אחר הצהריים אחד. לפעמים לא צריך יותר.

תיאום פגישה
אני מגיעה לגן כדי לקחת את אייל
אייל: אמא, אוהד יכול לבוא אליי?
אני: לא היום, אנחנו הולכים עם סבתא לאכול באייסברג. אפשר מחר.
אייל: אוהד, רוצה לבוא אליי מחר?
אוהד: אני לא יכול, יש לי חוג.
אייל: וביום שלישי?
אוהד: אני הולך ליובל
אייל: וביום רביעי?
אני (מתערבת): יש מסיבת סיום בגן
אייל: אז ביום חמישי! אמא, מי ייקח אותי ביום חמישי מהגן?
אני: אני אקח אותך.
אייל: לא אבא?
אני: אני לא חושבת
אייל: אוף, רציתי להראות לאוהד את כל המשחקים בטלפון של אבא
אוהד: אז תבוא אליי ואני אראה לך מה יש לי בגיים בוי!
אייל: בסדר!
קרן, אמא של אוהד, בדיוק מגיעה לגן
אני (לקרן): רק שתדעי, שאוהד הזמין את אייל לבוא אליו ביום חמישי. אמנם יש עוד זמן, אבל…
קרן: יום חמישי?! איך הם הגיעו ליום חמישי?!
אני מפרטת את כל השיחה
אני: הם ילדים עסוקים…

באייסברג, סניף הוד השרון
אייל סיים את  הפסטה שלו ועכשיו מנסה לעבור בדרכו לשירותים
אייל (לאישה שהכסא שלה מפריע לו לעבור): סליחה, את יכולה לזוז קצת ולתת לי לעבור? אני לא יכול לעבור פה! זה צר מידי! זה מעבר של חתול!

ביציאה החוצה
אנחנו רואים קשת בענן קטנה שנוצרה  מקרן שמש שנשברה בדלת הזכוכית
אייל: קשת בענן זה כמו שפגאט בשמיים.

ביציאה מהרכב
אמא שלי: אייל, תזהר על הראש שלך.
אייל: אני ניזהר על הכל.

תגובות