ב-23.2 מלאו לאייל 3 שנים. אני חושבת שמעולם לא הרגשתי בגילי כמו בשבוע יום ההולדת. יש לי ילד בן 3, ילד גדול כבר, ואני בהריון בחודש שביעי. הרגשתי ממש מבוגרת!
זה מצחיק, כי אייל הוא ילד גבוה, וכל חודש גדל עוד יותר, וכך אני מרגישה יותר ויותר גמדה לידו… מעניין מתי נשתווה מבחינת הגבהים.
אייל אולי לא דומה לי חיצונית, אבל ככל שהזמן עובר נראה שהוא דומה לי יותר ויותר מבחינת האופי שלו. הוא ילד חכם מאוד, שמתבטא בצורה מדהימה ועם אוצר מילים רחב. יש לו זיכרון מדהים. הוא ילד רגיש, אבל גם עומד על שלו, דעתן ויודע בדיוק מה הוא רוצה (לי לקח כמה שנים לפתח את התכונות האלו…). הוא ממש מבוגר קטן, ומצד שני הוא ילד כל כך מתוק, עם חוש הומור נהדר והמון דמיון. פשוט אי אפשר לשבוע ממנו. נראה כאילו כל המילים בעולם לא יכולות לתאר עד כמה שהוא נפלא ונהדר בעיניי.
האם בבטן שלי מחכה לו עוד ילד קסום כמו אייל?
או שזה הולך להיות שונה לחלוטין?

אני משתמשת רבות בקונספט של "בחירה" ו"אופציות" בכל ההתנהלות עם אייל. הוא ילד דעתן, ובגלל שאני נותנת לו לבחור ולהחליט, זה לרוב מנטרל מצבים של מאבקי כוח וויכוחים, ומצד שני אני עדיין שולטת במצב, משום שאני מחליטה על האופציות. למשל, לבחור האם לצחצח שיניים לפני האמבטיה או אחרי האמבטיה, או לבחור את החולצה שיילבש לגן מבין 2 חולצות אפשריות.
דבר אחד לא לקחתי בחשבון – שיש לי ילד חכם ומתוחכם, שבשלב מסוים יפנים את הקונספט הזה כל כך טוב, שגם הוא יתחיל להשתמש בו בכל ההתנהלות שלו איתי.
למשל, מקרה שקרה אתמול:
אייל ובעלי אוכלים בכל בוקר יוגורט כארוחת בוקר לפני הגן. כשהם מסיימים את גביעי היוגורט שלהם, הם שמים אותם על הרצפה כדי שחתולי קטן יוכל ללקק (הוא מאוד אוהב מוצרי חלב).
אתמול לקחתי את אייל מהגן, וכשחזרנו הביתה גיליתי גביעי יוגורט ריקים על רצפת המטבח.
אני: אייל, תרים בבקשה את גביעי היוגורט וזרוק אותם לפח.
אייל: לא, תרימי את.
אני: אייל, אתה אכלת את היוגורט, ולא אני, אז אתה תאסוף את הגביעים ותזרוק אותם לפח.
אייל: אמא, יש 2 אופציות: או שאת תרימי, או שאני ארים.
אני: אייל, אני לא ארים את היוגורט.
אייל: לא, אמא, יש 2 אופציות: או שאת תרימי, או שאני ארים.
אני: אייל, אני לא ארים את היוגורט. יש 2 אופציות: או שתאסוף את היוגורט ותוכל לשחק בכדור, או שלא תאסוף את היוגורט ולא תוכל לשחק בכדור.
אייל: טוב, אז אני אאסוף.
מזל שבתואר השני שלי למדתי קורס במשא ומתן. ידעתי שבסוף יצא לי מזה משהו.

יש מפלצות בחדר של אייל. גם אריה. אייל ראה אותם וסיפר לי.
יש מפלצות קטנות, אותן האריה לפעמים טורף, ויש מפלצות גדולות.
אייל הסביר לי שניתן להבריח אותם, אם לוקחים פנס ונותנים להם מכה עם השפיץ שלו. אחר כך אפשר לצעוק "קישטה", והמפלצות בורחות.
אני הצעתי, שמכיוון שהמפלצות מפחדות מאור (הרי כשיש אור אין מפלצות, נכון? רק כשיש חושך הן מגיעות), הכי טוב לקחת פנס ולהאיר עליהם. הם מפחדות מהאור של הפנס ויודעות שלא לחזור.
גם מהאור של מנורת הלילה הן מפחדות, ובגלל זה הן לא מתקרבות לראש של המיטה.
ניסינו את השיטה הזו ערב אחד, וראינו כי טוב. אייל לקח את הפנס הקטן שלו והעיר לכל הכיוונים, ואחר כך הלך לישון מיד בלי שום קונצים ובעיות.
כך זה נמשך כבר שבוע. אייל מנפנף בפנס, מבסוט לחלוטין, ואז הולך לישון בלי ציוצים.
הלוואי שאת כל המפלצות והבעיות בחיים היה אפשר לגרש ככה.