עפיפונים

סיפור ההיריון והלידה של בני השלישי – איתמר

אז… מזמן לא כתבתי בבלוג ובינתיים קרו כמה דברים משמעותיים, כפי שאפשר להבין מהכותרת של הפוסט הזה :-) הייתי בהריון, ילדתי את איתמר המתוק, ועכשיו אני אימא ל-3 בנים, הקטן שביניהם כבר בן 5 וחצי חודשים. הזמן טס!!

אני לא חושבת שציינתי בבלוג בעבר שאני בהריון. גם בבלוג הבישול שלי ציינתי זאת אולי פעמיים ורק כשהייתי כבר בחודש תשיעי. אולי הסיבה לכך היא שזה הריון שלישי, אולי הסיבה לכך היא שאת רוב העדכונים אני כותבת בפייסבוק בימים אלו ולכן לא מרגישה צורך לעדכן גם בבלוג, ואולי הסיבה היא אחרת. בכל מקרה, ההיריון הזה היה די שונה מקודמיו.
קודם כל, חיכינו לו די הרבה זמן. כשיאיר היה בן 3, התעורר בי הציווי הפולני המדבר על הבאת ילדים לעולם בהפרש של שלוש שנים אחד מהשני. אלא שבאותו זמן התפטרתי, וחיפשתי את עצמי, וזה לא היה ממש מתאים. אחרי שכבר די התאפסתי על עצמי והתחלתי לעבוד מהבית כעצמאית, לקח זמן – למעשה, שנה –  עד שהצלחתי להיכנס להריון, בניגוד להריונות הקודמים שנקלטו מאוד מהר. באותה תקופה גם השמנתי ונאלצתי לספוג הערות מהסביבה על ימין ועל שמאל, שכל הזמן שאלה וחיטטה האם אני בהריון. בשלב מסוים כבר התחלתי לענות – "לא, אני סתם שמנה. אני מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה". תקופה לא נעימה בעליל, אך כנראה שכשזה צריך לקרות – זה קורה, ובדיעבד אני שמחה שנכנסתי להריון מתי שזה קרה ולא קודם לכן.

את ההיריון של איתמר התחלתי במשקל עודף מאוד גדול. שקלתי כמעט 100 קילו. בשליש הראשון ירדתי במשקל, כפי שקרה לי גם בהריונות הקודמים, אך בשליש השני הוא כבר חזר ואני נתקפתי פאניקה קלה. פחדתי להגיע ל-100 ק"ג ויותר, ומכאן לבעיות בריאות שינבעו מהשילוב של ההיריון והמשקל העודף. התחלתי תהליך של ליווי על ידי דיאטנית נהדרת של שירותי בריאות כללית בשם אליה ברקמן, ולאחר מכן גם הצטרפתי לסדנאות הדיאטה שלה בשירותי בריאות כללית. למדתי ממנה המון ואני עדיין לומדת ונמצאת בתוך התהליך. המטרה שלי היא לא רק לרדת במשקל אלא להיות מסוגלת לשמור עליו מעתה ועד אין קץ, וזה משהו שאני עובדת עליו בהקשר של סיגול הרגלים, עבודה על אכילה רגשית ושליטה במחשבות וברגשות ש"מקלקלים" לי. בשורה התחתונה, את ההיריון סיימתי עם ירידה של 1.5 ק"ג במשקל, ולאחר הלידה הייתי 7 ק"ג פחות מלפני ההיריון.

בהריון הזה גיליתי גם שזה לא פשוט להיות הריונית שמנה. בכל מכתב סיכום רפואי צוין שאני, ובכן, שמנה (סובלת מobesity). עשיתי סקירה מוקדמת אצל רופא מקופת החולים שהתנהג אליי בצורה מגעילה, במשך כל הסקירה דיבר על כך שהשומן שלי מפריע לו לבדוק וגורם לו "סתם" להתאמץ יותר מידי, ואף ציין זאת במכתב תוצאות הבדיקה שלו, וכל זאת בעודי שכובה על מיטת הבדיקות חצי ערומה, כן? כמה חביב. הייתי בטוחה שפשוט נפלתי על רופא אנטיפת, אך לאחר שיחה עם כמה חברות, הסתבר לי שגם הן עברו את אותו דבר, רק אצל רופאים אחרים.
דווקא ההיריון הזה עבר לי בקלות גדולה יותר מההריונות הקודמים. הרגשתי טוב, עשיתי ספורט (זומבה עד חודש שביעי ופילאטיס ב-flow pilates עד שבוע 39), טופלתי אצל אורית אליה-אלקסלסי בעיסויים ושיאצו, דאגתי לנוח ולישון כמו שצריך, ואין ספק שבגלל שאני עובדת מהבית ולא במשרה מלאה ואינטנסיבית היה לי קל יותר. הייתי גם מאוד עסוקה עם שני הגדולים וענייניהם הם.

אחרי שני בנים, רצינו מאוד בת, אך לי הייתה תחושה מההתחלה שמדובר בבן נוסף, ולכן כשבשקיפות הרופא רמז שמדובר בעוד בן, כשבסקירה כבר ראו בולבול, וכשבדיקת מי השפיר הוכיחה שמעל לכל ספק מדובר בעוד בן, דווקא לא הייתי מופתעת, אלא משועשעת. הסתקרנתי נורא לדעת כיצד יראה ולמי יהיה דומה.

בסוף החודש התשיעי נפלתי ברחוב לאחר שנתקלתי במהמורה במדרכה, אושפזתי ללילה להשגחה במחלקת אם ועובר (הריון בסיכון). חוויה לא נוראית אך גם לא נעימה במיוחד, שלשמחתי עברה בשלום וללא פגיעה כלשהי, מלבד טראומה נפשית מסוימת…

אולטרסאונד של איתמר בעודו בבטן

אולטרסאונד של איתמר בעודו בבטן

את אייל ויאיר ילדתי בשבוע 41, ומשום מה הייתי בטוחה שאת איתמר אלד לפני הזמן. כמו עם יאיר, היו לי צירים לא אפקטיביים במשך כל החודש התשיעי, אבל הם לא הפריעו לי. תאריך הלידה המשוער שלי היה ב-15 בינואר, וקיוויתי ללדת ב-14.1.15 כי זה נראה לי תאריך גיקי ומגניב :-)  (15=14+1). זה לא קרה. ב-15 בינואר התחילו לי צירים וכאבים וכבר הייתי בטוחה שזה זה! אך לא. הם פסקו לאחר כמה שעות. כך הזמן עבר ועבר, שבוע 41 הסתיים ולי כבר נמאס. בשבוע 41+3 הגעתי שוב לביקורת במיון יולדות במטרה לקבל בסופה זירוז וכבר להתקדם עם זה. וכאן מתחיל סיפור הלידה של איתמר.

נאמר לי בביקורת הקודמת כי לזירוז יכול לקחת כ-24 שעות להשפיע והוא יכול גם לא להשפיע. הגעתי לביקורת ביום ראשון, אז הנחתי שאלד למחרת ואגיע הביתה בחזרה בסביבות יום חמישי. כמו שאומרים, האדם מתכנן תכניות ואלוהים (היקום) צוחק. מסתבר שאיתמר רק היה צריך תזכורת קטנה, איזשהו nudge, לכך שמצפים לו. לאחר שהחדירו לי את הזירוז, אושפזתי במחלקת אם ועובר ונאמר לי שאחרי שעתיים יבואו לעשות לי מוניטור לבדוק אם יש צירים. לאחר שעתיים אכן התחלתי להרגיש צירים, שהתחילו בעצמה נמוכה יחסית, כפי שהיה לי לאורך כל התשיעי, אך מדקה לדקה התגברו והתגברו והתגברו. האחות אמרה לי שזו ההתחלה אך עוד ייקח זמן עד שתתחיל לידה, ושבינתיים אני יכולה להסתובב. בעלי הלך בינתיים לרכב להביא את התיק שהכנתי ללידה, ואני בינתיים מסתובבת, קופצת על הכדור, ומבינה שאעפס, ממש ממש כואב לי! קראתי לאחות שאמרה שבסך הכל עברה שעה מאז המוניטור, ושהיא מציעה שאעשה מקלחת ואולי המים יקלו על הכאבים. עשיתי מקלחת והחלפתי לחלוק של בית החולים, ושוב אני מבינה – שאני בכאבים מטורפים! אחרי שהמשכתי להסתובב, להיאנח, לעשות סיבובי אגן, להוציא קולות ונהמות, לחשוב על זה שאני לא זוכרת כלום מהלידות הקודמות ולכעוס על עצמי על כך שלא חשבתי להתאמן על נשימות עוד כשהייתי "סתם" בהריון, במשך כשעה, נמאס לי, קראתי לאחות ואמרתי שאני מבקשת שרופאה תבדוק אותי עכשיו כי אני לא עומדת בכאבים האלו. הגיעה רופאה, ששמעה שבסך הכל עברו 4 שעות מאז מתן הזירוז והייתה די סקפטית, אך בדיקה מהירה הראתה שאני כבר בפתיחה 5. הובהלתי לחדר לידה על כיסא גלגלים אל ידיה של המיילדת פיונה המקסימה. בהתחלה, התכנון שלי היה לנסות ללדת ללא אפידורל, כמו עם יאיר, אבל מהר מאוד הבנתי שאין מצב שאני עומדת בכאבים המטורפים האלו. למעשה, לא הייתי מסוגלת לעשות כלום חוץ  מלהתקפל מכאבים, להחזיק חזק את מוטות המיטה ולגנוח. עד שהגיע המרדים, פיונה ניסתה לתת לי בינתיים גז צחוק, אבל זה עשה לי רע והפסקתי עם זה. המרדים הגיע די מהר, והתחיל את תהליך ההכנה לאפידורל, כשאני תוך כדי מספרת לו עד כמה אני סובלת ולא יכולה לעמוד בכאבים האלו. אני מניחה שהוא שומע את זה הרבה :-) הצלחתי איכשהו להירגע בזמן הפעולה עצמה, לאחר שאיים עליי: "גיברת, אני עם מחט ליד עמוד השדרה שלך. את ממש לא רוצה לזוז עכשיו, נכון?". לאט לאט התחיל האפידורל להשפיע, כשבשלב מסוים סיפרתי לבעלי שעכשיו זה מרגיש לי כמו הצירים בלידה של יאיר. בשלב זה כבר הגעתי לפתיחה 9.
הספקתי ליהנות מהשפעת האפידורל לכמה דקות, ואז התחילו צירי הלחץ.
אני לוחצת ולוחצת ולוחצת, והקטנצ'יק, אעפס, לא יוצא. כבר רואים קצה של ראש, אבל הוא תקוע. אני לוחצת בטירוף, וזה לא מצליח. בגלל שהוא כבר היה כל כך למטה, הם לא הצליחו לנטר את הדופק שלו ולמעשה לא ידעו מה קורה לו. לאחר עוד כמה לחיצות חזקות, הוחלט להעביר אותי לחדר ניתוח ושם להחליט האם לבצע ואקום או לנתח, כי לא היה ברור מה מצבו והם חששו שהוא במצוקה. "מה פתאום ניתוח אם הגעתי עד לפה???!!!!!" אני חושבת לעצמי בסערה, נותנת את הלחיצה החזקה ביותר שיש לי, משקיעה בכך את כל האוויר שיש לי בריאות, והופ! הראש בחוץ.
ומה מסתבר? שאיתמר הסתובב לכיוון הלא נכון, היה במנח עם הפנים למעלה והראש מעט אחורה, ולכן הראש נתקע והוא לא הצליח לצאת. ילדים מעניינים יש לי.
מכאן כבר הדרך לאוויר העולם הייתה קלה. איתמר נולד ב-25.1.15 בשעה 18:36 במשקל 3.320 ק"ג.

איתמר מיד אחרי הלידה, ובמחלקה.

איתמר מיד אחרי הלידה, ובמחלקה.

 

אז למה איתמר? השם הזה התקבע אצלי בראש עוד לפני ההיריון. למעשה, היה לי ברור שאם יהיה לי עוד בן, האופציות לשמות מבחינתי הן איתמר או אורי (Uri, כמו בשיר של רחל, לא Ori). רציתי שם שיש בו את האותיות א' ו-י', כמו אייל ויאיר, וכמו במקרה שלהם, היה לי חשוב שהשם יהיה ישראלי, גברי (לא יוניסקסי) ורצוי תנכ"י. אחרי שנכנסתי להריון, השם אורי התמסמס לו והתקבעתי על איתמר. הרפרנס שלי לשם היה הדמות ההיסטורית של איתמר בן אב"י, דמות מעניינת מאוד בעיניי, ואחרי שחקרתי קצת גם הסתבר לי שאיתמר היה אחד מבניו של אהרון הכהן, ושהוא נחשב לשם "חזק". כשאיתמר נולד, השם "התלבש" עליו מיד.

צילום: שירעד ניסים

צילום: שירעד ניסים. אני בשבוע 38.

על השהות במחלקה ועל התקופה (הלא פשוטה) שאחרי הלידה אספר בפוסט אחר, כי הארכתי כאן מספיק. איתמר התגלה כתינוק עם אופי ואישיות, שנחוש בדעתו להשאיר את חותמו על המשפחה, ויחד עם זאת מתוק וחייכן להפליא. טוב לי כאימא לשלושה, כיף לי עם הבנים שלי, ואני חושבת כבר הלאה…

אני בת 36 (ושבועיים)

עוד בראש השנה הרגשתי את זה. בדרך כלל הפוסטים שלי לסיכום שנה או לרגל יום הולדת הם קצת עצובים. בשנה שעברה אפילו לא היה לי כוח לכתוב פוסט. השנה גיליתי, לתדהמתי, שדווקא טוב לי.

פעם הייתי בהרצאה של פלי הנמר, והוא אמר שם משפט בסגנון "הכל טוב ובשאר אני מטפל". זה מסכם פחות או יותר את ההרגשה שלי. אני סוף סוף רואה את כל הדברים הטובים והשפע שיש לי בחיי – בעלי הנהדר, ילדיי המהממים, ההיריון (שחיכיתי לו הרבה זמן), החברות האהובות, הבריאות, מצב כלכלי פחות או יותר בסדר. אז נכון שיש במה לטפל ולא הכל הוא כמו שאני רוצה, ובחלק מהמקרים אפילו לא קרוב, אבל הכל בשליטה והכל בטיפול ואני אופטימית מאוד.

אני מרגישה שאני מכירה את עצמי טוב יותר, מבינה מה מניע אותי, איך דברים משפיעים עליי, למה אני כמו שאני, ואני מקבלת את עצמי.

אני מרגישה שמצאתי פחות או יותר את האיזון בין האלמנטים השונים בחיי. ברור שיש לפעמים לחץ, ולפעמים דברים לא מסתדרים, אבל באווירה הכללית הכל מסתדר נכון.

אז בגיל 36, סוף סוף אני מתחילה להרגיש טוב ונכון. היה שווה להתבגר.

מסר לחיים באדיבות התכנית "שרגא בישגדא". גזרי ושמרי.

מסר לחיים באדיבות התכנית "שרגא בישגדא". גזרי ושמרי.

< גיקית >

כתבתי זאת כבר בפוסט על יום הולדתי ה-34: המספר 36 הוא מספר מהמם. יש לו המון מחלקים: 2, 3, 4, 6, 9, 12, 18. שתי ספרותיו מהוות את ההתחלה של הסדרה החשבונית של 3, ואם מחברים את הספרות האלו מקבלים 9 – שזהו המספר הבא בסדרה. חוץ מזה זו ההתחלה של תאריך הלידה של יאיר (3/6/09).
היום יאיר אמר לי בדרך חזרה מהגן ש-9 כפול 4 זה כמו 18 ועוד 18 שזה 36, ו-36 ועוד 36 זה 72. יפה מאוד לילד בן 5 וחצי, הלוא כן? אולי אעשה אאוטסורסינג לילדים כשיגיע הזמן לכתוב את פינת הגיקית הבאה.

< /גיקית >

שיחות על החיים עם הילדים #14

אייל ויאיר שונים באופיים אחד מהשני. אייל הוא ילד מהורהר ורגיש שהדמיון מעיף אותו לכל מיני מקומות. יאיר הוא ילד מאוד תכל'סי וחריף, מה שעומד קצת בניגוד למראה המלאכי עם העיניים הכחולות שלו. הפעם בפינתנו אני מצטטת, בין השאר, כמה שיחות שמשקפות איך הם רואים אותי – אימא שלהם. זה תמיד משעשע אותי להסתכל על עצמי מהעיניים שלהם. נראה לי שהתמונה שמשתקפת דווקא לא רעה בכלל :-)

 

דברים שלמדתי מהסרט Frozen
במסגרת הנסיעה לבריסל, היינו בגן שעשועים מגניב בצורה של חצר אבירים. הילדים רצו להם למתקנים וכנראה עשו איזושהי תחרות מי יגיע ראשון בחזרה.
אייל הגיע לנקודת המפגש וחיכה ליאיר. יאיר מגיע אחרי כמה דקות.
יאיר (עצבני): אתה יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן??
אייל: למה?
יאיר: כי היו שם כמה ילדים שחסמו לי את הפתח שרציתי לעבור בו, והייתי צריך לחכות שהם יזוזו!
אני: אז מה עשית? מה אמרת להם? הם לא מדברים עברית.
יאיר: אמרתי להם let it go.

 

נחת #1
אייל
: אני חושב שאימא יכולה לפתוח עסק של עוגות יום הולדת.
בעלי: זה נכון, אבל יש הרבה עסקים כאלה. לאימא אין יתרון על פני אחרות שמכינות עוגות. אימא היא אישה מאוד חכמה, אז היא עובדת במשהו שצריך בשבילו אנשים חכמים, כי אין הרבה אנשים כאלו.
אייל: נכון. והיא גם בדרך כלל צודקת.

 

נחת #2
יאיר ובעלי
 משוחחים לפני השינה.
יאיר (לבעלי): איך אתה יודע את זה?
בעלי: אני יודע הרבה מאוד דברים.
יאיר: אבל אימא יודעת הכל!

 

נחת #3
יאיר: אימא, תמיד כשאנחנו נוסעים לסבתא לארוחת חג, את יפה.
אני: תודה מתוקי.
אייל: ואני חושב שאת תמיד יפה!

 

דיוק בעובדות
אנחנו אצל ההורים שלי.
אני: יאיר, תרד מהספה מיד! אתה יודע שסבא לא מרשה לטפס עליה ככה.

אייל: וזו גם הפעם השנייה שהוא עושה את זה.
יאיר: לא נכון!!!! זו פעם שלישית.

 

חשיבה יצירתית
צריך לקחת את החתולים לווטרינר. אני ובעלי
 דנים בינינו כיצד נעשה זאת הפעם וכיצד נתפוס אותם ונכניס אותם לכלובים שלהם.
יאיר : יש לי רעיון. ניקח יוגורט, נאכל אותו, ואת המיכל הריק נשים על הרצפה. החתולים יבואו ללקק אותו, ואז נתפוס אותם! כי הזבל שלנו זה האוצר שלהם.

 

חלוקת תפקידים
יאיר מביא עבודה מהגן – סוכה ואורחים.

אני: מי אלו שלושת האורחים בסוכה?
יאיר: זה אבא, זה אני וזה אייל.
אני: ומה איתי?
יאיר: את עדיין בתוך הבית מכינה אוכל.

 

לפני שאתם מאשימים את הילד בשוביניזם, הוא בסך הכל תיאר סיטואציה שקרתה באמת...

לפני שאתם מאשימים את הילד בשוביניזם, הוא בסך הכל תיאר סיטואציה שקרתה באמת…

עידוד קריאה לילדים שדווקא אוהבים לקרוא

"עידוד קריאה" הוא ביטוי נפוץ שמשתמשים בו רבות לגבי ילדים, ולא רק בארץ. הספריות העירוניות יוצאות בפרויקטים לעידוד הקריאה, זהו נושא חם גם בבתי הספר (במיוחד בכיתות הנמוכות – א'-ג'), והמורות והמחנכות מדגישות עד כמה חשוב לקרוא.

אותי אף פעם לא היו צריכים לעודד לקרוא :-) אני קוראת כבר מגיל 4, את הספר "הרציני" הראשון שלי קנו לי בגיל 6, ומאז אני קוראת ספרים באובססיביות ובכמויות. כל יום ובכל רגע פנוי. מסיימת ספר אחד ומתחילה ספר חדש.

כאימא, היה לי חשוב להעביר לילדיי את אהבת הקריאה ו"למכר" גם אותם לתחביב הזה. אייל התחיל לקרוא ספרים לבד בגיל 6.5. בשנים שקדמו לכך הקפדנו לקרוא לו כל יום לפני השינה, מגיל קטן, ויש כמובן את הדוגמה האישית שלי כמי שקוראת המון, ובבית יש לנו כמובן המון המון ספרים.

אך מסתבר, שזה לאו דווקא מה שמעודד ילד לקרוא. לילדים של היום יש הרבה יותר עיסוקים פוטנציאליים משהיו לנו. הם הולכים ליותר חוגים. יש את המחשב והטאבלט. הקריאה היא רק עוד אחת מהאופציות הרבות שיש לבילוי אחר הצהריים.

ואם אני מסתכלת על דרך השלילה – הרי שהוריי אינם חובבי קריאה במיוחד, וכשהייתי ילדה היו ספרים בבית, אבל לא רבים, ובכל זאת יצאתי חובבת גדולה של קריאה.

כשאייל היה בכיתה א', רציתי מאוד לחבב עליו את הקריאה, כפי שהיא חביבה עליי. הוא נהנה לקרוא ספרים, אבל הקריאה הייתה רק אחת בשורה ארוכה של פעילויות שהוא אהב לעשות, וממש לא קרובה למקום הראשון. בנוסף לכך, היה לי חשוב שיקרא ספרים איכותיים. אין לי שום דבר נגד ספרות קלילה, וגם אני קוראת ספרים כאלו. זה כמו להעביר את הזמן מול תכנית בידור בטלוויזיה. צריך גם את זה. אבל היה לי חשוב שיקרא גם ספרים "רציניים", "עם משקל", קלאסיקות – כמו ספריהם של אריך קסטנר, רואלד דאל ועוד (שהם ספרים משעשעים, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת).

מעבר לאימא שרוצה להעביר את האהבה שלה לתחביב מסוים לילד שלה (כמו שאב חובב כדורגל לוקח ילד למגרשים…), אני חושבת שלקריאה יש כמה יתרונות חשובים, חלקם חינוכיים יותר וחלקם פשוט פרקטיים:

שיפור אוצר המילים והרחבת אופקים
זה כמובן תלוי אילו ספרים הם קוראים, אבל אין ספק שבזכות קריאת ספרים, ילדים מכירים מילים חדשות, משפרים את אוצר המילים שלהם, ומרחיבים אופקים. דרך קריאת ספרים אפשר ללמוד בעקיפין היסטוריה, גאוגרפיה ועוד נושאים ברומו של עולם.

פיתוח הדמיון
בשונה מטלוויזיה או סרטים, כשקוראים ספרים צריך לדמיין – איך נראים הגיבורים, איך נראים המקומות, וכו'. צריך ליצור את הסרט לבד בראש, כלומר – להפעיל את הדמיון – ומכאן: שיפור היצירתיות.

זה מעביר את הזמן בשקט
נסיעה ארוכה? אנחנו נותנים לאייל ספר, ויש לנו ממנו שקט למשך כל זמן הנסיעה. יש לנו ספר בשבילו באוטו כל הזמן.

זה מרגיע
אייל הוא ילד ADHD, והרבה פעמים כשהוא נהיה תזזיתי ולא שולט בהתנהגות שלו ברמה כזו שזה כבר בלתי אפשרי, אנחנו מציעים לו לשבת ולקרוא וכך הוא שקט ורגוע. הוא קורא גם לפני השינה וזה עוזר לו להירדם (במקום להתפתל במיטה במשך שעה).

קשר הורה-ילד
זה עוד נושא אפשרי לשיחת הורה-ילד, במיוחד אם אייל קורא ספר שאני קראתי כשהייתי ילדה או קוראת עכשיו (כי אני קוראת גם ספרי ילדים ונוער קלאסיים שפספסתי כשהייתי בגיל הרלוונטי). נחמד להעביר חוויות משותפות מהקריאה, ולדבר על מה שאהבנו ומה ריגש אותנו בספר. זו גם עוד דרך בשבילי ללמוד איך אייל רואה דברים מסוימים.

 

מרבץ פופים, חתול וספר - כיף

מרבץ פופים, חתול וספר – כיף

אז מה עשיתי כדי לעודד את אייל לקרוא יותר?

א. מנוי לספריה העירונית
אמנם יש לנו ספריה ענפה בבית, אבל עדיין אי אפשר להשוות את הרושם שהספרייה העירונית הגדולה עשתה עליו לעומת ארונות הספרים בבית. יש משהו במסה של הספרים ובמרחבים שבכל זאת משפיע ומחלחל, מין תחושה כזו של "חנות ממתקים" שבה אפשר למצוא כל ספר שעולה על הדעת. אני עדיין זוכרת את הבעת התדהמה על הפנים שלו.

ב. התמקדות בסדרות של ספרים / סופרים
יש משהו גם נוח וגם מושך בקריאת סדרה. מתחילים מהספר הראשון, ואם הוא מוצא חן, זה מדרבן לקרוא את שאר הספרים בסדרה. יש גם תחושת הישג מסוימת כשמתקדמים ומסיימים עוד ספר ועוד ספר בסדרה. דרך אחרת ומקבילה היא להתמקד בסופר מסוים, ולקרוא את כל ספריו אחד אחרי השני. במקרה של אריך קסטנר, למשל, אפילו הכריכות שלהן מעוצבות דומה.

ג. שני ספרים לבחירתך, ספר אחד לבחירתי
עשיתי עם אייל "עסק". הוא יכול לקחת שלושה ספרים מהספרייה העירונית (יש לנו מנוי ל-6 ספרים, ושלושת האחרים הם ספרים בשבילי :-) ). שניים מהם הם לבחירתו הבלעדית, ולא משנה מה דעתי עליהם (אלא אם כן הם ממש לא מתאימים לגילו לדעתי). הם יכולים להיות ספרי קומיקס, או כל ספר אחר גם אם לדעתי הוא ספר "זבל". אבל – ספר אחד אני בוחרת בשבילו. בדרך כלל מדובר בספרי ילדים שאני אהבתי או בקלאסיקות שחשוב לי שיקרא (כאמור – אריך קסטנר). מכיוון שאני יודעת להתאים לו מצוין את הספרים שיאהב, ומכיוון שבדרך כלל מדובר בסדרה (כמו ספרי נרניה, הארי פוטר) או בסופר שהוציא כמה וכמה ספרים (כמו רואלד דאל, אריך קסטנר, כאמור), מה שקורה זה שספרי ההמשך בסדרה או ספרים אחרים של אותו סופר מוצאים את עצמם בקטגוריה של "ספרים לבחירתו" בפעם הבאה שאנחנו בספריה.
ההסכמה הזו בינינו הייתה שימושית במיוחד כשאייל לא רצה לקרוא ספר אחרי שכבר ראה את הסרט עליו הוא מבוסס – ספציפית "הארי פוטר" ו-"האריה, המכשפה וארון הבגדים". אחרי שבכל זאת קרא את הארי פוטר הראשון, בגלל ההסכם בינינו, הבין שיש הבדל בין ספרים לבין סרטים שמבוססים עליהם, ושאם הוא אוהב סרט מסוים, דווקא שווה לקרוא את הספר שעל פיו הוא נעשה כי הספר יותר מפורט וגם יכול להיות שונה.

ד. אתר GoodReads
אני משתמשת באתר הזה כדי לנהל את רשימות הספרים שכבר קראתי ואת הספרים שאני רוצה לקרוא. יש לו היבט חברתי והוא מאפשר לדון בספרים, לכתוב עליהם ביקורות, ולראות מה החברים שלך קוראים ורוצים לקרוא. פתחתי גם לאייל חשבון באתר, שאני מנהלת אותו, ושם אנחנו מתעדים את הספרים שהוא קרא, קורא ורוצה לקרוא. כשהוא מסיים ספר הוא מחליט על ציון לספר (1-5 כוכבים), ואנחנו מעדכנים את זה שם. גם התיעוד הזה מדרבן את הקריאה, מין אמצעי שמראה לך כמה קראת ועושה חשק להגדיל עוד ועוד את הרשימה. זה סוג של טבלת הצלחות. האתר השפיע גם עליי לקרוא עוד. יש לו גם מנגנון המלצות וכך גיליתי ספרים נוספים וקיבלתי רעיונות אילו עוד ספרים אייל יכול לאהוב.
אתם מוזמנים להתחבר אליי ב-GoodReads דרך אגב. אני מופיעה כ-Racheli Zusiman.

 

אייל בביקור הראשון בספריה העירונית

אייל בביקור הראשון בספריה העירונית

אפשר לומר ש-I've created a monster. אייל הפך לקורא מתמיד, שמקדיש כל יום זמן לקריאה מבחירה. הוא נהנה מהקריאה, שם לב וזוכר פרטים מהספרים. אנחנו מחליפים ספרים בספריה כל שבוע. בשבילי זה תענוג.

איך זה אצלכם? ספרו לי מה אוהבים אצלכם לקרוא וכיצד עודדתם את הקריאה אצל ילדיכם.

בקרוב פוסט נוסף עם המלצות על ספרים שאייל אוהב.

גם כך אפשר לקרוא.

גם כך אפשר לקרוא.

 

FUNLAND – מתחם פעילויות לילדים ברחובות

מתחם ה-Funland ברחובות הוא מתחם פעילויות לילדים ולכל המשפחה שממוקם בפארק המדע ברחובות. הוזמנתי לסקור את המקום לבלוג ביחד עם הילדים.

המתחם נמצא בבניין היי טק ברחוב אופנהיימר 10, מרחק יריקה מתחנת הרכבת של רחובות, ועם חניה בשפע. המתחם כולל שפע של פעילויות לילדים במגוון של גילאים:

משטח ג'ימבורי מרופד שמיועד לקטנטנים, ולידו כמה סוגי מתנפחים שמתאימים לגילאים שונים, מקטנים יותר ועד לילדים גדולים יותר כמו הילדים שלי.

כיף על המתנפחים

כיף על המתנפחים

אזור שמאפשר להתנסות בציוד קרקס וג'אגלינג כמו צלחות מסתובבות ועוד. אזור של משחקי וידאו – Wii, פלייסטיישן ועוד. לידו שולחנות ביליארד, שולחן כדורגל ועוד משחקים בסגנון.

אייל מתאגרף מול ה-Wii

אזור של שעשועי מים – מתנפחים ומגלשות רטובים ובריכה מתנפחת לקטנים יותר. כדאי כמובן להצטייד בבגדי ים ומגבות, אבל כפי שאתם רואים חסרונם לא הפריע לאייל…

אייל עושה כיף במים

אייל עושה כיף במים

במקום יש גם קיר טיפוס גדול. ולמי שכל זה לא מספיק, ניתן להשאיל ממרכז המידע משחקים שונים כגון טאקי, דמקה, שש בש וכו'.

יאיר מטפס על קיר הטיפוס

יאיר מטפס על קיר הטיפוס

חוץ מכל הפעילויות האלו,יש גם הופעות שמתקיימות כמה פעמים לאורך היום (אנחנו ראינו הופעה של להטוטן), וגם סדנאות אוכל (אייל השתתף בסדנת פיצה).

אייל בסדנת פיצה

אייל בסדנת פיצה

בנוסף לכך יש מתחם אוכל סגור ומקורה עם מזנון, שניתן לקנות בו גם חטיפים וגלידות וגם ארוחת צהריים ממש. יש שפע של שולחנות ומקום לשבת. במתחם הזה יש גם פינת יצירה למי שמעוניין בפעילות שקטה יותר.

המקום באמת מאוד מושקע. אמנם רובו מתנהל בחוץ, אבל יש הצללה רחבה וגם המון מאווררים שמפוזרים בכל האזור.  יש שפע של מקומות ישיבה להורים. יש הרבה אנשי צוות שאחראים על התחנות השונות, וכולם היו נחמדים, וראיתי שעזרו לילדים קטנים במתקנים השונים ושמרו עליהם.

העברנו שם 3 שעות והילדים מאוד מאוד נהנו. אין ספק שהיינו יכולים להעביר שם אפילו זמן ארוך יותר. אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לשם במיוחד מהאזור שלי (אזור השרון), אבל לתושבי הסביבה זהו מקום כיפי ביותר להעביר בו את השבת.

המקום פתוח בשבתות משעה 10:00 ועד 18:00, ויהיה פתוח עד ה-1.11. עלות הכניסה היא 35 ש"ח לילד, וההורים בחינם. פרטים נוספים אפשר לקרוא בדף הפייסבוק של המקום.

מיומנה של אם לילד מחונן: העשרה לילדים מחוננים מגיל הגן ועד כיתה ג'

השאלה כיצד להעשיר ילדים מחוננים בגילאי הגן וכיתות א'-ב', כלומר לפני שהם נכנסים לתכנית ההעשרה של משרד החינוך בכיתה ג' או לכיתת מחוננים, עלתה מספר פעמים בקבוצת הפייסבוק הורים לילדים מחוננים שאני מנהלת. זו שאלה שעולה בצדק רב. אצטט מתוך סקירת מאמרים שביצעה אלין קשטכר, יועצת חינוכית ומדריכה באגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, שנקראת בשם "היבטים רגשיים של הילד המחונן" ומפורסמת באתר מחוננnet:
"הספרות המחקרית מצאה שהמיטביות הפסיכולוגית של הילד המחונן תלויה ביצירת סביבה חינוכית לימודית מתאימה, ושהבריאות החברתית והרגשית שלו קשורה בקשר הדוק למתן מענה לצרכים האקדמיים שלו".

בכיתה ב' מבוצעים מבחני איתור מחוננים של משרד החינוך. הילדים שעוברים את המבחנים (ודרך אגב – אם ילדכם לא עבר – זה לאו דווקא אומר שהוא לא מחונן) יכולים להצטרף לתכנית ההעשרה למחוננים שמתחילה בכיתה ג' (יום העשרה שבועי) או לכיתת מחוננים (בערים בהם היא קיימת. כיתת מחוננים בבית ספר יסודי קיימת במעט מאוד ישובים בארץ). עד אז, ההעשרה מוטלת על כתפי ההורים, לפי בחירתם ויכולתם הכלכלית כמובן.

ההצעות שאציע מבוססות על הניסיון שלנו עם אייל ו(קצת) עם יאיר, ונוגעות להעשרה אינטלקטואלית בלבד. אני לא מתייחסת לסדנאות למיומנויות חברתיות כי מבחינתי הן תחת הקטגוריה של טיפול רגשי. ההצעות שלי מתאימות גם לילדים בכיתה ג' ומעלה, כמובן.

העשרה לילדים מחוננים מגיל הגן ועד כיתה ג

העשרה על ידי חוגים
אייל אובחן כמחונן בגיל 5, שזה בערך גם הגיל שבו התחלנו לרשום אותו לחוגים. אייל מתעניין מאוד במדע ובמתמטיקה, ולכן אנחנו מעשירים אותו בתחומים האלו. בוודאי תשמעו או שמעתם כבר קריאות מהסביבה לשלוח את הילד לחוג ספורט כלשהו. מצד אחד, אני בהחלט מאמינה שפעילות מוטורית וספורטיבית היא חשובה, אבל יחד עם זאת לדעתי יש לחזק את החוזקות של הילד ולא להכריח אותו להשתתף בפעילות שהוא לא מעוניין בה ולא נהנה בה. אייל לא רצה להצטרף לחוג כדורגל, כדורסל, ג'ודו או קפוארה. מכיוון שהוא אוהב מוזיקה ואוהב לרקוד, רשמנו אותו לחוג ריקוד ותיפוף על הגוף של סטודיו טררם, וזה הסתבר כמוצלח. אל תשכחו שכדי לטפח פעילות ספורטיבית ומוטורית לא חייבים לרשום את הילד לחוג. גם פעילות אחרי הצהריים בגינה הציבורית, טיולים משפחתיים בשבת ומשחקי תנועה בבית עושים את העבודה.

מכון אריקה לנדאו מציע חוגים למחוננים מגיל 5 המתקיימים בתל אביב ובהרצליה. לפני הרישום לחוגים יש לבצע אבחון. אייל היה שם במשך סמסטר כשהיה בן 5. לא המשכנו בגלל בעיות לוגיסטיות של הסעות ושעות החוגים.

חוגי מדע, רובוטיקה, אלקטרוניקה, חלל, לגו הנדסי, משחקי חשיבה ושחמט אפשר למצוא בכל רשות עירונית ומקומית. אם לדעתכם החומר "קטן" על הילד, רשמו אותו לקבוצת גיל גבוהה יותר. אנחנו עשינו את זה עם אייל – בגיל 5 רשמנו אותו לחוג מדע שמיועד לגיל 6. הוא השתלב שם מצוין.
אני ממליצה מאוד על חוגי השחמט של "בראש חושב" ועל הקייטנות שלהם.

 

 העשרה מתמטית
מכון דוידסון לחינוך מדעי של מכון וייצמן למדע מציע שתי תכניות העשרה אינטרקטיביות – במתמטיקה ובמדע – שהן תוכניות אונליין בהתכתבות. כשהייתי ילדה הייתי רשומה לתכנית המתמטיקה בהתכתבות שלהם – שהייתה באמת בהתכתבות – דרך הדואר. עכשיו מדובר באתר אינטרנט סגור שבו מפורסמים האתגרים. התכנית מיועדת לכיתות ג'-ט', אבל אני רשמתי את אייל לתכנית המתמטית כבר בתחילת כיתה ב'. קחו בחשבון שההשתתפות מצריכה עזרה שלכם ההורים – גם בתפעול של האתר וגם בלימוד של חומר שהילד אולי עוד לא מכיר (כמו חיבור ארוך וכפל ארוך). העלות היא 330 ש"ח לשנה.

קניתי לאייל את הספרים "חשבון להורים" ו-"אלגברה להורים" של פרופ' רון אהרוני. אלו ספרי עיון נהדרים שמסבירים בשפה פשוטה ושיטתית את עקרונות המתמטיקה של בית הספר היסודי ושל חטיבת הביניים. בין הנושאים: חוקי פעולות, שברים, משתנים, חזקות, לוגריתמים ועוד. מומלץ מאוד מאוד.

הספר "מתמטיקסם" של יעל רוטנברג מכיל שעשועי מתמטיקה כיפיים ומדבר על נושאים שונים כגון פלינדרומים, משולש פסקל, גוגלפלקס ועוד. גם מומלץ מאוד.

 

העשרה על ידי חוברות ודפי עבודה
הילדים שלי אוהבים חוברות ודפי עבודה. גם אני הייתי כזו. לגילאים הקטנים יותר – אני ממליצה מאוד על חוברות מבוכים (באתר The Book Depository יש חוברות מבוכים במחירים לא יקרים והמשלוח לארץ חינם – מומלץ. למשל: מבוכי דינוזאורים, מבוכי פיראטים, מבוכי מפלצות ועוד). כשמדובר בחוברות דידקטיות יותר, אני תמיד קונה חוברת ברמה אחת לפחות מעל הגיל של הילד. לדוגמה – יאיר עשה עד עכשיו חוברות הכנה לכיתה א' (הוא עולה לגן חובה). אייל עשה השנה חוברות בחשבון של כיתה ג' וד'. תלמידי כיתות א' ו-ב' יכולים גם לקחת את החוברות איתם לבית הספר ולעבוד איתן אחרי שהם מסיימים את המטלות בכיתה – בתיאום עם המורה כמובן.
נסו גם לחפש באינטרנט חידות מתמטיות או חידות הגיון שונות – ולתת לילד לפתור.

 

העשרה על ידי קריאה
ילדים מחוננים רבים לומדים לקרוא לפני כיתה א', ותכל'ס – אני בעד. זה פותח עבורם עולמות רבים ומאפשר להם להעמיק בנושאים שמעניינים אותם. מעבר לספרי קריאה שהם בוודאי קוראים, נסו לעניין אותם גם בספרי עיון (שמתאימים לגילם ורמתם) וגם במאמרים שונים באינטרנט.

 

העשרה על ידי תכניות טלוויזיה
בחינוכית 23 יש תכניות טלוויזיה מעולות שהמחוננים שלכם מאוד ייהנו מהן, לדוגמה: גלילאו (שעוסקת במדע), מה זה מוזה (תחומי האומנות השונים), להיות מדען עם פרופסור דן (תכנית מדע עם פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה), שרגא בישגדא (אישים חשובים). אפשר למצוא אותן גם בערוץ חינוכית ילדים בyoutube. עוד ב-youtube – שידורים של הסדרה המיתולוגית "חשבון פשוט" ותכניות לימודיות נוספות.

גם בערוץ "לוגי" יש תכניות מעניינות כמו "מתחת לאף" ו-"תעלומות מתחת לאף", שעוסקות באספקטים שונים של מדע בחיי היום יום.

 

כיצד אתם מעשירים את הילדים המחוננים שלכם? השאירו תגובה וספרו לי על כך!

 

פוסטים נוספים בסדרת "מיומנה של אם לילד מחונן":
היכרות
תעודות סוף שנה

הקומדיות הרומנטיות שאני אוהבת

אתמול, לכבוד ערב ט"ו באב, בעלי ואני צפינו יחדיו בסרט רומנטי. כלומר, לא באמת רומנטי. Serenity של ג'וס ווידון – סיפור דיסטופי פלוס חלליות פלוס נת'ן פיליון פלוס אקשן פלוס הומור משובח – כיף גדול לשני גיקים כמונו.

למען האמת, למרות שאני גיקית וכל זה, אני גם סאקרית של קומדיות רומנטיות, במיוחד אם הן חמודות ומשעשעות. לכבוד ט"ו באב, החלטתי לחלוק עמכם את הרשימה, המביכה לפרקים, של קומדיות רומנטיות שאני מחבבת. את כל הסרטים האלו ראיתי כמה פעמים, וכמובן שאם יוקרנו שוב – אראה אותם גם בפעם המיליון ואחת. הרי אנחנו פה בשביל ליהנות, לא?

 

Love Actually – אהבה זה כל הסיפור
סרט בריטי (כמובן) שהוא אחד הסרטים האהובים עליי ועל בעלי, בכיכובם של קולין פירת', יו גרנט, אמה ת'ומפסון (לפני שהפכה למעצבנת נורא), ליאם ניסן (שלשם שינוי לא מפוצץ פה משהו או מציל פה מישהו), בילי ניי, קירה נייטלי, לורה ליני, רואן אטקינסון (ששורף את המסך בהופעה של כמה דקות. האיש מלך) ועוד. בסרט מוצגים כמה סיפורי אהבה (חלקם של אהבה נכזבת), הוא מרגש, מתרחש על רקע הכריסטמס בלונדון ויש לו פסקול מעולה.
אם אתם מתכננים על בילוי זוגי ביתי  – זה הסרט שכדאי לכם לראות.
דף הסרט באתר IMDB

יש בסרט 3 נעימות מקסימות שאני ובעלי מאוד אוהבים. תיהנו.

 

Ella Enchanted – הקסם של אלה
כישוף, פיות רשלניות, שדונים, ogres, שירים, ריקודים, ג'ואנה למלי, אן האת'ווי ויו דנסי הצעיר והמתולתל מאוד. מה יכול להיות רע?! זה אחד הסרטים הכי חמודים ever. מזכיר קצת את הנסיכה הקסומה בסגנונו.
נראה אם תנחשו מי משחק את אדגר, הדוד של הנסיך. בעלי זיהה והייתי ממש בשוק מהגילוי.
דף הסרט באתר IMDB

סרט כל כך חמוד שבאמת מצטערים כשהוא נגמר

 

Bollywood/Hollywood – בוליווד הוליווד
סרט קנדי עם אחת העלילות היותר הזויות, אבל הוא מלא בשירים וריקודים הודיים – כיף כיף כיף. הייתה תקופה בחיי שהייתי רואה אותו שוב ושוב ושוב.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "הוליווד / בוליווד"

פוסטר הסרט "הוליווד / בוליווד"

The Holiday – החופשה
סרט ממש ממש חמוד בכיכובם של ג'וד לאו, קמרון דיאז, ג'ק בלאק וקייט וינסלט. החלפת בתים בין אנגליה ללוס אנג'לס מתפתחת לשני סיפורים רומנטיים. גם אלי וולך ז"ל משחק כאן בתפקיד חמוד ונוגע ללב.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "החופשה"

 

Friends with Benefits – ידידים פלוס
אני אוהבת את מילה קוניס וג'סטין טימברלייק, ובסרט הזה יש ביניהם כימיה נהדרת. זהו סרט משעשע על חברים שמחליטים להפוך ליזיזים, אבל אתם יודעים מה קורה בסוף, נכון??? אחלה סרט.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "ידידים פלוס"

פוסטר הסרט "ידידים פלוס"

The Prince & Me – יצאת נסיך
סרט דבילי לחלוטין על נסיך מדנמרק שמגיע undercover ללמוד בקולג' אמריקאי ומתאהב באחת הסטודנטיות. התסריט לא מפותח, העלילה לפרקים לא ממש הגיונית, אבל למי אכפת?!
דרך אגב, לסרט יש גם סרט המשך (עם שחקנים קצת אחרים), אבל הוא כבר ממש גרוע.
דף הסרט באתר IMDB

 

פוסטר הסרט "יצאת נסיך"

פוסטר הסרט "יצאת נסיך"

The Jane Austen Book Club – מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן
אני מכלילה אותו כאן, למרות שהוא לא ממש קומדיה, אבל זהו אחד הסרטים האהובים עליי. ספריה של ג'יין אוסטן משמשים פה רקע לכמה סיפורי אהבה, וחוץ מזה יו דנסי משחק.
דף הסרט באתר IMDB

 

ציטוט מ"מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן"

ציטוט מ"מועדון הקוראים של ג'יין אוסטן"

חשבתי לכלול כאן גם את הסרט "ספיידרמן המופלא" (ואם אתם שואלים את עצמכם למה – קראו את הפוסט שלי על הפנטזיה הנשית-גיקית), אבל זה נראה לי כבר אובר-גיקיות, בכל זאת :-) מוזמנים לקרוא גם על הרגעים הרומנטיים הגדולים של שלדון ואיימי, שפרסמתי לכבוד valentine's day.

מאחלת לכולכם שתהיה המון המון אהבה בחייכם, מכל הסוגים ♥

דפי וקבוצות פייסבוק שעושים מצב רוח טוב

גם בגלל המצב אבל גם בלי קשר למצב, תמיד יש צורך ומקום למשהו שמעלה את מצב הרוח. זה הזמן לרתום את כוח הפייסבוק לעזרתנו (לא החלק של הפייסבוק שמלא בהודעות נאצה, קללות, שנאה וכל זה). יש כמה דפים וקבוצות שאני מנויה עליהם ושמעודדים את רוחי באופן קבוע. מתאים להורים וחובבי חתולים, אבל לא רק.

ממים של הורים
קבוצת הפייסבוק הכי קורעת ברשת. אני עוקבת אחריה באדיקות ומעלה שם גם ממים (memes)  משלי. העיקרון פשוט – לוקחים סצנות יומיומיות מחיי ההורות ומתרגמים אותן לממים. זה כל כך כיף לגלות שכולם מתמודדים עם מה שאני מתמודדת איתו :-)

וזה הכי הכי כיף כשמם שלך זוכה להמון לייקים.

וזה הכי הכי כיף כשמם שלך זוכה להמון לייקים.

אפשר ללטף את החתול שלך?
לא לחובבי חתולים בלבד. השילוב בין תמונות של חתולים במצבים הזויים לבין ה-caption המעולה (שתמיד מתחיל במילים "אפשר ללטף את החתול שלך? לא, הוא….") הוא פשוט קטלני והורס מצחוק :-) פעם אחת הילדים רבו ובכו וצרחו אחד על השני, אז פשוט הושבתי אותם ועברתי איתם על כל התמונות בדף הזה. הם צחקו שעה.

מתוך דף הפייסבוק "אפשר ללטף את החתול שלך?".

מתוך דף הפייסבוק "אפשר ללטף את החתול שלך?".

 

 People & Cats
קבוצת פייסבוק שמוקדשת לחובבי ומגדלי חתולים. אני אוהבת אותה כי מעלים שם לעתים קרובות תמונות חמודות להפליא של חתולים בשלל פוזות. איכשהו פיד הפייסבוק שלי יודע להפיץ לי את החמודות ביותר שבהן, וזה כיף שבין שלל העדכונים בפיד, צצות להן לפתע תמונות חמודות של חתולים. עושה שמח. מומלץ.

מתוך הקבוצה people&cats

מתוך הקבוצה people&cats

 

 Big Kitty Designs
נראה לי שדף הפייסבוק הזה התחיל בתור משהו אחר, אבל כרגע הוא בעיקר מלא בכל מיני תמונות של חתולים בפוזות מצחיקות ו/או חמודות עם כיתובים מצחיקים ו/או חמודים. לא תמיד התוצאה מצחיקה בהיסטריה, אבל היא לפחות מעלה חיוך.

מתוך דף הפייסבוק Big Kitty Designs

מתוך דף הפייסבוק Big Kitty Designs

 

פרופיל הפייסבוק שלכם
אני קוראת לזה "תרפיה באמצעות פייסבוק". מידי פעם ולפי הצורך אני עוברת על פרופיל הפייסבוק שלי, קוראת את כל הסטטוסים המצחיקים שאני כותבת, מסתכלת על התמונות החמודות של החתולים ושל הילדים המהממים שלי, ונזכרת שגם אם אין מצב רוח לפעמים, בעצם הכל בסדר, ובחיים שלי יש כל כך הרבה דברים טובים ומשמחים. ממליצה גם לכם לעשות את אותו הדבר, ואתם יכולים גם לעקוב אחריי – Racheli Zusiman – ע"י לחיצה על Follow (חברות אני מאשרת רק לאנשים שאני מכירה).

 

מתוך פרופיל הפייסבוק שלי. יש לי גם תמונות של חתולים שם, שלא תחשבו אחרת!

מתוך פרופיל הפייסבוק שלי. יש לי גם תמונות של חתולים שם, שלא תחשבו אחרת!

מאחלת לכולם ימים שקטים ושמחים.

 

חופשה משפחתית בבריסל – עיר עם הומור

בחודש יוני נסענו עם הילדים לבריסל לשבוע. אחד הדברים ששמתי לב אליהם מיד כשהגענו לעיר, זו האווירה שבה. אני לא יודעת אם יש קשר לקיץ או למונדיאל, אבל בבריסל יש אווירה שמחה ומשוחררת. זו עיר שלא לוקחת את עצמה יותר מידי ברצינות – סוג של understatement עבור עיר שהאטרקציה העיקרית שבה היא פסל של ילד משתין, לא?

פסל הילד המשתין - Mannekin Pis. הוא קטן מאוד במציאות.

פסל הילד המשתין – Mannekin Pis. הוא קטן מאוד במציאות.

הילד המשתין (ה"מנקין פיס") חוזר על עצמו ומופיע גם בחנויות המזכרות, בפאבים, בחנויות השוקולדים ועוד. מול המלון שלנו היה פאב בשם Mannekin Pils, מחווה לשם הפסל.

 

הילד המשתין, הוא בכל מקום.

הילד המשתין, הוא בכל מקום.

במוזיאון העיר בריסל יש קומה שלמה שמוקדשת לתלבושות של הפסל, שנשלחו אליו מרחבי העולם (כולל מישראל).

כמה מהתלבושות של הילד המשתין

כמה מהתלבושות של הילד המשתין

יש גם פסל של ילדה משתינה, אבל מפאת צנעת הפרט העדפתי לא לשים כאן תמונה….

ברחבי העיר אפשר למצוא פסיפסים של דמויות ממשחק המחשב Space Invaders על הבניינים. למה? אין לי מושג.

Space Invaders על קירות בבריסל

Space Invaders על קירות בבריסל

הנה פסל משעשע שנתקלנו בו באחד מצמתי הכבישים הראשיים

זהירות!

ועוד אחד, לא רחוק מפסאז' סנט הוברט, אם איני טועה

סקסי משהו

סקסי משהו

ולאורך הנהר – שבשבות רוח גדולות וצבעוניות.

שבשבות צבעוניות לאורך הנהר

שבשבות צבעוניות לאורך הנהר

את השלט הזה ניתן למצוא על המדרכות. בעלי קורא לו – אסור לכלבים לחרבן בעיגול המסומן.

כלבים יקרים, נא לא לחרבן על המדרכה

כלבים יקרים, נא לא לחרבן על המדרכה

והנה שלט מעט הזוי שראינו ליד בית קפה

במה תבחרו?

במה תבחרו?

אפילו תופעת ה-yarn bombing לא פסחה על רחובות בריסל.

 

yarn bombing בבריסל

yarn bombing בבריסל

אין ספק שהליכה ברחובות העיר הזו הייתה חוויה מעניינת ומשעשעת ביותר :-)

מיומנה של אם לילד מחונן: תעודות סוף שנה

מחר מחלקים תעודות סוף שנה, וברשת מפיצים פוסטים וסטטוסים על איך לנהוג אם הילד מביא תעודה עם ציונים לא טובים. ראיתי רעיון נהדר על הכנת תעודה אלטרנטיבית שבה ההורה יציין את כל מה שהילד כן חזק בו (עזרה בבית, פעילות ספורטיבית וכו'), ראיתי סטטוסים נרגשים של הורים שילדיהם קיבלו תעודות הערכה מהמורה על פעילותם החברתית, למרות שהם לא התלמידים הכי טובים. זה כל כך נכון וחשוב בעיניי.

ומצד שני, כרגיל אני מרגישה שונה לחלוטין מכולם.

להורים שלי לא היו בעיות כאלו. אני מחוננת עם IQ של 160. התעודות שלי תמיד היו טובות. מאוד מאוד טובות. הציונים שלי תמיד היו גבוהים.

אבל אף אחד בבית הספר לא חשב שאני צריכה לקבל איזושהי הערכה על זה.

בכיתה ט' הייתה לי תעודה ש-90% ממנה היו מאיות וה-10% הנותרים היו תשיעיות. את תעודת ההצטיינות באותה שנה קיבלה תלמידה פחות טובה ממני שהייתה מאוד מקובלת ופעילה חברתית. אני הייתי ביישנית וכמעט ולא היו לי חברים. חצי מהכיתה צחק עליי כל השנה על זה שאני חרשנית וחנונה, החצי השני התעלם ממני. המורה לא חשבה שמגיעה לי תעודת הצטיינות על כך שעמדתי בזה.

בכיתה י' היה אחרת. הייתי הרבה יותר פעילה חברתית – הדרכתי את הכיתה בתכנית נגד שימוש בסמים ואלכוהול, ארגנתי מסיבת פורים ועוד. היו לי גם ציונים מאוד גבוהים וקיבלתי בסוף השנה תעודת הצטיינות. זה לא הפריע לרבים מבני כיתתי ללכלך עליי באותו מעמד (שלא נכחתי בו, כי למחרת נבחנתי בבחינת הבגרות במתמטיקה, והעדפתי לנצל את זכותי לעשות חיים בבית) על כך שזה לא מגיע לי, כי אני חרשנית וזו לא חכמה לקבל תעודת הצטיינות על ציונים גבוהים. והמורה גם אפשרה להם לנהל את הדיון הזה בכיתה.
(מיותר לציין שמעולם לא הייתי חרשנית, ועד עצם היום הזה אני מקנאה באלו שמסוגלים לשבת שעות ארוכות וללמוד. אני בחיים לא הייתי מסוגלת. עוד מיותר לציין, שמאז נמנעתי מלהיות פעילה חברתית עד סוף התיכון).

אז בואו אני אגיד לכם משהו – זה דווקא כן חכמה. לרבים מאיתנו המחוננים, ובתקופתי לא היו (לפחות באזור שלי) תכניות מיוחדות למחוננים, הלימודים זה הדבר העיקרי שאנחנו מצטיינים בו.
סיימתי 12 שנות לימוד בתחושה שהדבר העיקרי שאני טובה בו, הכישרון שלי, הוא לא מספיק טוב. הוא לא משהו מיוחד או יוצא דופן שעליו מעניקים תעודות ושאותו משבחים. כלומר אני לא מיוחדת או יוצאת דופן. אני לא שווה מספיק.

אני מבקשת, בזמן שאתם מעצימים את התלמידים החלשים או את התלמידים שחזקים חברתית, אל תשכחו להעצים גם את התלמידים הטובים. המספרים והציונים הגבוהים לא מעצימים אותנו. הם לא אומרים לנו כלום. המילים הטובות והחיזוקים שלכם הם אלו שמעצימים אותנו. גם אנחנו צריכים את השבחים שלכם. גם אם זה לא מפתיע. גם אם זו שגרה. גם אם כל שנה זה ככה. אנחנו עדיין צריכים לשמוע את זה שוב ושוב מחדש.

מחר אייל יקבל תעודה. אז מה אם הוא כבר קורא ספרים של 800 עמודים בלי ניקוד תוך יומיים, אז שיעורי עברית לא היו ממש מאמץ עבורו. אז מה אם החשבון של כיתה ב' זה שטויות בשבילו, כי הוא כבר מסוגל להכפיל בראש מספרים דו ספרתיים עם שבר עשרוני. הוא ישמע ממני עד כמה הוא נהדר, ומצטיין, ומוכשר, גם אם הציונים הגבוהים באו לו בקלות. כי זה מה שהוא, וזה חשוב שהוא יבין וידע את זה. וזה חשוב שהוא יבין וידע שככה אנחנו רואים אותו.

האם זכרתם להגיד את זה גם לתלמיד המצטיין שלכם?

האם זכרתם להגיד את זה גם לתלמיד המצטיין שלכם?