לאחרונה השתכללתי. התקנתי אפליקציה בסמארטפון, ואחרי שהילדים אומרים משהו מעניין, אני מקליטה את זה לעצמי. אם אני זוכרת לעשות את זה, זאת אומרת. להלן התוצרים.

אופטימיות
יאיר מועד בכניסה לאוטו
בעלי: אוי! אתה בסדר?
יאיר: זה בסדר אבא, אני עוד חי.

במלוא חושיו
יאיר: אני רואה את שי בזכות חוש הראיה.
אני: נכון.
יאיר: אני זוכר שהיינו פה כבר, ביום הולדת של חבר של אייל. זה בזכות חוש הזיכרון.

דעי את מקומך
באחד הימים, אייל כל הזמן התרפק עליי ונצמד אליי.
אני: אייל, מה קרה שהיום אתה כזה חיבוקי?
אייל: זה בגלל שאני אוהההההב אותתתךךך…
אני: אבל גם אתמול אהבת אותי, ואתמול לא היית ככה.
אייל: אתמול פשוט לא היה לי כל כך זמן בשבילך.

כיצד תהיה מגניב
אייל: יש לי משקפי שמש מגניבות, אז עכשיו אני צריך גם לדבר כמו המגניבים.
אני: איך מגניבים מדברים?
אייל: הם מדברים בקיצור. למשל, הם לא אומרים "אותך", הם אומרים 'תך. הם לא אומרים "את הכביש", הם אומרים "ת'כביש".
אני: איך הגעת למסקנה שככה מגניבים מדברים?
אייל: כי לדבר בקיצור זה מגניב.

נחשו, קוראים יקרים, מהו אותו מקום נחשק בו ביקרתי כל כך הרבה פעמים? (ההשתתפות אסורה על חברי הפייסבוק שלי, שכבר יודעים)

ריגושים
בעלי: רוצים לבוא איתי למלא דלק? נקנה גם בקבוקי מים, ושוקו!
אייל: כן!! כן!! כן!!
יאיר (מגלגל עיניים): זה לא מרגש אותי.

הדובר
אמא בגן של יאיר: אז תגידי, באיזה שבוע את?
אני: אני לא בהריון, מותק…
אייל (מתערב בשיחה): פשוט עוד נשארה לה קצת בטן מהלידה של יאיר.

אבחנה
אני ואייל בחוץ, גשם מתחיל לטפטף, ואנחנו נטולי מטרייה.
אייל: לא נורא, גשם זה רק מים. אלא אם כן הוא רעיל.

קשה, קשה
יאיר: אני עייף…
אני: למה אתה כל כך עייף?
יאיר: כי עבדתי קשה.
אני: מתי עבדת קשה?
יאיר: בגן.
אני: במה עבדת כל כך קשה בגן?
יאיר: כל היום שיחקתי ועשיתי עבודות. זה מאוד קשה ומעייף.

אחרי שהוא עובד קשה בגן כל היום, ליאיר יש משמרת שנייה גם בבית.