1. כשאת מסתכלת בראי, את תוהה מי חטף אותך בשנתך וביצע בך ניתוח להגדלת חזה בלי ששמת לב.
2. את מוצאת את עצמך קוראת לו בכל שמות החיבה שאת קוראת לחתולים, כולל "מיצי של אמא" ו-"מי כזה חתולון?".
3. למעשה, את בקושי משתמשת בשם הפרטי שלו.
4. כל יציאה מהבית היא פרויקט שדורש הכנה נפשית של כמה שעות, והכנה פיזית של כשעה (תלוי אם את מניקה לפני או לא).
5. להניק זה נורא משעמם.
6. אין שמחה כשמחת הגרעפס, חוץ מהשמחה כשהוא סוף סוף נרדם.
7. אם את מכינה לעצמך אוכל בשעה X, רוב הסיכויים שתצליחי actually לאכול אותו רק בשעה X+2.
8. בשעה 14:00 בצהריים את מגלה שעדיין לא צחצחת שיניים היום.
9. או אכלת משהו.
10. אם את עומדת איתו בתור, והוא בוכה, אנשים יסתכלו עליך כאילו את מפלצת שאוכלת את ילדיה, אבל אף אחד לא יוותר בשבילך על התור שלו.
11. אותם אנשים שלא קמו באוטובוס כדי לתת לך לשבת כשהיית בתשיעי, הם אותם אנשים שלא יפתחו לך את הדלת במקום ציבורי כשאת עם עגלה.
12. עדיין אין לך מושג מה זה אומר להיות אמא, ואת לא מרגישה כמו אמא, אבל את חושבת שהוא התינוק הכי יפה, מקסים, מתוק וחכם בעולם. בתנאי שהצלחת לישון קצת בלילה, כמובן.

אתמול היה תאריך הלידה המשוער, והוא עבר. עדיין לא ילדתי.
אחרי שכבר חודש אני שומעת מכל העולם ואשתו ש"הבטן שלך ירדה ובטח עוד מעט תלדי", ג'וניור כנראה החליט שבינתיים טוב לו יותר בפנים.
האמת? אני לא יכולה להאשים אותו. הוא מקבל טיפול הידרותרפי 24/7 ואספקה קבועה של שוקולד בכמויות מסחריות.
גם אני לא הייתי רוצה לעזוב מקום כזה…

אם אפשר להגיד…
– מתי זה קורה?
– את לא מתפוצצת כבר?
– את נראית כאילו זה תיכף קורה
– זה ממש בקרוב, נכון?
– נו, מה יהיה?
– נו?????
– <תנועת יד לסימון – מה נהיה?>
(התשובה למתעניינים – ב-19 בפברואר)

בהמשך לפוסט הקודם ("מרוגזת"), לאחרונה אני יותר ויותר "מושכת אש" עקב רצוני ללדת בלידה טבעית.
לידה טבעית, מבחינתי, היא לידה ללא התערבויות, ללא אפידורל או משככי כאבים כימיים אחרים, ובלי להיות מחוברת לכל מיני מכשירים משונים שיגבילו את התנועה שלי. אני מעונינת לנהל את הלידה שלי, ולא להיות מנוהלת. כמובן שהלידה יכולה להתפתח לכיוונים שלא תלויים בי (צורך בזירוז, מצוקה עוברית וכו'), אבל כל עוד אוכל – אני מעוניינת "לעשות את זה טבעי". מקסימום, תמיד אוכל להחליט בזמן אמיתי – שלא.
ככל שאני חושבת על זה יותר, אני יודעת שלידה טבעית פשוט מתאימה יותר לאופי שלי – אני שונאת בתי חולים, אוהבת להיות בשליטה, עקשנית ולא מוכנה שיחליטו בשבילי. אני יודעת שאני מעדיפה לסבול כאב ולדעת מה קורה איתי, מאשר לא להרגיש כלום ולא להיות מודעת למה שקורה בגופי. זאת אני וזה מה שמתאים לי.
לסביבה שלי זה לאו דווקא מתאים, מסתבר… יש כמובן את אלו שתומכים (ועל כך – תודה!), אבל מכל השאר אני מקבלת תגובות שנעות בין גיחוך ("נראה איך תסתדרי בלי אפידורל") לבין מחשבה שאני כנראה משוגעת.
מה לא אמרו לי? שאפידורל זו מילת הקסם. שדבר ראשון אני צריכה לדרוש אפידורל. שאני לא אוכל לעמוד בזה בלי אפידורל. שבסוף אני אראה שכדאי לקחת אפידורל. ואולי בכלל עדיף קיסרי ולגמור עם זה.
נו באמת, חברים. אתם כנראה ממש לא מכירים אותי. לא אמרתי כבר שאני בחורה עקשנית שלא מוכנה שיחליטו בשבילי? עם כזה קמפיין לאפידורל, אתם רק גורמים לי להתבצר בהחלטה שלי. שיווק אגרסיבי לא עובד עליי, חמודים 🙂

כנראה שנשמר בי יותר מניצוץ קטן של תמימות, כי אני פשוט לא מבינה למה אנשים מעדיפים להגיד דברים לא נחמדים במקום לפרגן. אני לא מבינה למה אנשים מעדיפים לשחות בקנאה וברוע, במקום לבוא ממקום נקי.
אני קוראת כל כך הרבה סיפורים, וגם חווה כמובן על בשרי, על דברים איומים שאנשים מסוגלים להגיד לנשים תמימות, רק כי הן בהריון. על מה לא מעירים? על גודל הבטן, על המשקל, על עור הפנים, על ההתמודדות היומיומית, על אופי הלידה בה את מעונינת, על בית החולים שבחרת ללדת בו, ועל המקום שממנו הזמנת את הריהוט לחדר של הילד.
כי יש אנשים מסוימים שאם, חס וחלילה, את עושה את אחד מהדברים האלה שונה מהם, או יותר גרוע, טוב מהם, ישר הם מרשים לעצמם להתיר את דמך ולהתחיל להסביר לך למה את טועה.
החלק העצוב הוא, שיש אנשים שעושים את זה בלי לשים לב בכלל. אם הם היו רואים את עצמם מהצד – הם היו מתפלצים.
כל זה ממש מביך ומרגיז אותי. מעולם לא העלתי על דעתי לבקר מישהו בפניו על בחירות שעשה, גם אם הבחירות האלו שגויות לדעתי, או נובעות מפחד או ממידע לא נכון. מעולם לא העלתי על דעתי להעיר למישהו בפניו על צורתו החיצונית בצורה כל כך בוטה. למה בכלל להביא את עצמך למצב שבו אתה יורק כל כך הרבה רעל?
אז אמנם אני עדיין לא מבינה את כל זה, אבל החלטתי להפסיק לתהות. אנשים נכבדים, תקפצו לי כולכם. אני אלד איפה ואיך שאני רוצה, גם אם זה לא בדרך ובמקום שאתם חושבים שכדאי לי. אני אעשה קניות איפה שבא לי. חוץ מזה, אני נראית מהמם ויש לי הריון נהדר. צר לי כל כך שקשה לכם עם זה, אבל זה מה שיש. אתם יכולים להנות כמוני, או לשחות בכל הרעל שלכם. בחירה שלכם.