אייל: אמא, למה יש לנו אף אחד ופה אחד, אבל שתי אוזניים ושתי עיניים? למה יש לנו שתי ידיים אבל בטן אחת?
אני: אה…. אייל אני לא בטוחה מה התשובה, אני צריכה לחשוב על זה, ואז אני אענה לך. בסדר?
אייל: אני יודע מה התשובה! אבל רק לגבי הפה והאזוניים.
אני: באמת? מה?
אייל: זה בשביל שנקשיב יותר ונדבר פחות!

נא להפנים.

מה אני יכולה לעשות שהילד מפציץ על בסיס יומיומי?

אני מתלבשת לעבודה בבוקר, ובעלי מתחיל לארגן את הילדים.
אני (לבעלי): מה אתה אומר? אני נראית בסדר עם זה? הבטן לא בולטת מידי? זה נראה טוב?
בעלי: זה נראה לי בסדר גמור.
אייל (מתערב בשיחה): כן, כן, אמא, את יפה.

לאחרונה אייל התחיל להביע כל מיני פחדים. בין השאר הוא רוצה שאלווה אותו בדרך לשירותים ושאחכה לו מאחורי הדלת. התייעצתי עם פסיכולוגית, שהציעה שאגיד לאייל לקח איתו חפץ כלשהו שהוא אמיץ וגיבור, ויגן עליו ממה שמפחיד.

אייל: אמא, אני צריך שתבואי איתי לשירותים.
אני: אייל, אולי תיקח משהו שיגן עליך, ויעזור לך להיות אמיץ וגיבור כדי להתגבר על הפחד?
אייל: לא, אמא. אני לא רוצה לקחת משהו כזה.
אני: למשל את הבובה של הלוחם, שהוא אמיץ ויכול להגן עליך ממפלצות. או את הארנבת שלך, שתישמור עליך.
אייל (מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא, אני רוצה שיבוא איתי משהו שזז. אני לא רוצה לקחת בובה. בובה לא יכולה לשמור עליי.

אני: אייל, מה מפחיד אותך בשירותים?
אייל: אני לא יודע.
אני: מה זה? יש קולות מפחידים? חושך? משהו לא נעים?
אייל (שוב מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא. מפחיד אותי דבר אחד.
אני: ומה זה?
אייל (בנחרצות): אני לא יודע מה זה.

אייל הולך היום לחבר. אני מסבירה לו שהוא יישאר שם אצלו, ואני אבוא אחר כך לקחת איתו. אייל לא כל כך מרוצה.
אני: אייל, אני אביא אותך לעומר, ואתה תישאר שם אצלו. ויותר מאוחר אני אבוא ואקח אותך הביתה.
אייל: אבל אני רוצה שתישארי איתי.
אני: אבל אייל, אתה תהיה שם עם עומר, ואתם תשחקו ביחד.
אייל: אני לא רוצה להיות לבד.
אני (מנסה לצאת מזה): אייל, בוא אני אסביר לך. אתה תהיה לבד – כי אתה תשחק עם עומר בעצמך, בלי עזרה שלי. אבל אתה לא תהיה בודד. בודד זה שאין אף אחד לידך, אבל אתה לא תהיה בודד כי תהיה עם עומר.
אייל חושב חושב חושב, ונראה די מרוצה מהפתרון.
אייל: אבל מה קורה אם אתה גם לבד וגם בודד?
אני: אה…. כן, זה מצב שיכול לקרות.
אייל: אני יודע! זה קורה כשאתה עושה דברים בעצמך בלי עזרה, אבל אין אף אחד לידך.
אני: כן, נכון, אתה צודק.
אייל: את רואה. אני חשבתי וחשבתי, וידעתי את זה בעצמי.

ארור שעון החורף הזה. סוף סוף מזג האוויר נרגע קצת, ואחרי הצהריים אפילו די נחמד בחוץ, ואז פתאום בשש כבר מתחיל להחשיך, ובשש וחצי כבר חושך. קללה, פשוט קללה.
אתמול היינו באחת הגינות הציבוריות עם עוד חברים של אייל מהגן. בעוד אייל משחק עם חבריו, אני עקבתי אחרי יאיר, שהתהלך לו מפה לשם, ניסה לתפוס את אחד הכלבים, ניסה להחזיר לעץ עלה שנפל, הראה לי את העורבים מסביב, התגלש במגלשה, התנדנד, והיה חמוד באופן כללי, ולכן אני מסכמת את כל אחר הצהריים הזה כחוויה חיובית, למרות שנעלתי נעליים עם עקבים דקים ולא ישבתי לשנייה. העקבים מידי פעם נתקעו במשטח הגומי שהיה בגינה (השיטה החדשה במקום חול).
בשש ורבע אייל קלט שמתחיל להחשיך, ושאם לא נחזור הביתה, הוא לא יספיק לראות עוד פרק ב-DVD של עונה 3 של "החיים" (שקניתי לו לפני ראש השנה), ולכן ביקש ללכת. בדרך לחניה, בעוד השמש כבר כמעט  סיימה לשקוע, ניהלנו את השיחה הבאה.

אייל: אמא, השמש עוברת עכשיו לצד שני. את יודעת למה היא עוברת לצד השני?
(הכוונה לחצי השני של כדור הארץ כמובן)

אני: למה?

אייל: כי אם היא לא תעבור לשם, אז יהיה שם תמיד חושך. ואז אנשים כל הזמן ישנו. והם יכולים לחלום חלומות רעים.

אני: ואז מה יקרה?

<אייל מסתכל עליי במבט של – מה, את לא יכולה להבין את זה בעצמך?>

אייל: ואז הם יתעוררו.

אני (מנסה להתחכם): אבל איך הם יתעוררו אם כל הזמן יש חושך?

<אייל מסתכל עליי במבט של: את מטומטמת או שאת עושה את עצמך?>

אייל: אז הם יפתחו את העיניים, והם יקראו לאמא שלהם.

היום נסעתי עם הילדים לאאוטלט בהרצליה כדי לקנות להם נעליים ב-"נמרוד" (100 ש"ח לנעלי צעד ראשון, אחלה דיל). בדרך לימדתי את אייל כמה מילים באנגלית לרגל הנסיעה שלנו לחו"ל: Yes, No, Please, Thank you.

אייל: אמא , נכון, אני מכיר את המילים האלו! למדתי את זה לפני איזה חג. היו 12 שאמרו לנו No ו-30 שאמרו לנו Yes, והיו כמה שאמרו שהם לא יודעים.
אני: איזה חג זה היה? אתה מדבר על יום העצמאות?
אייל: לא, אני לא חושב.
אני: זה נשמע לי כמו יום העצמאות.
אייל: זה החג הזה ששרים לחיילים שמתו.
אני: יום הזיכרון ואחר כך יום העצמאות.
אייל: אה, כן, נכון.

אחר כך אמרתי לו שיגיד לי מילים בעברית ואני אגיד לו איך אומרים אותם באנגלית. זה היה מאוד משעשע, בין השאר בגלל שהוא ניסה את המילים החדשות על יאיר.

אייל: אמא, איך אומרים לבכות?
אני: cry
אייל: יאיר! No cry! no cry! יופי! עכשיו Cry! עכשיו cry!

אייל: אמא, איך אומרים ער?
אני: להתעורר זה wake up
אייל: יאיר! wake up! wake up!
אני: מה? יאיר ישן?
אייל: לא, עכשיו הוא ער.

אייל: אמא, איך אומרים קרח?
אני: קרח זה Ice
אייל: ואיך אומרים קרח יבש?
(נחשו: איזה ילד היה  באוגוסט בשבוע של קייטנת מדעים?)

לסיום סיפרתי לו ש-cookie זה עוגיה, ולכן כשאני קוראת לו "קוקי", זה כאילו שאני אומרת לו שהוא עוגיה שלי.

אייל: נכון! ראיתי סרט עם עוגי שהיה באנגלית והוא אמר cookie כמה פעמים. (הסתבר לי אחר כך מבעלי שזה סרטון שהוא הראה לו ביו טיוב)
אני: כן, עוגי מאוד אוהב לאכול עוגיות.
אייל: והוא גם רצה לאכול עוגיות מספרים.
אני: מה, את הדפים?
אייל: כן! והוא גם אכל פלסטיק! ואכל שלטים! <הכניסו פה קטע תיאורי על עוד דברים שעוגי אכל> והוא גם אוכל אנשים!
אני: מה? הוא אוכל אנשים? אתה בטוח?
אייל: כן, הוא אוכל אנשים.
אני: אוי ואבוי, אז כדאי מאוד שניזהר! שלא יאכל אותנו!
אייל: אמא, הוא לא קיים באמת.
אני <צוחקת>: אה, כן, נכון.
אייל: הוא אוכל גם טבחים, אני חושב.
אני: טוב, טבחים הם אנשים, אז אם הוא אוכל אנשים הוא אוכל גם טבחים.
אייל: אמא, הוא לא קיים באמת.
אני: נכון, שכחתי.
אייל: הוא גם אוכל רק אנשים מבד.

ביום האחרון של אוגוסט היינו ביום כיף בים מטעם העבודה של בעלי. להלן מונולוג מפיו של אייל:

אייל: אמא, בואי אני אסביר לך על הדברים המסוכנים שיש בים:
אחד – הגלים
שתיים – התמנונים
שלוש – כל מיני דגים
ארבע – המערבולות
חמש – המדוזות
שש – המים העמוקים
בסדר? יש שישה דברים.

אני: אוקיי. טוב שאתה אומר לי, כדי שאני אזהר.

אייל: עכשיו, יש דגים זהובים, שהם בסדר. אחריהם יש דגים אדומים, שהם יותר מסוכנים. אחריהם יש דגים אפורים, שהם הכי מסוכנים. כשעוקפים אותם, יש מערבולות. כשעוקפים את המערבולות, יש מדוזות. כשעוקפים את המדוזות, יש מים מאוד עמוקים.

אני: הבנתי. אני אזכור את זה.

אייל: ותסבירי גם לאבא.

אני: כן, בטח, אין בעיה.

אייל: עכשיו, עומק ראשון – יש דגים זהובים. זה בסדר. עומק שני – יש דגים לבנים, זה גם בסדר. עומק שלישי – יש דגים אדומים, שהם מסוכנים. צריך להיזהר מהם. עומק רביעי – יש דגים אפורים שהם מאוד מסוכנים. עומק חמישי – יש מדוזות אפורות, אבל הן לא כל כך מסוכנות. עומק שישי – זה מאוד מאוד עמוק! בני אדם לא יכולים להגיע לשם. זה מאוד מסוכן. יש שם יצורים מאוד מסוכנים!!!

אני: הבנתי.

אייל: אני מבין בזה, אז אני מסביר לך.

אני: טוב מאוד. זה חשוב שאני אדע את הדברים האלה.

בשלב מסוים נפל לי האסימון והבנתי שהוא מדבר על ההדרכה שהוא עבר במוזיאון המדע בירושלים.

אני כנראה בחיים לא אבין מה זה הגוגוסים האלו ומה כל כך מלהיב בהם, אבל אייל משוגע עליהם. את רובם הוא הרוויח בזכות העובדה שיש לו אמא שמאוד אוהבת ארטיקים, ובמקרה נסטלה החליטה להוסיף גוגוסים לאריזות הארטיקים שלה.
נכון לעכשיו יש לו 7 גוגוסים, ולכולם הוא המציא שמות. הוא משחק איתם במשחקים שונים ומשונים, וגם בנה לכולם חלליות.
לאחרונה אייל התחיל להתעניין באותיות ובכתיבה (למרות שמספרים ותרגילי חשבון הם עדיין להיט חזק יותר אצלו). הוא ביקש מבעלי שיכתוב לו על נייר את השמות של הגוגוסים. אחרי השם השלישי, בעלי החליט שזה יותר חכם לתת לאייל לכתוב את השמות בעצמו, ושאנחנו רק נאיית אותם בשבילו.
להלן התוצאה (שימו לב שלגוגוס הכחול יש 3 שמות). שלושת השמות העליונים נכתבו על ידי בעלי, והשאר על ידי אייל.
מלמעלה למטה: חד קרן (כי יש לו קרן על הראש), מר ביישני, בעל אוזניים / מר מקדחה / מר סרטני (כי יש לו ידיים שדומות לצבתות של סרטן), מר ירוקי (כי הוא ירוק), מר סנאי, מר אדומי (כי הוא אדום), מר לבני (כי הוא לבן).