את הנמרון, ברור שאת הנמרון. החולצה מכוערת.
מדובר בשער ינואר של הארפר'ס בזאר. מצאתי בבלוג של Amy Handley, שמצאה בבלוג Art8amby.
רוצה! (או: לאלף נמר)
12 בינואר 2011
אופנה, בגדים, נעליים, אקססוריז, עיצוב, צריכה את זה, שופינג
אופנה, הארפר'ס בזאר, נמר, עיצוב
2 תגובות
שיחות על החיים עם אייל (#26)
מאז שחזרנו מלונדון, אייל מאוד מתעניין בשפה האנגלית ובשפות בכלל. הוא יודע לספור עד 40 באנגלית, וגם לא מעט מילים, ובעלי גם לימד אותו לספור עד 10 בערבית.
לפני שבועיים נסענו לאלוני אבא
בעלי: הגענו! אייל, בוא צא מהאוטו.
אייל: רגע, איזו שפה מדברים פה?
ועוד על שפות
אייל: אמא, אני יודע את כל השפות בעולם. את השפה של הבניינים, של החיות, של העצים, של החלונות…
אני: באמת? ומה הם מספרים לך?
אייל: כלום. הם לא מדברים.
אני: ומה אתה אומר להם?
אייל: אני לא מדבר איתם, כי הם לא עונים. אני רק יודע את השפה שלהם.
רגע קטן של אנגלית
אייל רואה דורה, בפרק שבו מלמדים על צבעים.
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: purple
אייל: אה, purple
<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: purple
אייל: כן, purple
<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: PURPLE!
אייל: purple
<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: PURPLE!!!
אייל: כן, purple
<תכפילו את כל הקטע שלמעלה פי 10>
<הפרק סוף סוף נגמר. אני לוקחת את הילדים להתרחץ, מספרת להם סיפור ומשכיבה אותם לישון>
<לאחר 5 דקות>
אייל: אמאאאאאא!!!! אמאאאאאא!!!! בואי מהר!!!! בואי מהר!!!!!
אני (רצה לחדר שלו): מה קרה??? מה קרה???
אייל: שכחתי איך אומרים סגול באנגלית!!!
אני: Purple. עכשיו בלי שאלות עד הבוקר.
אייל: טוב. purple.
וקצת על אנשי זאב
אייל: אמא, את יודעת שיש אנשי זאב, אבל רק בעולם הדמיון.
אני: מה זה אנשי זאב?
אייל: זה אנשים שהופכים לזאבים בלילה, ואז הם קמים בבוקר ולא מבינים למה יש להם כל כך הרבה שריטות ופצעים.
אני: יש בעולם אנשי זאב?
אייל: לא, רק בעולם הדמיון.
אני: איפה זה עולם הדמיון?
אייל: זה במוח שלנו! וגם בחלומות, ובסרטים, ובספרים…
צריכה את זה: צעצועים של גיקים
אם הייתי עכשיו סטודנטית, כל הצעצועים האלו היו מקשטים את החדר שלי במעונות. אני תוהה אם זה הגיוני לקנות אותם בשביל עצמי ולומר שזה בשביל הילדים. הטריק הזה כל כך שקוף, שאולי עדיף לחכות שיגדלו קצת… כי עדיין אין להם מושג מה זה star wars, הארי פוטר ושר הטבעות.
מצאתי את כל המוצרים בבלוג Tots & Giggles. התמונות מהאתרים הרלוונטיים – לחצו על התמונות כדי להגיע לאתר.
טירת הוגווארטס של לגו. אפשר לקנות באמזון. יש מצב שאייל יקבל את זה ליום הולדת 8. מה זה 3 שנים לחכות בשביל הארי פוטר.
בובות של דמויות משר הטבעות. כל כך חמוד! במיוחד אהבתי את הבובה של פרודו.
בובת צ'ובקה מדברת. אולי אקנה את זה ליאיר ואגיד לו שזה חתול?
Build-a-Bear עם דמויות מ-star wars: דארת' ויידר, אביר ג'דיי ו-C3PO. ענק. חייבת את זה.
צריכה את זה: מקום למנוחה – NestRest
יש תקופות שבהן שאיפותיי מתרכזות במילת מפתח אחת: מנוחה.
אני חושבת שכל האמהות יזדהו איתי.
ואם כבר לנוח, אני רוצה לנוח בזה:
זה יכול להיות על הר מוריק ושליו:
לא אכפת לי להיות תלויה מעץ, למרות שיש לי פחד גבהים:
ואני יותר מאשמח לחלוק את המנוחה עם כמה חברים או חברות. אני לא סנובית. לכולם מגיעה מנוחה.
התמונות מאתר המוצר Dedon Collections. יש בלבן ויש בצבע טבעי.
מצאתי בבלוג Handmade Charlotte.
7 בינואר 2011
להיות אישה, עיצוב, צריכה את זה, שופינג
אמהות, מנוחה, עיצוב, צריכה את זה, קניות, קש, רהיטים, שופינג
2 תגובות
שבת באלוני אבא
לפני שבועיים נסענו לאלוני אבא כדי לבקר במכירת הקולאז' סייל שנערכה שם. היינו באלוני אבא ממש לפני שנכנסתי להריון עם אייל, וזכרתי את היישוב בצורה קצת אחרת. הכל משתנה כשיש לך ילדים…
בית העם הטמפלרי המפורסם שבמרכז היישוב נראה עצוב בלי הצמחיה והפרחים שזכרתי מביקורינו הקודם. אני תוהה אם כיסחו אותם בכוונה.
אחרי ביקור בקולאז' סייל, נפנוף לשלום לקרן שביט, מורן יוסף (הדוכן של קרן היה עמוס לחץ בנשים חובבות אקססוריז) ואורית מטווילינגן (גם אליה לא הצלחתי להתקרב מרוב אנשים…), ונשיקה לעדי מ"שוקה" (והצטיידות בדוכן שלה בערכת מדידת מזג אוויר עבור אייל, ובשתי מחברות, אחת עם הדפס של ברבאבא ואחת עם הדפס מרחוב סומסום, עבורי), חצינו את "הכביש" לעבר בית העם הטמפלרי. הילדים התרוצצו קצת בשטח ואחר כך ערכנו סדרת צילומים משפחתיים, אם כבר אז כבר.
(לחצו על התמונה כדי לראות את הגודל המקורי)
המשכנו לטייל ברחבי היישוב והגענו לרפת. עוד טיול רגלי קצר והגענו ל"יערת הדבש", שם ראינו סרט על דבורים ודבש וטעמנו את הדבש שלהם (דבש אבוקדו ודבש פירות הדר נהדרים). מזג האוויר היה מעולה, והיה שליו ורגוע לטייל ככה ברגל עם הילדים.
היה מתבקש לערוך פיקניק במקום, אבל אנחנו תכננו לנסוע לנצרת לראות את נצנוצי הכריסטמס, אז לאחר מכן יצאנו לנו לדרכנו. אנחנו עוד נחזור.
קורות היום
אישרו לי לקחת היום יום חופש בתנאי שאקפוץ בבוקר לעבודה לראות מה העניינים. הייתי בעבודה עד 11:30. לא נחתי לרגע, וחוץ מכוס תה דבר לא בא אל קירבי.
לקח לי חצי שעה להגיע מרמת גן לנווה צדק.
הסתובבתי במשך 45 דקות בנווה צדק בניסיון למצוא חניה.
נסעתי באיזשהו רחוב צר ושיפשפתי מכונית חונה. החלפתי פרטים. בעל הרכב היה נחמד וניסה להסביר לי איך להגיע לאן שאני צריכה. לא הבנתי.
גם המכונית שלי נשרטה, בצד ימין. זה מאזן את הדפיקה בפח מצד שמאל, שנגרמה ע"י משאית שהחליטה להיכנס ברכב שלי לפני שבועיים.
בסוף חניתי איפשהו. כשחזרתי מצאתי דו"ח בסך 100 ש"ח על השמשה הקדמית, כי לא חניתי לפי הנחיות התמרור האיזורי. לא ראיתי שום תמרור איזורי, אבל שיהיה. הוא בטח היה שם באיזור איפשהו.
באיילון היה פקק.
הגעתי להורים שלי כדי לקחת את הילדים. אייל לא רצה ללכת הביתה. פירגנתי לו פרק של דורה במחשב. רצה עוד אחד. אמרתי לו שיראה את השני כבר בבית. הוא התעצבן ואמר שהוא לא רוצה ללכת. אמרתי לו שיישאר אצל סבא וסבתא.
הוא כעס. הזכרתי לו שבבית מחכה לו קאפקייק עם ציפוי שוקולד. הוא החליט לבוא הביתה בכל זאת. אני לא מאמינה שהדרדרתי לרמת עליבות כזו שאני משחדת את הילד עם קאפקייקס.
הגענו הבית ב-18:00. ב-19:00 הייתי אמורה לצאת ולנסוע לאורתופד.
ב-18:53 התקשר בעלי להודיע שרק עכשיו הוא יצא מהעבודה. לאורתופד כבר לא נסעתי. גם ככה לא היה לי כוח.
מסקנה: עוד יום חופש כזה ואבדתי. מי צריך ימי חופש, אני כבר אנוח בקבר.
יֵשׁ מָקוֹם בְּתוֹכִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַחֲשִׁיךְ
יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֹּאבַד
יֵשׁ לִי כֹּח לָתֵת גַּם כְּשֶׁאֵין לִי לְמִי
וְאַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת לִפְעָמִים גַּם אוֹתִי
יֵשׁ תִּקְוָה בַּשּׁוּרָה שֶׁעוֹד לֹא נִכְתְּבָה
יֵשׁ קְרָבוֹת אֲבוּדִים שֶׁמְּחַכִּים לִי אֵי שָׁם
יֵשׁ יָמִים לְלֹא סוֹף, וְסוֹפִים מְלֵאֵי יָם
וְאַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת עוֹלָם לֹא מֻשְׁלָם
יֵשׁ מָקוֹם בְּתוֹכִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַחֲשִׁיךְ
יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֹּאבַד
יֵשׁ יָמִים לְלֹא סוֹף, וְסוֹפִים מְלֵאֵי יָם
וְאַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת עוֹלָם לֹא מֻשְׁלָם
אופנה לבנים קטנים. של הבנים שלי לפחות.
יש לי שני בנים. בעוד אמהות לבנות מרוויחות נקודות סטייל בעודן מלבישות את בנותיהן בשמלות מגניבות, המצורפות לקשתות, סיכות, שרשרות, גרביונים ושאר אקססוריז, שלא לדבר על תיק קטן ומגניב ונעליים הורסות, לי יש בנים. בנים לובשים טריקו וטריינינג.
כפי שאימי היקרה סיכמה את המצב במכירת קולאז' סייל בסטודיו של קרן שביט: " אם היתה לי נכדה הייתי קונה פה המון דברים, אבל יש לי נכדים".
(אמא, אני אשתדל יותר בפעם הבאה)
נכון, אתם יכולים להגיד שגם את הבנים אפשר להלביש בסטייל – בג'ינסים עם דיטיילים, בחולצות טריקו בהדפסים מגניבים, ובנעליים מיוחדות, אבל זה בגלל שאין לכם בנים. הרי ידוע שבנים חוזרים מהגן באחד ממצבי הצבירה הבאים: מכוסים בחול, מכוסים בכתמי צבע, מכוסים בחול ובכתמי צבע.
להשקיע בנעליים מיוחדות? לא כשהילד מחליף מידה פעם בעונה במקרה הטוב ופעמיים במקרה היותר נפוץ (אייל עלה בשתי מידות בשנה האחרונה), ולא כשבאמצע עונה כבר לא ניתן לזהות את צבעם המקורי עקב שפשופים/שכבת בוץ/סקוטשים מהוהים וכו'.
ג'ינס? בחצר? תוך כדי טיפוס על סולמות וקפיצה מכל מיני מקומות? ממש.
חולצות עם הדפסים מיוחדים? כתמי החול / פירות / קטשופ / טושים / גואש כבר יכסו אותם, ואז אחרי 3 סיבובי "סנו אוקסיג'ן" (או קליה או סבון אסטוניש) הם גם יזרקו לפח.
שני ילדיי לובשים את מיטב אופנת המיחזור של חורף 2011:
המלתחה של אייל, גברבר בן כמעט 5, ארוך ורזה כמו ספגטי, כוללת את מיטב אופנת השנים שעברו שקיבלתי בירושה מהגיסה ומחברה לעבודה, בשילוב עם כמה פריטים ששרדו את חורף 2010 ועדיין מכסים לו את הפופיק. לפעמים אנחנו משלבים מכנסיים משנה שעברה שמגיעים לו עד הגרביים (7/8! מה יש!).
המלתחה של יאיר, גברבר בן שנה ו-7 חודשים, מתחזה לתינוק שוודי, כוללת את מיטב אופנת חורף 2008 (כשאייל היה בן שנה ו-10 חודשים) ששרדה לספר על זה. מכיוון שכל הבגדים הנ"ל הם במידה אחת יותר גדולה ממה שהוא צריך (ככה זה כשילד אחד נולד בסוף החורף והשני נולד בקיץ), הוא הולך עם שרוולים מקופלים בחולצות ובמכנסיים.
הילדים שלי הם כמובן הורסים וחתיכים למשעי גם בלבוש הזה (ואני לחלוטין אובייקטיבית!). מחברות לעבודה הבנתי שבכיתות ב'-ג' הבנים כבר מקפידים הרבה יותר בלבושם. מצד שני הם בטח (?) גם מתלכלכים פחות. אני מקווה שאכן עתיד אופנתי יותר צפוי לנו, למרות שאני לא כל כך בטוחה – אייל קיבל בצהרון דף צביעה של פינוקיו, ושאל אותי למה הוא לובש פפיון. "זה של בנות", אמר.
"זה לא רק של בנות!", הזדעקתי. "גם בנים לובשים פפיון. זה לקישוט, כדי להיות יפים!". הילד הביט בי בעיניים מזוגגות.
מה אני מצפה, כשלאחרונה בעלי לא הבין מדוע אני כל כך צריכה לקנות נעליים לחורף. למה צריך יותר משני זוגות?
נו. בנים.
3 בינואר 2011
אופנה, בגדים, נעליים, אקססוריז, הילדים שלי
אופנה, אייל, אמא, בגדים, בנים, הורות, ילדים
10 תגובות
סיכום שנת 2010 ומחשבות לקראת 2011
כשהייתי בצבא (השתחררתי מקבע לפני 4 שנים), שנת 2010 היתה מושג. "עשרים-עשר" היינו נוהגים לומר. ועדות, סדנאות וצוותי עבודה התכנסו לכבודה. תילי תילים של מסמכים וגאנטים נבנו ונכתבו לקראתה. ב-2010 הכלכלה היתה אמורה לקבל boost מטורף, היה אמור להיות פה עולם חדש מופלא, היינו אמורים להיות עשירים, רזים, יפים ומפורסמים.
בפועל, 2010 היתה שנה די ג'יפה. לדעתי לפחות. 3/4 שנה העברתי בניסיון להסתגל למעמדי בחיים כאם לשני ילדים (למעשה ילד ותינוק) שעובדת במשרה מלאה ותובענית, ולא, אני עדיין לא מבינה ב-100% איך עושים את זה. ברבעון האחרון של השנה הדברים השתפרו בצורה משמעותית, ועכשיו אני על דרך טובה יותר, דרך של שינוי. אם לצאת רגע מעולמי הצר, גם החיים פה במדינה לא היו כאלו מזהירים. השריפה בכרמל, נשיא אנס, תוכנית "האח הגדול", אלימות, גזענות, שנאה, כפייה דתית, מחירי נדל"ן מטורפים, עליית מחירים באופן כללי – כשהמשכורת רק הולכת ונשחקת משנה לשנה, העלאת המס על רכבי הליסינג, מצב כלכלי לא משהו, חינוך על הפנים, משבר המים, משבר המשט, משבר עם ארה"ב ועוד כמה משברים שבטח שכחתי.
ככה זה כנראה כשהציפיות גבוהות מידי. לכבוד שנת 2011 לא בנו תילי תילים של תקוות ותוכניות. אולי זה מה שיגרום לה להיות טובה באמת.
לי, בכל אופן, יש תוכניות ותקוות מאוד גדולות עבור שנת 2011. ברמה האישית כמובן.
א. אוטוטו צריך לרשום את אייל לגן חובה ואת יאיר לגן פרטי. בחירת גן החובה של אייל הרבה יותר מלחיצה אותי מבחירת הגן הפרטי של יאיר. לא ברור לי ההגיון של העניין הזה, אבל אולי ככה זה ילד שני.
ב. אני רוצה לרדת לפחות מידה אחת בבגדים.
ג. יש לי השלמות מאוד רציניות לעשות בתחום ארון הבגדים והנעליים שלי.אני הולכת להשקיע בעיקר בפריטי בייסיק. אתם יודעים, הפריטים האלו שכל אישה צריכה שיהיו לה בארון, ולי אין. רעיון לא רע לפוסט נפרד…
ד. אני רוצה להעלות את הבלוג הזה כיתה. אני נהניתי לכתוב פה, ואין שום סיבה שלא אעשה זאת יותר. חוץ מזמן וכזה, אבל זה תירוץ נדוש.
ה. אני רוצה להכיר אנשים חדשים ומעניינים, ליצור חברויות חדשות וקרובות, ולעשות כיף.
ו. אני חייבת להזמין לי ולבעלי לילה בצימר של רמה.
אני מאחלת לעצמי ולכולם שנה עם המון המון רגעי קסם, נשיקות, חיבוקים ואהבה. שתהיה לכולנו שנה מהנה, טעימה, בריאה ובמידה 38.
Don't let go
Never give up, it's such a wonderful life
(אני אוהבת שירים אייטיזים)
כמעט 3 חודשים בת 32
לפני כמעט 3 חודשים, ב-2 בנובמבר, מלאו לי 32 שנים.
יום ההולדת עצמו דווקא היה ממש נחמד. גם יצאתי עם בעלי למסעדת "סושי סמבה" ואכלנו ארוחה פשוט מעולה.
אבל מאז, דברים קצת התבלבלו. נפגעתי בברך ונתפס לי הגב, התחיל לי עומס מטורף בעבודה, ובעצם לא היה לי זמן לשבת ולחשוב על עצמי, על הגיל הזה, על מה שקורה ויקרה איתי.
באמצע דצמבר, כשנסעתי הביתה בחזרה מהמסיבה של הבלינגיות, היה לי קצת זמן עם עצמי לחשוב. תהיתי למה אני כל כך מתקשה לכתוב בבלוג ולמה אני כל כך מבולבלת.
ואז הבנתי את זה – אני פשוט משתנה.
רחלי של פעם לא היתה נוסעת לבד למסיבה של בנות שהיא מכירה היכרות קלושה, בלי חשש או חרדות, כי היא יודעת שהיא בטוח תמצא לה עם מי לדבר. והיא באמת מוצאת, ונהנית.
רחלי של פעם לא היתה מטופפת לה על עקבים, לבושה בשמלה פרחונית ונשית ומקושטת בכל מיני אקססוריז.
רחלי של פעם לא היתה הולכת לשוק מעצבים ונדחקת בין ההמון. היא היתה נשארת בבית.
רחלי של פעם זו בעצם רחלי של ה-4.5 שנים האחרונות. לפני כן אני לא זוכרת מה היה.
עכשיו תופסת את מקומה מישהי אחרת, שמפתיעה אותי כל פעם מחדש.
מה יקרה במהלך השנה הקרובה? אני לא יודעת. אני רק יודעת שעליתי על נתיב חדש, והדרך מסקרנת, כמו גם המקום שאליו אגיע בסוף.
בהצלחה לי.
ובכל זאת יש דברים שלא משתנים:
<גיקית>
32 הוא מספר מהמם. הוא מתחלק ב-2, 4, 8, 16, שזה מקסים בעיניי, וסכום ספרותיו הוא 5, שזה גם מקסים בעיניי. ומה שהכי הכי מקסים, זה שהוא שווה 2 בחזקת 5 (סכום הספרות)! וש-5, 3, 2 זו התחלת הסדרה של המספרים הראשוניים, ואני אוהבת מספרים ראשוניים.
</גיקית>
אייל בבטן הדג
אייל הביא מהגן ערימה של ציורים. עברתי עליהם וממש התלהבתי מהציור הבא. הוא נראה לי ממש קסום: פרחים באחו שנעים להם ברוח, ועלי הכותרת שלהם מעופפים באוויר.
אני: אייל, איזה יופי של ציור! מה מצויר פה?
אייל: אמא, את מחזיקה אותו הפוך.
אני: אה (מסובבת את הציור).
אני: אז מה מצויר פה?
אייל: רואים פה מה שקורה בבטן של הדג. השערות למעלה הן בשביל לתפוס את החיידקים הרעים, שזה האדומים. יש את הכתומים, שזה גזר. יש את הירוקים, שזה ירקות ירוקים. יש כחול, שזה מים. יש תכלת, שזה מים מינרליים. את רואה, יש פה אחד סגול שזה כחול ואדום שזה חיידק רע שבלע את המים. החיידקים הרעים מאוד מאוד מסוכנים. יש להם 14 ידיים!
אני: הבנתי. וואו. זה ממש מסביר מה שקורה בגוף שלו. זה בגוף של דג מסוים או בגוף של כל הדגים?
אייל: זה מה שקורה בגוף של הדג מהציור הקודם.
