סליחה על הכותרת שאולי תזעזע, תפגע או תצרום לחלק מכם. זו פשוט האסוציאציה שעלתה בי למראה הציור שאייל צייר בצהרון ביום שני. כבר במבט ראשון היה לי ברור שמדובר בחומות ירושלים, כיפת הזהב ומגדל דוד (וביניהם מציצה גם כיפת הכסף). התפעלתי מאוד מהריאליזם של הציור.
ביקשתי מאייל שיתאר לי מה צייר, ולאחר סקירה של המקומות (הוא קרא למגדל דוד מגדל שלמה משום מה), הוא הצביע על הצבע האדום שבציור וציין: "הצבע האדום זה הדם שנשפך שם בכל המלחמות".
אני מודה שהוא השאיר אותי בפה פעור. אני מניחה שהם למדו על ירושלים בגן לכבוד יום ירושלים שחל ביום ראשון (אני לא דיברתי אתו על הנושא). תשומת הלב לפרטים, החשיבה העמוקה והרגישות שהתבטאו בהחלטה שלו לצייר (ולציין בפניי) את מחיר המלחמות, ריגשו אותי מאוד.
הילד הזה מדהים אותי בכל פעם מחדש.
ירושלים של זהב ודם
שבת בגן לאומי עין חמד
לפני 5 שנים, כשחגגנו את יום נישואינו השלישי, ואני הייתי בחודש חמישי עם אייל בבטן (והייתי פשוט יפה, כמו שרק אישה בהריון יכולה להיות), נסענו לנו לטיול באיזור הרי ירושלים. בין השאר ביקרנו בגן הלאומי עין חמד (אקווה בלה), אכן פינת חמד. ביום שבת האחרון חזרנו לשם עם הילדים. מדובר במקום מקסים, מותאם לעגלות, שיש בו גם ארכיאולוגיה (בית חווה צלבני), גם מקום לפיקניק/מנגל (שולחנות פיקניק ומתקנים למנגל), גם טבע (מרחבי דשא והמון עצים), וגם פעילות לילדים (מתקני משחקים). בכלל לא זכרתי את זה ככה! או שהמקום שודרג מאז שביקרנו, או שמתחילים לשים לב לדברים האלו רק כשיש ילדים…
אייל ובעלי רכבו על גמל שהיה שם (20 ש"ח לכמה דקות. יקר, אבל אין על החוויה), אחר כך טיילנו במסלול הסובב את המקום, עד שהגענו לבית החווה הצלבני. במקום גם זורמים מעיינות, אבל בעונה הזו הכל היה יבש. כנראה שצריך לחזור בסוף החורף. אחר כך פרשנו מחצלת על הדשא, אכלנו צהריים ונזרקנו בכיף. סיבוב קצר במתקני המשחקים – והביתה.
fun במזגן: מוזיאון ישראל בירושלים
אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום הקיץ שפשוט לא נגמר קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 ו-7 חודשים ותינוק בן שנה ו-4 חודשים.
חשבתי שכשאוקטובר יגיע החום ייעלם ויהיה אפשר לחזור לטייל. אז חשבתי. 35-40 מעלות היו בשבת האחרונה. טירוף!! אין ברירה אלא לעבור ממזגן למזגן. בעלי הציע שניסע למוזיאון ישראל המחודש בירושלים, אז בשעת צהריים נסענו לשם.
המוזיאון הוא מקום ענק, וכמובן שלא ביקרנו בכולו. התמקדנו באגף הארכיאולוגיה (בעלי חובב ארכיאולוגיה), עם גיחה קלה לאגף אמנות ישראלית (סתם כי הוא היה במקרה ביציאה מאגף הארכיאולוגיה…), קפיצה לפסל האהבה בגן האמנות, ולאחר מכן תצפית ומבט על דגם ירושלים בימי בית שני.
אגף הארכיאולוגיה הוא מקום מדהים שלא נופל ברמתו ממוזיאונים בחו"ל. הוא מחולק ל-7 חלקים: מימי האדם הקדמון, דרך התקופה הכנענית, תקופת התנ"ך, היוונים, הרומאים, הצלבנים והמוסלמים. מיצגים רבים הם מרשימים מאוד – ארונות קבורה, פסיפסים גדולים, תכשיטים עתיקים, פסלים. לפרקים יכולתי לדמיין שאני במוזיאון הבריטי. דרך אגב, בתוך המוזיאון אסור לצלם, וזה ממש מבאס.
המוזיאון הוא אמנם מחודש, אבל בישראל כמו בישראל, שכחו לשייף את הפינות החדות. אם אסור לצלם, למה אין שלט על כך? (ולמה בכלל אסור לצלם?) אם באגף יש 7 חלקים, למה אין חיצים למסלול המומלץ ביניהם? (אנחנו הגענו מ-1 ל-4, חזרנו ל-2 ו-3, עברנו ל-5 ול-7 ואח"כ ל-6) למה ליד חלק ממעברי המדרגות יש מעלית קטנה לנכים/בעלי עגלות ילדים, וליד חלק אין? ואם כבר יש מעלית קטנה – למה תמיד כשצריך להשתמש בה, איכשהו נעלם המשגיח על האולם? (תצוין לחיוב המשגיחה בחלק 2, שהציעה לי מיוזמתה להשתמש במעלית, כי היינו עם הטיולון של יאיר. היחידה שעשתה זאת).
למה גן האמנות מרופד חצץ גס? איך בעלי עגלות/נכים אמורים לשוטט בו? רציתי להצטלם עם בעלי ליד פסל האהבה, אבל לא היה ניתן להגיע למקום עם הטיולון. בכלל, ההתמצאות במוזיאון ממש מבלבלת, והמפה שקיבלנו בכניסה ממש לא עזרה. ומה עם ברושור שמסביר על כל חלקי המוזיאון?
אני מקווה שאלו רק חבלי לידה ראשונים, ושהמצב ישתפר בעתיד, כי המוזיאון באמת מקסים. בסך הכל נהנינו מהביקור, ונשוב כדי לשוטט בחלקים האחרים שלו.
אייל מאוד נהנה באגף הארכיאולוגיה, אבל אני לא יודעת אם יתאים לכולם. כדאי לבדוק באתר אם יש תערוכות שמעניינות את הילדים שלכם.
בקצרה:
אתר: http://www.imjnet.org.il/
הנזק: בשבת הילדים בחינם (בימי חול התשלום מגיל 5). כמחזיקי כרטיס אשראי לאומי קארד, עלה לנו 24 ש"ח לכרטיס, סה"כ 48 ש"ח. יש גם הנחה למחזיקי כרטיס מפעל הפיס. עלות רגילה למבוגר: 48 ש"ח.
אכלנו: חטיפי גרנולה מהבית (ואחרי הביקור – שיפודים וחומוס באבו גוש). במקום יש בית קפה ומסעדה שאינם פתוחים בשבת.
קטנטנים: יתרוצצו/יזחלו במסדרונות, או ישבו בעגלה.
מדד הילד: 4 מתוך 5 (אייל מאוד אהב, אבל התעייף בשלב מסוים)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (חוסר הנגישות עצבן אותי)
ועוד משהו: יש למוזיאון Gift shop מושקע וחביב ביותר.