עפיפונים

אנגינה (וגם כמה דברים משמחים)

לפני שני פוסטים דיברתי על תקיעות, והנה – כוחות הטבע החליטו גם "לתקוע" אותי במיטה. ביום ראשון בבוקר התחלתי להרגיש בכאב גרון קל, שבצהריים התפתח לחולשה כללית. הגעתי הביתה בשש בערב, נכנסתי למיטה, ושעה וחצי מאוחר יותר גיליתי שיש לי 38.6 מעלות חום. ביום שני בבוקר, לרופאה הספיקה בדיוק שניה כדי להעיף מבט בגרון שלי ולהסביר שכולו מלא במוגלה ושאני חולה באנגינה. היא רשמה לי אנטיביוטיקה (2000 מ"ג ביום, למשך 10 ימים) ונשלחתי הביתה לשאר השבוע.

אני לא זוכרת מתי הייתי כל כך חולה. רק בשלישי אחרי הצהריים ירד לי החום והצלחתי לצאת מהמיטה. יומיים לא ראיתי את הילדים כדי שלא אדביק אותם.
עד רביעי אחרי הצהריים לא הייתי מסוגלת בכלל לדבר. אפילו שתיה של קצת מים או בליעה של רוק גרמה לי לכאבי גרון נוראיים.

היום – חמישי – המצב כבר הרבה יותר טוב. הגרון כבר לא כואב ואני רק חלשה.

אין ספק שהשבוע הזה הבהיר לי ביתר שאת ש-העיקר הבריאות!!! בסך הכל אנגינה, אבל אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה סבלתי ככה (בלידה של אייל כנראה).

השבוע בכל זאת מסתיים בכמה דברים משמחים:

א. ירדתי 3 ק"ג בגלל המחלה, וגם כל השבוע לא נגעתי בשוקולד. אני רוצה לנצל זאת כדי להתחיל דף חדש, ואולי זה מה שיתניע את הדיאטה הצולעת שלי.

ב. היינו היום באסיפת הורים בגן של אייל, והגננת אמרה עליו רק תשבוחות. כמובן את הכל כבר ידענו בעצמנו, אבל זה כיף שגם המסגרת החינוכית מכירה בזה שהוא ילד מדהים וחכם.

ג. ובכלל יש לי שני ילדים (בלי עין הרע, טפו טפו טפו, חמסה חמסה) מדהימים. שיהיו בריאים.

ד. קיבלתי את העגילים בהם זכיתי בהגרלה של קרן שביט. איזה כיף 🙂

ה. גם עונה 5 של "איך פגשתי את אמא" (How I Met Your Mother או בכינויה HIMYM) משודרת וגם התחילו לשדר את כל העונות מהתחלה! אני מתה על הסדרה הזו.

ו. התחילו לשדר את העונה הראשונה של "המפץ הגדול" ("The Big Bang Theory") שבזמנו פספסתי. מתה על הסדרה הזו, למרות שמשני הפרקים הראשונים שראיתי, יש מצב שהעונה השניה יותר טובה. בקרוב גם יתחילו לשדר את השלישית שזה בכלל משמח.

ז. יו דנסי (Hugh Dancy) הוא הבריטי החביב עליי נכון לכרגע. מה הקטע של הבריטים עם שיער מבולגן? יו גרנט התחיל עם כל זה או שזה היה כך עוד קודם? בכל מקרה, אם תרצו להכיר את יו, אתן מוזמנות לצפות בסרטים "מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן" (סרט שמאוד אהבתי) ו-"וידויים של שופוהוליק" (חמוד)

יו דנסי

ח. אי אפשר בלי glee! זה השיר מפרק 7 ששודר השבוע.

כמה קטנות על פרסומות

1. הפרסומות החדשות ל"חישגד", זו עם השיפוצניקים וזו עם מצילות משמר המפרץ, פשוט מעולות, למרות שהן צפויות. הוכחה לכך שלא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש.
2. אני מתה על הפרסומות לחטיף החדש bites עם דמויות הפליימוביל. מי שהגה אותן – גאון.
3. עד מתי רשעים יעלוזו ובחורות קצוצות שיער עם גופייה לבנה שקופה שאינן לובשות חזיה ימשיכו לפרסם את תפוזינה??
4. כנראה שראיתי יותר מידי סרטים כמו "הגנן המסור" ו"שר המלחמה", אבל כשאני צופה בפרסומת האפריקנית של אורנג' (זאת עם הילדים שבונים סירה), אני כל הזמן תוהה מתי יגיע הרגע שבו צבא המורדים יתנפל על הכפר התמים ויתחיל לטבוח בכולם.
5. כשהפרסומת אומרת שהמוצר מיועד במיוחד לילדים, המשמעות היא שהוא בא עם תוספת של טונה סוכר.
6. הפרסומת לארוחת ערב משפחתית ("אין עכשיו חטיף, חכה לארוחה") היא כל כך אייטיז במהות שלה, שזה פשוט מגוחך. ולמה המסר מכוון דווקא לאמא, שהיא "השוטר הרע" וזו שמכינה את ארוחת הערב, ולא לשני ההורים?

הרי החדשות ועיקרן תחילה

לא מבינה את המחלה הזו.
ערב נחמד, בריזה קלה מכיוון השדות, מגיעה השעה שמונה ו…. בואו נפתח טלויזיה ונהרוס לעצמנו את הערב עם החדשות! הרי הערב לא יהיה שלם מבלי לשמוע על ילדה בת שלוש שנפלה מקומה חמישית ומתה, על רצח נוסף של אשה בידי בעלה, על התרעות להתקפת מחבלים (בקולו הלחוץ, המעצבן והחרדתי של רוני דניאל), על קאסמים שמשוגרים לשדרות ואוטוטו יגיעו לכפר סבא, ומחר, הו מחר, יהיה חם מהרגיל לעונה.
אותו דבר בבוקר – הרי למה להתחיל את הבוקר בשקט עם מוזיקה נעימה. לא! את הבוקר שלנו חייבים להתחיל עם הרשות הפלסטינית, אבו מאזן והגזירות החדשות של האוצר.
תגידו לי, אתם השתגעתם?
אני לא רואה חדשות בטלויזיה, ולא שומעת חדשות ברדיו. אם ממש ממש מוכרחים, אז אני מוכנה להתפשר על חדשות ערוץ 10 (משום מה, לכתבים שלהם יש קול הרבה יותר נעים) בסאונד מאוד מאוד חלש.
אני קוראת חדשות בעיתון, ובעיתון בלבד. איכשהו, מנת האקטואליה היומית היא הרבה יותר קלה לעיכול כשהיא כתובה. בעיתון גם הרבה יותר קל להתמודד עם הסנסציות הזולות והמניפולציות שמנסים להפעיל עלינו, הצרכנים התמימים.
ועוד רוצים להפעיל ערוץ אקטואליה ייעודי. אוכלוסיית המזוכיסטים הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי, כנראה.