עפיפונים

יצירה עם הילדים: שנות טובות (או כרטיסי ברכה)

ראש השנה בפתח, ואני לא יכולתי להתאפק והושבתי את הילדים להכין שנות טובות. אני גולשת המון בבלוגי אמהות מחו"ל, ואצלם, בניגוד אלינו, לפני כל חג יושבים ועושים יצירה ברוח החג, מקשטים את הבית, מכינים תשורות קטנות לאנשים. זה מקסים בעיניי, וחבל לי מאוד שבארץ זה לא נהוג (כי נראה שיהודים שגרים בחו"ל דווקא כן עושים את זה). אחת השאיפות שלי לשנה החדשה היא להקדיש זמן לפני כל חג לקצת יצירה מוכוונת-חג.
עוד יתרון של פעילות היצירה היא האפשרות והיכולת להסתכל על הילדים מהצד ולהעריך (גם במובן של evaluate וגם במובן של appreciate) את ההתקדמות והשינויים שחלו בהם, את תהליך החשיבה והתכנון שלהם, את החוזקות והחולשות שלהם, וגם לעמוד על השוני והדמיון ביניהם ומה מתאים לכל אחד.
מפעילות הכנת השנות הטובות למדתי עליהם כמה וכמה דברים (ומאוד התרגשתי תוך כדי):

  • יאיר התקדם משלב הקשקושים והשרבוטים לשלב ציור של עיגולים.
  • יאיר מאוד אוהב שחור וירוק, ובכלל צבעים חזקים.
  • יאיר שולט יפה בהדבקה  בדבק. רואים שהוא חושב ומתכנן את העבודה שלו, ומסדר את האלמנטים על הדף מתוך כוונה מסוימת ולא באקראיות.
  • אייל מאוד מאוד מוכשר בציור, קודם כל טכנית – הוא צייר רימון, ציפור, את סמל המדינה, בצורה ממש ברורה ומדויקת, אבל בעיקר – הציורים שלו מלאי דמיון והוא ממש יוצר עולם שלם בציורים שלו.
  • כל כרטיס שאייל הכין היה עבודת סמינריון משולבת עם עבודת דוקטורט. קודם כל בחר את מושא הברכה, אחר כך חשב על איך לבנות את הברכה – באילו חומרים להשתמש ומה לעשות איתם. כל כרטיס כמובן שונה ממשנהו. בכל כרטיס הוא ניסה להיות מקורי ולבחור בטכניקות מיוחדות או להשתמש בטכניקות מוכרות (למשל הדבקת מדבקות) בצורה שונה ואחרת.
  • שמחתי לראות שאייל התמודד הפעם טוב יותר עם "קלקולים" מאשר בימי היצירה של "קייטנת אמא".

נתתי לילדים להחליט בעצמם למי יכינו את הברכות (תוך כדי כיוונון עדין מצידי כמובן). היה משמח לראות שהם חשבו על הכנת כרטיסי ברכה אחד לשני, ומעניין שממני הם די שכחו, ונאלצתי לרמוז להם…

ועכשיו, לתכל'ס.

ציוד להכנת כרטיסי ברכה / שנות טובות:
לכרטיסים עצמם: בריסטול לבן.  קניתי בלוק ציור וגזרתי ממנו את הכרטיסים.
אביזרים: מדבקות (מהממות!!) מכל מיני סוגים שקניתי בחנות של "הכל בשקל".  וואשי טייפ. צורות מסול.
כלים: מספריים. דבק סטיק. טושים. סלוטייפ. עפרונות. דיו לחותמות בצבעים שונים.

טכניקות להכנת כרטיסי ברכה / שנות טובות:

הדבקת מדבקות / צורות מסול
הטכניקה הפשוטה והמתבקשת ביותר. מעבר לסתם הדבקה קישוטית, את צורות הסול אפשר להדביק גם בשכבות (כמו שאייל עשה). מהמדבקות אפשר גם ממש ליצור סצנה סיפורית.
אפשר לקשט עם מדבקות גם בתוך הכרטיס, והכי הכי – השתמשנו בהן גם כדי להסתיר "קלקולים" שקרו.

וואשי טייפ
הכנתי מדבקות כוכב מוואשי טייפ והדבקתי על כרטיס. את הנגטיב – הדבקתי על כרטיס אחר. עוד רעיון – להדביק בתוך הכרטיס וואשי טייפ, ואז לגזור צורות שיהוו מעין "חלון".

דיו לחותמות
העיגולים נוצרו ע"י טבילה של קצה המחק של העיפרון בדיו והחתמה. האליפסות הן החתמה של האצבע של אייל באותה טכניקה.

שיטת ה-Masking
זו אחת הטכניקות האהובות על אייל (עליי מעט פחות כי היא די מלכלכת את הידיים). יצרתי עם סלוטייפ מוחלש (שהדבקתי קודם על בגד) את המילים "שנה טובה". נתתי לילדים לקשקש בטושים על כל הכרטיס. הסרתי את הסלוטייפ, e voila – יש כיתוב!

 

עוד רעיונות?
גלי מהבלוג "לא רק אימא. אני?" הכינה עם הילדים שנות טובות עם החתמה של תפוחים
שרון מהבלוג gonna be 40 הכינה עם הילדים שנות טובות עם שאריות בדים

שנה טובה לכולכם!!

fun במזגן: בית הדבש והדבורה בקיבוץ יד מרדכי

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום יולי אוגוסט קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 וחצי ותינוק בן שנה ו-3 חודשים.

  

ביום שבת האחרון נסענו לבקר את ההורים של בעלי באשקלון. לכבוד ראש השנה המתקרב, ומפאת הקרבה הגיאוגרפית, החלטנו לבקר לפני כן בבית הדבש והדבורה בקיבוץ יד מרדכי.
בבית הדבש הפעילות אורכת כשעה. התחלנו בהכנת נרות מדונג של דבורים. לאחר מכן נגה המדריכה הסבירה לנו על הדבורים והכוורת, וראינו סרט. נגה לבשה את בגדי הדבוראי, יצאה החוצה, ודרך חלון זכוכית ראינו כיצד היא מטפלת בכוורת ומרחיקה את הדבורים באמצעות עשן. עוד קצת הסברים ועוד סרט, וההדרכה הסתיימה. עשינו סיבוב בתערוכה שבמקום, ולאחר מכן יצאנו החוצה. בכניסה יש גם חנות למכירת מוצרים של יד מרדכי, כלים, ספרים ועוד. אנחנו קנינו דבש בתוספת לואיזה וכן ספר לילדים על הדבש והדבורים.

הביקור וההדרכה היו מעניינים ונחמדים, ולמדנו לא מעט. בקיבוץ יד מרדכי יש פעילויות רבות למשפחות: סיור בטרקטור ברחבי הקיבוץ, צפייה בחליבה ברפת, גלריה לאמנות, מוזיאון "קיבוץ של פעם", מוזיאון "משואה לתקומה", שחזור עמדות הקרב מול המצרים במלחמת השחרור, ועוד. אנחנו הסתפקנו בביקור בבית הדבש, כי חיכתה לנו ארוחת צהריים באשקלון (וגם כי היה חם). בפעם אחרת נבוא לביקור נוסף וניקח חלק בפעילויות הנוספות.

מצטלמים בתור דבוראים

אייל והדבורים (כן, הן אמיתיות, חיות וזזות)

אייל ונר הדונג שהכין

צופים בסרט

נגה המדריכה בהדגמה עם כוורת אמיתית

אני ואייל בתערוכה, עם דגם של דבוראי

בקצרה:
אתר:
כאן או כאן
הנזק: הפעילות בבית הדבש עולה 16 ש"ח למשתתף. הפעילויות הנוספות הן בתוספת תשלום. כרטיס משולב לכל הפעילויות עולה 35 ש"ח לילד, 30 ש"ח למבוגר.
אכלנו: מאפינס שהבאנו מהבית, טעימות דבש בבית הדבש, ארוחת צהריים במסעדת "ניצחון" באשקלון.
קטנטנים: למרבה הפתעתי יאיר ישב עליי בשקט והקשיב לכל המתרחש. הוא גם שיחק בנר הדונג.
מדד הילד: 5 מתוך 5
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (היה קצת קצר מידי)
ועוד משהו: נגה המדריכה היתה מקסימה ומצחיקה, אבל ההתחככות עם עמך ישראל לא היתה קלה לי. הורים, אם הילד שלכם מקשקש ומפריע לשאר, מן הראוי שתגידו לו משהו.

חגים, רבותיי, חגים

אייל למד בגן שבראש השנה אוכלים תפוח בדבש, רימונים וגם דג. החלק של הדג הכי מצא חן בעיניו, וכשאמרתי לו שניסע לסבתא וסבא לאכול ארוחת חג של ראש השנה, הוא שאל – אבל נאכל שם דג, נכון?
חוץ מדגים, לראש השנה בפרט ולחגים בכלל יש עוד סממן מאוד מאוד מובהק. בכל יום כשאנחנו מקבלים את העיתון, אני מגלה עד כמה הוא באמת מובהק.
אני מתכוונת לקטלוגים כמובן.
כל יום נושרים מדפי העיתון קטלוגים למכביר. הנושאים מתחלקים בין בגדים לילדים, בגדים לנשים וכלי בית ומוצרי חשמל, ולכל סוג יש את התגובה שהוא מעורר:
לאחר דפדוף בקטלוגים של בגדי ילדים, ברור לך לחלוטין שהיו צריכים לקחת את הילד שלך. הוא היה הרבה יותר מוצלח בזה! לא רק שהוא היה יודע לעשות את הפוזות הנכונות הרבה יותר טוב מהילדים בקטלוג, הוא גם הרבה יותר פוטוגני ונראה הרבה יותר טוב. אמנם בפועל, בשביל לצלם את הילד שלך סתם ביום חול או בטיול את צריכה להתחנן בפניו כמה דקות טובות, וגם אז הס מלהזכיר חיוך או (רחמנא ליצלן!) שיסתכל ישירות למצלמה, אבל היי, צלמי הקטלוגים הם מקצוענים, לא?
לאחר דפדוף בקטלוגים של בגדי נשים, את מבולבלת. לא ממש ברור לך כיצד ניתן ללבוש את הבגדים הללו ולהיראות טוב, וזאת מבלי להיות דוגמנית (וספציפית גלית גוטמן). למה דווקא החליטו שבמשבצות חוזרות עכשיו לאופנה, למשל? זה מה שלבשתי כשהייתי בכיתה ט' בשיאו של טרנד הגראנג'. נראה לכם שאני רוצה לחזור לשם? למה בגדים שממש מחמיאים (מסתירים בטן, מרימים טוסיק, מטשטשים ירכיים) לא מוכרזים כטרנד הלוהט הבא?
לאחר דפדוף בקטלוגי כלי הבית ומוצרי החשמל, ברור לך שאת צריכה די הרבה דברים משם. ואזה יפה, למשל, לשים בנישה מגבס שנמצאת בסלון של הבית הדמיוני שלך בסביון, או סט כלי אוכל וכלי הגשה, לארוחת הענק שאת מתכננת לערוך מתישהו לכבוד השגריר, ואולי שולחן גדול עם כסאות לגינה שאין לך בדירה שבה את גרה? בטוח, בטוח שאפשר למצוא משהו פרקטי שאפשר לקנות… איפה נשים אותו זה כבר סיפור אחר.
אני מאחלת לכולכם שנה טובה ונהדרת, אושר ועושר (גם בשביל הקטלוגים) 🙂
ולסיום, עיבוד מחודש לשיר החג המפורסם, מפיו של אייל:
אייל: "שנה טובה, שנה טובה, אני כפיי א-אי-אימא!!!!
<מפסיק לשיר ומסתכל עליי:> את האימא!"
שנה טובה ומתוקה לפחות כמו הילד שלי 🙂
*** ולמי שלא הבין, הכוונה לשורה האלמותית "שנה חלפה, שנה באה, אני כפיי ארימה"

שנה טובה לכל קוראי הבלוג!

שנה טובה!

רציתי לאחל…

שתהיה זו….
שנה של שלווה
שנה של שלום ואחווה
שנה של למידה והרחבת אופקים
שנה של עמידה באתגרים
שנה בה כל הדלתות ייפתחו בפניכם…
שנה טובה!