עפיפונים

דפי וקבוצות פייסבוק שעושים מצב רוח טוב

גם בגלל המצב אבל גם בלי קשר למצב, תמיד יש צורך ומקום למשהו שמעלה את מצב הרוח. זה הזמן לרתום את כוח הפייסבוק לעזרתנו (לא החלק של הפייסבוק שמלא בהודעות נאצה, קללות, שנאה וכל זה). יש כמה דפים וקבוצות שאני מנויה עליהם ושמעודדים את רוחי באופן קבוע. מתאים להורים וחובבי חתולים, אבל לא רק.

ממים של הורים
קבוצת הפייסבוק הכי קורעת ברשת. אני עוקבת אחריה באדיקות ומעלה שם גם ממים (memes)  משלי. העיקרון פשוט – לוקחים סצנות יומיומיות מחיי ההורות ומתרגמים אותן לממים. זה כל כך כיף לגלות שכולם מתמודדים עם מה שאני מתמודדת איתו 🙂

וזה הכי הכי כיף כשמם שלך זוכה להמון לייקים.

וזה הכי הכי כיף כשמם שלך זוכה להמון לייקים.

אפשר ללטף את החתול שלך?
לא לחובבי חתולים בלבד. השילוב בין תמונות של חתולים במצבים הזויים לבין ה-caption המעולה (שתמיד מתחיל במילים "אפשר ללטף את החתול שלך? לא, הוא….") הוא פשוט קטלני והורס מצחוק 🙂 פעם אחת הילדים רבו ובכו וצרחו אחד על השני, אז פשוט הושבתי אותם ועברתי איתם על כל התמונות בדף הזה. הם צחקו שעה.

מתוך דף הפייסבוק "אפשר ללטף את החתול שלך?".

מתוך דף הפייסבוק "אפשר ללטף את החתול שלך?".

 

 People & Cats
קבוצת פייסבוק שמוקדשת לחובבי ומגדלי חתולים. אני אוהבת אותה כי מעלים שם לעתים קרובות תמונות חמודות להפליא של חתולים בשלל פוזות. איכשהו פיד הפייסבוק שלי יודע להפיץ לי את החמודות ביותר שבהן, וזה כיף שבין שלל העדכונים בפיד, צצות להן לפתע תמונות חמודות של חתולים. עושה שמח. מומלץ.

מתוך הקבוצה people&cats

מתוך הקבוצה people&cats

 

 Big Kitty Designs
נראה לי שדף הפייסבוק הזה התחיל בתור משהו אחר, אבל כרגע הוא בעיקר מלא בכל מיני תמונות של חתולים בפוזות מצחיקות ו/או חמודות עם כיתובים מצחיקים ו/או חמודים. לא תמיד התוצאה מצחיקה בהיסטריה, אבל היא לפחות מעלה חיוך.

מתוך דף הפייסבוק Big Kitty Designs

מתוך דף הפייסבוק Big Kitty Designs

 

פרופיל הפייסבוק שלכם
אני קוראת לזה "תרפיה באמצעות פייסבוק". מידי פעם ולפי הצורך אני עוברת על פרופיל הפייסבוק שלי, קוראת את כל הסטטוסים המצחיקים שאני כותבת, מסתכלת על התמונות החמודות של החתולים ושל הילדים המהממים שלי, ונזכרת שגם אם אין מצב רוח לפעמים, בעצם הכל בסדר, ובחיים שלי יש כל כך הרבה דברים טובים ומשמחים. ממליצה גם לכם לעשות את אותו הדבר, ואתם יכולים גם לעקוב אחריי – Racheli Zusiman – ע"י לחיצה על Follow (חברות אני מאשרת רק לאנשים שאני מכירה).

 

מתוך פרופיל הפייסבוק שלי. יש לי גם תמונות של חתולים שם, שלא תחשבו אחרת!

מתוך פרופיל הפייסבוק שלי. יש לי גם תמונות של חתולים שם, שלא תחשבו אחרת!

מאחלת לכולם ימים שקטים ושמחים.

 

דיאטה חברתית

גודלתי לאורה של המדיניות הפולנית הידועה – "don't ask don't tell". לא שואלים כלום, לא מספרים כלום, אף אחד לא צריך לדעת מה קורה אצלנו.
אני לא ממש מאמינה בזה. להפך, אני מאמינה מאוד גדולה בשיתוף. מי שמחובר אליי בפייסבוק, יודע שאני מקפידה לדווח בפייסבוק על מעלליי, רעיונותיי, דעותיי, רגשותיי ושאר ירקות באדיקות ובהתמדה. אני משתדלת לעשות זאת בכנות ובהומור. להיות אמיתית, לא קלישאתית ולא ליפול לבור הסטאטוסים העלאק-מתוחכמים, שאינם אלא ססמאות ריקות ותו לא.
כשהתחלתי את תהליך הדיאטה, היה לי ברור שגם פה אני נוקטת במדיניות השיתוף.
גם אם זה לא נעים. גם אם זה אומר שכולם יודעים שעליתי במשקל, שזללתי, שהירידה שלי איטית מאוד, או כל דבר אחר שאינו מעמיד אותי באור זוהר ומצליחני.
גם אם זה נראה מגוחך לפעמים להעלות תמונות של מה שאני אוכלת. במיוחד כשמה שאני אוכלת זה 2 פרוסות לחם שיפון עם גבינה לבנה 1% (מצד שני, באינסטגרם הכל נראה סקסי יותר).
גם אם יש סיכוי שאקבל תגובות פחות נעימות. או שיחשבו עליי דברים מוזרים. או שאקבל כל מיני עצות. שונאת שנותנים לי עצות בלי שביקשתי.

זה פשוט עושה לי טוב. זה משחרר. זה מאפשר לי להסתכל בעיניים פקוחות על התהליך, לא להיות לחוצה, ולא להיכנע למקומות האובר-פרפקציוניסטים שלי.

ועד כה, אני גם מקבלת המון המון תמיכה. תגובות מעודדות. לייקים משמחים. ב"עולם האמיתי" כבר הודו לי כמה בנות על החשיפה ועל ההשראה.

אני לא רגילה לקבל תמיכה כזאת. אני נדהמת לגלות עד כמה שזה עושה את ההבדל, התחושה הזו שאת לא לבד. גם אם זה וירטואלי. גם אם מעולם לא פגשתי חלק מהאנשים שעושים לי לייק. זה עוזר כל כך.

עד כה ירדתי 2.5 ק"ג, אני עושה ספורט (זומבה) פעמיים בשבוע, אבל ההישג האמיתי מבחינתי הוא השינוי בהרגשה שלי. אני מרגישה כל כך הרבה יותר טוב, גם גופנית וגם נפשית. חזקה ומחוזקת. משוחררת.

הדרך ארוכה היא ורבה, אבל בחיי שאני נהנית ממנה. זה, בעיניי, הכי הכי חשוב.

 

 

 

שיחות על החיים עם אייל #37 (וגם יאיר משתתף)

מקווה שאוטוטו הם יתחילו לדבר יותר ביניהם, ואני רק אצטרך לשלוף את הסמארטפון ולהקליט…

ילד דיגיטלי

אייל: אמא, יש בעולם משהו שהוא יותר חזק מקיסר?
אני: אהמממ…. אני חושבת שלא. אני לא בטוחה.
אייל: תחפשי בגוגל. אפשר למצוא שם הכל.

אני: תעמדו רגע בשקט, אני מנסה לצלם אתכם.
אייל: אמא, אחר כך תשימי את זה בפייסבוק כדי שכולם יוכלו לעשות לך לייק!

 

ילד קוסמופוליטי
כחודש לפני נסיעתנו לברלין
אני: אייל,  עוד חודש אנחנו טסים לברלין. זו עיר בגרמניה.
אייל: איזו שפה מדברים שם?
אני: מדברים שם גרמנית. אני אלמד אתכם כמה מילים. למשל, "דנקה" זה תודה…
אייל: אהההההה, לא צריך, אימא. אני פשוט אדבר איתם באנגלית.

 

סיפור המעלית
מקרה שקרה
: הזמנו מעלית בקומת החניון בבניין שלנו. יאיר החליט להיכנס למעלית לבדו. הדלת נסגרה והוא מצא את עצמו עולה לבדו אל על… כשבעלי עולה בעקבותיו במעלית השנייה ומנסה לאתר את הילד. אחרי בכי, חיבוקים מאבא ואימא, ואחרי שסיפר את כל הסיפור לחמודי החתול, הוא נרגע.
כמה שבועות לאחר מכן, כשחזרנו מהגנים…

אני: ילדים, תזמינו מעלית.
יאיר: פעם אני עליתי לבד במעלית.
אני: נכון, והיית מאוד גיבור ואמיץ, ואחר כך אבא מצא אותך.
יאיר: נכון. (פונה לאייל) אייל, פעם אני עליתי לבד במעלית.
אייל (בפסקנות):  יאיר, אבא ואימא תמיד ישמרו עלייך.

 

סיום גן חובה
אייל: אימא, יש לי גם דמעות של שמחה וגם דמעות של עצב. דמעות של שמחה כי אני עולה לכיתה א'. דמעות של עצב כי אני נפרד מהחברים שלי.

הבלוג מצטרף לפייסבוק

סוף סוף עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן – פתחתי לבלוג דף בפייסבוק, בשם "עפיפונים – בלוג אמא אישי משפחתי גיקי"'.
המטרה של הדף הזה היא בראש ובראשונה לעדכן בפוסטים חדשים שמתפרסמים כאן, אבל ממש לא רק. בנוסף לכך, אני מפרסמת שם קישורים לכל מיני מציאות מדליקות שמצאתי ברחבי האינטרנט,  מחשבות שונות, ושאר דברים שמעניינים אותי או מדליקים אותי.
והכי כיף – זו גם דרך ליצור אינטראקציה, ובכן, אתכם!
בעצם, זהו עוד ערוץ  מבחינתי לשגר את מחשבותיי וענייניי ברחבי הרשת 🙂
מאוד מאוד אשמח אם תצטרפו 🙂