עפיפונים

המלצה על הדיסק בייבי אוריינטל 2

קיבלתי לסקירה את הדיסק "בייבי אוריינטל 2", אלבום חדש שני לפרויקט "בייבי אוריינטל". הדיסק כולל עיבודים ים תיכוניים ואתניים של שירי ילדים מוכרים, כמו "דני גיבור" (בביצוע מקסים של דני שטג), "פזמון ליקינטון", "מקהלה עליזה", "טיול קטן ("לטיול יצאנו…" של נעמי שמר), "במדינת הגמדים", "רוץ בן סוסי" ועוד ועוד. בדיסק משולבים כלי נגינה מיוחדים כמו "בול בול טראנג" (אהובה עוזרי), טאבלה הודית, תוף "באנדיר" ועוד.
אני אוהבת מוזיקת עולם, והעיבודים של השירים היו פשוט מקסימים בעיניי. הם מאוד כיפיים ומהנים להאזנה בפני עצמם, והעובדה שמדובר בשירי ילדותנו נותן ערך מוסף והופכת את ההאזנה למשמחת במיוחד. גם יאיר נהנה להקשיב למוזיקה ולזהות שירים שלמד בגן.
אחד השירים היותר מגניבים באלבום הוא "פזמון ליקינטון" עם עיבוד של מוזיקה הודית וזמרת ששרה חלק מהשיר בהודית 🙂
בקיצור – פשוט דיסק מהנה ומשמח, שכיף להאזין לו, ולא משנה באיזה גיל אתם. לדעתי הוא דווקא יהפוך ללהיט בקרב מבוגרים – אני לחלוטין רואה את עצמי שרה איתו בקולי קולות תוך כדי נהיגה באוטו 🙂

את הדיסק אפשר להשיג בחנויות המוזיקה, סטימצקי, צליל, צומת ספרים וכו'. ניתן לרכוש גם באתר הדיסק ב-bandcamp. זו גם מתנה מקסימה בעיניי 🙂

לפרויקט יש גם דף פייסבוק.

בייבי אוריינטל 2

קרדיט: יח"צ

"פזמון ליקינטון" מתוך הדיסק:

דניאלה ספקטור

זה כמה ימים שאני מנסה לכתוב פוסט על הזמרת-יוצרת הנפלאה הזו, ופשוט לא מצליחה.
איך אפשר להעביר אהבה במילים?
אולי רק ככה – אני אוהבת את דניאלה ספקטור. מאוד מאוד.

על דניאלה קראתי לראשונה באתר השאלון. לאחר מכן שמעתי, כמו כולם, את "הכוכב הזה מת" בגלגל"צ. זה הספיק לי. רציתי, לא – הייתי חייבת, את הדיסק שלה. אחותי קנתה לי אותו והביאה לי אותו בשבוע שעבר (מתנת יום הולדת מאוחרת), ומאז זהו. נכבשתי. אני מאזינה באוטו בלופ. חושבת על הדיסק ועל דניאלה כל הזמן. אהבה.

השירים של דניאלה חודרים את העור, מחלחלים לכל נקב בגוף. לאט לאט. בהאזנה ראשונה הם השאירו אותי מתפלאת, בשניה הם התיישבו עליי, בשלישית יכולתי לדמיין את עצמי צפה, פשוט צפה בתוך המוזיקה שלה. ברביעית הם התחילו ללוות אותי לכל מקום.

השירים האהובים עליי באלבום הם "גני גנים", "זה הזמן" ו-"ארובות ואוטובוסים"  (כולם אהובים עליי, כן? אבל אלה הכי):

"גני גנים" – שיר צ'יל אאוט מדהים, מהפנט, מציף.
"זה הזמן" – השיר הזה עושה לי צמרמורת, בנגיעות הקטנות: איך שדניאלה אומרת את המילה "אימא". איך שהיא שרה את המילים "והלב נפתח" (הלב שלי באמת נפתח ברגע הזה), וכל הבית עצמו:

זה הזמן
לאסוף הכל פנימה
וכמו אמא
שקוראת לילדיה לשוב
להסיט ווילונות
למתוח מפרשים
והלב נפתח
מוד לילה נכנס לפעולה

גם הבית האחרון ב-"ארובות ואוטובוסים" עושה לי צמרמורת בכל פעם שאני שומעת אותו:

ופתאום
עולה כזה רצון
לחמוק אל תוך היער ולחפש
עוד אחרים כמוני
אולי יהיה שם מי שיזהה אותי
אך אי אפשר לחמוק מהקבוצה
אני נמצאת אתם אבל אני
אינני נחוצה

רציתי להוסיף ולכתוב עוד תילי תילים של פרשנויות אישיות על הדיסק, אבל בשביל מה? תעשו לי ולעצמכם טובה. באתר של דניאלה ב-bandcamp.com ניתן לשמוע את כל השירים. תשמעו כמה פעמים ותבינו. אחר כך תקנו את הדיסק – מגיע לה להתפרנס מהמוזיקה הזו.

ועוד כמה דברים:

קליפ ביתי לשיר "הירושימה". מקסים.

אתה אומר לי דברים, בסוף תשכח גם אותי – בועז כהן (מרדיו 88fm) כותב על האלבום של דניאלה

אסף לבנון כותב על דניאלה ספקטור: חלק א', חלק ב'

ולסיום סיומת, תהנו:

קסם של ילד

אייל לפעמים עושה ואומר דברים שמשאירים אותי בפה פעור.
נראה שבמקרה של הילד הזה, כל מולקולה בגוף שלו עשויה מקסם טהור, אין לי דרך אחרת להסביר את זה.
היום השמעתי לאייל את הדיסק "30 להיטים לפעוטות" (כשהייתי ילדה היה לי את התקליט). שרתי לו את השירים ורקדתי (תוהה ביני לבין עצמי באיזה גיל הילד יתחיל לחשוב שאני פתטית). בשלב מסוים הגענו לשיר "פרח נתתי לנורית" ("אמא אמרה לי, דני, ילדי הוא גיבור ונבון"… וכו').
דמיינו נורה נדלקת מעל הראש של אייל, כי פתאום הוא אומר לי – "יש לנו ספר עם השיר הזה". לקח לי חצי דקה להבין שהוא צודק – יש לנו ספר בשם "פרח נתתי לנורית" של שירי מרים ילן שטקליס, שקראתי לו לפני חצי שנה לפחות, לדעתי.
"בואי אני אראה לך!" (אחד מהמשפטים השגורים על פיו בכל עת), והוא לוקח אותי לחדר שלו, אני מורידה את הספר מהמדף, נותנת לו, ואנחנו חוזרים לסלון.
הוא מתיישב לו על הספה בטבעיות – "אמא, בואי תראי" – פותח את הספר, מדפדף, ומגיע לעמוד שבו יש את השיר.
איך הוא ידע שזה העמוד של השיר?! אחרי כמה שניות ירד לי האסימון – בגלל התמונות!
והוא מסביר לי: "תראי, זה הפרח שהיא זרקה, וזה התפוח, והנה היא הולכת עם ילד אחר, וזה דני, והוא בוכה…"
ואני פשוט בהלם……….
עוד אני בהלם, הילד מדפדף לו בספר ומביט בתמונות, לבסוף סוגר אותו ואומר לי – "יש לנו עוד ספר של שירים".
נכון, יש לנו את הספר "שרשרת זהב", שקניתי לו לפני כמעט שנה לדעתי, ואני לא מקריאה לו אותו בגלל הציורים המעצבנים.
שוב, טיול לחדר (הוא התעקש), הספר בידיו, חוזרים לסלון, הוא מתיישב על הספה, מדפדף ומראה לי – הנה אליעזר והגזר (שר לי קטע מהשיר – "גזר גזר גזר גזר, אין כמוהו גזר! משוך ימינה, משוך שמאלה…" וכו'), הנה זברה, ועוד דפדוף ועוד דפדוף והגענו לשיר "פרח נתתי לנורית".
אני מסתכלת על הילד שלי, בעיניי – כוכבים, והלב עולה על גדותיו.

להיטים לפעוטות ולאימותיהם

חברת NMC הוציאה מחדש (כנראה מזמן) תקליטי ילדים ישנים על תקליטורים. גיליתי את העניין בראש השנה, כשאחותי קנתה לאייל את הדיסק של אוסף שירי מרים ילן שטקליס ואת הדיסק של אוסף שירי ע. הילל. מאז מפזמים בביתנו את "רוגז", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "טינטן" ועוד ועוד, הכל בביצועים המקוריים כמובן, נראה לי שיותר משהילד רוצה לשמוע, האמא רוצה להשמיע.
לפני כמה חודשים גיליתי בסטימצקי את הדיסק של "טלפלא". נכנסתי לאקסטזה ומיהרתי לרכשו. אמנם מהתכנית אני לא זוכרת כלום, אבל כילדה היה לי את התקליט ומאוד מאוד אהבתי את השירים. כששמענו את הדיסק בבית, התברר לי שלמרות שעברו כנראה יותר מ-20 שנה מאז ששמעתי את התקליט לאחרונה, אני זוכרת את כל השירים, והם יפים ומדויקים כמו בסוף שנות השבעים (שאז הוקלטו).
לא יכולתי להתאפק יותר, נכנסתי לאתר מוזיקה נטו, והזמנתי לי עוד 2 דיסקים: "30 להיטים לפעוטות" (תקליט שהיה לי כשהייתי קטנה. אמא שלי היתה משמיעה לי אותו כל הזמן), ו-"עוגה עוגה" (שירי משחק ויום הולדת). אמנם היו יותר מ-10 דיסקים שרציתי להזמין, אבל החלטתי שעדיף לבנות את התקליטיה שלי לאט לאט (מבחינה כלכלית).
זה מדהים בעיניי ששירים שנכתבו והוקלטו לפני כל כך הרבה שנים, עדיין שומרים על הרעננות שלהם, ומדברים גם לדור הילדים של הילדים ששמעו אותם לראשונה. זו דוגמא טובה לכך שדברים איכותיים תמיד ישרדו את מבחן הזמן. המוזיקה היא של תזמורת ולא של סינתיסייזר. הקולות הם של מיטב האמנים של אז ושל היום (שושיק שני, רוחמה רז, דליה פרידלנד, יהורם גאון, חנה לסלאו, אלי גורנשטיין, אושיק לוי, שולה חן, חנן יובל, חוה אלברשטיין, ועוד ועוד), והטקסטים קולעים כל כך ונצחיים.
אני כל כך נהנית מזה שאייל גדל על השירים שאני גדלתי עליהם. כל כך כיף לרקוד איתו בסלון לצלילי "שיר העגלון" ("ארבעה לי גלגלים…", "שיר הדיו" בפי אייל), "רוח רוח", ו-"אני עומדת במעגל". כיף למחוא כפיים ביחד בשיר "מתנת יום הולדת" מ"טלפלא" (קרוי אצלנו בשם "שיר המצלמה", ואנחנו מוחאים כפיים כשאושיק לוי אומר "קליק"). כשאני רוחצת אותו אנחנו מצטטים שנינו את "הסבון בכה מאוד".
בינתיים לשמחתי אייל משתף פעולה ומאפשר לי לשחות בעבר ולהתרפק על השירים של פעם. לא הצלחתי להתחבר ל"טיף וטף" ו-"דיג דיג דוג" (את "פים פם פה" לא ניסיתי, מודה), ואייל לא ממש מתעניין בסרטי DVD לפעוטות (אחרי דקה הוא ממצה ופונה לעיסוקיו). ערוץ "לולי" אנחנו רואים לעיתים נדירות.
מה יהיה הלאה? האם זה יבוא לי בהפוכה ובעתיד הילד שלי יתמכר ל"דורה", "בוב הבנאי" וכל מיני סדרות אנימה יפניות? אני ממש מקווה שלא.
ואני גם ממש מקווה שבקרוב יוציאו את "טלפלא" ב-DVD.
וגם את "שלוש ארבע חמש וחצי".
ואת "רחוב סומסום".
נו, ערוץ 1 והטלויזיה החינוכית, תעשו משהו.

הו, אירלנד אהובתי

ביום שבת היינו בהופעה מדהימה של להקה בשם "ירוק עד", המנגנת מוזיקה אירית. המילה "קסום" קטנה על המופע הזה. הלהקה מנגנת ושרה נעימות ושירים איריים (למיכל שחר, המנגנת בחלילים שונים, יש קול מתוק ומרגש), וכליווי לשירים מופיעים רקדנים בריקודים איריים. כאתנחתא בין השירים, מספר רפי צור (בכישרון רב!) סיפורים איריים.
אמנם היום אירלנד זה "אין" עד כדי גבול הפלצנות, אבל לא במקרה של המופע הזה. נהנתי מכל שניה ואני ממליצה עליו בחום.
על הלהקה (כולל לוח הופעות) ניתן לקרוא באתר שלה.