עפיפונים

שלום כיתה א' – בתי ספר מעוצבים

כשאני חושבת על המושג "בית ספר" עולות במוחי תמונות של מסדרנות ארוכים, שולחנות מתכת ירוקים מקושקשים ומתנדנדים, לוח שחור, אבק גירים, הרבה בטון, ובאופן כללי – כיעור.
אייל לומד בבית ספר חדש יחסית – בן שנה בסך הכל, ואמנם יש מקום לשיפור, כמו חוסר בהצללה ובמתקנים בחצר, וספריה בית ספרית שדלה מאוד בספרים, אבל הוא גם יפה ומואר, וזה כבר תורם להרגשה טובה יותר כשנכנסים אליו בבוקר. גם כשנכנסתי לשירותים של התלמידים, שמחתי לראות שהכול עוד נראה יחסית חדש ושלם, ולא יכולתי שלא להיזכר בזוועת השירותים בבתי הספר שבהם אני למדתי.

עם קצת מחשבה, גם בתי ספר יכולים להיות יפים ומעוצבים. מעניין אם נעשו מחקרים בנושא – עד כמה למידה בסביבה מעוצבת עדיפה ותורמת ללמידה עצמה? ומה לגבי סביבה צבעונית, כמו שתראו בדוגמאות הבאות? האם זה עוזר ללמידה או מסיח את הדעת ממנה? האם זה מתאים לכל שכבות הגיל או אולי רק לצעירות שביניהן?

לדעתי, לפחות, הרבה יותר כיף להגיע לבית הספר אם הוא נעים לעיניים ומואר. בעיצוב נכון יש אלמנט שמקנה ביטחון – והרי ביטחון זה דבר שחשוב לכולנו, ובטח שלתלמידים.
במרכזי הלימוד שאני מכירה בארצנו הקטנטונת, לא תמיד טורחים אפילו להשקיע בהצללה בחצר – שכל כך חשובה במדינה חמה כמו שלנו. אז עיצוב? לא יודעת אם יש בכלל טעם להזכיר את המילה בהקשר הזה.

בינתיים, אתם מוזמנים לצפות בתמונות ולהיאנח. מרוב יופי, קנאה ותסכול.

1. מבנה גן ילדים בצורת חתול, שממוקם ב-Karlsruhe, גרמניה. עוצב על ידי Tomi Ungerer בשיתוף עם הארכיטקטית Ayla Suzan Yondel. כך יראה הבית העתידי שלי כמובן. התמונה מ-Apartment Therapy.

2. Bailly School Complex, הממוקם ב-Saint Denis, צרפת. הארכיטקטים הם Mikou Design Studio. הפאנלים הצבעוניים גם מחדירים את הצבעוניות פנימה וגם מקרינים אותה החוצה, כניגוד למראה התעשייתי של הפרבר של פריז בו בית הספר ממוקם. אין ספק שזה מקסים. אני עדיין תוהה איך ההרגשה ללמוד בתוך כל הצבע הזה.

3. גן ילדים בוורוד-ניאוני, פריז (אלא איפה?), צרפת. הארכיטקטים הם Eva Samuel Architect Urbanist & Associates. התאהבתי בו מיידית למראה החלונות הוורודים (אני תוהה מה אייל היה אומר על ה"גן של בנות" הזה). בנוסף לכך, הוא מקפיד לנצל את משאבי האור הטבעי, ובנוי בצורה המותאמת לאקלים. פינות המשחק ממוקמות במעין גומחות כאלו, כפי שניתן לראות בתמונה, ובעיניי זה מקסים.

4Antas Educative Center, פורטוגל. הארכיטקטים הם AVA Architects. לפעמים כל מה שצריך זה צבע אחד – במקרה זה ירוק – שחוזר על עצמו בקירות הפנימיים והחיצוניים, ובצבעי הכיסאות, בשביל לגרום למקום להיראות אחרת לגמרי.

5. בית ספר בכפר School Barvaux-Condroz בבלגיה. הארכיטקטים הם LR Architects. הבניין האפור עם הנגיעות הניאוניות פשוט שבה את ליבי. שימו לב לצבעוניות של חדר המשחקים, שניתן בקלות לחקותה באמצעים לא יקרים, לשימוש ב-bunting, שמוסיף עליצות מיידית, לעפרונות החמודים לקישוט החלונות. אפילו קופסאות האחסון מחייכות! מושלם.


בתי ספר מעוצבים נוספים תוכלו למצוא בכתבה הזו של Flavorwire.

שיחות על החיים עם אייל #37 (וגם יאיר משתתף)

מקווה שאוטוטו הם יתחילו לדבר יותר ביניהם, ואני רק אצטרך לשלוף את הסמארטפון ולהקליט…

ילד דיגיטלי

אייל: אמא, יש בעולם משהו שהוא יותר חזק מקיסר?
אני: אהמממ…. אני חושבת שלא. אני לא בטוחה.
אייל: תחפשי בגוגל. אפשר למצוא שם הכל.

אני: תעמדו רגע בשקט, אני מנסה לצלם אתכם.
אייל: אמא, אחר כך תשימי את זה בפייסבוק כדי שכולם יוכלו לעשות לך לייק!

 

ילד קוסמופוליטי
כחודש לפני נסיעתנו לברלין
אני: אייל,  עוד חודש אנחנו טסים לברלין. זו עיר בגרמניה.
אייל: איזו שפה מדברים שם?
אני: מדברים שם גרמנית. אני אלמד אתכם כמה מילים. למשל, "דנקה" זה תודה…
אייל: אהההההה, לא צריך, אימא. אני פשוט אדבר איתם באנגלית.

 

סיפור המעלית
מקרה שקרה
: הזמנו מעלית בקומת החניון בבניין שלנו. יאיר החליט להיכנס למעלית לבדו. הדלת נסגרה והוא מצא את עצמו עולה לבדו אל על… כשבעלי עולה בעקבותיו במעלית השנייה ומנסה לאתר את הילד. אחרי בכי, חיבוקים מאבא ואימא, ואחרי שסיפר את כל הסיפור לחמודי החתול, הוא נרגע.
כמה שבועות לאחר מכן, כשחזרנו מהגנים…

אני: ילדים, תזמינו מעלית.
יאיר: פעם אני עליתי לבד במעלית.
אני: נכון, והיית מאוד גיבור ואמיץ, ואחר כך אבא מצא אותך.
יאיר: נכון. (פונה לאייל) אייל, פעם אני עליתי לבד במעלית.
אייל (בפסקנות):  יאיר, אבא ואימא תמיד ישמרו עלייך.

 

סיום גן חובה
אייל: אימא, יש לי גם דמעות של שמחה וגם דמעות של עצב. דמעות של שמחה כי אני עולה לכיתה א'. דמעות של עצב כי אני נפרד מהחברים שלי.