השבוע האחרון בחודש מרץ היה סיוטי לחלוטין: עומס עצבני בעבודה, ובנוסף לכך גם קצת עומס בלימודים. במקרה הטוב, חזרתי הביתה בזמן לחדשות ערוץ 2, ובמקרה הפחות טוב – חזרתי בזמן לחדשות ערוץ 1. על השעה בה הלכתי לישון אין צורך לדבר…
ביום חמישי, ה-1 באפריל, בצהריים, הכל נעצר. עד 11 וחצי עוד הספקתי לרוץ נגד השעון ולסיים סידורים אחרונים בעבודה. ב-12 וחצי, לעומת זאת, הייתי על האוטובוס בדרך לנתב"ג. בטרמינל חיכה לי בעלי עם כרטיסי טיסה לפראג.
כמי שאבותיה הגיעו מפולניה, מושתלים בי גנים חרדתיים מובהקים. מעבר לכך, כבר קרו לי כמה מקרים לא נעימים בחו"ל. השיכור שנטפל אליי במילנו, למשל, או בית המלון הזוועתי ששהינו בו בלונדון. היו לי את החששות הרגילים שלי: שהמלון יהיה זוועתי, שיכייסו אותנו ברחובות פראג, שירד עלינו גשם (או שלג!), שההסעה לא תאסוף אותנו בחזרה לשדה התעופה, או שהמזוודה לא תגיע.
אבל מרגע העליה למטוס התחילה החופשה המדהימה ביותר שהיתה לי עד היום.
הזמנו דיל ל-3 לילות במלון "פירמידה". המלון התגלה כמלון מקסים, עם חדרים גדולים, שירות מצוין, ארוחת בוקר גדולה ועשירה, עם סופרמרקט ופיצריה שכונתית לידו, תחנת חשמלית קרובה (כולל קו החשמלית המפורסם: 22), ובמרחק של 10 דקות הליכה מאזור הרדצ'ני – טירת פראג. בקיצור – מומלץ ביותר, מה גם שהוא היה הזול ביותר בקטגוריית ה-4 כוכבים, ושמענו מאנשים בטיסה ששאר המלונות לא היו משהו.
ופראג? מקסימה, יפה, כיפית. היה לנו מזג אוויר מצוין (כמו שהיה בארץ באותו סוף שבוע). האוכל זול (ניצלנו את ההזדמנות לפנק את בטננו במסעדות טובות). נותני השירות אדיבים, ובניגוד לצרפת, למשל, הם מכירים בעובדה שמגיעים תיירים לעיר, ולכן רובם מדברים אנגלית (ואלו שלא, לא חושבים שזה אשמתך שאתה לא דובר צ'כית) ויש מספיק שלטים והסברים באנגלית (גם במסעדות יש תפריטים באנגלית).
ביום הראשון פצחנו בביקור באיזור היהודי (יוספוב). קנינו כרטיס משולב לכל האתרים והתחלנו בסיור. אהבתי במיוחד את הביקור בבית העלמין היהודי העתיק. בית הכנסת הספרדי גם יפה וגם יש בו תערוכה מעניינת. בית הכנסת פנקס, על קירותיו המכוסים בשמות היהודים שנספו בשואה, ריגש אותי מאוד. היה נחמד לראות את השעון עם האותיות העבריות ש"הולך אחורה", ליד בית הכנסת אלטנוישול.
בכיכר העיר העתיקה צפינו בצלצול השעון האסטרונומי, עם הדמויות המתחלפות, ונחנו בכיכר שקושטה לכבוד האביב. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה מצוינת בשם "U SUPA" ברחוב צלטנה, ומיהרנו לאזור של רחוב קרלובה כדי לשמוע קונצרט קלאסי.
לאחר הקונצרט טיילנו ברחוב קרלובה הססגוני עד לגשר קארל, אותו חצינו לקראת סוף שקיעת השמש. הלכנו באיזור מאלה סטרנה עד הטירה. חצינו את הטירה בלילה (חוויה מומלצת), והלכנו ברגל עד המלון.
ביום השני טיילנו במנזר סטראחוב, מקדש לורטה, ובכל האתרים בטירת פראג (היינו בטירה כ-4 שעות, וגם זה לא היה מספיק). לא ויתרנו על העליה למגדל של כנסיית ויטוס הקדוש – כ-278 מדרגות!
משם הלכנו ברגל למאלה סטרנה, גשר קארל, כיכר העיר העתיקה וכך עד כיכר ואצלב. כיכר ואצלב מוגדרת בספרים כ"שאנז אליזה" של פראג, אבל לדעתי היא יותר מזכירה את רחוב אוקספורד בלונדון: בלגן, רעש, המון אנשים, ובקיצור – מיותר. אנחנו הגענו לשם כדי לראות הופעה של התיאטרון השחור (הישראלי). ההצגה היתה נחמדה, אבל מתאימה הרבה יותר לילדים. את היום סגרנו במסעדה צרפתית חמודה באיזור היהודי בשם "Chez Michel".
ביום השלישי והאחרון שלנו בפראג טיילנו בגבעות פטשין. שתינו קפה ליד הרוזטה, "מגדל אייפל הצ'כי", וביקרנו במבוך המראות. אחרי הצהריים ביקרנו במוזיאון פראג, שמציג את החיים בעיר מתקופת הקדמונים ועד ימינו. את הערב ניצלנו לקצת קניות, וקינחנו במסעדת "ריקייוויק" ברחוב קרלובה.
כשהגענו לשדה התעופה, התברר כי הטיסה מתעכבת בשעתיים וארבעים דקות. הדיוטי פרי סגור. מה עושים? מחכים ליד שער העלייה למטוס.
להפתעת כולנו, התחילו לזרום חיילים אמריקאים במדים למתחם שלידנו, שהיה מוקף בקירות שקופים. את שארית הזמן העברנו בצחוקים, ב"התכתבות" עם החיילים באמצעות פתקים, ובסטנד-אפ ספונטני של אחד הנוסעים. רק היה חסר שנפצח בשירה בציבור. הזמן עבר בלי להרגיש…
נחתנו בארץ. שקט. בוקר ערב החג. הכבישים ריקים. הגענו הביתה, והצטערנו שלא יכולנו להשאר יותר בעיר המקסימה הזו.