עפיפונים

fun במזגן: חוויה יפנית בעין הוד

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום יולי אוגוסט קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים.

 

בני הזוג נובויה ושיר ימגוצ'י הם האנשים הכי רגועים ומקסימים בעולם. נובויה הוא אמן, חרש ברזל ומוזיקאי. שיר היא אוצרת אמנות מזרח אסיה ומנחה סדנאות בנושא זן ותרבות יפן. בשבת השלישית בכל חודש הם מקיימים בביתם בעין הוד סדנה למשפחות להכרת תרבות יפן.
הבית ממוקם על צלע ההר, והנוף נכנס פנימה דרך חלונות גדולים שמגיעים כמעט עד לרצפה. הירידה לבית היא דרך לא מעט מדרגות, כך שאם באתם עם טיולון או עגלה, תצטרכו להוריד אותם בידיים עד למטה.
חולצים את הסנדלים ומתיישבים על כסאות ומחצלות. נובויה מראה לנו כלי נגינה מיוחדים מברזל שהכין בעצמו, וצלילים קסומים מתפזרים בחלל האוויר ומשרים שלווה על השומעים. שיר מסבירה על הבית היפני המסורתי ועל הקימונו, ומדריכה אותנו בקיפולי אוריגמי ליצירת קופסא בצורת כוכב. נובויה מסביר על הכתב היפני, ומנגן בכלים הקסומים שלו בעוד שיר עורכת את טקס התה המסורתי.
הסדנה נמשכת שעתיים שעוברות ביעף.

אייל מאוד נהנה והתעניין בכל מה שלמדנו, וגם השתתף בשמחה. קיוויתי שיאיר יוכל לשבת בשקט ולהקשיב, אך כמובן שהתבדיתי, ולכן אני ובעלי היינו איתו בחוץ לסירוגין, עד שהצלחתי להרדים אותו.
יש לתאם את הביקור מראש בטלפון עם שיר (ראו פרטים באתר).
לאחר הסדנה ניתן לשוטט בכפר עצמו, אך אנחנו היינו חייבים להגיע הביתה ולכן נשאיר זאת לפעם אחרת.

אייל וקופסת האוריגמי (מאחור אפשר לראות חלק משיר)
קופסאות האוריגמי שלי ושל בעלי עם העוגית של טקס התה

בקצרה:
אתר:
http://www.ein-hod.info/adds/shir/teaceremony1.htm/
הנזק: 40 ש"ח למשתתף מעל גיל 4, סה"כ 120 ש"ח.
אכלנו: עוגית תמרים ותה בטקס התה. צימוקים וחמוציות שהבאנו מהבית. צהריים במסעדת "הבית" בעין חוד.
קטנטנים: אם הצלחתם לכוון לשעת השינה שלהם, או שהם יכולים לשבת בשקט – הרווחתם. אחרת, הביאו צעצועים ושאחד ההורים ישחק איתם בחצר.
מדד הילד: 5 מתוך 5
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (בגלל הצורך להעסיק את הקטנצ'יק)
ועוד משהו: אני מעריצה את בני הזוג ימגוצ'י על הנחמדות, הרוגע והסבלנות שלהם. חבל שאין סדנה גם לזה.

fun במזגן: מוזיאון המדע בירושלים

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום יולי אוגוסט קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 וחצי ותינוק בן שנה וחודשיים.

 

הכל התחיל אחרי שתי שבתות רצופות שבהן נשארנו בבית, חוץ מגיחה לבית קפה לארוחת בוקר. בחוץ היה לוהט ככבשן, בפנים היו שני מבוגרים ושני ילדים מחורפנים. אפילו הבריכה המתנפחת במרפסת לא הצילה את המצב. נשבעתי – לא עוד! הבנתי שעליי למצוא מקומות ממוזגים (רצוי לא קניון) שבהם נוכל כולנו ליהנות. מסתבר שכשמקדישים למשהו מחשבה אפשר למצוא פיתרון: מזגן + פעילויות = מוזיאון! וכך שמנו פעמינו למוזיאון המדע בירושלים.
במוזיאון מוצגות כמה תערוכות, כשהמרשימה שבהן היא תערוכת DEEP – על יצורים מוזרים השוכנים במעמקי האוקיינוס. בעלי ואייל הצטרפו להדרכה קצרה, שבה דובר על גלי אור, גלי קול, האוקיינוס, הסוואה של בעלי חיים באוקיינוס ועוד כל מיני דברים (הייתי בחוץ וטיילתי עם יאיר בעגלה). אחר כך שוטטנו בתערוכה – הצילומים מדהימים, וראינו גם סרט קצר בעודנו "מרוחים" על פופים (גאונות!). בנוסף לכך ביקרנו בתערוכה עם מתקנים כמו בלונה פארק ובתערוכה של מיצגים בהשראת ספרי ילדים. אפשר לגעת בכל דבר ולנסות כל דבר.
הגילוי הגדול מבחינתי היה עד כמה אייל היה מאושר במקום הזה. בהדרכה עצמה הוא השתתף וענה על השאלות של המדריכה, בתערוכה הוא פשוט קרן וגם הסביר לנו כל מיני דברים, וכשהודיעו שהמוזיאון נסגר וצריך לצאת, הוא התחיל לבכות וסירב בכל תוקף להתפנות. הרגשתי כאילו נדלקה לי נורה מעל הראש, ומישהו סילק את הוילון מפרצופי ואמר לי – בוקר טוב גיברת, קלטת סוף סוף מה הבן שלך אוהב?

על הפלטפורמה המסתובבת

אייל עם הנקר הגדול

אחרי המוזיאון נסענו לעיר העתיקה, ושוטטנו בסמטאות (הלא ממוזגות, אך מקורות) עד שהגענו לכותל.

בקצרה:
אתר: http://www.mada.org.il/

הנזק:
40 ש"ח למבוגר, סה"כ 80 ש"ח. על הילדים לא שילמנו כי התשלום הוא מגיל 5 (גם 40 ש"ח).
אכלנו: צהריים במסעדה הלבנונית באבו גוש. מיץ רימונים, לימונדה, פיתה דרוזית ובייגלה עגול גדול בעיר העתיקה. במוזיאון יש גם קפיטריה.
קטנטנים: יכולים לזחול ברחבי המסדרונות, או לטייל בעגלה. יש גם מיצגים שהם יכולים לקחת בהם חלק (כמו המשטח המסתובב).
מדד הילד: 5 מתוך 5
מדד ההורים: 5 מתוך 5.
ועוד משהו: בשירותים הכיורים מונמכים לגובה הילדים. כל הכבוד!

זה ש-ל-י!

כמה שזה מקסים וכמה שהמשלוח הבינלאומי יקר: צלחות וקערות מלמין, בעיצוב מתוקים ומקסימים, עם פרסונליזציה של שם הילד שלכם (באנגלית). החנות היא sara + abraham (יעני שרה ואברהם. שם גאוני), והתמונות משם:

 

 

הצלחות מיוצרות custom-made עם איזה שם שבוחרים. יש גם בקבוקי מים:

 

ויש גם קולקצייה של stationery עם פרסונליזציה – כרטיסי ברכה, הזמנות, מדבקות, תגים ועוד. חבל שכל הכיתובים רק באנגלית.

 

מצאתי דרך הבלוג little.lovely.

מילה חולמת. אמא שלה מצלמת.

אדל מהלסינקי היתה כותבת ומעצבת, ועכשיו היא אמא של מילה. כשמילה ישנה, אדל מדמיינת את החלומות שלה, ויוצרת מהן מציאות – מעצבת ומקימה סביבה סט שלם של סצנות חלומיות.
את הסצנות האלו היא מתעדת בבלוג שלה – Mila's Daydreams.

אני מודה שכשמצאתי את הבלוג (דרך הבלוג Hip Hip Hooray), זה נראה לי ממש עקום. התינוקת המתוקה ישנה, ואמא שלה מסדרת סביבה כל מיני חפצים ועיניינים. שתתן לה לישון בשקט!
אבל אחרי שקראתי על מה שעומד מאחורי הבלוג וכיצד אדל מפיקה את התמונות, נרגעתי קצת. העיצוב מבוצע בכמה דקות ובזהירות רבה, כדי לא להפריע למילה לישון. כנראה שגם מדובר בתינוקת רגועה ובעלת שינה כבדה במיוחד.

אי אפשר להכחיש שהתמונות פשוט מדהימות וממש ממש קסומות.

הנה כמה מהאהובות עליי:

מילה חולמת על קרקס

מילה חולמת על קרקס

גראונד קונטרול טו מייג'ור מילה

מילה חולמת (ושרה?) בגשם.

וכיתתו רימוניהם לעציצים

מהבלוג Twig & Thistle

לא הבנתי מה הקטע של זה בדיוק, אבל אהבתי. אפשר לקנות ב-SUCK UK. גם התמונה משם.

עציצים, בואי נקנה רק עציצים, במקום עוד מכונות של מלחמה

שיחות על החיים עם אייל (#15)

אני מבקשת מאייל בפעם השלישית שיעזור לפנות את שולחן האוכל, תוך כדי שאני מנפנפת באצבעי בפוזת הטפה.

אייל: אמא, לפני שאת מדברת אליי, תורידי את היד שלך!

 אני:  אתה צודק. הנה, עכשיו בלי האצבע. תלך בבקשה לעזור לפנות את השולחן.

אייל: טוב.


אייל איבד משהו בגן, והוא אומר לי משהו שאני לא מבינה תוך כדי יללות.

אני: אייל, תפסיק לילל. אני לא מבינה מה אתה אומר.

אייל: אני לא מיילל! חצופה! עכשיו אני לא רוצה לבוא איתך! (הולך)

 

 

אנחנו במשפחתון של יאיר. יאיר משחק בכדור. תינוק אחר לוקח ליאיר את הכדור.

אייל (לתינוק): לא מתנהגים ככה! אל תיקח ממנו! הוא יותר חלש ממך! הוא רק בן אחת!  (לוקח מהתינוק את הכדור ומחזיר ליאיר)

(התינוק גדול מיאיר בחודש וחצי)

 

יאיר יושב בעגלה. ילד כלשהו מהגן של אייל נוגע בפנים של יאיר

אייל: היי, זה התינוק שלי! אני לא מרשה לך לגעת בו.

צריכה את זה: עץ נשנושים

כחובבת בישול, או בלי קשר, אני גם חובבת של כלי אוכל וגדג'טים מגניבים. עץ הנשנושים הזה – מעין מתקן קיסמים עם שגעון גדלות, לגמרי עושה לי את זה. הרי לאכול תות או מרשמלו או כל דבר בעצם מקערה, זה ממש לא אותו דבר לעומת לקטוף אותו ישר מעץ הקיסמים ולהגיש לפה. מדובר פה במקדם סטייל של 1000 אחוז בערך.

אורחים יקרים – זה מה שאני רוצה כ-hostess gift. יש?

דקלה שלחה לי את הקישור מהבלוג השוודי Beyond The Clouds. גם התמונה משם.

מרשמלו, צומח על עצים?

עוץ לי גוץ לי והצד הנשי

בפורים הלכתי עם אייל לראות את ההצגה "עוץ לי גוץ לי". כבר שנים שאני רוצה ומתכננת לראות את ההצגה הזו, ועכשיו כשיש לי ילד בן 4, יש לי תירוץ מספיק טוב.

ההצגה היתה מקסימה. גם אני וגם אייל נהנינו מאוד. השירים והשפה ממש נהדרים, התלבושות מרהיבות והכל כל כך מושקע ומלא טעם וחוכמה.

רגעי קסם מההצגה:

א. איך שהתיישבנו (ביציע), אייל הכריז: "יש לנו את המקומות הכי הכי טובים!" (הם באמת היו טובים)

ב. כדורי ענק זהובים מתעופפים להם אל הקהל. אלינו הם לא הגיעו כי ישבנו למעלה (כפי שאייל ציין בחוכמה), אבל אייל התלהב מאוד לראות אותם מקפצים.

ג. רמי ברוך, ששיחק את המשרת, רוכב על המטאטא שלו ומדבר אליו כאילו היה סוס. ילדים צועקים לו שזה מטאטא ולא סוס, והוא מסביר שאם מפעילים את הדמיון, אפשר להאמין שזה סוס ולא מטאטא. אייל לוחש לי: "אמא, אני מאמין שזה סוס".

בפסח עברתי בקניון וראיתי מבצע של 1+1 על DVD-ים. ביניהם היה DVD של המחזמר. רכשתי בשמחה (את ה-DVD השני נתנו במתנה באחד מימי ההולדת הרבים בגן). ה-DVD הפך ללהיט בביתנו.

רגעי קסם בזכות ה-DVD:

א. אייל מסתחרר לו בבית ושר לו "פורימפו-פפה, פורימפו-פפה, אוי כמה שאני יפה…" (שיר החצרונית)

ב. שלושה ילדים (שניים בני 4 – אייל וחבר, ואחד בן שנתיים – האח של החבר) יושבים מרותקים מול המסך וצופים ב-"עוץ לי גוץ לי". כן, בטקסט של שלונסקי.

ג. שלושה דורות – אמא שלי, אני ואייל – יושבים וצופים ב"עוץ לי גוץ לי", ונהנים עד השמיים.

וגם בזכות ה-DVD, התחלתי פתאום לחשוב. יש משהו שמפריע לי במחזה הכל כך מקסים הזה. משהו שאני לא מבינה.

המלך כולא את בת הטוחן ומאיים כי אם לא תהפוך את הקש לזהב תוך לילה, אביה יושלך לכלא (כי שיקר למלך).

היא מצליחה (בעזרת האצלת סמכויות ויכולת הנעת אנשים – תעזבו את הפרטים הקטנים) לגרום לקש להפוך לזהב.

אבל המלך מכריח אותה לעשות זאת במשך לילה נוסף. ואחר כך במשך לילה נוסף.

ואז היא מתאהבת בו, מתחתנת איתו ועושה ילד. כן, עם אותו אדם שהתאהב בה בגלל שהיא יפה ובגלל יכולותיה הפיננסיות, לא חלילה בשל אישיותה.

זה לא קצת צורם?

ומצד שני, מה, שתשאיר לו את הזהב ותעזוב? תחזור להיות בת טוחן עלובה ועניה? זה הרי שלה! הזהב נוצר בזכותה. למה שלא תהנה ממנו? למה שלא תהיה מלכה?

לא פשוט, לא פשוט בכלל.

ואולי אני סתם מגזימה?

יאיר בן שנה

אתמול, 3 ביוני, ליאיר מלאה שנה.
או כמו שיעל חברתי קוראת לזה – מלאה שנה לכך שאני אמא לשני ילדים.
צ'וצ'ו הקטן הוא באמת התינוק הכי מתוק בעולם – כל הזמן צוחק, מבסוט תמידית, עושה שיגועים, מחייך לכולם, סקרן שרוצה לבדוק כל דבר, אוהב את החיים, טועם מהכל בכיף, הרוס על אחיו הגדול, אוכל טוב, ישן טוב, פשוט מלאך מתוק (טפו טפו טפו חמסה חמסה בלי עין הרע שרק יהיה בריא העיקר הבריאות).
ואני, אמא שלו, לא ממש מאמינה שעברה שנה שלמה, כי זה מרגיש כאילו הזמן עבר, הילד גדל, אבל אני נתקעתי קצת במקום.
הייתי בטוחה שכשיאיר יהיה בן שנה אני אהיה רזה יותר, אופטימית יותר, מאורגנת יותר, פחות עייפה, יותר "בעיניינים".
יש לי שני ילדים מקסימים ונהדרים, החיים שלי טובים, אבל אני, פרפקציוניסטית חסרת פרגון עצמי שכמותי, רואה רק את מה שאני לא במקום מה שאני כן.
במקום לראות את 10 הקילוגרמים שהורדתי השנה, אני רואה רק את ה-10 שאני עוד צריכה להוריד ומאוד מבואסת מכך.
במקום להיות גאה בכך שאני מסתדרת ו"מתקתקת" עיניינים, ארוחות ערב, מקלחות, הסעות וכו' עם שני ילדים, אחרי יום עבודה ארוך, כשבעלי בחו"ל, אני לוקחת את זה כמובן מאליו.
במקום להתפעל מכך שחוץ מעבודה כמנהלת פרויקטים במשרה מלאה, טיפול בילדים ותחזוק (סביר) של הבית, אני גם מצליחה לנהל בלוג בישול די פופולארי ואפילו לעשות התעמלות מידי פעם, אני מתוסכלת מכל הדברים האחרים שאני לא מספיקה לעשות.
השנה האחרונה היתה לא פשוטה בשבילי. אני מקווה שהשנה הבאה תהיה קצת יותר קלה (אמא שלי כבר הזהירה אותי לא לבנות על זה), והעיקר הבריאות.

אני די מסוקרנת לראות כיצד יאיר יתפתח, איזו אישיות תהיה לו ואיזה מראה. כרגע הוא נראה כמו תינוק פרסומות קלאסי (הילד נראה ממוצא שוודי אותנטי), ומסקרן אותי כיצד יראה בתור ממש ילד.

יצא לי פוסט קצת דיכאוני, ולכן אשנה כיוון ואספר לכם 10 דברים חביבים על יאיר:

1. השם שלו מאוד מתאים לו. הוא מאיר את חיינו, יש לו פנים מאירות וחיוך מאיר והוא פשוט ילד קורן. גם כל מי שרואה אותו קורן בחזרה.

2. המשחקים האהובים עליו הם: א. המשחקים של אייל; ב. כל דבר שניתן להכניס לפה וללעוס ואינו צעצוע; ג. תוף שהוא מחזיק ומכה בו במקל. למעשה בצעצועים שלו הוא לא ממש מתעניין.

3. יש במשפחתון שלו מובייל עם פרפרים שהוא פשוט הרוס עליו. זה היה ככה מאז שהוא נכנס לשם בגיל 4 חודשים ולא עבר לו עד היום.

4. הוא דומה לי. הידד! (כשאנשים היו רואים אותי עם אייל, המשפט השני שהם היו אומרים לי זה – "הוא ממש לא דומה לך". הראשון היה – "את אמא שלו או הבייביסיטר?")

5. כשאני באה לקחת אותו מהמשפחתון, הוא עושה שלום למטפלת וזוחל לקראתי כולו חיוכים. לאחר סשן של קריאות שמחה, חיבוקים ונשיקות, הוא רוצה שאוריד אותו לרצפה וממשיך לשחק בצעצועים. כשאני לוקחת אותו בידיים ופונה ליציאה, הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.

6. יש לו אופי שונה משל אייל. הוא ילד הרבה יותר שובב ואני כבר רואה איך אצטרך לרדוף אחריו כל היום.

7. מה שכן, נראה לי שהוא יהיה דברן וקשקשן בלתי נלאה כמו אייל. אני מחכה כבר לשמוע את השיחות ששני אלו ינהלו בעתיד.

8. הוא כמובן מעריץ מאוד את אחיו הגדול, ורוצה לעשות את כל מה שהוא עושה ולשחק בכל המשחקים שלו. הוא רק רואה את אייל וישר נהיה שמח. אייל, מצידו, מאוד אוהב להסביר לו דברים ("תראה יאיר, ככה שוטפים ידיים… ככה עושים פיפי… ככה לובשים מכנסיים… אמא, אני מלמד אותו איך עושים דברים"), אבל הוא לא כל כך אוהב שיאיר נוגע לו בצעצועים, כמובן.

9. כשאנשים רואים אותו, הם לא מבינים איך יצא לי ילד בלונדיני (יש לי שיער שחור). אני נאלצת להסביר מעט על גנטיקה (לאמא שלי ולאחותי היה שיער בלונדיני כשהיו ילדות). לפעמים בא לי סתם להגיד שהשיער צבוע ושהעיניים הכחולות זה עדשות מגע.

10. הוא לא אוהב לשבת בעגלה או בטיולון. הוא מעדיף לזחול ולחקור את העולם, ולכן לצערי אני לא מסוגלת יותר להסתובב איתו בקניונים, כלומר זמני השופינג שלי קוצצו משמעותית. אולי זה לא דבר כל כך רע בעצם…

צ'וצ'ו, אני אוהבת אותך הכי בעולם ושמחה שאתה שלי! אין כמוך! נשיקות מאמא.

צריכה את זה: בובות פרווה

נראה לי שכל אישה שתראה את התמונות האלו תפצח בקריאות ערגה – רוצה! רוצה!

איך אפשר שלא? הם ממש נראים אמיתיים!

החנות היא Imagine Childhood. מצאתי (שוב) דרך הבלוג little.lovely.