אמא. אישה. משפחה. גיקית.
הם שניים. שני בנים. שונים, אבל גם קצת דומים.
משחקים. מתחבקים. צוחקים.
רבים. מרביצים. צועקים.
רצים. קופצים. זורקים.
מחבקים. מנשקים. מלטפים.
שניים.
Double the fun.
Double the noise.
Double the happiness.
עוד שבוע אני יוצאת לחופש עם שני הבנים שלי – קייטנת אימא. מצד אחד עושה כל מיני תכניות, מצד שני תוהה אם לא עדיף פשוט לזרום. התשובה כנראה באמצע.
מי שרוצה להצטרף אלינו, לארח אותנו, או לבלות איתנו – מוזמן. אשתדל לעדכן כאן בבלוג על מעשינו, קורותינו ופעילויותינו.
האושר טמון בדברים פשוטים. למשל במים.
אני לא יודעת כמה זמן הילדים עמדו שם, מחכים שעמוד המים יעלה מתוך החור שבמרצפת, והם יוכלו להשפריץ לכל עבר. שוב ושוב ושוב. לאושר שלהם לא היה גבול.
כל כך פשוט. כל כך מזוקק.
צילם דודי, בעלי.
ואני יצרתי אנימציה שממחישה (ייקח לה קצת זמן לעלות, אני מניחה).
מקווה שאוטוטו הם יתחילו לדבר יותר ביניהם, ואני רק אצטרך לשלוף את הסמארטפון ולהקליט…
ילד דיגיטלי
אייל: אמא, יש בעולם משהו שהוא יותר חזק מקיסר?
אני: אהמממ…. אני חושבת שלא. אני לא בטוחה.
אייל: תחפשי בגוגל. אפשר למצוא שם הכל.
…
אני: תעמדו רגע בשקט, אני מנסה לצלם אתכם.
אייל: אמא, אחר כך תשימי את זה בפייסבוק כדי שכולם יוכלו לעשות לך לייק!
ילד קוסמופוליטי
כחודש לפני נסיעתנו לברלין
אני: אייל, עוד חודש אנחנו טסים לברלין. זו עיר בגרמניה.
אייל: איזו שפה מדברים שם?
אני: מדברים שם גרמנית. אני אלמד אתכם כמה מילים. למשל, "דנקה" זה תודה…
אייל: אהההההה, לא צריך, אימא. אני פשוט אדבר איתם באנגלית.
סיפור המעלית
מקרה שקרה: הזמנו מעלית בקומת החניון בבניין שלנו. יאיר החליט להיכנס למעלית לבדו. הדלת נסגרה והוא מצא את עצמו עולה לבדו אל על… כשבעלי עולה בעקבותיו במעלית השנייה ומנסה לאתר את הילד. אחרי בכי, חיבוקים מאבא ואימא, ואחרי שסיפר את כל הסיפור לחמודי החתול, הוא נרגע.
כמה שבועות לאחר מכן, כשחזרנו מהגנים…
אני: ילדים, תזמינו מעלית.
יאיר: פעם אני עליתי לבד במעלית.
אני: נכון, והיית מאוד גיבור ואמיץ, ואחר כך אבא מצא אותך.
יאיר: נכון. (פונה לאייל) אייל, פעם אני עליתי לבד במעלית.
אייל (בפסקנות): יאיר, אבא ואימא תמיד ישמרו עלייך.
סיום גן חובה
אייל: אימא, יש לי גם דמעות של שמחה וגם דמעות של עצב. דמעות של שמחה כי אני עולה לכיתה א'. דמעות של עצב כי אני נפרד מהחברים שלי.
אתמול היה לנו אחר הצהריים ממש נחמד. מאז שהתחיל הקיץ, גם אני וגם הילדים מאוד מאוד עייפים אחרי הצהריים, ואני מניחה שזה בגלל החום. הילדים רובצים עם חמודי החתול על הפופים שלהם ונחים במשך לפחות שעה, עד שהם מצליחים להרים את עצמם לעיסוקיהם…
אתמול נקבעה לי שיחת הורים בגן של יאיר, כך שלו"ז אחר הצהריים שלנו היה הפעם שונה.
בזמן שאני והגננת משוחחות, הילדים השתעשעו עם בלונים שקיבלו מאחת הסייעות. זה תמיד משעשע אותי לגלות איך הדברים הכי קטנים ופשוטים הם אלו שגורמים לאושר כל כך גדול.
רוח קלילה שנשבה גרמה לבלונים לעוף מעט הצידה באוויר בכל זריקה שלהם למעלה, למצהלות הילדים.
בדרך הביתה יאיר דרש שנכין היום עוגיות, ובצורת פיל. הבריזה הקלילה בגן של יאיר, והישיבה הרגועה שם בצל, הצליחה להשיב את נפשי ונתנה לי אנרגיות. הכנתי בצק (עוגיות ג'ינג'ר), רידדתי, הלכתי להביא את חותכן הפיל, וכשחזרתי גיליתי את הדבר הבא… אני קוראת לזה: "חותם של חתול על מדיית בצק עוגיות".
קרצתי פילים, יצרתי עיניים ופה מסוכריות לקישוט עוגות, ואפיתי.
בעלי התחיל ללמד את אייל את משחק השחמט. אחרי שכל אחד מהילדים זלל שני פילים, אייל החליט שהוא רוצה להעביר הלאה את הידע ליאיר, ונתן לו שיעור שחמט פרטי.
ארוחת ערב של טוסטים עם גבינה צהובה וקטשופ, מקלחת, סיפור (הספר החמוד "עכבר הספרייה"), ושיחה מתוקה עם אייל על קורותיו בגן ובצהרון, וכמה כיף זה יהיה כשילמד בכיתה א' לקרוא, ויוכל לראות סרטים באנגלית עם תרגום. לילה טוב…. הולכים לישון.
מאיפה מתחילים? נראה כאילו רק מצמצתי, ופתאום עברו להן כבר 3 שנים מאז הלידה של יאיר. "פוצה" המתוק, כפי שאנחנו קוראים לו (יום אחד הוא יכעס עליי מאוד על חשיפת הכינוי הזה בפומבי, אני כבר מתארת לעצמי), נהיה ממש ילד גדול, ונראה כאילו הכל קרה פתאום, בהפתעה.
זו כנראה השיטה שלו. גם כשהיה תינוק. פתאום התחיל לזחול. פתאום התחיל לעמוד. פתאום התחיל ללכת. ועכשיו – פתאום התחיל לדבר שוטף. עבר מהגייה של מספר מילים ומלמולים לדיבור שוטף (קולח! כמו נהר! שטף בלתי פוסק!) של משפטים. עכשיו אנחנו מחכים שגם פתאום ייגמל מחיתולים…
החיוך הרחב, הצחוק המתגלגל, המבט הממזרי בעיניים הכחולות, העליצות שמובנת אצלו באופן כל כך טבעי ולא מתאמץ, האור שקורן ממנו… הוא irresistable. הוא לא הולך, הוא רוקד או מדלג או מקפץ. הוא לא נכנס למקומות, הוא פורץ אליהם עם משב רוח של נצנוצים. הוא מסובב ראשים, מושך מבטים. "של מי הילד הזה? איך משיגים כזה?" – שאלו אותי אנשים זרים בבדיחות הדעת לא פעם ולא פעמיים (התשובה שאני תמיד נותנת – "הוא הגיע מהבטן שלי והוא לא למכירה"). אני מוצאת את עצמי לפעמים מביטה בו ומנסה להבין – איך יוצרים כזו הילה? כזה קסם? כשאני אתו אני מרגישה שהקסם שלו נדבק גם בי קצת, ואני הופכת לפחות אפורה ודהויה ויותר צבעונית ומנצנצת.
גם השנה החלטתי לרכז רשימה של 10 דברים על יאיר (אתם מוזמנים לקרוא את הרשימות של גיל שנה ושל גיל שנתיים). אם הזמן עובר כל כך מהר, לפחות אנסה להקפיא אותו לרגע בבלוג.
1. יאיר אוהב מאוד את חמודי, החתול החדש שלנו, שרשמית שייך לאייל. באופן כללי הוא מעדיף חתולים על כלבים, לדעתי בגלל שהם קטנים יותר וגם לא נובחים (ליאיר יש שמיעה רגישה ונביחות של כלבים הרבה פעמים "מקפיצות" אותו). בתקופה הראשונה אחרי שאימצנו את חמודי, יאיר היה דורש "הביתה לחמודי" כשהייתי לוקחת אותו מהגן. גם היום, כל כניסה הביתה מלווה בדהרה לעבר חמודי, ליטופים וחיבוקים. פעם אחת גם שמענו אותו מספר לחמודי על משהו שקרה לו.
2. רכבות. הוא מאוד אוהב רכבות. כשנסעתי איתו בנתיבי איילון הוא ממש התרגש לראות את כל הרכבות שחלפו על פנינו. הוא עדיין זוכר איך נסע עם בעלי ברכבת לפני שנה.
3. דינוזאורים, אבירים, חרבות, רובים… כן כן.
4. הוא התחיל להרכיב פאזלים, כשהוא מעדיף בעיקר פאזלי רצפה. זה כיף גדול לראות אותו עוסק במלאכה – הוא מרוכז מאוד, ממיין את החלקים, משווה לתמונה שעל האריזה, מדבר לעצמו ("זה לא מתאים!", "הא, מצאתי!")…
5. הוא גם אוהב לשחק במשחקי דמיון ולהמציא לעצמו סיפורים.
6. הוא לא אכלן גדול, ומעדיף מלוחים על פני מתוקים. חובב אקטימל, יוגורט לשתייה ("משקה בוקר"), מיץ, עוגיות, ונאצ'וס/דוריטוס. גם אלו החריפים. הוא אוהב להכין איתי עוגות, אבל לא אוכל אותן, ועד כמה שזה נשמע מוזר – הוא לא אוהב עוגות שוקולד. לאירועים אני תמיד מכינה לו עוגת בננות או תפוזים או גזר.
7. כשהוא בא איתי לקחת את אייל מהגן, הוא תמיד מקפיד לחבק את אייל. בשאר הזמן שהם ביחד הוא בדרך כלל דווקא חובט בו ללא הפסקה.
8. הוא קלט את מספר הקומה שבה אנחנו גרים, ומראה לי את המספר הזה בכל מקום (עיתונים, שלטים וכו').
9. ה"שמיכי" שלו הוא עכבר פרווה מאיקאה, העונה לשם "במבי" (וביחד עם המוצץ, מהווה חצי מ-"כוח צצי במבי"). מדובר באותו "עכברי" מהפוסט של גיל שנתיים. לא מזמן במבי נעלם, ובעלי המציא סיפור על כך שבמבי הלך לטייל (ונסע באוטובוס ועשה עוד כל מיני דברים), עד שהצלחנו למצוא אותו (זה לקח כמה ימים).
10. עם כל זה שהוא נראה כמו מלאך קטן, לבנבן ומתוק, הוא ילד עקשן שיודע טוב מאוד מה הוא רוצה, ולא יהסס להקים מבוגרים מרבצם, למשוך אותם בידם או להוליכם לעבר המטרה… כמו שאימא שלי אומרת: "הקטנצ'יק הזה לא פראייר".
יאירי שלי… אוהבת אותך עד הירח ובחזרה בחזקת מיליון. נשיקות וחיבוקים מאימא, לעוד הרבה הרבה שנים ארוכות, טובות ומנצנצות.
אחרי שבשנה שעברה ערכנו ליאיר מסיבת בריכה ליום הולדתו השני, החלטתי להמשיך בקונספט הקיצי גם השנה, והפעם בחרתי לערוך מסיבת גלידה, מאכל שאהוב מאוד על יאיר ואייל, וגם עליי 🙂
הצבעים שבחרתי לעיצוב המסיבה הם צבעי ורוד-ירוק-חום, שמזכירים לי את טעמי הגלידה תות (הטעם האהוב על יאיר) – פיסטוק – שוקולד.
הזמנו למסיבה חברים וקרובי משפחה עם ילדים בגילאים הקרובים לגיל של יאיר. ברוח הנושא ופלטת הצבעים, עיצבתי את ההזמנה למסיבה, שנשלחה במייל ואף הועלתה לאירוע בפייסבוק.
בחודשים שלפני המסיבה, ליקטתי השראה ברחבי הרשת, ושמרתי את כל הלינקים בלוח פינטרסט שהקמתי במיוחד עבור האירוע – ice cream inspired party.
החלטתי שאין טעם לערוך יום הולדת עם הפעלה ארוכה ומובנת, כמו במסיבות שערכתי לאייל (אבירים, דינוזאורים), כי יאיר עוד קטן בשביל זה. במקום זה הכנתי 3 הפעלות שונות (שבמהלך המסיבה צומצמו ל-2 הפעלות), ומי שרצה השתתף. זו הייתה החלטה טובה, כי במהלך המסיבה התברר לי, שרוב הילדים פשוט מעדיפים להתחפש בעזרת אביזרים מארגז התחפושות שלנו, ולשחק עצמאית אחד עם השני בשלל משחקי דמיון (אבירים ונסיכות, למשל), וכל דבר אחר סתם הפריע להם ליהנות אחד עם השני… הם גם מאוד התעניינו בסט השחמט הגדול שלנו ורצו ללמוד איך משחקים.
כפי שאמרה לי אחת החברות – כשיש חדר משחקים אטרקטיבי, כנראה שלא צריך יותר מזה.
במסיבה נכחו 16 ילדים, בגילאים בין שנתיים ל-8 (אני לא מחשיבה את 2 התינוקות המתוקים שנכחו גם 🙂 ).
קודם כל, הושבתי את כל הילדים על המחצלת, שאלתי אותם באיזו עונה אנחנו, מה אוכלים בקיץ, וביקשתי מכל אחד לספר על טעם הגלידה האהוב עליו (הרוב אוהבים שוקולד, וניל ותות).
הפעלה ראשונה: משחק הזיכרון של גביעי גלידה
כהשראה ממשחק זיכרון עם קלפים בצורת ארטיקים, שמצאתי בבלוג eat drink chic, הכנתי בצורה דומה משחק זיכרון עם קלפים בצורת גביעי גלידה. עיצבתי את התמונות במחשב, ובעלי גזר , הדביק והכין את הקלפים. בסופו של דבר, המשחק הזה מתאים לילדים קצת יותר גדולים מגיל 3, לדעתי. גם כמות הקלפים שהכנתי (20 זוגות) הייתה גדולה מידי בדיעבד.
הפעלה שנייה: פעילות יצירה – עיטור וקישוט גביעי גלידה מקלקר
בהפעלה הזו כמעט כל הילדים השתתפו, ונהנו מאוד לצבוע ולהדביק.
יצרתי גביעי גלידה מחרוטי קלקר וכדורי קלקר שהשחלתי על שיפוד. סידרתי שולחן יצירה עם מדבקות, צבעי טוליפ וצבעי גואש. הילדים צבעו ועיטרו את גביעי הגלידה שלהם. כל ילד צולם עם היצירה שלו, ובסוף "תקע" את הגביע שלו באחת האדניות לייבוש. הילדים מאוד אהבו את ההפעלה הזו.
בנוסף לכך, הכנתי לילדים מדבקות טאטו בצורת גביעי גלידה וכדורי גלידה בכל מיני צבעים, שהדפסתי על נייר טאטו מיוחד שקניתי ב-ebay. הכוונה הייתה שכל ילד יבחר גביע וכדורי גלידה לפי רצונו, ואני אדביק על הילדים את מדבקות הטאטו. אחרי היצירה רוב הילדים רצו לאכול או לשחק עם התחפושות, והייתה גם רוח שהעיפה לי את המדבקות, אז ויתרתי על ההפעלה הזו.
מדבקות הטאטו שעיצבתי
העיצוב של המסיבה היה, כאמור, בצבעי ירוק-ורוד-חום. קישטנו את המרפסת עם בלונים. לצערי לא מצאתי בלונים חומים.
שולחן הכיבוד עוצב בצבעי המסיבה: סכו"ם ירקרק, צלחות ורודות וירוקות, מפיות ירוקות, כוסות ורודות. מפת השולחן והמגשים היו בצבעי לבן / שקוף / בז', כדי שלא להאפיל על הירוק והוורוד.
הגשנו חטיפים מלוחים (במבה, דוריטוס, בייגלה), מרשמלו, סוכריות גומי ורודות, בורקסים מבצק פילו במילוי גבינה, כדורי פירות בגביעי גלידה, וקאפקייקס שוקולד עם ציפוי ורוד-ירוק. לצהריים הגשנו צ'יפס בתנור ונקניקיות.
כקינוח הקמנו דוכן יוגורט "עשה זאת בעצמך" (DIY) עם בופה של תוספות שונות. כל אחד הרכיב לו את מנת היוגורט האישית שלו, עם התוספות החביבות עליו.
כל הפרטים בפוסט על יום ההולדת בבלוג הבישול שלי, "פשוט מבשלת".
עוגת יום ההולדת הייתה בצורת גביע גלידה, ובצבעי המסיבה.
הייתה מסיבה צבעונית וכיפית 🙂 יום הולדת שמח ליאיר המתוק שלי!!
חברתי מירב נשאה בתפקיד "צלמת הבית" ורוב הצילומים כאן הם שלה. תודה מותק על העזרה!!
לקראת גיל שלוש, יאיר החליט לפרוץ את הסכר ולהתחיל לדבר ולדבר ולדבר. אני לא יודעת אם להגדיר את השיחות שלי עם יאיר כממש "שיחות". פשוט כל דבר שהוא אומר, יוצא איכשהו כל כך מצחיק וחמוד, כך שכנראה שגם אם הוא יגיד את הדברים הכי בנאליים בעולם, זה יישמע לי כפוסט-worthy.
פרספקטיבה
יאיר, אייל וחבר של אייל רצים בבית תוך כדי משחק. יאיר נופל וחוטף מכה.
אני (כועסת): היי! תזהרו שם עליו! הוא יותר קטן ממכם!
יאיר (תוך כדי בכי תמרורים): אני לא קטן אני גדול!!!
……..
היה קורה בערך פעמיים ביום עד שלמדתי לקח
יאיר: אימא, קיבלתי מכה…
אני: אוי, מסכן קטן שלי, מה קרה?
יאיר: אני לא קטן אני גדול!!!
אני: סליחה, מסכן גדול שלי….
שאלה
יאיר: אימא, איפה אבא?
אני: אבא בעבודה.
יאיר: אבל מה הוא עושה שם?!
מה לא ברור?
יאיר: אימא, (אני) רוצה עוד!
אני: עוד מה?
יאיר: רוצה עוד!
אני: אבל עוד מה???
יאיר: רוצה עוד (א)מרתי לך!!!
ולקסם הבא שלי…
יאיר (מחזיק חתיכה של דוריטוס): אמא, תראי קסם!
אני: כן יאירי.
יאיר מכניס את החתיכה לפה ואוכל אותה.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
אין ספק שאני מגדלת אישיות בבית.
אני באה לקחת את הילדים מההורים שלי. יאיר מקדם את פניי עם טבעות בייגלה שמושחלות לו על כל אצבע.
אני: יש לך בייגלה, יאירי? תיתן לי ביס?
יאיר (מצביע על הבייגלה): זה, אמא? זה? כן, זה?
אני: כן. תיתן לאמא ביס?
יאיר: לא.
מרחבים. ילדים צריכים מרחבים, אומרת אימא שלי, הסבתא שגרה במושב.
ובחצר של הוריי, הסבא והסבתא המושבניקים, יש מרחב.
ביום שישי שעבר, לפנות ערב, אבא שלי כיסח את הדשא (יאיר ישב בחוץ וצפה בו), ואחר כך הפעיל את הממטרות המסתובבות.
הילדים, מוקסמים, נמשכו אליהן. עמדו וחיכו שזרם המים יגיע אליהם. רצו וצחקו.
ואני עמדתי וצילמתי.
לכבוד יום ההולדת ה-2 של יאיר, פינטזתי על מסיבת בריכה במרפסת, בצבעי כחול-לבן-צהוב/חול, ילדים שמשתכשכים במים והמון צחוקים.
וכשאני רוצה משהו, אני מגשימה אותו 🙂
הזמנו חברים ואת הילדודס שלהם. הצבנו במרפסת 2 בריכות מתנפחות – אחת לגדולים ואחת לקטנים. ביניהם שמנו משטח ספוג כדי למנוע החלקה. פיזרנו בבריכות כדורים בגדלים שונים וגם אקדחי מים.
האורחים באו מצוידים אף הם בכל מיני משחקים לבריכה 🙂
פרסנו מחצלת, מילאנו גיגיות בנוזל בועות, ונתנו לילדים מחבטי פלסטיק כדי שיפריחו בועות.
חילקנו דפי יצירה בנושא קיץ וצבעים, למי שרצה לעשות אתנחתא יצירתית.
הטלויזיה מצאה את עצמה דלוקה עם סרט של וולט דיסני (שבמקרה שודר באותו זמן) – עבור מנוחת הילדים העייפים (האמת היא שזה לא היה בתכנון, אבל הילדים רצו).
בסוף גם ארגז התחפושות נשלף באופן ספונטני, והילדים התחפשו לפיות, נסיכות ואבירים.
היתה בריזה נהדרת במרפסת וכל כך כיף!!
את המסיבה החלטתי לעצב בצבעי כחול-לבן-צהבהב/חול, ובאווירת קיץ וחוף הים.
תלינו בלונים כחולים ולבנים.
(תודה למירב ומרק על הצילום)
השולחן כוסה במפות כחולות וזהובות. לשימוש האורחים הועמדו כוסות כחולות, סכו"ם כחול, מפיות כחולות וצלחות כחולות ובצבע בז'.
הכנתי כיבוד צהבהב/כחלחל וקליל, שאפשר להחזיקו ביד ולנשנש ישר: במבה; תפוצ'יפס; שבלולי גבינה לבנה, פסטו ופרמזן; מיני מאפינס גבינות; שיפודי מרשמלו כחול-לבן; שיפודי קוביות גבינת אדם; סהרוני גבינה בולגרית; שיפודי פירות (כדור מלון, ליצ'י, אננס); כדורי חמאת בוטנים וקוואקר.
הכנתי קאפקייקס חוף ים טרופי
וקאפקייקס שוקולד בציפוי קרם קצפת לבן עם קישוט של סוכריות כוכבים כחולות ולבנות, נתונות במנז'טים כחולים עם נק' לבנות
ועוגת יום הולדת בצורת דחפור! כי יאיר הרוס על טרקטורים, דחפורים וכל דבר עם גלגלים.
הלוואי וכל הימים יהיו כל כך שמחים כמו היום הזה 🙂
