עפיפונים

יוצאת אל המסע

לפני שבועיים הייתי כמה ימים בבית בגלל מחלה, מה שהותיר לי המון זמן להרהורים, בעיקר על כמה שרע לי, וגם לתהיות גדולות על הסיבות לכך שאני לא מצליחה לרדת במשקל.
דיאטות זה לא דבר שחדש לי (לצערי). אני יודעת מה מומלץ לאכול. אני יודעת שאני מסוגלת ויכולה להצליח.
אז למה זה לא הולך?

אני חושבת שבסוף השבוע ההוא הגעתי לתובנה חשובה.
מה שמניע את יצר האכילה שלי הם שני דברים, שהם למעשה די דומים אחד לשני: ריקנות ומחסור.
ריקנות בגלל שעמום, בגלל חוסר סיפוק.
מחסור באנרגיות חיוביות, מחסור באהבה, מחסור בתשומת לב, מחסור בביטחון.

ואז אני אוכלת, בניסיון למלא את החור הזה של הריקנות והמחסור.

ברגע שהבנתי את זה, הבנתי גם שזו לא הדרך.
הבנתי שלפני שאני מכניסה משהו לפה, אני צריכה לשאול את עצמי למה.
האם זה בגלל שאני רעבה?
או
האם זה בגלל שאני עצובה?
האם זה בגלל שאני עייפה?
האם זה בגלל שאני לחוצה?
האם זה בגלל שאני זקוקה לאהבה ופיצוי?

לפני שבוע התחלתי במסע הזה. החלטתי שאני לא סופרת נקודות או קלוריות, אלא אוכלת בצורה בריאה והגיונית, ובעיקר מודעת.

זה מרגיש טוב להיות בשליטה.
וזה מרגיש טוב  לגלות שלאחר שבוע באמת ירדתי במשקל, כי פתאום הג'ינס האדום נסגר עליי.

האתגר שלי הוא להמשיך הלאה במסע הזה. להמשיך להיות מודעת לרגשות שלי וכיצד הם משפיעים על האכילה שלי. להמשיך לרדת במשקל.

החלטתי לאתגר את עצמי עוד יותר ולתת לעצמי משימה שבועית. בכל שבוע משימה חדשה, שתצטרף למשימות מהשבועות הקודמים. זו תהיה משימה שקשורה לחיים טובים יותר, ולאו דווקא לדיאטה.
המשימה של השבוע הקודם היתה – לעלות למשרד כל יום במדרגות ולא במעלית (אני עובדת בקומה השלישית).
המשימה של השבוע הנוכחי היא – לשתות 5 כוסות תה צמחים ביום, לפחות.

 

בהצלחה לי.

 

תגובות

7 תגובות על ”יוצאת אל המסע“

  1. יעל הגיב:

    בהצלחה! יהיה לך סיפוק להרגיש בשליטה ולראות את התוצאות

  2. יהיל הגיב:

    כל הכבוד, רחלי! כיף ששיתפת איתנו בזה. בא לי לנסות את המשימות שלך כי אני נמצאת לגמרי באותו מקום 🙁
    תכלס, מה שאת כותבת הוא לא חדש לי – אבל אולי יש לזה אפקט שונה כשזה בא מאיזושהי תובנ פנימית (לעומת ספר או כתבת דיאטות).
    בהצלחה רבה לך. לי אישית יעזור מאוד לעשות ספורט (מה שלא קורה).
    יהיל

  3. כל הכבוד! התובנה שהגעת אליה היא באמת הצעד הראשון לשינוי אמיתי בהרגלי האכילה. זה באמת מדהים שהגעת לנקודה הזו כי זה ממש לא פשוט. רציתי לשאול אם עכשיו, לאחר שהתחלת להבין מה בעצם מניע אותך לאכול, את גם משנה את ההתנהגות שלך בהתאם? לדוגמא אם את עצובה ומה שהיית עושה עד עכשיו הוא להעלים את העצב על ידי אוכל, מה את בוחרת לעשות עכשיו במקום לאכול? הזיהוי הזה של הבעיה ושינוי ההתנהגות המוכרת שייכים לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, שהוא טיפול שמשתמשים בו בין היתר גם לתהליכים של ירידה במשקל.
    המון בהצלחה 🙂 את בדרך הנכונה

  4. ג'וליאנה הגיב:

    כתבת פה דברים מאד נכונים גם לגבי. אני אשמח אם תמשיכי לשתף אותנו בתהליך.

  5. טל הגיב:

    בהצלחה רחלי!
    אני חושבת שאת הצעד המשמעותי הראשון כבר עשית. עצם ההכרה בסיבת הבעיה תמיד חשובה כדי להתחיל בתהליך של החלמה (לא שהשמנה היא מחלה, אבל התוצאות הנפשיות שלה אף פעם לא קלות – הייתי ילדה שמנה ואני עדיין נאבקת לשמור על המשקל).
    אני חושבת שגם הצעד השני שעשית – לשתף אותנו בזה, תורם ויתרום לך למוטיבציה ולנכונות להתמדה בשינוי. זה מאוד מוזר, אבל השיתוף של התהליך הקשה עם אנשים שאתה לא מכיר, משום מה גורמים לך להיות מחוייב יותר. עלי והצליחי!
    שתיית מים/תה ירוק היא באמת אחד הצעדים החשובים ביותר בירידה. הרבה פעמים אנחנו סתם רוצים להכניס משהו לפה, והשלוק מהבקבוק מים הוא הרבה פעמים הפתרון לתעסוקת הפה.

  6. רחלי הגיב:

    תודה רבה רבה לכן על התמיכה.
    אני בהחלט מתכוונת להמשיך לשתף כאן, כי זה מאוד עוזר לי להתמודד עם הדברים כשאני כותבת אותם.
    וחוץ מזה אני תמיד אוהבת לשתף 🙂

הוספת תגובה