עפיפונים

שיגור עמוס 2

לפני מספר דקות חזרנו מאירוע לכבוד שיגור לווין התקשורת עמוס 2. במסגרת האירוע צפינו בשיגור עצמו.
בערך בשעה 6-7 בבוקר צריך להתקבל אות חיים ראשון מהלווין עצמו. בואו נקווה כולנו שאכן הכל יעבור בהצלחה.
ניתן להשתתף בדיון בנושא בפורום חלל ולווינות ולקרוא חומר רקע על השיגור באתר התעשייה האווירית.

הגלריות של אורן אובסטבלום

לאורן יש 2 גלריות צילום ברשת: גלריית צילומי עירום אומנותיים, וגלריית הצילומים הדיגיטליים שלו. שתי הגלריות מכילות צילומים מדהימים. אהבתי במיוחד את הטבע הדומם.

שר הטבעות: שיבת המלך

אחרי שהפסדתי את המרתון, ובימי חמישי אני בכלל לומדת עד 22:00, לא יכולתי להתאפק עד שיגיע יום שישי ונלך לראות את הסרט.
את הכרטיסים הזמנו בטלפון כמה שעות לפני הסרט, מה שהביא אותנו לשבת בשורה הלפני האחרונה בשני הכסאות הראשונים, מיקום שבהתחלה קצת התלוננתי עליו, אך בהמשך הוכיח את עצמו.
הסרט מדהים. פשוט מדהים. הייתי מרותקת למסך לאורך כל שלוש וחצי השעות שלו. אין ספק שהבמאי התעלה על עצמו בחלק הזה. גם המוזיקה מדהימה, וגם ניו זילנד לא נראתה מעולם יפה כל כך (שלא לדבר על אורלנדו בלום, לגולס בשבילכם).
אבל מה, אי אפשר לשכוח שאנחנו בישראל. בחצי השעה הראשונה של הסרט, נפתחה הלוך ושוב דלת האולם. קודם כל, כדי להכניס את המאחרים (הרי שעת ההתחלה זו רק המלצה). אחר כך, כי עובדי בית הקולנוע רצו גם הם לראות את הסרט. מה עשו? נכנסו ויצאו, נכנסו ויצאו, עד שכנראה המבטים הזועמים והמשפטים העוקצניים עשו את שלהם, והם הפסיקו.
אחרי שעברנו את המכשול הזה, ואחרי שעברה כבר שעה וחצי מתחילת הסרט, התחלתי לחוש, איך נאמר, לחץ בחלק מסוים בגוף. העובדים במזנון היו קצת מופתעים כשפרצתי החוצה לעבר השירותים (כאן בא לידי ביטוי יתרון המיקום – בקצה השורה), בדיוק לפני שפרודו נכנס למנהרה. לשמחתי הספקתי לחזור לפני שמשהו ממש קריטי קרה בסרט. מיותר לציין שרבע שעה לאחר מכן הוכרזה הפסקה.
(כאן המקום להפציר בכם לא לשתות יותר מידי כשאתם באים לראות את הסרט).
הייתי רוצה לבקש משהו מבעלי בתי הקולנוע: למה לחדש את ההקרנה כשחצי אולם עדיין נמצא בשירותים?! או שתחכו עד שכולם יחזרו משם, או שתבנו יותר תאים. תודה.
סוף הסרט באמת מרגש (לא, אני לא מתכוונת לקטע עם ליב טיילור). לא יכולתי שלא לחוש דקירה קטנה בלב כשעלו המילים: "the end". כמו שאמר אחד משותפיי ללימודים: קשה לעכל שמעכשיו לא יהיה לנו סרט שמחכים לו שיצא כבר.

טיול לגליל

רק לפני שבוע נסענו, ונראה כאילו עבר כל כך הרבה זמן…
לא נסענו מסיבה מסוימת. הסיבה הנראית לעין היתה כי צצה הזדמנות. חוץ מזה, עדיין לא עשינו את זה. 5 שנים עברו, אבל מעולם לא נסענו ביחד לטיול. רק שנינו.
מקום הלינה שלנו היה בקיבוץ עמיעד (נופש כפרי, כלומר חדרי קיבוץ לשעבר שהוסבו לאירוח), שנמצא מעט דרומית לראש פינה.
ראש פינה היתה ה-highlight של הטיול, לטעמי. מקום משגע, עם גלריות וחנויות מקסימות, אבל גם טבע והיסטוריה. התחלנו את הטיול בראש פינה ברחוב החלוצים, וביקרנו בחנות "חרוזולה", חנות חרוזים ומוביילים מיוחדת. לאחר מכן צעדנו לכיוון חנות העיצוב של רחל אגסי (הליכה די ארוכה, אבל אחר כך גילינו שהיינו יכולים להגיע לשם גם מראש פינה הישנה). חזרנו לרחוב החלוצים וביקרנו בחנות התבלינים של דרורה חבקין ז"ל, שמנהלת בתה שירי. טיילנו לאורך הרחוב עד שהגענו בחזרה לרכב.
נסענו למתחם ראש פינה הישנה. במקום יש בתים פרטיים של אנשים, וגם בניינים היסטורים מימיה של ראש פינה, כמו מלון דרכים, בית כנסת ובית הפקידות, שם צפינו בחזיון אור-קולי על ההסטוריה של ראש פינה. בעצת מפעיל החזיון האור קולי, עשינו טיול טבעתי סביב כל המתחם, שכלל ביקור בכל הגלריות והחנויות שבדרך (ביניהם "החנות מעבר לפינה" – חנות לדברי נוי ועיצוב, גלריית תכשיטים וגלריות קרמיקה). דרכנו בחדווה על עלי השלכת של עצי התות (זכר לתעשיית המשי שפרחה כאן בעבר). טיפסנו על גבעה קטנה וצפינו על כל ראש פינה. סיימנו את הטיול בגן הברון, הגן שהקים רוטשילד לפקידיו, כדי שיוכלו לפוש ולנוח כאן. בשלב זה כבר היינו רעבים, אז אכלנו צהריים במסעדת "לה טראסה" שמשקיפה על גן הברון. את הקינוח עשינו בבית הקפה "שוקולד קפה".
אחרי שמיצינו את ראש פינה, החלטנו לנסוע לצפת, כדי לבקר ברובע האמנים ובסמטאות. לצערנו, נתקלנו ב-2 בעיות: אין שילוט בעיר, כך שכדי להגיע לצפת העתיקה נאלצנו לשאול 4 אנשים, וכדי להגיע לרובע האמנים עצמו נאלצנו ללכת בעקבות 2 אנשים שהלכו לכיוון גם כן. דבר שני, מכיוון שזה היה שעה לפני כניסת השבת, הכל היה סגור.
ובכל זאת טיילנו בין הסמטאות, והסתכלנו בעניין על האנשים סביבנו (שכולם בירכו את בעלי בשבת שלום וממני התעלמו לחלוטין). הספקנו לקנות גבינות במחלבת קדוש (הבולגרית שלהם היא הטובה ביותר שטעמתי אי פעם) ולצפות בשקיעה.
אחרי שחזרנו לקיבוץ ונחנו, נסענו בערב למסעדת הבשרים שבחוות וורד הגליל. היה טעים בטירוף.
בשבת שלמחרת נסענו להר האושר, שם נמצא מנזר הבטיאטודים. יש משם תצפית מדהימה לכנרת.
לאחר מכן נסענו לכפר נחום, מקום בו יש שרידים של בית כנסת עתיק, של ביתו של פטרוס הקדוש ושל כנסיה. בית הכנסת העתיק הוקם על שרידי בית כנסת עתיק אחר (שנקרא בית הכנסת של ישו). היה מעניין לראות את הניגוד בין האבנים השחורות של בית הכנסת המקורי לבין האבנים הלבנות מהן נבנה בית הכנסת השני.
רצינו לבקר גם בכנסיית הלחם והדגים בטבחה, אבל היא היתה סגורה בגלל קונצרט שנערך במקום. הסתפקנו בטיול בחצר הכנסיה, שנמצאת ממש על חוף הכנרת.
הגן הלאומי כורזים היה התחנה הבאה שלנו. טיילנו בין שרידי עיר עתיקה, שכוללים מקווה, חצרות, בית כנסת ובית בד. ליד כל חלק במקום יש שלטים עם הסברים. הצלחנו לראות גם כמה שפני סלע.
בדרך למרכז עצרנו בעין כמונים, עשינו סיבוב קצר באמירים, וטיילנו לאורך בת שלמה הישנה. סגרנו את היום במסעדת "קפריזה" במושב חרב לאת (בעמק חפר).
אין ספק שהיה מדהים.

חג חנוכה שמח!

הפינגווין מאחל לכם חג חנוכה שמח!
(או יותר נכון ענת, ששלחה לי את הסרטון החמודי הזה)

אמנות קסומה

ארין או'לירי בראון היא מאיירת ספרי ילדים. היא מציגה באתר שלה איורים מדהימים שעשתה לספרים שונים וציורים נוספים. יש גם דפי צביעה פשוט מקסימים שאפשר להוריד.
ג'ואנה פיטרמן היא ציירת בסגנון פוטו-ריאליסטי, ועולם הפנטזיה חביב עליה במיוחד אהבתי מאוד את תמונות החתולים שלה..

שר הטבעות: שובו של המלך

בשבוע הבא ייערך מרתון של שלושת סרטי שר הטבעות בקולנוע רב חן (כמדומני) בתל אביב. המרתון יימשך עד 4 בבוקר. לא תמצאו אותי שם, לצערי. יש לי מבחן באוניברסיטה למחרת, שלא לדבר על יום עבודה. לאיפה נעלמו הימים בהם יכולתי להישאר ערה עד 5 בבוקר מבלי להניד עפעף, ואח"כ לישון עד מאוחר? השארתי אותם מאחוריי כשסיימתי את התואר הראשון, אני מניחה.
אני רק בת 25 ומרגישה כ"כ זקנה פתאום….

גשם ודברים אחרים

לעולם לא אבין את אוהבי החורף. יש אנשים שפורחים כשהכל קודר, חשוך ורטוב בחוץ. אני לא. אני אוהבת את הקיץ – האור, החמימות והפרחים.
בשבוע הבא יחלו הבחינות. יש לי שתי בחינות במיני סמסטר הנוכחי: סטטיסטיקה וחשבונאות. אפשר לומר שאני "חצי" מתוחה. חשוב לי מאוד להצליח ולקבל ציון גבוה. מצד שני, אני די בטוחה שאוכל לעשות את זה.
החלטתי לפנות בסוף השבוע הזה זמן ולסדר את שולחן היצירה העמוס שלי. יש לי שם ערימות של מתכונים, כל מיני יצירות חצי-גמורות, ובעיקר בלגן. אני מקווה שאעמוד בה….
אנחנו מתכננים לנסוע בקרוב לטיול בצפון, ללון בצימר ולטייל. זו תהיה הפעם הראשונה שנעשה טיול מהסוג הזה. זה אולי נשמע מוזר, אבל אני ובעלי היינו יחד בחופשה בחו"ל יותר פעמים מאשר בחופשה בארץ…. הגישה תמיד היתה שאם כבר לוקחים חופש – ננצל את המצב לנסוע לחו"ל. דווקא השנה, בגלל מגבלות זמן, לא יצא לנו לטוס. כך "גילינו" מחדש את קונספט החופשה בארץ. אני מחכה בקוצר רוח לטיול. לא יזיק לי לשנות אווירה.
אז זה מה שקורה איתי.

דקסטר בן שנתיים

לפני שנתיים אימצנו את דקסטר, שהיה אז חתול ג'ינג'י קטן בן 3 חודשים, רזה וחולה. בשנתיים האחרונות הוא הפך לחתול גדול, יפיפה, מטופח ומחונך, והכי חשוב – בן משפחה. למרות שגדלתי בחצר מושב מלאה בחתולים, דקסטר היה הראשון שלימד אותי מה זה באמת לגדל חיית מחמד: על אחריות, על דאגה (caring) ועל אהבה. אני מקווה שנכונו לנו עוד שנים רבות במחיצתו.

יום הולדת לדקסטר

10 דקות ביום

אני ובעלי אנשים עסוקים. אנחנו חוזרים מאוחר מהעבודה (שש וחצי בערב ואילך) במצב צבירה די מותש. לפעמים אנחנו יוצאים בערב, לפעמים רואים סרטים בטלויזיה, לפעמים כל אחד עוסק בתחביביו, או אני בלימודיי, ולפעמים פשוט אין כוח לעשות כלום.
הנגזרת מכך הוא הבלגן השורר אצלנו בבית. כלים בכיור, קרטוני "פיצה מטר", עיתונים זרוקים, ערימות כביסה. למי יש כוח לסדר?!
ביום שבת אירחנו חברים. ניקינו יפה-יפה את הבית, סידרנו את רוב הבלגן, וראו זה פלא: השולחן בסלון נראה כל כך נחמד בלובנו הטבעי (במקום מנוקד בעיתונים), הכיור נראה כל כך נקי וגדול בלי ערימות הכלים (מסתבר שהוא בצבע בז'), והבית נראה כל כך שליו, שקט ומרווח. המראה הזה פשוט גרם לי לקחת נשימה עמוקה וטהורה ולחייך.
אז החלטנו. בכל יום כל אחד מאיתנו מקדיש 10 דקות לסידור הבית. זה יכול להיות הפעלת מכונת הכביסה, העברה למייבש וקיפול הכביסה היבשה. זה יכול להיות פינוי הכלים והעברה למדיח. זה יכול להיות סידור העיתונים במקומם. זה יכול להיות סתם ניקוי אבק. זה יכול להיות בישול אוכל לשאר השבוע. העיקר הוא שאנחנו מקדישים 10 דקות מזמננו כדי לעשות את חיינו נעימים יותר. אך ורק בשבילנו.
התנסנו בכך ביומיים האחרונים. ציפיתי שזה יהיה מעיק, אבל בינתיים ההרגשה טובה מאוד. מתי כבר יוצא לנו לעשות משהו אך ורק בשביל עצמנו? זו ההזדמנות.