עפיפונים

קיץ בפארק מיני ישראל

אגש ישר לשורה התחתונה: הביקור במיני ישראל היווה את אחת ההפתעות הטובות שהיו לי הקיץ. הילדים נהנו שם בטירוף ואני ממליצה בחום.
אני ובעלי היינו במיני ישראל ביחד עם אייל כשהוא היה בן 10 חודשים. מבחינתי בזה מיציתי את הביקור ובכלל לא חשבתי לקחת לשם את הילדים, עד שבתיבת הדוא"ל שלי נחתה הזמנת יח"צ לבוא לבקר במקום. בקיץ מתקיימות שם פעילויות נוספות כמו מופע "האוצר הנעלם", משחק "חפש את האוצר" והקרנה של סרט תלת ממדי. באורח פלא המפגש האחרון של סדנת המיומנויות החברתיות של אייל הוקדם ביום, וכך מצאנו את עצמנו ביום חמישי האחרון בדרך ללטרון.

אחד הדגמים במיני ישראל

אחד הדגמים במיני ישראל

מכיוון שהפארק לא מוצל, חם שם נורא בקיץ והפעילות המיוחדת מתחילה בשעות אחר הצהריים. הגענו למקום ב-17:30 והמופע התחיל אחרי 18:00. כדאי להצטייד בכובעים, קרם הגנה ומים, לפחות להתחלה. יש הצללה מעל האמפי שבו מתקיים המופע, אבל בגלל הזווית של השמש עדיין תצטרכו כובעים באזורים מסוימים. משעה 19:00 כבר היה נעים.

המופע "האוצר הנעלם" הוא מופע מוזיקלי מקורי ומושקע, שנכתב ע"י חני נחמיאס, ומדבר על חבורת ילדים בשם "סופר בייק" ובראשם המפקדת כלנית (שגולמה ע"י מיקי קם כשאנחנו היינו שם) שיוצאים למשימה להחזרת אוצר עתיק למוזיאון הלאומי, כשבדרך עליהם להתמודד עם הרשע פרופ' ענתיקי. קצת אהבת ארץ ישראל, המון צחוקים, שירים חביבים ומדבקים – היה ממש ממש כיף. הילדים התגלגלו מצחוק וגם אנחנו נהנינו. אחר כך אפשר לפגוש את השחקנים, מי שרוצה.

מיקי קם במופע האוצר הנעלם

מיקי קם במופע האוצר הנעלם

השחקנים במופע האוצר הנעלם

השחקנים במופע האוצר הנעלם

לאחר המופע התקיים משחק משפחתי של "חפש את האוצר", שלא השתתפנו בו כי הלכנו לאכול משהו. בעיקרון צריך לפענח צופן סודי ואז לפתוח באמצעותו את תיבות האוצר. זו תחרות בין המשפחות המשתתפות.
בסרט התלת ממדי ראינו נופים שונים מרחבי הארץ. הוא מאוד תיירותי ופטריוטי, והילדים מאוד התלהבו מכל המראות היפים, ואחר כך זיהו חלק מהמקומות בין הדגמים בפארק עצמו.

הייתי מופתעת מרמת ההתלהבות הגבוהה של הילדים מהדגמים בפארק. כל אחד מהם התעניין בדברים אחרים, אז אני ובעלי התפצלנו, אני שוטטתי עם יאיר והוא עם אייל. יאיר התלהב בעיקר מפסי הרכבת הקטנים שחוצים את המקום, מהדגם של הספארי (כולל הפיל המשפריץ), הדגם של מחלף גהה והדגם של שדה התעופה בן גוריון (חובב תחבורה יש לי). בשעות הערב חלק מהדגמים מוארים בצורה מיוחדת, וזה ממש נחמד.

מיני מגדלי עזריאלי בלילה.

מיני מגדלי עזריאלי בלילה.

 

מיני היכל נוקיה. איפה דודו אהרון?

מיני היכל נוקיה. איפה דודו אהרון?

תמונה יפה של אחד הדגמים, שאייל צילם

תמונה יפה של אחד הדגמים, שאייל צילם

אם יאיר לא היה מתעייף כל כך, בטח היינו נשארים שם יותר. בסך הכל היינו שם 3 שעות ויצאנו בתחושה של עוד. כדאי לבדוק את מועדי המופעים והפעילויות באתר האינטרנט של מיני ישראל, כדי שלא תפספסו.

 

כבר אחרי אמצע החופש הגדול 2013

אחת האמירות הקלישאיות ביותר הן על איך שהזמן עובר מהר, אבל מה לעשות שזה נכון?? אני מרגישה שאני עדיין תקועה בזמן בחודש יוני, עדיין מעכלת את כל האירועים וההתרחשויות, והנה אנחנו כבר בתחילת אוגוסט, ולפני שאספיק למצמץ עוד כמה מצמוצים, פתאום תתחיל לה שנת הלימודים החדשה.
אחד הדברים שלמדתי על עצמי בחודשים האלו הוא שעם כל הכבוד לצורך שלי בשינויים ובגיוונים, אני עדיין מעכלת מעברים לאט, והרגש עובד אצלי שעות נוספות כל הזמן (לא שזו תובנה חדשה, אני הרי מסוגלת לבכות גם מפרסומות).

עוד לא הספקתי לומר שלום לשנת הלימודים, ואוטוטו אומרים שלום לחופשת הקיץ.

עוד לא הספקתי לומר שלום לשנת הלימודים, ואוטוטו אומרים שלום לחופשת הקיץ.

אז מה היה לנו?

באמצע יוני שפכתי על עצמי בטעות סיר של מים רותחים במהלך סינון פסטה. התוצאה – כוויה אדומה מטורפת על כל הבטן עם שלפוחיות ענק, שבוע וחצי של בטן חבושה ועוד שבוע של בטן מגרדת בטירוף. לא יכולתי להתכופף, התהלכתי עם גב נטוי אחורה כמו הריונית, ולא עשיתי ספורט במשך שבועיים. זה ביאס אותי ברמות קשות.

האחיות בקופת חולים שאלו אם היא לפחות היתה טעימה, ואני בכלל לא אוכלת גלוטן.

האחיות בקופת חולים שאלו אם היא לפחות היתה טעימה, ואני בכלל לא אוכלת גלוטן.

בסוף יוני אייל קיבל בבית הספר "תעודת פליאה". זו הוקרה שילדים מקבלים על תהליך או שינוי משמעותי שביצעו, ואייל קיבל אותה כהוקרה על תהליך ההתמודדות שלו עם ה-ADHD והעבודה האדירה שהוא משקיע. זה היה מאוד מאוד מרגש, וכך גם נולד לו פוסט התודה לכל נשות המקצוע שמלוות אותנו בתהליך הזה.

 

אייל מקבל תעודת פליאה

אייל מקבל תעודת פליאה

אחר כך היו לנו 2 מסיבות סיום: בחוג "טררם" של אייל ובבית הספר. אייל כיכב במופע הסיום של טררם, רקד כל כך יפה, והיה גבוה, חתיך, מקסים, מעלף וכל כך גדול!! עוד לא סיימתי לנגב את דמעות ההתרגשות מהמופע, ולמחרת התקיימה לה מסיבת הסיום של כיתה א', וכמה ימים אחרי זה הוא גם קיבל תעודה.

מופע סיום חוג טרום טררם. לאייל נורא יפה צבע סגול, מסתבר.

מופע סיום חוג טרום טררם. לאייל נורא יפה צבע סגול, מסתבר.

רשמנו את אייל לשתי קייטנות בקיץ – קייטנה של המכון של אריקה לנדאו וקייטנת "בראש חושב" של אתגרי חשיבה. הקייטנה של אריקה לנדאו התקיימה בבית הספר להנדסאים באוניברסיטת ת"א. בעלי הביא אותו לשם בבוקר, הוציא אותו בצהריים ולקח אותו אליו לעבודה עד הערב. היה לי קשה מאוד בתקופה הזו. אני רגילה לראות את אייל כל יום בצהריים, ובמשך 3 שבועות ראיתי אותו רק בערב. הרגשתי שאני לא בשליטה על מה שקורה, ועכשיו כשאני מסתכלת אחורה, אני גם לא חושבת שהקייטנה התאימה לו. הוא לא מצא את עצמו בקבוצה ובפעילויות, ולמרות שקיווינו שקייטנה שמיועדת למחוננים תקדם אותו גם מבחינה חברתית וגם אינטלקטואלית, לא נראה שזה קרה. היתרון היחיד היה שיצא לי כך לבלות עם יאיר לבד אחר הצהריים ולהעניק לו קצת יותר תשומת לב. כל יום הלכנו ביחד מהגן ודיברנו לנו, וזה היה מקסים.

דברים שרואים בדרך חזרה מהגן. אמנות אורבנית הוד-השרונית.

דברים שרואים בדרך חזרה מהגן. אמנות אורבנית הוד-השרונית.

ובהקשר הזה הדהד לי עוד יותר בראש משפט של יעל דורון יבין שמאוד אהבתי – "אמהות מרוויחות פעמיים כי הן נמצאות ליד הילדים שלהם".
הקייטנה השנייה מתקיימת לא רחוק מהבית, ונראה שאייל יותר מתחבר לפעילות שם, שכוללת שחמט, משחקי קופסה כמו מונופול ורמיקוב, שעשועי מדע ועוד כל מיני. אני רואה אותו כל יום ב-13:00 אז גם לי יותר קל…

גם בגן של יאיר התקיימה לה מסיבת סיום, שבה הוא רקד, ושר ועשה צחוקים, והיה חמוד נורא וגבוה להפליא. מאז נראה שהוא נתן "קפיצה" התפתחותית קלה, כי הוא לא מפסיק לדבר ולספר לנו כל מיני דברים על זומבים ומשחקים וכאלה, או בקיצור להתנהג כמו אייל.

יאיר במסיבת הסיום. כבר לא תינוק.

יאיר במסיבת הסיום. כבר לא תינוק.

תוך כדי ובלי לשים לב בילינו המון. הייתי עם הילדים ב-3 סרטים ("בית ספר למפלצות", "עף על הקרנף" ו-"גנוב על המיניונים"). הייתי עם אייל בסדנת קומיקס של אורי פינק. ביקרנו בגן לאומי עין אפק, ב"לגעת בחיות" בקיבוץ גבעת חיים איחוד, במוזיאון אילנה גור, בנמל יפו, במיני ישראל ובמוזיאון הימי הלאומי בחיפה. הייתי בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, בשתי הופעות של יגאל בשן, בהופעה של הפט שופ בויז ובהופעה של אתניקס. הייתי עם הילדים בגינה הציבורית, בגלידרייה השכונתית ובבתי קפה. מזל שיש את הפייסבוק שמתעד את כל זה, ואחר כך אני מתפלאת כשאנשים טוענים שאנחנו מבלים כל הזמן…

 

פט שופ בויז בהיכל נוקיה

פט שופ בויז בהיכל נוקיה

יגאל בשן בברל'ה מיוזיק קלאב

יגאל בשן בברל'ה מיוזיק קלאב

בגינה הציבורית ליד הבית

בגינה הציבורית ליד הבית

בגלידריה השכונתית

בגלידריה השכונתית

בל נשכח שני אירועים חשובים שקרו החודש – קייט ילדה את ג'ורג', ועינת חברתי ילדה את לירון. מזל טוב לשתיהן 🙂

השבוע הוא השבוע האחרון של הגן של יאיר ושל הקייטנה של אייל, ומשבוע הבא הם בחופש עד סוף אוגוסט. אני מקווה שאצליח לשלב בין חופש איתם לבין היותי פרילאנסרית שעובדת מהבית. בכנות – אין לי מושג איך עושים את זה.

 

fun במזגן: מוזיאון אילנה גור, יפו

סדרת fun במזגן שוב חוזרת!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 7 ו-5 חודשים, וילד בן 4 וחודשיים.

מוזיאון אילנה גור ביפו תמיד נראה לי כמו מקום אקסקלוסיבי לחובבי אמנות בלבד, ומעולם לא חשבתי לבקר בו. ידיעת יח"צ שקיבלתי על סיורים למשפחות במוזיאון בתקופת הקיץ הפתיעה אותי ועוררה את סקרנותי, וביקשתי להירשם לאחד כזה.

מוזיאון אילנה גור ביפו העתיקה

מוזיאון אילנה גור ביפו העתיקה

השתתפנו בסיור "הטירה הקסומה" המיועד למשפחות (יש סיורים נוספים המיועדים למבוגרים). המוזיאון של אילנה גור הא אכן טירה קסומה, נמתח על פני כמה קומות וכולו מלא ביצירות, פסלים וחפצים שאילנה יצרה או אספה. המדריכה המקסימה סיפרה לנו על המבנה, ועשתה לנו הדרכה על חלק מהיצירות והעבודות, תוך כדי שהיא שואלת את הילדים שאלות ומנסה לעורר את המחשבה שלהם בהקשר לאמנות והתבוננות בה. עברנו ביחד איתה בין החדרים השונים (החדר האפריקאי, הספרייה, המטבח), ישבנו במרפסת הגדולה הצופה אל הים, ואחר כך בגג.

היצירה האהובה עליי במקום - הבוקר שאחרי.

היצירה האהובה עליי במקום – הבוקר שאחרי.

פרט מתוך היצירה "הבוקר שאחרי"

פרט מתוך היצירה "הבוקר שאחרי"

בספריה

בספריה

החדר האפריקאי

החדר האפריקאי

במטבח

במטבח

לסבתא שלי היה אחד כזה...

לסבתא שלי היה אחד כזה…

לשטוף כלים מול נוף עוצר נשימה

לשטוף כלים מול נוף עוצר נשימה

לסעוד מול נוף עוצר נשימה

לסעוד מול נוף עוצר נשימה

 

חלק מהילדים קיבלו משימות לספור כמה חיות מסוג מסוים הם רואים ברחבי המוזיאון. יאיר היה צריך לספור נחשים, ומצאנו אותם מתפתלים בין סורגי המעקות, נחים על הכיסאות או על אדני החלונות.

נחש מתפתל על הסורגים

נחש מתפתל על הסורגים

נחש נח על כסא

נחש נח על כסא

 

יש גם קופים

יש גם קופים

וגם כלבים. זה פסל בדמות אחד הכלבים של אילנה.

וגם כלבים. זה פסל בדמות אחד הכלבים של אילנה.

צב-צבון

צב-צבון

מסיבת חתולים על הגג

מסיבת חתולים על הגג

כלוב ציפורים פתוח. הן יכולות לבחור אם להיות בפנים או בחוץ. מה אתם בוחרים?

כלוב ציפורים פתוח. הן יכולות לבחור אם להיות בפנים או בחוץ. מה אתם בוחרים?

הילדים התלהבו מאוד מהמקום. אייל השתתף וענה יפה על השאלות של המדריכה (עבור יאיר זה היה קצת יותר מידי מתקדם, אבל הוא נהנה מאוד לספור את הנחשים). הנוף מהמקום מדהים ויש בריזה נהדרת. אני נהניתי מאוד להסתכל על היצירות ולגלות כל פעם עוד פרט ועוד פרט. אשמח לבקר שם שוב.

לסיכום, בילוי איכותי ומהנה בשבת עם הילדים. אחר כך אפשר להמשיך לנמל יפו, שלא רחוק משם.

מבט אל הים, על הגג

מבט אל הים, על הגג

בקצרה:
אתר: 
מוזיאון אילנה גור יפו העתיקה
תחבורה / חניה: חנינו בחניון ליד המוזיאון, 10 ש"ח. אפשר גם למצוא באזור חניה בחינם.
הנזק:
 הוזמנו ע"י היח"צ. הסיורים עולים 60 ש"ח למשתתף, וכוללים הדרכה וכניסה למוזיאון. אם מעוניינים רק לבקר במוזיאון, אז כניסה למבוגר עולה 30 ש"ח, ולילד (5-17) 20 ש"ח. כרטיס משפחתי (עד 5 מבקרים): 75 ש"ח.
אכלנו: לא אכלנו במסגרת הסיור. אחר כך אכלנו אוכל שהבאנו מהבית בגן מדרון יפו, שלא רחוק משם. אפשר גם לאכול בנמל יפו, או בשלל המקומות האחרים שיפו מציעה.
קטנטנים: לא מתאים לדעתי.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (הילדים מאוד נהנו והתעניינו)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (ההדרכה הייתה קצת קצרה לטעמי) 
ועוד משהו:
 חובבי צילום ייהנו פה מאוד.

על הסרט "עף על הקרנף" ועל הקרנפים הצהובים בחיינו

הוזמנתי עם הילדים להקרנה של סרט האנימציה "עף על הקרנף". גיבור הסרט, טופר, הוא ילד שמוצא עיפרון קסמים, ומצייר איתו קרנף גדול על קיר הסלון בביתו, שבקומה הרביעית. הקרנף קם לתחייה, ובפני טופר וחברו ויגו עומדת בעיה: מה עושים איתו? איך מוציאים אותו מהבית? איך משיגים לו אוכל כדי שיפסיק לאכול את כל הרהיטים? איך גורמים לסילה, הילדה שבה טופר מאוהב, להפסיק לקרוא לו מטורף ולהזמין אותו למסיבת יום ההולדת שלה? ולאן נעלם אבא של טופר?

*********** בפוסט זה ייתכנו ספוילרים *************

הילדים אהבו מאוד את הסרט, במיוחד את הקטעים המצחיקים, שבהם הקרנף אוכל את ריהוט הסלון, הכבאים אומרים שהם לא מריחים שריפה אלא עוגיות,  ותוכי צווח. האנימציה גסה משהו, אפילו קצת גרוטסקית, במיוחד בהשוואה לאנימציה החלקה שבה מתמחים אולפני פיקסאר ואולפני דרימוורקס. לכל הדמויות יש גפיים דקיקות ופלג גוף תחתון עגלגל. לילדים זה לא הפריע.

שאלתי את אייל מה אפשר ללמוד מהסרט, והוא ענה: "זה לא רעיון טוב לגדל קרנפים בדירה, וקרנפים הם כל הזמן רעבים". ואכן, הקרנף רוקע ברגליו ועושה רעש, ממוטט את התקרה של הדירה שמתחת, אוכל את כל מה שמסביבו, כולל את עפרון הקסמים, ופשוט תקוע שם, עסוק בענייניו.
כביכול סיוט.
אבל לאט לאט אנחנו מגלים, שסביב הקרנף קורים המון דברים טובים. מפקח המשטרה הקשוח והכועס מתרכך למראה הקרנף והופך את עורו. השכנה הבודדה וכבדת השמיעה מהקומה השנייה מוצאת את עצמה מארחת אנשים וחווה פריחה חברתית. בית הקפה שבקומה התחתונה, שעמד ריק, זוכה לחיים חדשים ומתמלא באנשים שבאים לראות את הקרנף. גם אביו של טופר פתאום חוזר מהמרחקים.

זה גרם לי לחשוב על הקרנפים הצהובים שבחיי. מהם הדברים שאני מרגישה ש"תוקעים" אותי, ושהנוכחות שלהם מכבידה עליי וגורמת לי נזק לתפיסתי? ואיך אני הופכת את ההסתכלות ורואה את הדברים החיוביים שהם יכולים להביא אליי?
בסרט יש כמה וכמה דמויות אופטימיות, ובראשן טופר, שבמקום לעבוד "נגד הקרנף", עובדות "עם הקרנף", וכשדמויות אחרות מצטרפות אליהן – גם הן חוות את הפריחה שהן מייחלות לה.
תייקתי במוחי שיש כאן שיעור שראוי ללמוד אותו ולחשוב עליו.

תיהנו בסרט!

(שאפו למי שהמציא את התרגום "עף על הקרנף" – ביטוי מעולה)

כרזת הסרט "עף על הקרנף"

כרזת הסרט "עף על הקרנף"

הגרלה בבלוג: חטיף Barni בצורת דובי, לילדים

בתחילת החודש הוזמנתי להשקה של חטיף Barni לילדים. מדובר בחטיף בצורת דובי – חמוווווד להפליא – שעשוי מעוגת ספוג רכה שממולאת בשוקולד.
אני ידועה בחולשתי לאוכל חמוד, וכבר התחלתי לדמיין איך החטיפים האלו יכולים להשתלב במזנון קינוחים של אירוע יום הולדת בנושא דובים, או זהבה ושלושת הדובים, או baby shower (בכל זאת, קייט צריכה אוטוטו ללדת)… אבל בחזרה למציאות – אני מאפשרת לילדים לאכול חטיפים מידי פעם, ובמקרה של בארני – אין בו צבעי מאכל או חומרים משמרים, יש בו מעט שוקולד, כל יחידה מגיעה באריזה בודדת (כך שיש מנה מדודה), ואפילו אימא שלי התלהבה ממנו, כך שבזמן האחרון יצא שבערך פעם בשבוע כשהיא שומרת על הילדים לשעה, הילדים אוכלים חטיף אחד וכולם מרוצים – היא כי הם אכלו, והילדים כי הם אכלו דובי.

אריזת החטיף בארני

אריזת החטיף בארני (צילום: סטודיו דן לב)

האירוע בו נכחתי היה ממש מושקע, ופונקנו גם בהקרנה של הספר "בית ספר למפלצות" (או כפי שמכנים אותו – מפלצות בע"מ 2). סרט ממש ממש חמוד, או כמו שיאיר סיכם זאת: "סרט מעולה!". הנה כמה תמונות מהאירוע:

אהבתי את המראה ההייטקיסטי של כל המסכים

אהבתי את המראה ההייטקיסטי של כל המסכים

הילדים משתעשעים עם הבלונים באירוע. צלם: אביב חופי.

הילדים משתעשעים עם הבלונים באירוע. צלם: אביב חופי.

באירוע קיבלתי 2 חבילות של חטיפי Barni והחלטתי שאני רוצה לפנק אתכם באחת. אם כך ובהתאם לזאת – הגרלה!!!

כדי להשתתף בהגרלה של אריזת חטיפי בארני, יש לבצע את הפעולות הבאות:

א. לעשות Like לדף הפייסבוק של הבלוג – ולהשאיר לי תגובה על כך כאן.

ב. להשאיר תגובה לפוסט הזה ולכתוב לי מהו האוכל החמוד/המצחיק האהוב עליכם.

ג. בונוס: לעשות שיתוף לפוסט הזה בפייסבוק, טוויטר, פורום, קומונה או בכל מקום אחר במדיה החברתית. השאירו לי תגובה עם הקישורים, כדי שאדע ששיתפתם. כל תגובה תזכה בכניסה נוספת להגרלה.

תקופת ההשתתפות בהגרלה מתחילה היום, יום חמישי, 18/7/2013, ומסתיימת ביום חמישי ה-25/7/2013 בחצות. הזוכים יפורסמו בתחילת השבוע שלאחר מכן.

ואם לא בא לכם לחכות, באתר בארני אפשר להוריד קופון הנחה לרכישה המוצר ברשתות השיווק.

fun במזגן: קלאסילייק – מופעי קונצרט תיאטרון לילדים

סדרת fun במזגן שוב חוזרת!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 7 ו-חודשיים, וילד בן שלוש ו-11 חודשים.

 

פרויקט "קלאסילייק" הוא פרויקט של מפעל הפיס, במסגרתו מועלים 4 מופעי קונצרט תיאטרון המיועדים לילדים ולכל המשפחה. מדובר ביצירות קלאסיות מקוריות שנכתבו על ידי מלחינים ישראלים, ומטרתם לקרב את הילדים לעולם המוזיקה הקלאסית.

הוזמנתי ביחד עם אייל לצפות באחד הקונצרטים, ובחרתי בקונצרט "שרלוק הולמס – תעלומה בתיאטרון", בגלל אהבתי העמוקה לבלש האנגלי (וגם בגלל שזה הסתדר לי מבחינת היום והשעות…). להפתעתי גיליתי שאייל יודע מי זה שרלוק הולמס – מסתבר שהציגו את הבלש באחד הפרקים של "פיניאס ופרב". ניצלתי את הנסיעה באוטובוס לת"א בשביל לספר לו קצת יותר.

אייל ליד שלט קלאסילייק

לאייל יש שעורי מוזיקה בבית הספר, במסגרתם הוא נחשף ליצירות קלאסיות שונות, וגם בעלי הוא חובב מוזיקה קלאסית והיה משמיע לו יצירות שונות כשהיה קטן יותר. הוא הסתקרן מאוד לדעת איזה מוזיקה נשמע בקונצרט והאם הוא מכיר אותה.

היצירה "שרלוק הולמס: תעלומה בקונצרט" הולחנה ע"י עידית שכטמן, שגם מנצחת על התזמורת הקאמרית הישראלית שמבצעת אותה. העלילה משעשעת ביותר – הולמס מוזמן לנגן כסולן עם התזמורת (הוא הרי מנגן בכינור. ועל כך אמר אייל: אם הוא בלש, אז למה הוא מנגן גם בכינור? ואם הוא כל כך טוב בנגינה בכינור, אז למה הוא לא משנה מקצוע לנגן כינור?), אך מוצא את עצמו במרכזה של תעלומה בלשית – לאן נעלם הכינור שלו?! (אייל: הוא בטח סתם שכח אותו בבית כי חשש לנגן לפני כולם). הוא פותר את התעלומה בעזרת המוסיקה, הקהל ונגני התזמורת.

המנצחת והמלחינה עידית שכטמן ביחד עם השחקן שרון צור, שמגלם את הולמס

שנינו נהנינו מאוד מהקונצרט. בתחילתו התזמורת מנגנת קטעי מוסיקה מוכרים, שאת אחד מהם (ריקוד הקאן קאן) אייל אף הכיר מבית הספר וזרח מרוב שמחה. בחלק העיקרי של הקונצרט מנוגנת המוזיקה המקורית שהלחינה שכטמן – מוזיקה מקסימה, עם ניחוח בריטי וניחוח של סדרות מתח ותעלומה בריטיות. יש גם מארש צבאי מגניב, שבמהלכו שכטמן וגם השחקן שרון צור (שגילם את הולמס) מפעילים את הקהל. ממש ממש מומלץ.

אני חייבת לציין ששמחתי מאוד על האפשרות להראות לאייל שגם נשים הן מלחינות ומנצחות, ולא רק גברים. עידית שכטמן היא לא רק מנצחת ומלחינה מוכשרת ומדהימה, היא גם מצחיקה ומשעשעת ושרה נהדר באנגלית!

המנצחת והמלחינה עידית שכטמן

המופעים הנוספים במסגרת הפרויקט הם: "הקוף שלוף והקוף בלוף", "שלמה המלך והדבורה" ו"פעימות". המופעים יועלו ב-24 ישובים ברחבי הארץ. "שרלוק הולמס" יוצג גם בערבית.

בקצרה:
אתר: 
מידע על קלאסילייק באתר מפעל הפיס
תחבורה / חניה: אנחנו הגענו למוזיאון ת"א לאמנויות בקו 249 מהוד השרון. יש חניה בתשלום בחניון גולדה, חניון לונדון מיניסטור ועוד שפע חניונים באזור.
הנזק:
 הוזמנתי דרך היח"צ. לפי הרשום באתר, כרטיס יעלה 20 ש"ח.
אכלנו: לא אכלנו. בסך הכל זה קונצרט של 45 דקות.
קטנטנים: לא מתאים. מיועד לגילאי 5 – 12. היו הורים שהביאו ילדים קטנים יותר, שעשו המון רעש והפריעו, אז בבקשה לא.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אייל ממש ממש נהנה, והיה מרותק כל הקונצרט)
מדד ההורים: 5 מתוך 5 (גם אני ממש נהניתי. היה מקסים ומשעשע) 
ועוד משהו:
 הגיקית שבי לא יכלה להתאפק – בקונצרט שרלוק הולמס הוא דמות מאוד משעשעת ומצחיקה, שרוקדת ועושה צחוקים. לא ממש מסתדר לי עם הדמות הספרותית 🙂 אבל הילדים היו מבסוטים.

שיחות על החיים עם הילדים #7

יאיר התחיל להוות מקור שופע לאמרות ושיחות. מצד אחד זה ממש כיף, מצד שני – עוד ילד גאון שלא מפסיק לדבר?!

 

חמשת החושים
בעלי: עם מה שומעים?
יאיר: עם האוזניים.
בעלי: עם מה רואים?
יאיר: עם העיניים.
בעלי: עם מה מריחים?
יאיר: עם האף.
בעלי: עם מה אוכלים?
יאיר: עם הפה. עם הפה גם אוכלים וגם מדברים!
בעלי: עם מה מציירים?
יאיר: עם טוש!

 

לא תאכל לא תגדל
יאיר מסביר לי למה אם אוכלים אז גדלים.
יאיר: האוכל נכנס לפה, עובר בגרון, מגיע לבטן, והבטן מפרקת אותו. האוכל עובר לכל המקומות בגוף – לרגליים, לידיים, לראש… האוכל מגיע לראש, הוא נדחף למעלה ואז הצוואר מתארך… וככה גדלים.
אני: האוכל נדחף למעלה, וככה אתה נהיה ארוך יותר?
יאיר: כן.

 

בת של פולנייה
יאיר: אימא, אני רוצה משהו לאכול.
אני: יאיר, אנחנו תכף הולכים לסבתא. עדיף שלא תאכל עכשיו, כדי שיהיה לך מקום בבטן לאוכל של סבתא.
יאיר: אל תדאגי, בדרך לסבתא הבטן שלי תסיים לפרק את כל האוכל.

 

husband material

אני, בעלי ואייל יורדים במעלית. בגלל שאני עובדת מהבית, ברוב הימים אני מתלבשת בסגנן ספורטיבי משהו. באותו יום התחשק לי להשקיע והתלבשתי בצורה אלגנטית.
אני (לבעלי): נו… אין לך משהו להגיד על איך שאני לבושה…
אייל: אימא, את לבושה מאוד יפה, ואת נראית מקסים.
אני: תודה, מתוק שלי!
אייל: וגם אם הייתי חושב שאת לא לבושה יפה, לא הייתי אומר לך.

 

דיוק
אנחנו יוצאים מההורים שלי ביום שישי בשעת בין ערביים.
בעלי (לילדים): קדימה, להיכנס לאוטו! מהר, מהר, לפני שיבואו מפלצות לאכול אותנו!
יאיר: נו, אבא….! המפלצות באות רק בלילה!!

 

רוב הילדים איחלו למדינת ישראל שתקבל הרבה מתנות. לי יש ילד פרקטי.

קייטנת אמא לפסח: יום פעילות על פריז ומגדל אייפל

יום אחד יאיר ניגש אליי ואמר לי שהוא רוצה שניקח אותו לפריז, כדי שהוא יוכל לבקר במגדל אייפל ולאכול במסעדה שיש בקצה.
אני, כמובן, עשיתי את הדבר המתבקש במצב הזה: לקחתי את זה נורא ברצינות, נלחצתי, וניגשתי לדון בנושא עם בעלי.

אני: יאיר אמר לי שהוא רוצה לטוס לפריז ולבקר במגדל אייפל. מה עושים? … הרי בכלל אין לנו כסף לנסוע לחו"ל, וגם אם היה, ממש לא הייתי רוצה לנסוע לפריז… אולי לבריסל או אמסטרדם, אבל לא לפריז…
בעלי: אה, כן, זה. אמרתי לו שניקח אותו.
אני: מה?! איך הבטחת לילד כזה דבר?! מה נעשה?!
בעלי (משתומם): לא אמרתי לו מתי ניקח אותו. אם הוא רוצה שטיול בר המצווה שלו (הערה: זה עוד 9 וחצי שנים, כן?) יהיה לפריז, אני מה אכפת לי, בבקשה…

נו, גברים.

נזכרתי ששני הילדים בחופש ביום שלפני ליל הסדר, ובגלל שאני אימא רכת לבב, מיד הבטחתי לילדים שאעשה להם יום פעילות על פריז ומגדל אייפל, ובמסגרתו גם נראה את הסרט "מפלצת בפריז" שהקלטתי להם ביס מקס.

חיפשתי כל מיני פעילויות על פריז ומגדל אייפל ברשת, ולא מצאתי כמעט כלום שיכול להתאים לילדים, אז נאלצתי להמציא את הרוב בעצמי. יש כל מיני רעיונות לפעילויות ברשת – אבל לעניות דעתי הם לא מתאימים לילדים בגילאים של הילדים שלי (7 ואוטוטו 4).

התחלנו את היום עם האטלס המצויר לילדים. הסתכלנו איפה זה צרפת, איפה פריז, ואיך נראה הדגל הצרפתי. דיברנו על השפה שמדברים בה בצרפת ועל מאכלים צרפתיים כמו באגט וכל מיני סוגי עוגיות (הילדים מאוד אהבו את הרעיון).

נתתי לילדים ליצור את הדגל הצרפתי מחומרים שונים. כל אחד קיבל קרטון לבן, שחילקתי לשלוש עם עפרון. שפכתי על השולחן את כל חומרי היצירה שמצאתי: צורות מסול, מדבקות, פונפונים, גפרורים צבעוניים, קשים חתוכים ועוד. אמרתי לילדים למצוא חומרים בכחול, אדום ולבן ולהדביק אותם בחלקים הרלוונטיים בהתאם.

יצירת הדגל הצרפתי

במהלך היצירה הזו הסתבר לי שהילדים הם עם נורא עייף. הם כל הזמן התלוננו עד כמה הם עייפים ועד כמה זה קשה ועד כמה אין להם כוח. מעניין שכשנטשתי אותם לחצי שעה בשביל לעשות שיחת עבודה, הם פתאום גילו בגופם ובנפשם מספיק כוח בשביל להשלים את היצירה בכיף. אין קהל – אין הצגות.

הילדים והדגל הצרפתי שלהם

אחר כך קראנו קטע קצר על מגדל אייפל ושאלתי אותם שאלות הבנה עליו, כגון מי בנה את המגדל, כמה מדרגות יש בו וממה הוא עשוי. אייל זכר את כל הפרטים. דיברנו על כך שהמגדל קרוי על שם המתכנן שלו, גוסטב אייפל, ולכן אם הם יתכננו מגדל, יקראו לו מגדל זוסימן, והם מאוד התלהבו מזה.

למגדל אייפל יש אתר אינטרנט ממש נחמד, עם אפשרות צפייה של 360 מעלות בנוף מהמגדל. הסתכלנו על כל הכיוונים האפשריים, כולל מראות ביום ובלילה, והראיתי לילדים עוד מוניומנטים מרכזיים בפריז, כמו שער הניצחון (שממנו הם התלהבו במיוחד משום מה), מוזיאון הלובר עם הפירמידה, נהר הסיין ועוד.  אחר כך הראיתי להם תמונות מהביקור שלי ושל בעלי בפריז בשנת 2001.

תצוגה של 360מעלות באתר של מגדל אייפל

תצוגה של 360מעלות באתר של מגדל אייפל

הילדים רצו לעשות עוד קצת יצירה, אבל כזו שלא קשורה לפריז, אז נתתי להם להכין פרחים מחתיכות של קרטון ביצים, חרוזי סול ומנקי מקטרות. אייל ציין שזה בכל זאת קשור לפריז כי בפריז יש הרבה גנים יפים. גאוני.

פרחים מקרטון ביצים ומנקי מקטרות

שמתי לילדים את הסרט "מפלצת בפריז" (משהו על קרצייה של קוף שגדלה לממדי ענק… לא סגורה על זה… אבל בסרט הם ראו את מגדל אייפל ועוד כמה מקומות מפורסמים שהראיתי להם באתר, אז יאיר היה מבסוט), והלכתי לעשות שיחת עבודה וגם לעבוד קצת.
יאיר נרדם, ובינתיים אני ואייל אכלנו צהריים, ושיחקנו קצת, ואחר כך הכנו מדבקות וואשי טייפ בצורת הדגל הצרפתי ובצורת מגדל אייפל.

מדבקות מוואשי טייפ

כשיאיר התעורר, פנינו לאטרקציה המרכזית של היום – הכנת עוגיות בצורת מגדל אייפל! (עם חותכן שקניתי בכלל בברלין). הכנתי בצק לפי מתכון של עוגיות ג'ינג'ר וקרצתי מגדלי אייפל, עד שנמאס לי, ועברנו לקרוץ אותיות שיצרו את המילים "פריז", "מגדל אייפל" ו-"שער הניצחון".

עוגיות פריז ומגדל אייפל

היו עוד פעילויות שחשבתי עליהן, כמו למשל ללמד את הילדים לספור בצרפתית, לבנות את מגדל אייפל ממקלות ארטיק או מנקי מקטרות, או לבנות דגם שלו מנייר (יש פרינטבלס כאלה ברשת), אבל הילדים לא היו מעוניינים, ומבחינתם ההיי-לייט הכי מגניב היה העוגיות ואתר האינטרנט. בסך הכל היה לנו יום ממש כיפי, רגוע ונחמד, ואפילו חינוכי משהו 🙂

פרחים מתוקים במתנה לחג האביב

אביב הגיע פסח בא, וכל אימא יודעת מה זה אומר: מתנות לפסח לגננות. בגן של יאיר כבר לקחו על עצמן 2 אמהות לאסוף כספים לטובת מתנות, אבל אני רציתי בנוסף לכך להכין ביחד עם יאיר תשורה קטנה, סמלית ואישית לכל גננת. זו השנה האחרונה של יאיר בגן הפרטי. בשנה הבאה ילך לגן עירוני (אני מדחיקה. איך התינוק שלי גדל ככה?!). יאיר מאוד מאוד אוהב ללכת לגן ואת הגננות (עד כדי כך שפעם אחת כשהוא היה חולה, הוא התעקש ללכת לגן בכל זאת, ובסוף רק הגננת הצליחה לשכנע אותו שבגלל שיש לו חום כדאי שילך הביתה…), וגם אנחנו מאוד מאוד מרוצים מהגן, אז הרגשתי שאני רוצה לעשות אתו משהו מיוחד בשבילן.
כשאייל היה בגן, הכנתי אתו פעם עוגיות בצורת פרחים שהוא חילק. הפעם החלטתי על קונספט דומה, אבל הרבה יותר פשוט, שגם נותן הרבה יותר מקום להבעה העצמית של יאיר: פרחים מכדורי שוקולד.

פרח מכדור שוקולד

גזרתי פרחים מנייר ורוד (ביד חופשית). יאיר צבע אותם בטושים. אפשר כמובן להדביק מדבקות וכאלה.

יאיר מכין פרחים

הכנו כדורי שוקולד (פעילות מהנה וטעימה שמתקיימת אצלנו בבית בערך פעם בשבוע). יש מתכון לכדורי שוקולד בבלוג הבישול שלי, "פשוט מבשלת", כולל מתכון לכדורי שוקולד לפסח.

הרכבתי פרחים: השחלתי את פרח הנייר על שיפוד, מעליו השחלתי מנז'ט קאפקייקס קטן, ומעליו את כדור השוקולד. עטפתי את השיפוד בוואשי טייפ ירקרק.

יצא פשוט מקסים! וזו מתנה קטנה וחמודה שאפשר לחלק גם בליל הסדר.

פרחים צבעוניים מכדורי שוקולד

פרחים צבעוניים מכדורי שוקולד

רוצים לקרוא עוד פוסטים על האביב? אני משתתפת בבלוג-הופ שמוקדש לנושא. אתם מוזמנים לסור לבלוג של איריס ורשבסקי ולקרוא על עיצוב שולחן חגיגי ואביבי, והדרכה להכנת פרח נייר ענקי (אני צריכה לנסות את זה בהזדמנות).

אמא עובדת מהבית

בשבוע שעבר הלכתי עם אייל לקחת את יאיר מהגן, ובדרך דיברנו. כלומר, אייל דיבר וסיפר לי על משחקי המחשב החדשים שהמציא בראש שלו, ועל תכניותיו לעתיד, ועוד ועוד, כמו תמיד. הזכרתי לו שבשבוע שלפני פסח אין בית ספר, והוא הולך לקייטנה. הוא שאל אם אבא שלו גם יהיה בחופש. הסברתי לו שרק בתי הספר והגנים בחופש, שאר האנשים הולכים לעבודה, וגם אבא, וגם אני עובדת בשבוע הזה, למרות שאני בבית.

אייל: בעבודה הקודמת שלך עבדת בתל אביב, שזה רחוק.
אני: נכון.
אייל: בגלל שזה רחוק, התחלת לעבוד מהבית, כדי שתוכלי לקחת אותי מבית הספר בצהריים. אם היית ממשיכה לעבוד בתל אביב, לא היית מספיקה להגיע לקחת אותי, ואז הייתי הולך לצהרון. אבל אני לא רוצה ללכת לצהרון. אני מעדיף שאת תיקחי אותי מבית הספר ואני אבוא הביתה. אני מעדיף להיות אתך בבית. טוב לי בבית.
אני: בגלל זה עשיתי את זה.

כך, בפשטות, אמר לי הבן שלי: אימא, אני צריך אותך.

אני אוהבת את העבודה מהבית. היא מאפשרת לי לסדר לעצמי את שעות העבודה כפי שנוח לי (אני לא טיפוס של בוקר). שקט לי ואני יותר ממוקדת, אין רעשים או הסחות דעת מצד קולגות. אין בוס ששופט אותי לפי הנוכחות שלי במקום לפי התפוקה שלי. טוב לי וכיף לי.
מצד שני, לא פשוט להיות פרילאנסרית. הופשטתי מכל מנעמי ההייטק. אין רכב צמוד והחזרי שיחות בסלולאר. אין בונוס שנתי ושי לחג. אין פעילות לילדי העובדים. אין שיחות במסדרון, אין ארוחות צהריים משותפות ואין תחושת חברותא. אין קרן השתלמות וביטוח מנהלים.
והתדמית, הו התדמית. תחושת הערך. אני, אשת המקצוע המהוללת והמשובחת, בעלת מעל 10 שנות ניסיון, מקצוענית לעילא ולעילא, נמצאת היום במקום אחר לגמרי (מאחור?), ואני גם מרוויחה פחות מחצי ממה שהרווחתי בעבר.

אבל הבן שלי צריך אותי בבית עכשיו, ולחשוב שאני מסוגלת לעשות את זה בשבילו, להיות שם בשבילו, גורם לשמש שאצלי בבטן להאיר את כל המקומות החשוכים והמפקפקים שנמצאים אצלי בגוף ובנשמה.
עכשיו, יותר מתמיד, אני מבינה שאני אימא, ומה זה אומר.

תלוי בחדר העבודה שלי, מעל המחשב, שלא אשכח.

תלוי בחדר העבודה שלי, מעל המחשב, שלא אשכח.