לאחרונה השתכללתי. התקנתי אפליקציה בסמארטפון, ואחרי שהילדים אומרים משהו מעניין, אני מקליטה את זה לעצמי. אם אני זוכרת לעשות את זה, זאת אומרת. להלן התוצרים.
אופטימיות
יאיר מועד בכניסה לאוטו
בעלי: אוי! אתה בסדר?
יאיר: זה בסדר אבא, אני עוד חי.
במלוא חושיו
יאיר: אני רואה את שי בזכות חוש הראיה.
אני: נכון.
יאיר: אני זוכר שהיינו פה כבר, ביום הולדת של חבר של אייל. זה בזכות חוש הזיכרון.
דעי את מקומך
באחד הימים, אייל כל הזמן התרפק עליי ונצמד אליי.
אני: אייל, מה קרה שהיום אתה כזה חיבוקי?
אייל: זה בגלל שאני אוהההההב אותתתךךך…
אני: אבל גם אתמול אהבת אותי, ואתמול לא היית ככה.
אייל: אתמול פשוט לא היה לי כל כך זמן בשבילך.
כיצד תהיה מגניב
אייל: יש לי משקפי שמש מגניבות, אז עכשיו אני צריך גם לדבר כמו המגניבים.
אני: איך מגניבים מדברים?
אייל: הם מדברים בקיצור. למשל, הם לא אומרים "אותך", הם אומרים 'תך. הם לא אומרים "את הכביש", הם אומרים "ת'כביש".
אני: איך הגעת למסקנה שככה מגניבים מדברים?
אייל: כי לדבר בקיצור זה מגניב.