כאילו שלא מספיק שאייל הוא ילד שלא מפסיק לדבר באופן כללי (בנות הן מילוליות ובנים הם שתקנים? הא! הצחקתם אותי בענק), הוא גם שואל שאלות שפתאום התחילו להתפתח לשיחות ארוכות. להלן קטע קצר (רק קטע!) משיחה שהוא ניהל איתי אתמול לפני השינה.

הכל התחיל כשאייל הלך רגע לשירותים ואני הלכתי בעקבות חתולי שיילל והוביל אותי למרפסת השירות, שם נמצאות קעריות האוכל של החתולים וגם פתח היציאה שלהם למרפסת. הדלת של מרפסת השירות נטרקה, החתול רצה להיכנס למרפסת השירות, אז פתחתי לו את הדלת.

אני: אייל, הנה חזרתי. הייתי צריכה לפתוח לחתולי את הדלת של מרפסת השירות.

אייל: למה?

אני: כי היא היתה סגורה.

אייל: הוא רצה אוכל?

אני: אני חושבת שהוא רצה לצאת החוצה למרפסת.

אייל: אבל יש חושך בחוץ.

אני: חתולים לא מפחדים מהחושך. הם רואים בחושך.

אייל: גם אנשים רואים בחושך.

אני: אנשים יכולים לראות קצת. פחות טוב מחתולים.

אייל: זה בגלל שלחתולים יש עינים גדולות ומיוחדות.

אני: נכון.

אייל: והם רואים גם בבוקר.

אני: נכון.

אייל: וגם בצהריים.

אני: נכון.

אייל: וגם בערב.

אני: נכון.

אייל: וגם בלילה! הם רואים טוב כל הזמן!

אני: נכון.

אייל: גם לדבורים יש עיניים מיוחדות. יש להם עין בתוך עין!

אני: נכון. עין של דבורה מורכבת מהרבה עינים קטנות.

אייל: בגלל זה הן רואות את כל הדברים בבת אחת!
לא בבת שתיים
לא בבת שלוש
לא בבת ארבע
לא בבת חמש
לא בבת שש
לא בבת שבע
לא בבת שמונה
לא בבת תשע
לא בבת עשר

בבת אחת!

אני (מתאפקת שלא לצחוק): נכון.

אייל: עכשיו תספרי לי סיפור בעל פה.

אייל: אמא אני רוצה שתכיני לי אוכל, ותביאי לי אצבע גבינה.
(אצבע גבינה זה מוצר של תנובה – גבינה צהובה בצורת גליל ארוך)

אני: אייל, אני מאכילה עכשיו את יאיר, תצטרך לחכות. אתה גם יכול לקחת את השרפרף, לעלות עליו, לפתוח את המקרר ולקחת אצבע גבינה.

אייל: לא, אני רוצה שאת תביאי לי.

אני: אז תצטרך לחכות עד שאני אסיים.

אייל: בסדר. כשאומרים לי לחכות, אני מחכה. כשאומרים לי לא לחכות, אני לא מחכה.

אני: אוקיי.

אייל: זה בגלל שאני ילד טוב.

אני (צוחקת): נכון, אתה באמת ילד טוב 🙂

אייל אוכל פעם בשבוע שעועית לבנה בצהרון. בגלל שהוא אוהב את זה כל כך, קניתי שעועית לבנה בסופר, כדי שיהיה בבית ואוכל להכין לו גם. אייל שמע שאני לא אוהבת שעועית לבנה, ומאז הוא מנסה להרביץ בי תורה בריאותית.

אייל: אמא, שעועית לבנה זה בריא?
אני: כן, זה בריא.
אייל: אז למה את לא אוכלת את זה?
אני: כי אני לא אוהבת.
אייל: למה?
אני: כי זה לא טעים לי.
אייל: אבל זה בריא! את צריכה לנסות. מה יש בזה?
אני: בשעועית לבנה?
אייל: כן. מה יש בזה?
אני: אההה…. יש בזה חלבונים.
אייל: נכון! חלבונים זה מאוד חשוב! אנחנו צריכים לאכול חלבונים, כי אין לנו מספיק בגוף.
אני: כן.
אייל: יש בה חלבון, בגלל זה היא לבנה!
(* אתם הבנתם את זה? רמז: מה הצבע של חלבון ביצה? *)
אני: וואלה.
אייל: אז את צריכה לאכול מזה!
אני: טוב, אני אנסה.
אייל: בסדר.

אייל: אמא, בואי תראי משהו!
אני: מה?
אייל מושיט לי חתיכת קרטון ועליה כל מיני שרבוטים בטוש ירוק, מעין "כתב"
אני: מה זה?
אייל: זה כרטיס בשבילך, לעבודה
אני: מה עושים עם הכרטיס הזה?
אייל: כתוב פה מה את צריכה לעשות בעבודה שלך.
אני: מה כתוב פה?
אייל: כתוב פה – לעבוד ולעבוד טוב!
אני: וואלה. טוב, אני אשתדל.

אני מקווה שזה לא בא בעקבות שיחה עם המנהל שלי או משהו.

דרך אגב – אייל המציא אתמול מתכון למאפינס. הוא מופיע בבלוג הבישול שלי: מאפינס שוקולד עם חתיכות שוקולד מריר, שוקולד צ'יפס לבן, פירות יער ותבלינים