני כשבועיים התחלתי להרגיש שדברים מתחילים להסתדר. מצד שני, השנה (ליתר דיוק – לפני קצת יותר מחודשיים) התחלתי מהלך שמבחינתי הוא משנה חיים. החלטתי לשנות את אורח חיי, לאכול בריא, לרדת במשקל ולעשות ספורט.
מהצד זה אולי לא נראה כמו משהו מיוחד, הרי כבר עשיתי את זה מספר פעמים. ההבדל הוא שעכשיו אני באמת מתכוונת לזה. אני חיה את זה בכל רמ"ח אבריי. אני נהנית מזה. ההחלטה שלי גורמת לי להרגיש מעולה, בעננים. מצד שני, אני גם מכינה את עצמי לכל האכזבות, הבעיות והקשיים שיחכו לי בדרך.
אכזבות, בעיות וקשיים היוו חלק ניכר מחיי השנה. גם בדידות איומה, חוסר אונים והרגשת תלישות.
עכשיו אני מכוונת את המצפן למקום אחר, למקום אליו אני רוצה להגיע. בשריון שלי יש סדקים וחורים, אבל אני מרגישה מחוזקת.
יהיה טוב. חייב להיות.

אני קוראת את הפוסט של השנה שעברה והלב מתכווץ. הייתי אז שמחה ואופטימית, והיום? אופטימיות זהירה ושיירי עצב.
מצד שני, דווקא בתחום המטרות הלך לי לא רע…
1. להגיע למשקל שאהיה מרוצה ממנו: אני עובדת על זה בשיא הכוח. עד כה ירדתי 8.5 ק"ג.
2. הערכה עצמית: אני מנסה לעבוד על זה חזק. זה קשה.
3. להאמין בעצמי: אני מקפידה מאוד לעשות את זה.
4. זוגיות: עם ילד בן 10 חודשים, זה קשה. אנחנו מאוד משתדלים. אמנם יוצאים לבד הרבה פחות מאשר בעבר, אבל זה עדיין קורה.
5. עיסוקים: נקודה רגישה. הזנחתי את כל עיסוקיי השנה. כולל בישול וכולל הבלוגים. מצד שני, הצטרפו לי עיסוקים אחרים, כמו חדר הכושר.
6. להנות: היה לי קשה. אני מודה שלא נהניתי כל כך השנה. אייל גורם להרבה אושר, אבל זה אושר שונה.

ואי אפשר לסיים מבלי להציב כמה מטרות לשנה הקרובה. אחרת מה יהיה לי לכתוב בבלוג בשנה הבאה?

1. לא לזנוח את העיסוקים שלי – הבישולים, הבלוגים, הספורט.
2. להמשיך במגמה הבריאה שהתחלתי, במהלך משנה החיים שלי.
3. להנות יותר, לבלות יותר, להקדיש יותר זמן לעצמי. זה קשה, אבל צריך להשתדל.
4. לא לתת לאנשים לדכא אותי ולהשפיע עליי כל כך רגשית. אני חושבת שאם אצליח אפילו רק ב-10%, עשיתי המון.

שתהיה זו שנה אזרחית טובה ושמחה, בלי מלחמות ובלי דיכאונות. שיהיה לכולכם המון כיף והנאה, ושעוד שנה נוכל כולנו לומר שהיתה זו שנה משמעותית – לטובה.

שנה חדשה

אני אגיד את זה בקיצור – אני מקווה שהשנה החדשה תהיה טובה יותר.
התחלתי את השנה האחרונה באושר גדול – ובהריון, חודש חמישי. עם הזמן, הדברים קצת התדרדרו. החודש התשיעי הכביד עליי. הלידה היתה קשה. על ההנקה נלחמתי (וניצחתי). למרות שאני פשוט מטורפת על אייל והוא מקור של המון אושר, אין ספק שלהיות אמא זה לא קל. במיוחד אמא שעובדת בהייטק (גם בצבא זה לא היה גליק גדול). במיוחד אמא שעובדת בהייטק, ושבעלה נוסע לחו"ל לצרכי עבודה בתדירות גבוהה.
אייל בן 7 חודשים, והכל אצלי עדיין בבלגן. על פניו אני מתפקדת מצוין, הכל מאורגן, הכל דופק, אבל אני עוד לא מאופסת על השינוי העצום שחל בחיים שלי. עדיין לא עיכלתי סופית את העובדה שאני אמא, שחיי לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו, ושזה מה יש.
אני מאחלת לעצמי שבשנה החדשה אצליח להכניס את חיי למסלול. לחיות טוב, לאכול בריא, לעשות ספורט, לרדת במשקל, לבלות עם המשפחה (עכשיו אני בעלת משפחה!), לישון בשקט, ולעשות הרבה כיף.
אני כרגע לא בטוחה איך בדיוק עושים את זה, אבל אני מבטיחה לנסות.

2005-2006

סוף שנת 2005 ותחילת שנת 2006 אופיינו בהצטננות ארוכה (שעדיין לא עברה), ובחוסר מוטיבציה לעשות משהו, מלבד לבשל ולהיות בהריון.
מצבי המנטלי באמצע החודש השמיני מזכיר מאוד את החורף הישראלי: יש ימים של שמש, שבהם אני מבריקה, מביאה את כל אוני האינטלקטואלי לידי ביטוי מושלם, ומרגישה מצליחנית ועל גג העולם. יש ימים של גשם, שבהם אני מנסה להיזכר מה בדיוק אמרו לי לפני שתי דקות, מנסה להיזכר במה בדיוק ניסיתי להיזכר, ואיפה שמתי את… מה שזה לא היה.
אבל די עם קשקושי ההריון. שנת 2005 היתה שנה מצוינת לדעתי. כנראה שבגרף של החיים, שנת 2003 היתה נק' מינימום, ומאז אני רק עולה (אני מקווה שהגרף לא יתחיל לרדת שוב מתישהו). אני בהחלט מרגישה שעשיתי קפיצת דרך גדולה, גם מבחינת הישגיי וגם מבחינת החיבור שלי לעצמי. אני גאה בעצמי!

לפני שנה הצבתי לעצמי מטרות. בואו נראה מה נהיה:
1. לרדת במשקל ולעשות כושר: בואו נגיד שניסיתי….
2. הרחבת המשפחה: ביטני התופחת מעידה על ההצלחה בתחום.
3. להמשיך לבלות: בהחלט התמחנו בנושא הזה השנה. ראינו הרבה הצגות ומופעים, יצאנו לנופש מס' פעמים, ובילינו עם חברים. האתגר האמיתי יהיה לנסות לשמור על אותה רמה גם עם תינוק.
4. לקדם ולשווק את עצמי: מצד אחד, אני חושבת שבהחלט הצלחתי לשווק את עצמי במקום העבודה שלי (הוכרזתי כעובדת מצטיינת). מצד שני, אני מרגישה שיש לי דרך ארוכה עוד לעשות. התהליך צריך להתחיל בשיווק שלי כלפי פנים (כלומר מול עצמי), ובזה אני לא כל כך טובה.
5. דימוי עצמי והערכה עצמית: יש שיפור מסוים, צריך עוד לעבוד על זה לא מעט.
6. תחביבים: בבישול השקעתי, את היצירה די זנחתי, וקשה לי עם זה.
7. ציונים גבוהים: הצלחתי. יש לי ממוצע מעל 90 ואני מרוצה.
8. ימי חופש: ניצלתי אותם כל כך בחוכמה, שבדצמבר נשארו לי מלא ימים. שווה.
9. שינה, אוכל, נפש: אני לא ישנה מספיק, אוכלת בסדר, ומשתדלת להישאר רגועה.
10. לכתוב יותר בבלוגים: לא נעים לי, אבל נכשלתי בגדול… חוץ מבלוג הבישול, אולי.

המטרות לשנת 2006 נגזרות למעשה מהמטרות לשנת 2005. התחלתי לקדם כל מיני דברים, והמטרה היא להמשיך במגמה הזו. שנת 2006 תהיה גם השנה הראשונה בחיי כאמא, וגם זה מעלה כל מיני מחשבות.

1. להגיע למשקל שאהיה מרוצה ממנו, ואוכל לשמור עליו לאורך זמן.
2. לעבוד על ההערכה העצמית שלי. לתת לעצמי יותר קרדיט. לקדם את עצמי.
3. להאמין בעצמי ולפעול לפי האינסטינקטים והעקרונות שלי, גם אם הסביבה לאו דווקא מפרגנת.
4. לזכור שהמושג "משפחה" לא מתייחס רק לילד, אלא גם להורים כבני זוג.
5. לא להזניח את עצמי והעיסוקים שלי.
6. להנות, להנות, להנות. הנסיעה לא שווה אם לא נהנים מהדרך.

אני מאחלת לכולכם שנה נהדרת, מעצימה ומהנה!

2004-2005

מאוד מעניין לקרוא את מה שכתבתי כאן בשנה שעברה. סוף שנת 2004 היה די שונה מסוף שנת 2003.
מסתבר שבשבועיים האחרונים אני ובעלי הפכנו לחיות לילה, שחוזרים הביתה ביום שישי ב-5 בבוקר, וישנים ביום שבת עד 4 אחרי הצהריים (האמת היא שחשבתי שמיציתי את כל העיניין לפני 7 שנים. נראה כמה זמן נחזיק מעמד).
השנה האחרונה היתה טובה יותר מקודמתה, אבל אני עדיין מרגישה שיש לי עוד כברת דרך לעשות. אני מקווה שהשנה אצליח לעשות את הזינוק שאני כל כך מייחלת לו – בכל התחומים.
אם נעבור על המטרות שהגדרתי לעצמי בסוף השנה שעברה, אפשר לסכם:
1. לרדת במשקל – לא ממש הלך לי…
2. פיזרתי את ימי החופש יפה לאורך השנה, ולא הרגשתי במחסור.
3. בסוף לא נסענו לארה"ב, עקב המצב הכלכלי (שלנו, לא של המדינה).
4. הדרכון חודש! אפילו ויזה לארה"ב יש לי. בסוף נסענו לפראג.
5. השנה לא עשינו את ליל הסדר אצלנו. ארחנו בראש השנה (וגם זה התיש אותנו מספיק לכמה ימים)
6. אכן הצלחתי להשיג ציונים מעל ל-80. אני מקווה שהשנה אף אשתפר, ולא אתחיל לזרוק…
7. לפרגן לעצמי? אני עובדת על זה.
8. השתדלנו מאוד לשמור על קשר עם חברים ומשפחה. היו תקופות שהצלחנו יותר לשמור על קשר והיו פחות. אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי בעולם המודרני, זה הדגש המופרז שאנחנו נותנים לעבודה, על חשבון האנשים שחשובים לנו באמת.
9. דווקא ביציאה מהשגרה עשיתי חיל השנה. הלכנו להמון הצגות, מופעים, הרצאות, סרטים וטיולים. חבל לי שרק השנה גיליתי את העולם הזה. זה כיף גדול.
10. ללכת לישון מוקדם? כנראה שאף פעם לא אצליח להגשים את החלום הזה.

ולסיום, המטרות והיעדים לשנת 2005. אני מבטיחה להגשים לפחות יעד אחד….

1. לרדת במשקל ולעשות כושר.
2. הרחבת המשפחה (הכוונה אינה לחתול שלישי במספר, למרות שחשבנו על זה…)
3. להמשיך לבלות, להגדיל את מאגר החברים ולבלות איתם יותר.
4. לקדם את עצמי. לשווק את עצמי. למרות שאני שונאת להתעסק עם זה.
5. לשפר את הדימוי העצמי וההערכה העצמית שלי.
6. למצוא זמן לתחביבים שלי.
7. להוציא ציונים גבוהים בלימודים, מעל 80 לפחות.
8. לנצל את ימי החופש בחוכמה.
9. לא לשכוח שהגוף צריך שינה, אוכל בריא, ונפש רגועה.
10. לכתוב יותר בבלוגים. אני מתחילה ממש להנות מזה 🙂

אני מאחלת לכולכם שנת 2005 נהדרת, שתצליחו להגשים את המטרות שלכם, ושתעשו המון כיף.

תכלה שנה וקללותיה… תחל שנה וברכותיה!

שנת תשס"ד היתה מעורבת. בתחילתה היה נדמה כאילו אין תקווה, אך בהמשך הצלחתי לעשות בחיי כמה שינויים משמעותיים. בפרוס השנה החדשה, אני מרגישה הרבה יותר מחוזקת מאשר בשנה שקדמה לה.
אי אפשר בלי כמה הבטחות לעצמי לרגל השנה החדשה, אז קדימה:
1. לרדת במשקל!!!!!!!!
2. להגשים את תוכניותיי.
3. לעשות את הבלוג הזה יותר שמח. אני מרגישה שהנימה ששורה בו לא כל כך מייצגת אותי.
4. לבלות זמן איכות עם הבעל, המשפחה והחברים. כולנו נוטים לשקוע בעבודה ולשכוח את האנשים החשובים באמת.
5. לפנות זמן לתחביבים האהובים שלי
6. להמשיך לחייך ולהמשיך לבלות
7. לרענן קצת את הבלוגים השונים
ובנימה זו – אני מאחלת לכולכם שהשנה תצליחו לשנות ולהשתנות. זה לא כל כך קשה, צריך קצת תשומת לב והשקעה, וזה בא.

תחל שנת 2004!

תיאוריית הצבת המטרות של לוק אומרת, כי על מנת שמטרה תהווה גורם מניע לביצוע, עליה לקיים 4 תנאים: קשה במידה וריאלית, מקובלת על המבצע, מוגדרת היטב, ומלווה במשוב תוך כדי ועל התהליך.
בתחילת שנה (לועזית או עברית או יום הולדת), יש לי נטייה להציב לעצמי מטרות. לרוב אני נוטה לשכוח מהן (סקר שפורסם בערוץ 2 הראה שאני לא לבד בקטע הזה), אבל כל שנה אני מבטיחה לעצמי שלפחות אנסה. מותר לקוות, לא?
אז הנה המצעד לשנת 2004 (לא לפי סדר מסוים):
1. לרדת במשקל (כמות הקילוגרמים שמורה במערכת)
2. לא לבזבז יותר מידי ימי חופש. לשמור אותם לטיול הגדול לארה"ב.
3. להתכונן כמו שצריך לטיול הגדול בארה"ב (תאריך יעד: ספטמבר 2004)
4. לחדש את הדרכון ברגע שהעיצומים יסתיימו (נקווה שזה יקרה ב-2004)
5. השנה לא להסכים לערוך את ליל הסדר אצלנו
6. ללמוד. להשיג ציונים של מינימום 80 (רצוי מינימום 85)
7. לפרגן לעצמי.
8. לשמור על קשר עם משפחה וחברים
9. להרים ראש מהשגרה ולזכור לחיות קצת.
10. ללכת לישון מוקדם.
… לא קשה מידי, נכון?