ביום חמישי, איסרו חג שבועות, אייל היה כמובן בחופש, וביקש שנבלה ביחד בבית קפה. צילמתי אותנו שם בסמארטפון בצילום עצמי. כשהסתכלתי על התמונה, העיניים שלי ישר נמשכו לקמטי הצחוק שיש לי בצידי העיניים. הם נראו לי מוכרים, הקמטים האלה. ואז נזכרתי – ראיתי אותם בפניה של אימי, כשהייתי ילדה.
ואז הבנתי, שאני כבר לא ילדה.
אמנם אני בסך הכל בת 34 (וחצי), שזה לא גיל מבוגר, אבל מצד שני – אני כבר לא טינייג'רית. אני כבר לא בשנות ה-20 לחיי – שנים של הגדרה וחיפוש עצמי. תכל'ס אני כבר יודעת מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת. אני מניחה שעם הזמן אכיר דברים חדשים, ואוהב אותם או שלא, אבל לא אתחיל לחבב פתאום דברים שלא מוצאים חן בעיניי.
אבל איכשהו, יש לי הרגשה כאילו אני כל הזמן בודקת ומחפשת אצל אחרים, אולי הם אוהבים דברים יותר "שווים", אולי כדאי לי לאהוב את מה שהם אוהבים, אולי מה שאני אוהבת לא מספיק "טוב" או "נכון".
השבוע החלטתי – לא עוד. אני לא מתכוונת להתבייש במה שאני אוהבת! אלו דברים שגורמים לי שמחה ולכן מבחינתי הם הכי נכונים בעולם.
ובמקביל, אני לא מתכוונת להתבייש בדברים שאני לא אוהבת. יש משוררים שאני לא מצליחה להתחבר לשירה שלהם. אני לא מעריכה ציניות. הרבה דברים שרצים באינסטגרם הם פלצנים ביותר בעיניי – גם התמונות וגם הכותרות. לא אוהבת שירי רוק של כל מיני יוצרים מלנכוליים שכולם נשמעים לי אותו דבר. בכלל, לא אוהבת מלנכוליה, תלונות ופסימיות. אולי זה לא "תרבותי", "נכון", "ברנז'אי", "אמנותי" או whatever מצידי, אבל יאללה יאללה.

עץ אהבה

אז מה אני אוהבת?

star wars, star trek, הארי פוטר, משחקי הרעב ושאר דברים גיקיים
אחת הדרכים הכי פשוטות לשמח אותי היא לקנות לי משהו שקשור לנ"ל.

מוזיקה מזרחית ומוזיקה ערבית
אוהבת את זה. פשוט אוהבת.
הזמר המזרחי האהוב עליי הוא דודו אהרון. אני אוהבת את הקול שלו ואת השירים, אבל מעבר לזה – מאוד מאוד מעריכה את זה שהוא כותב ומלחין את שיריו לבד, ושהוא משקיע המון עבודה ומחשבה בעסק שלו. מבחינתי הוא המקביל לעידן רייכל (שגם אותו אני מאוד אוהבת) – שניהם אנשים שעובדים קשה ומשיגים תוצאות. אני מעריכה אנשים כאלה.

אנשים טובים, שעושים
בחצי שנה האחרונה יצא לי להכיר כמה אנשים (בעיקר נשים) שמקדישים ממרצם לקדם נושאים שחשובים להם, שתורמים לקהילה, ובמילים פשוטות – עושים ולא רק מדברים. השאיפה שלי היא להיות כמה שיותר כזו, ולעשות כמה טוב שאני יכולה – לקדם, לפרגן, לעזור, לתרום.  אני מאוד מעריכה עשייה ועבודה. במקביל אני מתחילה לפתח סלידה איומה מאנשים שהם ההפך מכך.

המלכה אליזבת', לונדון ובריטניה
ניסיתי לחשוב מאיפה באה לי האובססיה הזו לבריטים, וקשה לי להסביר את זה. אולי מתוך האהבה שלי לג'יין אוסטן, ברונטה ושרלוק הולמס. אולי משהו בגלגול הקודם שלי. לא יודעת. אני מעריצה את המלכה אליזבת' ושאיפתי הגדולה בחיים היא לגור בלונדון לתקופה.

אובססיה, כבר אמרתי?

קאפקייקס
זו כנראה הצבעוניות והשמחה שקורנת מהן, והצורה המאוד ספציפית, שגורמת לי לאהוב אותן כל כך, כי אני לא אוכלת אותן…

חתולים
לא סתם יש לנו שלושה חתולים בבית (ואם זה היה תלוי רק בי – היו עוד). אני אוהבת בעלי חיים באופן כללי (האימא המתלהבת שמלטפת את כל החיות בפינת ליטוף? זאת אני), אבל בחתולים יש משהו אחר,יותר.

ז'אן לוק ודארת' ויידר. אלטר אגו?

שלומית כהן אסיף
כתיבה איכותית לילדים היא אחד הדברים היותר נדירים בעיניי, וספציפית כתיבה בחרוזים. מאוד מאוד קשה לכתוב בחרוזים ושזה יישמע טוב. שלומית כהן אסיף יודעת איך לעשות את זה. היא גם אחת הנשים הכי מקסימות שיצא לי לפגוש. עוד אקדיש פוסט מיוחד רק לה.

היה לי מאוד כיף ומשחרר לכתוב את הרשומה הזו. כשלא מפקפקים במה שאוהבים, יותר קל לנשום.

ביום שישי אחד אירחתי בביתי קבוצה של נשים מוכשרות ונהדרות, כולן בלוגריות, לפעילות של הכנת לוח חזון. הנחתה אותנו חברתי יונית צוק, היישר מבולטימור הרחוקה, דרך הסקייפ. כל אחת הביאה איתה לוח כלשהו (קנווס, קרטון ביצוע, בלוק ציור וכו'), מגזינים וחומרי יצירה שונים, וכמובן – משהו טעים לנשנש!
ישבנו, גזרנו, דיברנו, התייעצנו והיה ממש כיף.

לפני המפגש היינו צריכות להכין שיעורי בית – לכתוב על מה שאנחנו רוצות להשיג בשנים הקרובות, בחלוקה לתחומים שונים, כמו קריירה, משפחה, בריאות ועוד. אצלי, כרגיל, 99% מהתהליך התרחש במערכות החשיבה שבמוח שלי, ולא טרחתי לרשום כמעט כלום. גם לא הייתי צריכה. אני חיה את החזון והבחירות שלי כל הזמן, מדפדוף קל במגזינים כבר היה לי ברור אילו אימג'ים מייצגים את מה שאני רוצה לשנים הקרובות.
לוח חזון יכול להיות מאוד ברור ומפורש, אבל אני העדפתי לבנות אותו בצורה מופשטת יותר ועם אימג'ים מטאפוריים יותר.

אולי אתחיל ממה שהיה לי ברור שהלוח לא יכלול. בין המגזינים מצאתי דף שכלל מילים שבעבר היו מאוד רלוונטיות ומרכזיות בעיניי: מובילות, מצוינות, פסגה, אסטרטגיה, רווחיות, קדמה, חדשנות… הסתכלתי על המילים האלו והרגשתי שאני ממש לא מתחברת אליהן. הן נראו לי כל כך זרות. הבנתי סופית שהיום אני במקום אחר לגמרי.

הבנייה של הלוח התחילה מהדמות המרכזית, שהיא גבוהה וחורגת מהדף. יש לה עמידה בטוחה (ובלי קשר, אני אוהבת את איך שהיא לבושה). היא חזקה, בשליטה, יודעת מה שהיא רוצה. עומדת על שלה, וגם מביטה לאופק. הרגשתי שהיא מייצגת בדיוק את איך שאני רוצה לראות את עצמי.
הדבקתי לידה כוכבים מוזהבים, כדור פורח וענן, שמייצגים את החלומות והשאיפות שלי. אני רוצה לחיות את חיי לאורם ולהגשימם.
המטוסים והוואשי טייפ בדוגמת דואר אוויר מייצגים את הקשר לחו"ל. אני עדיין לא בטוחה איך וכיצד הוא יתממש, אבל מרגישה שצריך להיות כזה ושאני רוצה שיהיה כזה.
הלבבות, הזוג והצבעים הוורודים מייצגים את הזוגיות והמשפחה, שבהם אני רוצה להתמקד, והם חלק מהשינוי שעשיתי השנה, כשעברתי לעבוד מהבית.
המילים והספרים מייצגים את הכתיבה. אני רוצה להתפרנס מכתיבה ואני רוצה להוציא לאור ספרים.
הבלונים והמדבקות העגולות בשלל צבעים מייצגות מסיבות וכיף, או למעשה את המוטו שלי שבחיים צריך ליהנות. חשוב לי למצות את הצד הטוב של החיים, ליהנות ולשמוח, במיוחד עם ההיסטוריה שלי של דיכאונות אחרי לידה חוזרים.

חוץ מהמראה האסתטי של הלוח, שאותו אני מאוד אוהבת, הרגשתי נהדר כשסיימתי אותו. יש משהו מזכך ומדייק לראות את החלומות, השאיפות והתחושות שלך באופן ויזואלי על לוח. הם אמנם נוכחים כל הזמן ומתגלגלים בראשי, אבל זה אחרת כשהם מונחים כך בצורה מפורשת מולך.

אני מודה ליונית על ההנחייה ועל היוזמה. אני מודה לכל הנשים המקסימות שהתארחו – שמחתי מאוד לפגוש אתכן במציאות. אני מחזקת את עצמי וגאה בעצמי על היכולת לבטא באופן ויזואלי את השאיפות שלי.
ב ה צ ל ח ה !