עפיפונים

fun במזגן: חוויה יפנית בעין הוד

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום יולי אוגוסט קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים.

 

בני הזוג נובויה ושיר ימגוצ'י הם האנשים הכי רגועים ומקסימים בעולם. נובויה הוא אמן, חרש ברזל ומוזיקאי. שיר היא אוצרת אמנות מזרח אסיה ומנחה סדנאות בנושא זן ותרבות יפן. בשבת השלישית בכל חודש הם מקיימים בביתם בעין הוד סדנה למשפחות להכרת תרבות יפן.
הבית ממוקם על צלע ההר, והנוף נכנס פנימה דרך חלונות גדולים שמגיעים כמעט עד לרצפה. הירידה לבית היא דרך לא מעט מדרגות, כך שאם באתם עם טיולון או עגלה, תצטרכו להוריד אותם בידיים עד למטה.
חולצים את הסנדלים ומתיישבים על כסאות ומחצלות. נובויה מראה לנו כלי נגינה מיוחדים מברזל שהכין בעצמו, וצלילים קסומים מתפזרים בחלל האוויר ומשרים שלווה על השומעים. שיר מסבירה על הבית היפני המסורתי ועל הקימונו, ומדריכה אותנו בקיפולי אוריגמי ליצירת קופסא בצורת כוכב. נובויה מסביר על הכתב היפני, ומנגן בכלים הקסומים שלו בעוד שיר עורכת את טקס התה המסורתי.
הסדנה נמשכת שעתיים שעוברות ביעף.

אייל מאוד נהנה והתעניין בכל מה שלמדנו, וגם השתתף בשמחה. קיוויתי שיאיר יוכל לשבת בשקט ולהקשיב, אך כמובן שהתבדיתי, ולכן אני ובעלי היינו איתו בחוץ לסירוגין, עד שהצלחתי להרדים אותו.
יש לתאם את הביקור מראש בטלפון עם שיר (ראו פרטים באתר).
לאחר הסדנה ניתן לשוטט בכפר עצמו, אך אנחנו היינו חייבים להגיע הביתה ולכן נשאיר זאת לפעם אחרת.

אייל וקופסת האוריגמי (מאחור אפשר לראות חלק משיר)
קופסאות האוריגמי שלי ושל בעלי עם העוגית של טקס התה

בקצרה:
אתר:
http://www.ein-hod.info/adds/shir/teaceremony1.htm/
הנזק: 40 ש"ח למשתתף מעל גיל 4, סה"כ 120 ש"ח.
אכלנו: עוגית תמרים ותה בטקס התה. צימוקים וחמוציות שהבאנו מהבית. צהריים במסעדת "הבית" בעין חוד.
קטנטנים: אם הצלחתם לכוון לשעת השינה שלהם, או שהם יכולים לשבת בשקט – הרווחתם. אחרת, הביאו צעצועים ושאחד ההורים ישחק איתם בחצר.
מדד הילד: 5 מתוך 5
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (בגלל הצורך להעסיק את הקטנצ'יק)
ועוד משהו: אני מעריצה את בני הזוג ימגוצ'י על הנחמדות, הרוגע והסבלנות שלהם. חבל שאין סדנה גם לזה.

fun במזגן: מוזיאון המדע בירושלים

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום יולי אוגוסט קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים.

 

הכל התחיל אחרי שתי שבתות רצופות שבהן נשארנו בבית, חוץ מגיחה לבית קפה לארוחת בוקר. בחוץ היה לוהט ככבשן, בפנים היו שני מבוגרים ושני ילדים מחורפנים. אפילו הבריכה המתנפחת במרפסת לא הצילה את המצב. נשבעתי – לא עוד! הבנתי שעליי למצוא מקומות ממוזגים (רצוי לא קניון) שבהם נוכל כולנו ליהנות. מסתבר שכשמקדישים למשהו מחשבה אפשר למצוא פיתרון: מזגן + פעילויות = מוזיאון! וכך שמנו פעמינו למוזיאון המדע בירושלים.
במוזיאון מוצגות כמה תערוכות, כשהמרשימה שבהן היא תערוכת DEEP – על יצורים מוזרים השוכנים במעמקי האוקיינוס. בעלי ואייל הצטרפו להדרכה קצרה, שבה דובר על גלי אור, גלי קול, האוקיינוס, הסוואה של בעלי חיים באוקיינוס ועוד כל מיני דברים (הייתי בחוץ וטיילתי עם יאיר בעגלה). אחר כך שוטטנו בתערוכה – הצילומים מדהימים, וראינו גם סרט קצר בעודנו "מרוחים" על פופים (גאונות!). בנוסף לכך ביקרנו בתערוכה עם מתקנים כמו בלונה פארק ובתערוכה של מיצגים בהשראת ספרי ילדים. אפשר לגעת בכל דבר ולנסות כל דבר.
הגילוי הגדול מבחינתי היה עד כמה אייל היה מאושר במקום הזה. בהדרכה עצמה הוא השתתף וענה על השאלות של המדריכה, בתערוכה הוא פשוט קרן וגם הסביר לנו כל מיני דברים, וכשהודיעו שהמוזיאון נסגר וצריך לצאת, הוא התחיל לבכות וסירב בכל תוקף להתפנות. הרגשתי כאילו נדלקה לי נורה מעל הראש, ומישהו סילק את הוילון מפרצופי ואמר לי – בוקר טוב גיברת, קלטת סוף סוף מה הבן שלך אוהב?

על הפלטפורמה המסתובבת

אייל עם הנקר הגדול

אחרי המוזיאון נסענו לעיר העתיקה, ושוטטנו בסמטאות (הלא ממוזגות, אך מקורות) עד שהגענו לכותל.

בקצרה:
אתר: http://www.mada.org.il/

הנזק:
40 ש"ח למבוגר, סה"כ 80 ש"ח. על הילדים לא שילמנו כי התשלום הוא מגיל 5 (גם 40 ש"ח).
אכלנו: צהריים במסעדה הלבנונית באבו גוש. מיץ רימונים, לימונדה, פיתה דרוזית ובייגלה עגול גדול בעיר העתיקה. במוזיאון יש גם קפיטריה.
קטנטנים: יכולים לזחול ברחבי המסדרונות, או לטייל בעגלה. יש גם מיצגים שהם יכולים לקחת בהם חלק (כמו המשטח המסתובב).
מדד הילד: 5 מתוך 5
מדד ההורים: 5 מתוך 5.
ועוד משהו: בשירותים הכיורים מונמכים לגובה הילדים. כל הכבוד!

ילד טבע

ביום חמישי האחרון נערך הפנינג בחווה החקלאית בשכונת גיל עמל בהוד השרון. זה אירוע שנערך כל שנה ותמיד מקסים. מבקרים בערוגות הירק, יש יצירה לילדים מחומרים בטבע, ואפשר גם לקנות פרחים וירקות מתוצרת החווה, שבה מגדלים ועובדים ילדי בתי הספר היסודיים בעיר. הייתי שם עם אייל לפני שנתיים (לפני שנה הייתי בחודש תשיעי ואמא שלי הלכה איתו) והיה ממש כיף, אז השנה הלכנו שוב.

איך שהגענו למתחם הפעילות, אייל זיהה ערימה ענקית של חול, ומיהר לטפס עליה ולהתפלש בה. זהו. מרגע זה כל תשומת הלב של הילד הופנתה לרגבים וממני הוא התעלם לחלוטין. "אייל, רוצה לשזור פרחים?", "אייל, רוצה להדביק חומרים מהטבע על דף?", "אייל, רוצה לצבוע אבנים בגואש?", ניסיתי. אין קול ואין עונה. הילד עסוק בניפוץ רגבים ובהתפלשות בחול.

חול חול חול חול חול

אחר כך הלכנו לראות את הערוגות. אייל התלהב, רץ מאושר בין כל הירוק הזה, בדק את הצמחים, את הנמלים, את האדמה, את השמים…

אני ילד ירוק

היה כיף לראות אותו כל כך שמח.

והיה כיף לראות את יאיר גם הוא עושה צעדים בכיוון.

חול וצמחים... מממ... נראה מעניין

ביום שישי היינו בפיקניק של המחלקה שלי בעבודה בשמורת חוף השרון, ליד שפיים. אחרי שהכנו ביחד עפיפון, אייל רץ והעיף אותו וכל כך שמח. מאוחר יותר ישבתי איתו על אחת הדיונות, הוא שיחק בתוך החול, מצא נמלים ושבלולים, ושוב – היה מאושר.

וגם אני שמחתי.

טיול של שבת בשמורת פורה

בעיתון הבטיחו פריחה, אז התגברנו על הסלידה למראה האובך והשמיים האפורים, ויצאנו לדרך. כביש 6 מסתיים ממש קרוב לשמורה, שקל מאוד לפספס אותה בגלל עבודות בכביש שמסתירות את השלטים. ראינו מצבור של רכבים אז ניחשנו שזה המקום. 

פריחה? כלנית פה כלנית שם זו לא פריחה. היה קצת עצוב לעשות את המסלול (החביב והקליל לכשעצמו) ולתהות האם המצב ישתפר והכלניות עוד יצוצו במלוא הדרן, או שאפסה התקווה ומעתה ואילך מחכה רק יובש. 

בכל זאת, היה כיף להיות קצת בטבע, ואייל מאוד נהנה להתרוצץ ולאסוף שבלולים, אבנים וחרסים, ואפילו מצא אבן פסיפס מסותתת. הרבה יותר טוב מלהישאר בין 4 קירות בבית. 

 עשינו פיקניק צהריים ביער המלאכים, וסיימנו לאכול שניה לפני שהתחיל גשם. חבל שלא יצא לנו לבלות שם קצת יותר. 

אייל ופרח כלשהו

פרח בשמורת פורה, בין הבודדים

כלניות בשמורת פורה

כלניות ופרחים ורודים וחמודים בשמורת פורה

שאף אחד לא יעקוף אותי!

טיול בגן לאומי בית גוברין – מרשה

כולם היו בבית גוברין מתישהו. רובם, כמוני, עשו את זה במסגרת טיול בית ספרי משעמם. לדעתי לא הייתי שם לפחות 15 שנה, וכנראה יותר, לפחות עד לפני השבת הראשונה של החודש.
הבחירה היתה בין ביקור בחוות חפציבה שליד חדרה לבין נסיעה לבית גוברין וצפייה בפעלולי אש לחנוכה. בית גוברין ניצחה. כשהגענו, הופתענו לגלות שמדובר במקום ענק, המחולק ל-3 מתחמים. פעלולי האש היו במתחם השלישי בו ביקרנו (מערות הפעמון), וכך יצא שפיספסנו אותם לחלוטין. למעשה, הם התרחשו בעודנו עמוק במערת בית הבד, אני חושבת. לא נורא. חווינו טיול מהנה ומעניין. ירדנו במדרגות לתוך בטן האדמה ושוטטנו כה וכה במערכת המערות. ביקרנו בקולומבריום, בבית הבד ועוד. לאחר מכן, נסענו עם הרכב למערות הקבורה הצידוניות, שמקושטות בציורים מדהימים. עוד נסיעה קצרה ואנחנו במערות הפעמון, שם הוכשר שביל לנכים ועגלות ילדים. הצמחיה המטופחת, פסלי הציפורים מברזל, שוק האומנים הפצפון (קניתי ריבת חבושים), המערות הענקיות, והשקיעה היפיפיה שהיתה באותו זמן היוו סיום מקסים ליום מקסים.
אכלנו ארוחת ערב קלה בקפה נטו בצומת פלוגות, והפלגנו הביתה.
בגן לאומי בית גוברין-מרשה יש פעילויות לכל המשפחה במהלך החורף. אנחנו עוד נחזור לשם.

יונים מקננות במערת הקולומבריום

יונים מקננות במערת הקולומבריום

בית הבד העתיק

בית הבד העתיק

אייל, מגלה המערות האמיץ

אייל, מגלה המערות האמיץ

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

חלמוניות ביער להבים

בשבת שעברה נסענו ליער להבים לראות חלמוניות, ולהשתתף בפעילות של קק"ל שהיתה במקום. קמתי באותו בוקר על צד שמאל, וכל היום סבלתי מכאב ראש נוראי (אקמול לא עזר), שבהחלט תרם למצב הרוח המזופת שהיה לי. למרות זאת, גם אייל, גם בעלי, וגם חמותי (שבאה איתנו) נהנו מאוד.
החלמוניות באמת חמודות, אבל אייל לא התרשם מהן יתר על המידה, מלבד עובדת היותן צהובות. הוא נהנה יותר לזרוק אבנים – והיו בסביבה הרבה אבנים. לא היתה לי סבלנות להתעכב בכל אחת מהתחנות של קק"ל (ישבנו והקשבנו רק בתחנה אחת – על מבנה הפרח), כך שהתמקדנו בעיקר בשיטוט כה וכה בין החלמוניות. לאחר מכן עלינו על הגבעות במקום, לשימחתו הרבה של אייל ("הר גדול!"), שהחליט שהוא מעוניין ללכת לגמרי לבד, בלי להחזיק לאמא יד (" 'צה לבד! "). להפתעת כולנו הוא הלך ממש ממש יפה. כמו גבר קטן 🙂 ובירידה למטה הוא אף פצח בריצה קלה (בעלי ניסה לצלם אותו תוך כדי, והיה ממש קשה להדביק את הקצב שלו). קינחנו בפנקייקס ובקלמנטינות, ונסענו לאשקלון לאכול במסעדת שיפודים.

החלמוניות
החלמוניות

אייל
אייל

מבט מלמעלה
מבט מלמעלה על ערוץ הנחל

אביב בפראג

השבוע האחרון בחודש מרץ היה סיוטי לחלוטין: עומס עצבני בעבודה, ובנוסף לכך גם קצת עומס בלימודים. במקרה הטוב, חזרתי הביתה בזמן לחדשות ערוץ 2, ובמקרה הפחות טוב – חזרתי בזמן לחדשות ערוץ 1. על השעה בה הלכתי לישון אין צורך לדבר…
ביום חמישי, ה-1 באפריל, בצהריים, הכל נעצר. עד 11 וחצי עוד הספקתי לרוץ נגד השעון ולסיים סידורים אחרונים בעבודה. ב-12 וחצי, לעומת זאת, הייתי על האוטובוס בדרך לנתב"ג. בטרמינל חיכה לי בעלי עם כרטיסי טיסה לפראג.
כמי שאבותיה הגיעו מפולניה, מושתלים בי גנים חרדתיים מובהקים. מעבר לכך, כבר קרו לי כמה מקרים לא נעימים בחו"ל. השיכור שנטפל אליי במילנו, למשל, או בית המלון הזוועתי ששהינו בו בלונדון. היו לי את החששות הרגילים שלי: שהמלון יהיה זוועתי, שיכייסו אותנו ברחובות פראג, שירד עלינו גשם (או שלג!), שההסעה לא תאסוף אותנו בחזרה לשדה התעופה, או שהמזוודה לא תגיע.
אבל מרגע העליה למטוס התחילה החופשה המדהימה ביותר שהיתה לי עד היום.
הזמנו דיל ל-3 לילות במלון "פירמידה". המלון התגלה כמלון מקסים, עם חדרים גדולים, שירות מצוין, ארוחת בוקר גדולה ועשירה, עם סופרמרקט ופיצריה שכונתית לידו, תחנת חשמלית קרובה (כולל קו החשמלית המפורסם: 22), ובמרחק של 10 דקות הליכה מאזור הרדצ'ני – טירת פראג. בקיצור – מומלץ ביותר, מה גם שהוא היה הזול ביותר בקטגוריית ה-4 כוכבים, ושמענו מאנשים בטיסה ששאר המלונות לא היו משהו.
ופראג? מקסימה, יפה, כיפית. היה לנו מזג אוויר מצוין (כמו שהיה בארץ באותו סוף שבוע). האוכל זול (ניצלנו את ההזדמנות לפנק את בטננו במסעדות טובות). נותני השירות אדיבים, ובניגוד לצרפת, למשל, הם מכירים בעובדה שמגיעים תיירים לעיר, ולכן רובם מדברים אנגלית (ואלו שלא, לא חושבים שזה אשמתך שאתה לא דובר צ'כית) ויש מספיק שלטים והסברים באנגלית (גם במסעדות יש תפריטים באנגלית).
ביום הראשון פצחנו בביקור באיזור היהודי (יוספוב). קנינו כרטיס משולב לכל האתרים והתחלנו בסיור. אהבתי במיוחד את הביקור בבית העלמין היהודי העתיק. בית הכנסת הספרדי גם יפה וגם יש בו תערוכה מעניינת. בית הכנסת פנקס, על קירותיו המכוסים בשמות היהודים שנספו בשואה, ריגש אותי מאוד. היה נחמד לראות את השעון עם האותיות העבריות ש"הולך אחורה", ליד בית הכנסת אלטנוישול.
בכיכר העיר העתיקה צפינו בצלצול השעון האסטרונומי, עם הדמויות המתחלפות, ונחנו בכיכר שקושטה לכבוד האביב. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה מצוינת בשם "U SUPA" ברחוב צלטנה, ומיהרנו לאזור של רחוב קרלובה כדי לשמוע קונצרט קלאסי.
לאחר הקונצרט טיילנו ברחוב קרלובה הססגוני עד לגשר קארל, אותו חצינו לקראת סוף שקיעת השמש. הלכנו באיזור מאלה סטרנה עד הטירה. חצינו את הטירה בלילה (חוויה מומלצת), והלכנו ברגל עד המלון.
ביום השני טיילנו במנזר סטראחוב, מקדש לורטה, ובכל האתרים בטירת פראג (היינו בטירה כ-4 שעות, וגם זה לא היה מספיק). לא ויתרנו על העליה למגדל של כנסיית ויטוס הקדוש – כ-278 מדרגות!
משם הלכנו ברגל למאלה סטרנה, גשר קארל, כיכר העיר העתיקה וכך עד כיכר ואצלב. כיכר ואצלב מוגדרת בספרים כ"שאנז אליזה" של פראג, אבל לדעתי היא יותר מזכירה את רחוב אוקספורד בלונדון: בלגן, רעש, המון אנשים, ובקיצור – מיותר. אנחנו הגענו לשם כדי לראות הופעה של התיאטרון השחור (הישראלי). ההצגה היתה נחמדה, אבל מתאימה הרבה יותר לילדים. את היום סגרנו במסעדה צרפתית חמודה באיזור היהודי בשם "Chez Michel".
ביום השלישי והאחרון שלנו בפראג טיילנו בגבעות פטשין. שתינו קפה ליד הרוזטה, "מגדל אייפל הצ'כי", וביקרנו במבוך המראות. אחרי הצהריים ביקרנו במוזיאון פראג, שמציג את החיים בעיר מתקופת הקדמונים ועד ימינו. את הערב ניצלנו לקצת קניות, וקינחנו במסעדת "ריקייוויק" ברחוב קרלובה.
כשהגענו לשדה התעופה, התברר כי הטיסה מתעכבת בשעתיים וארבעים דקות. הדיוטי פרי סגור. מה עושים? מחכים ליד שער העלייה למטוס.
להפתעת כולנו, התחילו לזרום חיילים אמריקאים במדים למתחם שלידנו, שהיה מוקף בקירות שקופים. את שארית הזמן העברנו בצחוקים, ב"התכתבות" עם החיילים באמצעות פתקים, ובסטנד-אפ ספונטני של אחד הנוסעים. רק היה חסר שנפצח בשירה בציבור. הזמן עבר בלי להרגיש…
נחתנו בארץ. שקט. בוקר ערב החג. הכבישים ריקים. הגענו הביתה, והצטערנו שלא יכולנו להשאר יותר בעיר המקסימה הזו.

טיול לגליל

רק לפני שבוע נסענו, ונראה כאילו עבר כל כך הרבה זמן…
לא נסענו מסיבה מסוימת. הסיבה הנראית לעין היתה כי צצה הזדמנות. חוץ מזה, עדיין לא עשינו את זה. 5 שנים עברו, אבל מעולם לא נסענו ביחד לטיול. רק שנינו.
מקום הלינה שלנו היה בקיבוץ עמיעד (נופש כפרי, כלומר חדרי קיבוץ לשעבר שהוסבו לאירוח), שנמצא מעט דרומית לראש פינה.
ראש פינה היתה ה-highlight של הטיול, לטעמי. מקום משגע, עם גלריות וחנויות מקסימות, אבל גם טבע והיסטוריה. התחלנו את הטיול בראש פינה ברחוב החלוצים, וביקרנו בחנות "חרוזולה", חנות חרוזים ומוביילים מיוחדת. לאחר מכן צעדנו לכיוון חנות העיצוב של רחל אגסי (הליכה די ארוכה, אבל אחר כך גילינו שהיינו יכולים להגיע לשם גם מראש פינה הישנה). חזרנו לרחוב החלוצים וביקרנו בחנות התבלינים של דרורה חבקין ז"ל, שמנהלת בתה שירי. טיילנו לאורך הרחוב עד שהגענו בחזרה לרכב.
נסענו למתחם ראש פינה הישנה. במקום יש בתים פרטיים של אנשים, וגם בניינים היסטורים מימיה של ראש פינה, כמו מלון דרכים, בית כנסת ובית הפקידות, שם צפינו בחזיון אור-קולי על ההסטוריה של ראש פינה. בעצת מפעיל החזיון האור קולי, עשינו טיול טבעתי סביב כל המתחם, שכלל ביקור בכל הגלריות והחנויות שבדרך (ביניהם "החנות מעבר לפינה" – חנות לדברי נוי ועיצוב, גלריית תכשיטים וגלריות קרמיקה). דרכנו בחדווה על עלי השלכת של עצי התות (זכר לתעשיית המשי שפרחה כאן בעבר). טיפסנו על גבעה קטנה וצפינו על כל ראש פינה. סיימנו את הטיול בגן הברון, הגן שהקים רוטשילד לפקידיו, כדי שיוכלו לפוש ולנוח כאן. בשלב זה כבר היינו רעבים, אז אכלנו צהריים במסעדת "לה טראסה" שמשקיפה על גן הברון. את הקינוח עשינו בבית הקפה "שוקולד קפה".
אחרי שמיצינו את ראש פינה, החלטנו לנסוע לצפת, כדי לבקר ברובע האמנים ובסמטאות. לצערנו, נתקלנו ב-2 בעיות: אין שילוט בעיר, כך שכדי להגיע לצפת העתיקה נאלצנו לשאול 4 אנשים, וכדי להגיע לרובע האמנים עצמו נאלצנו ללכת בעקבות 2 אנשים שהלכו לכיוון גם כן. דבר שני, מכיוון שזה היה שעה לפני כניסת השבת, הכל היה סגור.
ובכל זאת טיילנו בין הסמטאות, והסתכלנו בעניין על האנשים סביבנו (שכולם בירכו את בעלי בשבת שלום וממני התעלמו לחלוטין). הספקנו לקנות גבינות במחלבת קדוש (הבולגרית שלהם היא הטובה ביותר שטעמתי אי פעם) ולצפות בשקיעה.
אחרי שחזרנו לקיבוץ ונחנו, נסענו בערב למסעדת הבשרים שבחוות וורד הגליל. היה טעים בטירוף.
בשבת שלמחרת נסענו להר האושר, שם נמצא מנזר הבטיאטודים. יש משם תצפית מדהימה לכנרת.
לאחר מכן נסענו לכפר נחום, מקום בו יש שרידים של בית כנסת עתיק, של ביתו של פטרוס הקדוש ושל כנסיה. בית הכנסת העתיק הוקם על שרידי בית כנסת עתיק אחר (שנקרא בית הכנסת של ישו). היה מעניין לראות את הניגוד בין האבנים השחורות של בית הכנסת המקורי לבין האבנים הלבנות מהן נבנה בית הכנסת השני.
רצינו לבקר גם בכנסיית הלחם והדגים בטבחה, אבל היא היתה סגורה בגלל קונצרט שנערך במקום. הסתפקנו בטיול בחצר הכנסיה, שנמצאת ממש על חוף הכנרת.
הגן הלאומי כורזים היה התחנה הבאה שלנו. טיילנו בין שרידי עיר עתיקה, שכוללים מקווה, חצרות, בית כנסת ובית בד. ליד כל חלק במקום יש שלטים עם הסברים. הצלחנו לראות גם כמה שפני סלע.
בדרך למרכז עצרנו בעין כמונים, עשינו סיבוב קצר באמירים, וטיילנו לאורך בת שלמה הישנה. סגרנו את היום במסעדת "קפריזה" במושב חרב לאת (בעמק חפר).
אין ספק שהיה מדהים.

טיול ברחובות תל אביב הקטנה

ביום שישי יצאנו לטיול מאורגן ברחובות תל אביב הקטנה. התחלנו בסוזן דלל, שם פגשנו את המדריך, וקיבלנו שיעור מקוצר בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל, "היציאה מהחומות", וראשית נווה צדק.
התחלנו ללכת. בדרך עברנו ליד מפעל המרצפות של אדון שלוש, וליד בית שלוש. עלינו על גשר הרכבת (כן! פעם עברה ביפו רכבת!) וצפינו לעבר הכיפה האוסטרית של בית רוקח. אחר כך עברנו ליד בית ש"י עגנון, מוזיאון נחום גוטמן ובית רוקח. ברחוב הרצל נכנסנו לפסג' פנסק – הקניון הראשון בתל אביב, שבו גם שוכנת המעלית הראשונה בתל אביב. ברחוב לילינבלום ראינו בתים משוחזרים, את ראינוע עדן והקיוסק הראשון. ביקרנו בתערוכה על ת"א במגדל שלום, וקיבלנו הסבר על הפסיפס של נחום גוטמן, שמתאר את התקופות בבניית תל אביב. קינחנו לבסוף בשיטוט בנחלת בינימין ושוק הכרמל, וארוחה במסעדה.
המדריך היה נהדר, והיה מעניין מאוד לשמוע את כל ההסברים ולהסתכל על הביניינים. הדבר העצוב, או אולי המתסכל ביותר, היה המראה של בתים מוזנחים ומתפוררים, כשעדיין ניתן לראות שעברם היה מפואר.
המדינה מעדיפה להעביר כסף להתנחלויות, במקום לשקם ולהתגאות בעבר ובהיסטוריה שלה. האם, בעוד כמה שנים, יהיה לנו מה להראות לילדנו? אני לא כל כך בטוחה.
תמונות מן הטיול ניתן לראות בפוטוגרפיה.