עפיפונים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: רינה ארטשטיין ובאקינגהמיגורומי (חיילים בריטיים בסריגת קרושה)

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

 

יום אחד נתקלתי בבלוג בשם "חופרת ותופרת", ולאחר קריאה קלה, הבנתי שאני פשוט חייבת להכיר את האישה שמאחורי הבלוג הזה! כך היכרתי את רינה, אשת תוכנה בהייטק, ג'ינג'ית לוהטת, בעלת חוש הומור משובח, טעם מעולה בבגדים ונעליים, דעות נחרצות ודומות לשלי בנושאי פמיניזם וקריירה, ובניגוד אליי – סורגת קרושה מצטיינת. לרינה יש בלוג בשם Oomanoot (שיש לו גם דף פייסבוק) בו היא מפרסמת את יצירות הקרושה שלה, כולל הוראות ודוגמאות. כל חובבות הקרושה – הבלוג שלה הוא must!

רינה יודעת עד כמה אני חובבת כל דבר בריטי, ואף השתתפה במסיבה הבריטית שערכתי לכבוד ה-diamond jubille של המלכה אליזבת'. לכבוד יום הולדת 10 לבלוג, היא הכינה לי מתנה, וסרגה לי את חיילי משמר המלכה!!

מלאכת סריגת בובות בקרושה נקראת אמיגורומי, ורינה נתנה ללמלאכה שלה את השם המעולה – באקינגהמיגורומי. תנו קפיצה לבלוג של רינה, כדי לקרוא את הפוסט שלה עם כל ההוראות לסריגת חייל ארמון באקינגהם.

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

 

רינה ארטשטיין - Oomanoot

 

כל ההוראות לסריגת חייל משמר המלכה בפוסט בבלוג Ooomanoot

כל ההוראות לסריגת חייל משמר המלכה בפוסט בבלוג Ooomanoot

 

והנה אני וחיילי משמר המלכה 🙂

אני וחיילי משמר המלכה

אני וחיילי משמר המלכה

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: ציפי לוין כותבת על שקיות

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

כבר כתבתי על הבלוג של ציפי לוין, מה יש לך גברת לוין?, במסגרת BlogDay 2011. ציפי היא אחת הנשים המקסימות – חייכנית, נהדרת, מפרגנת, מלאה בסטייל וטורפת את החיים בשמחה ועליצות – כאשר במקביל היא גם אימא לשניים ועובדת במשרה מלאה. הבלוג שלה עוסק בעיקר בלייף סטייל ותמיד משדר fun fun fun. כיף נורא לקרוא אותו ולהביט בצילומים הנהדרים.
ציפי המקסימה טוענת שהיא פולנייה אמיתית (והיא בכלל חצי הונגריה חצי רוסיה), למרות שאני לא מאמינה לה 😉
לכבוד יום הולדת 10 לבלוג, היא קיבלה השראה מהפוסט "שקיות" (אחד הפוסטים האהובים עליי כאן בבלוג), וכותבת על אובססיית השקיות הפרטית שלה. כמו כל דבר אצל ציפי – גם השקיות שלה נוטפות סטייל!

מוזמנים לתת קפיצה ל-"מה יש לך גברת לוין?" ולקרוא על השקיות של ציפי!

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

 

ציפי לוין - מה יש לך גברת לוין?

 

מאוסף השקיות של ציפי, קראו עוד עליהן בפוסט שלה

מאוסף השקיות של ציפי, קראו עוד עליהן בפוסט שלה

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: שיר בהר כותבת על עפיפונים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

רוצים לדעת מה עושים עם הילדים? תשאלו את שיר בהר. שיר יודעת הכל, והבלוג שלה "תשאלו את אמא של…", מלא וגדוש בהצעות לפעילויות עם הילדים, אטרקציות, אירועי תרבות, יצירה, טיפים, המלצות ועוד ועוד, עליהם היא כותבת מניסיונה כאמא לשתי בנות. יש לבלוג שלה גם דף פייסבוק משלים, עם המלצות וטיפים יומיים.
הכרתי את שיר באירועי בלוגריות שונים, ולהגיד שהיא יודעת הכל זה אנדרסטייטמנט. כשהיינו, למשל, עם המשפחות בסיור במוזיאון של אילנה גור, קשקשנו וסיפרתי לה שבקיץ אני מעדיפה לבקר במקומות ממוזגים. מיד שיר שלפה לי כמה וכמה המלצות מעולות על מרכזי מבקרים שונים, שאחרת כנראה שבחיים לא הייתי שומעת או חושבת עליהם.
לכבוד יום הולדת 10 לבלוג שלי, שיר לקחה השראה משם הבלוג שלי – "עפיפונים", והכינה פוסט על פעילויות עם עפיפונים בטבע, ביחד עם הילדים. מזג האוויר עכשיו ממש מעולה, ויש רוחות, אז זו בדיוק התקופה לחזור לטייל וגם להעיף עפיפונים!

מוזמנים לתת קפיצה ל-"תשאלו את אמא של…" ולקרוא על פעילויות עם עפיפונים בטבע!

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

שיר בהר כותבת על פעילות עם עפיפונים בטבע

שיר בהר כותבת על פעילות עם עפיפונים בטבע

תשאלו את אמא של - הבלוג של שיר

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: לירון וורדי ממיקולה והשראה בריטית

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

יום אחד נתקלתי בפייסבוק בפרסום על סדנת "אמנות בלבד", וזה נראה לי ממש מגניב וגם בכפר סבא – שזה קרוב אליי. כך הכרתי את לירון ורדי, שמעבירה סדנאות חוויתיות ליצירת בובות מתוקות מלֶבֶד. לירון היא אמא, בלוגרית, מעצבת ויוצרת. לאחר קריירה ארוכה בטלוויזיה ובפרסום היא החליטה לשנות כיוון בעקבות הלידה של ביתה הבכורה (המתוקה מתוקה להפליא), ולעשות את מה שהיא באמת אוהבת – לעבוד עם הידיים, למצוא תכלית חדשה ומרתקת לדברים ישנים, לעצב ברוח אקולוגית תוך עשיית שימוש חוזר בחומרים, וליצור כל יום משהו מיוחד שאין לאף אחד. כך נולד "מיקולה" – בית מלאכה קטן שבו היא משפצת רהיטים בסגנון וינטאג' כפרי, יוצרת עבודות קרמיקה שימושיות ופסלים, מעצבת חפצים ייחודיים לבית ולילדים, וכאמור מעבירה סדנאות ליצירה בלֶבֶד. מיקולה הוא המפלצתון החביב שמהווה את הלוגו של לירון ומלווה אותה לאורך הבלוג שלה.

נהניתי מאוד בסדנה של לירון, קשקשנו לנו בשמחה וגילינו שיש לנו המון על מה לדבר, ותוך כדי גם הכנתי בובה של ציפור אנגרי בירדז אדומה, שנלקחה ממני ע"י הילדים בשנייה שנכנסתי הביתה. הם סידרו ביניהם תורות וכל לילה היא ישנה במיטה של אחד מהם, עד שהגיע יום ההולדת של יאיר, ואייל קנה לו במתנה (בעזרתנו הפיננסית) בובת אנגרי בירדז אדומה אחרת. מאז היא ישנה אקסקלוסיבית במיטה של אייל ביחד עם החתול (האמיתי, לא בובה) שלו, חמודי.

בובת אנגרי בירדז מלבד, שהכנתי בסדנה של לירון

בובת אנגרי בירדז מלבד, שהכנתי בסדנה של לירון

ללירון בלוג מושקע ביותר, עם פוסטים מהממים על הדברים שהיא יוצרת (כולל הדרכות DIY), מסיבות שהיא עורכת, והמלצות על בילויים משפחתיים. בחג סוכות האחרון, למשל, היא בנתה סוכה בעצמה! מקרשים!
בנוסף לכתיבה בבלוג, לירון גם מפרסמת מדריכי DIY שונים באתר של "בניין ודיור", למשל הכנת שלט מפלצות לחדר הילדים. למיקולה יש גם דף פייסבוק שבו לירון מעדכנת על יצירות חדשות, פוסטים בבלוג וב"בניין ודיור", מבצעים בחנות שלה ועוד.

לירון בחרה לקחת השראה מהפוסט "מסיבה בריטית לכבוד ה-DIAMOND JUNILEE של המלכה אליזבת'", וכך גיליתי שהיא חולקת איתי אהבה לאנגליה בכלל וללונדון בפרט. היא מתארת את האהבה הזו כל כך יפה ומדויק בפוסט שלה, אז אני רק אצטט משפט אחד: "אם יש עיר בעולם שעכשיו (עכשיו! עם הפיג'מה) הייתי עוברת לגור בה, זו לונדון.". לירון נוסעת ללונדון בדצמבר, כמו שאני נסעתי בשנה שעברה, וזה הזכיר לי שעוד לא כתבתי על הנסיעה שלנו – אז התכוננו לסדרת פוסטים בנושא!

על מה לירון כתבה לא אגלה לכם, כי זו הפתעה מהממת – הפתעה גם בשבילי! התמונה למטה תיתן לכם רמז קטן…

מוזמנים לתת קפיצה למיקולה ולקרוא על ההשראה הבריטית של לירון!

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

 

לירון ורדי - מיקולה

 

מיקולה והשראה בריטית

מנחשים מה זה? עברו לפוסט במיקולה כדי לגלות! 

 

 

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: לילך וידל על שיחות עם הילדים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

 

אני עוקבת אחרי הבלוג של לילך, הבלוג של אוקה, כבר המון המון שנים. איך הגעתי אליו בדיוק אני כבר לא זוכרת. לילך כותבת בעיקר על חייה ואני תמיד נהנית לקרוא אותה. הפוסטים הזכורים לי ביותר הם הפוסטים על חגיגות ימי ההולדת המטורפות שהיא ובן זוגה עורכים אחד לשני, חגיגות שכוללות טיולים בארץ, סדנאות יצירה ושלל פינוקים מושקעים ביותר. עם השנים התחברנו גם בפייסבוק, ולמרות שמעולם לא נפגשנו, אני מרגישה כאילו אני מכירה אותה, ואני מניחה שגם מהצד שלה ההרגשה הדדית 🙂

ללילך יש חנות באטסי למכירת מגזרות נייר יפיפיות עם ציטוטים משירים – Papercut Songs. חובה לבקר ולו בשביל לשזוף את העיניים ביצירות הנהדרות האלו. לפני כמה חודשים היא פתחה בירושלים חנות למתנות מיוחדות בשם J'aime מתנות משמחות, שמלאה בחפצים מעוצבים ומקוריים שכל אחד ישמח לקבל במתנה. אוטוטו בת 32 ובעלת כמה עסקים משלה, מתכננת ומגשימה את חלומותיה ורצונותיה בלי חשש – היא מדהימה בעיניי.

הפוסטים האהובים על לילך בבלוג שלי הם הפוסטים על שיחות עם הילדים. בפוסט שכתבה היא מצטטת את השיחות האהובות עליה וכותבת יפה על כמה שהתיעוד הזה משמעותי.

מוזמנים לתת קפיצה לבלוג של לילך ולקרוא את הפוסט שלה על שיחות עם הילדים.

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

 

 

לילך וידל - הבלוג של אוקה

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: שרונה ראובני כותבת על קבלה עצמית

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

שרונה ראובני מהבלוג יוצאת מהארון היא אחת מחברותיי הטובות והיקרות. הכרנו ברשת, כשנתקלתי בחנות האטסי שלה. כששרונה פתחה את הבלוג שלה, שמוקדש לאופנה במידות גדולות אבל ממש לא רק, המשכתי לעקוב אחריה, נפגשנו באירוע בלוגרים כלשהו (לדעתי אירוע ב"יד מרדכי", אבל אנחנו לא ממש זוכרות), ומאז אנחנו מחוברות גם ב-RL ולא רק באינטרנט. בבלוג שלה שרונה כותבת לא רק על אופנה, אלא גם על פמיניזם, קבלה עצמית, העצמה אישית ונשית, ועושה זאת ברגישות ונחרצות. אני מזדהה מאוד עם הרבה דברים שהיא כותבת, למדתי ועדיין לומדת ממנה, וזה בנוסף לכמה שפשוט כיף כיף כיף לקרוא אותה, כי היא נהדרת ומשעשעת 🙂

שרונה היא מחוננת כמוני וכמו אייל, וזה נושא שיצא לנו לדבר עליו רבות. בפוסט החשוב שלה על קבלה עצמית, היא קושרת בין החוויה שלה כילדה מחוננת לבין הנטייה שלנו הנשים, ונשים מלאות בפרט, לרצות את כל סביבתנו על חשבון עצמנו. נושא שמוכר לי מאוד… כדאי וחשוב לקרוא.

מוזמנים לתת קפיצה לבלוג של שרונה ולקרוא את הפוסט שלה שמוקדש ליום הולדת 10 לבלוג.

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

שרונה ראובני - יוצאת מהארון

 

יום הולדת 10 לבלוג עפיפונים, ופרויקט 10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

החודש הבלוג חוגג 10 שנים להיווסדו. 10 שנים זה פרק זמן מטורף להתמדה במשהו בכלל, ובעולם האינטרנט בפרט. היכולת שלי להתמיד בכתיבה בבלוג לאורך תקופה כל כך ארוכה העלתה אצלי כל מיני מחשבות ותובנות לגבי תחומים אחרים בחיי, אבל לנושא כל כך חשוב מגיע פוסט משל עצמו.

בינתיים, זה הזמן לחגיגות! התלבטתי ארוכות כיצד לחגוג. בשנה שעברה, ביום הולדת 9, כתבתי פוסט חגיגי. השנה רציתי לעשות משהו יותר גדול. חשבתי על הפקת מסיבה לקוראות הבלוג, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, לא הייתי בטוחה שזה מתאים לי. רציתי לשים את עצמי במרכז וחששתי שבאירוע כזה יקרה דווקא ההפך (וכמובן שהיו גם חששות בסגנון "הקיץ של אביה" לגבי כמה יבואו אם בכלל). אם לא מסיבה במרחב האמיתי – למה לא מסיבה במרחב הווירטואלי? זה כבר נשמע לי יותר מתאים.

ברוכים הבאים למסיבת ההשראה הוירטואלית של הבלוג "עפיפונים"! החל מיום ראשון 6/10, במשך השבועיים הקרובים, 10 בלוגריות נהדרות ואהובות חוגגות ביחד איתי בבלוגים שלהן. כל אחת מהן קיבלה השראה מהבלוג שלי או מאחד הפוסטים שבו, ויצרה פוסט משלה שמתכתב איתו. בכל יום יתפרסם פוסט השראה אחר באחד הבלוגים, וכולכם מוזמנים להשתתף איתנו בחגיגה, לקרוא וליהנות מהתכנים האיכותיים והכישרון של כולן.

מי משתתפות במסיבה שלי?

שרונה ראובני - יוצאת מהארוןלילך וידל - הבלוג של אוקהלירון ורדי - מיקולהשיר בהר - תשאלו את אמא שלציפי לוין - מה יש לך גברת לויןרינה ארטשטיין - Oomanootאנה בן שבת מירונוב - אניקהעינת ספקטור - הבלוג של מזמיניםאיריס ורשבסקי - Iris Design Lifeאיריס פוגל בן חמו - Colorful way

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שרונה ראובני, מהבלוג יוצאת מהארון, כותבת על קבלה עצמית

לילך וידל, מהבלוג של אוקה, כותבת על סדרת הפוסטים שיחות עם הילדים

לירון ורדי, מהבלוג מיקולה, יוצרת בעקבות השראה בריטית

שיר בהר, מהבלוג תשאלו את אמא של…, כותבת על פעילות בטבע עם עפיפונים

ציפי לוין, מהבלוג מה יש לך גברת לוין?, מזדהה עם פוסט השקיות

רינה ארטשטיין, מהבלוג Oomanoot, עם הדרכה לסריגת קרושה של חיילי משמר המלכה

אנה בן שבת מירונוב, מהבלוג אניקה, בפוסט משעשע על דברים שכלות צריכות… או שלא ממש

עינת ספקטורהבלוג של מזמינים, יוצרת מחברת count your blessings

איריס ורשבסקי, מהבלוג Iris Design Life, כותבת ויוצרת חתולים, בפוסט כיפי במיוחד

איריס פוגל בן חמו, מהבלוג Colorful Way, עם פוסט משגע על קיפולי אוריגמי, כולל אחד ליומולדת!

 

במהלך השבועיים אעדכן את הפוסט הזה עם קישורים לכל הפוסטים שלוקחים חלק בחגיגה. כדי לוודא שלא תפספסו, כדאי להירשם כמנויים לרשימת התפוצה של הבלוג (ממש פה משמאל למעלה), או להירשם לדף הפייסבוק של הבלוג.

בלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת, חוגג אף הוא 10 שנים, ומתקיימת בו חגיגה מקבילה. אתם מוזמנים לחגוג גם שם  🙂

אני כבר ממש מתרגשת… אשמח אם תשתפו ותגיבו כדי שעוד קוראים יבואו לחגוג איתי!

הזוכה בהגרלת חטיף בארני

סליחה סליחה סליחה על העיכוב.

אריזת החטיף בארני (צילום: סטודיו דן לב)

אריזת החטיף בארני (צילום: סטודיו דן לב)

תודה לכל מי שטרח והשתתף בהגרלת חטיף בארני, שערכתי כאן באמצע יולי. סוף סוף התפניתי לערוך את ההגרלה.

והזוכה הוא… תופים….

ברכות להילה

ברכות להילה!

"ממולדה" הוא גם אחד החטיפים האהובים עליי! לא אכלתי אחד כזה כבר שנים.

הילה, המתיני ליד המייל ואחד מנציגנו יצור איתך קשר 😉

 

סיכום החופש הגדול 2013

החופש הגדול הזה ייכנס להיסטוריה בתור החופש שעבר לי הכי מהר אי פעם. יכול להיות שבגלל זה נפלו עלינו החגים בספטמבר? אני תוהה.
השנה הייתה שונה משנים קודמות בכך שהשנה אני פרילאנסרית ועובדת מהבית, כך שבסיום הקייטנות והגן הפרטי, הילדים היו איתי בבית, אבל אני למעשה הייתי בעבודה. בשנים הקודמות הייתי בחופש (או מובטלת – בשנה שעברה) וכל הזמן שלי בעצם היה מכוון ומוקדש לילדים.
להפתעתי המצב הזה הוכח כקל יותר רגשית עבורי. אולי זה גם בגלל שהילדים כבר גדולים יותר, בני 7 וחצי ו-4, אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל שבשבועיים וחצי האחרונים של החופש הייתה לי למעשה לגיטימציה מוחלטת – בפניהם – לתת להם את האחריות להסתדר לבד מבלי שאהיה מצופה לשעשע אותם. כשאני כותבת לגיטימציה – אני מתכוונת לגיטימציה בעיני עצמי. לא להרגיש את הצורך להתנצל על כך שזמני אינו מוקדש בלעדית להם, למרות שאנחנו חולקים את אותו מרחב. אמרתי להם שעכשיו אימא צריכה לעבוד כך וכך זמן, והם צריכים להעסיק את עצמם, ואחר כך נבלה ביחד, והם קיבלו את זה בקלות וללא תלונות או השגות. כל כך פשוט!
כפעולה מקדימה לשבועיים וחצי האחרונים של החופש, הכנתי עם הילדים טבלה מדויקת של ימים, ובכל יום ציינו אלו פעילויות נעשה בבוקר ואלו אחר הצהריים. הקפדתי לרווח אותם (שלא יהיו 3 ימי יצירה רצופים) וגם הכנתי את הילדים מראש שזה רק תכנון והכל נתון לשינויים. בעלי תרם ימי חופש משל עצמו, סבתא לקחה על עצמה את אחד הבקרים, ואני הצלחתי, חוץ מלעבוד, גם לשמור על שגרת הפילאטיס ועל נוכחות בקורס שהשתתפתי בו וגלש לסוף החופש, ואפילו יצאתי לפגישת עבודה ארוכה באחד הימים.

אז לא נסענו לחו"ל או לנופש בארץ, אבל עשינו יום יצירה אחד בנושא מפלצות והילדים היו במוזיאון הטכנודע בגבעת אולגה עם אבא שלהם (בקרוב בסדרת fun במזגן). ניסינו לסדר את חדר המשחקים והתייאשנו. לקחתי אותם לקניות ב"חצי חינם", ביקרנו בספרייה העירונית, ישבנו בבתי קפה. הצלחתי לתאם להם כמה מפגשים עם חברים אחר הצהריים. ממש מינימום אטרקציות ויחד עם זאת, או אולי בזכות, שקט מחשבתי גדול. ביום האחרון שלפני תחילת שנת הלימודים ישבתי איתם בבית קפה והרמנו כוסית (של מיץ תפוזים) לכבוד סוף החופש, והרגשתי כל כך רגועה בהשוואה לשנה שעברה.

אז במבט לאחור, דווקא תקופת הקייטנות הייתה הרבה יותר מטלטלת וקשה עבורי. הספקתי פחות והרגשתי שיש לי פחות זמן לעצמי.

בחיים יש גם הפתעות.

כך מצאתי את יאיר באחד הימים. בשלב מסוים גם לילדים נמאס מהחופש הגדול והם שמחו לחזור לחיקה של מערכת החינוך.

כך מצאתי את יאיר באחד הימים. בשלב מסוים גם לילדים נמאס מהחופש הגדול והם שמחו לחזור לחיקה של מערכת החינוך.

 

מחשבות על ימי הסתגלות לגן

יאיר התחיל היום גן טרום חובה, גן עירייה. אני מודה שאין לי חששות מיוחדים וגם איני בוכייה כהרגלי. קיבלנו את הגן שרציתי, ויש אתו 5 ילדים מהגן הקודם ועוד 2 ילדים של חברות שלי. אמנם 35 ילדים זה ממש המון, אבל אני סומכת על יאירי שלנו שידע לזרוח ולהבריק. אני בטוחה שהוא יסתדר מעולה.

היומיים הראשונים בגן הם ימי הסתגלת. ביום הראשון נמצאים בגן עם ההורים בין 8:00 ל-10:00, ואחר כך חוזרים ב-14:00 להיכרות עם צוות היול"א (יום לימודים ארוך) עד 16:00. ביום השני הילדים בגן מ-8:00 עד 11:00 (ההורים רשאים להיות בגן עד 8:30), ואחר כך חוזרים שוב ליול"א מ-14:00 עד 16:00. מיום חמישי כרגיל.

תילי תילים של מילים כבר נאמרו על העניין הזה, על הטרטור של ההורים, על החופש שצריך לקחת מהעבודה ועוד ועוד. אני רוצה להסתכל על זה מכיוון קצת אחר. הכיוון של הילד.

אני לא פסיכולוגית ואין לי הכשרה חינוכית. אני בסך הכל אימא של שני ילדים מאוד מסוימים, כך שאני מסתכלת על זה לחלוטין מהמשקפיים שלי, ויכול להיות שאני טועה.

אני חושבת שהנוכחות של 35 הורים בגן ביום הראשון יותר מפריעה לילדים מאשר עוזרת להם.

עבור ילדים שההסתגלות קלה להם, כמו יאיר, הנוכחות של ההורה היא מיותרת.  כשהייתי אתו בבוקר בגן הוא התעלם ממני במשך 90% מהזמן. הוא חקר את החצר, שיחק עם החברים שלו מהגן הקודם, ואפילו במפגש לא ישב לידי, אלא ליד חבר שלו מהגן הקודם. מצד שני, הרעש והצפיפות שנגרמו עקב הנוכחות של 35 אנשים מבוגרים (הורים) די הלחיצה אותו. מה ילד כזה חושב בראשו? מה הנוכחות של ההורים אמורה לשדר לו? שהוא אמור לחשוש? שהוא אמור להזדקק לתיווך של ההורה? שהוא לא יכול להסתדר לבד גם אם הוא חושב שהוא כן יכול? ואיך הוא אמור לנוע בחופשיות בגן כשמסביבו כל כך הרבה מבוגרים?

יש ילדים שההסתגלות לא קלה להם. יש ילדים שנכנסים לגן שבו הם לא מכירים אף ילד. האם נוכחות של 35 אנשים מבוגרים (הורים) שזרים לו לחלוטין, בנוסף ל-35 ילדים שזרים לו לחלוטין, עוזרת לו או בעצם מפחידה הרבה יותר?

אני מדמיינת תהליך אחר. ההורים מביאים את הילד לגן ביום הראשון, נשארים כמה דקות, ואחר כך אומרים שלום. ילדים שצריכים יותר תמיכה –  הגננת מעודדת את הילדים שההסתגלות יותר קלה להם, לעזור לילדים שקשה להם. ההורים נשארים בקרבת מקום – לא בתוך הגן – וניתן להזעיקם בשעת הצורך, אם מתעורר כזה. אולי אני תמימה.

גם עניין השעות המקוצרות לא כל כך ברור לי. ילדים בטרום חובה בדרך כלל מגיעים ממסגרת גן אחרת, והם רגילים לסדר יום של גן (בטרום טרום חובה זה באמת אחרת, הם קטנים יותר). הייתי משאירה את זה לשיקול הדעת של ההורה ולרצון של הילד, האם להישאר או לעשות יום מקוצר. יאיר, למשל, לא הבין למה הוא צריך ללכת הביתה כל כך מהר, והיה מתוסכל ומבולבל. בבית הוא ממש הציץ כל כמה דקות בשעון כדי לראות מתי סוף סוף תגיע השעה לחזור לגן (ובסוף היום בכלל כעס ובכה שהוא צריך ללכת הביתה).

אני חושבת שמילת המפתח צריכה להיות גמישות. גמישות לצרכים של הילד ולאופי שלו. לצערי, גמישות היא לא דבר שמאפיין את מערכת החינוך או את המערכות בארץ בכלל. גם יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה לא.

 

כרטיס ברכה במיקסד-מדיה, שיאיר הכין

כרטיס ברכה במיקסד-מדיה, שיאיר הכין