עפיפונים

fun במזגן: תערוכת Dolls Art במוזיאון יפו העתיקה

סדרת fun במזגן שוב חוזרת!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 8, וילד בן 4 ו-9 חודשים.

בובות מהתערוכה

בובות מהתערוכה

בימים אלו ועד ה-19 ביולי מתקיימת במוזיאון יפו העתיקה תערוכת Dolls Art, המציגה יצירות של אמני בובות מהארץ והעולם. הוזמנתי לבקר בתערוכה כדי לסקור אותה. נטלתי עמי את שני הילדים (שבהתחלה לא כל כך הבינו מה להם ולבובות, הם הרי בנים) ונסענו ליפו.
בתערוכה היצירות מסודרות לפי אמנים, כל אמן וסגנונו הייחודי והחומרים השונים בהם הוא משתמש. מבוגרים ייהנו להסתובב, להסתכל על המוצגים ולקרוא על האמנים, אבל לדעתי ילדים זקוקים בכל זאת לתיווך מסוים. ולכן, כשעברנו על פני המוצגים הצגתי לילדים שאלות – אילו מאפיינים בולטים יש לבובות של אותו אמן (עיניים גדולות מלוכסנות, אף סולד), מאלו חומרים הן עשויות, מה לדעתם הן מרגישות, האם אפשר לשחק איתן. חלק מהאמנים שילבו ביצירתם חומרים ממוחזרים וחפצים שונים, וביקשתי מהילדים לזהות ולמצוא אותם. יאיר איבד את הסבלנות לאחר זמן מה, אבל אייל מאוד מאוד התעניין והיה שמח להישאר עוד.

בובות בתערוכת Dolls Art

בובות בתערוכת Dolls Art

שני הגיקים שלי התלהבו מהמוצגים של בובות ממוכנות מעץ, ויאיר אהב את בובות התאטרון. אייל היה מאוד משועשע מבובה בדמותה של אמנית בובות ("אימא, אמנית בובות הכינה בובה של אמנית בובות שמכינה בובה של….")

בובה של אמנית הבובות, מגדה

בובה של אמנית הבובות, מגדה

מריונטות של מלך ומלכה

מריונטות של מלך ומלכה

 

אייל והבובה האהובה עליו בתערוכה

אייל והבובה האהובה עליו בתערוכה

בסך הכל העברנו שם שעה נחמדה ביותר. זו הייתה הזדמנות לפתוח בפני הילדים צוהר קטן לעולם האמנות. בהחלט לא לבנות בלבד!

בקצרה:
אתר:
דף הפייסבוק של התערוכה
תחבורה / חניה: חנינו ברחוב טיילת מפרץ שלמה שליד המוזיאון. 10 ש"ח.
הנזק:
 אנחנו הוזמנו ע"י היח"צ. העלות היא 40 ש"ח למבוגר, 35 ש"ח לילד מגיל 3. כרטיס משפחתי (4 אנשים ומעלה): 30 ש"ח לאדם. סטודנט/חייל/גמלאי/נכה/תושב ת"א: 35 ש"ח.
אכלנו: טוסט גבנ"צ מהבית ואחר כך ארוחת צהריים בחאג' כחיל. יפו משופעת במסעדות נוספות כמובן.
קטנטנים: עדיף להצטייד במנשא, וכדאי לשים לב שהם לא מושיטים יד ונוגעים במוצגים.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אייל: היה כיף ואהבתי להסתכל על הבובות).
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (תערוכה מקסימה. קצת יקר לטעמי יחסית לזמן שבילינו שם).
ועוד משהו:
 הזדמנות מצוינת לטיול נחמד ביפו ושיטוט על חוף הים.

fun במזגן: פעילויות תנועה לילדים ב-studio fly בתל אביב

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שנייה!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 6 וחצי, וילד בן שלוש וחודשיים.

את היום הראשון של "קייטנת אימא" לאוגוסט זה החלטתי לבלות עם הילדים בתל אביב החמה והלוהטת, מכיוון שאחרי הצהריים התקיימה לה פגישת שומרי משקל בה רציתי להשתתף, וגם ידעתי ששניהם ישמחו לבקר בגינת הכלבים בגן מאיר. בתזמון מושלם, נחתה אצלי הצעה לבוא לבקר ב-studio fly, סטודיו לפילאטיס, גארודה ותנועה ששוכן במרכז ת"א, ואשר השיק סדרת פעילויות תנועה לילדים המתקיימות בשבועיים האחרונים והמתישים של אוגוסט. בכל יום מתקיימת פעילות אחרת. הסטודיו שוכן ברחוב חיסין, רחוב קטן היוצא מרחוב דיזנגוף, קרוב לרחוב המלך ג'ורג', מרחק קצרצר מגינת הכלבים – משתלב נהדר בתכניות שלנו! מיהרתי לאשר את השתתפותנו.

הסטודיו שוכן בקומת המרתף, ומעוצב בצבעים בהירים, נקיים ומוארים. ניכרת השקעה בפרטים הקטנים. למשל, לילדים חיכתה פינה עם דפי נייר גדולים, טושים וצבעים, כדי להעביר את הזמן עד לתחילת הסדנה. חדר הסדנאות מוקף קירות שקופים, שדרכם ניתן "לבלוש" אחר הילדים.

ביום ראשון מתקיימת סדנת יוגה לילדים, בהדרכת טלי אמויאל. טלי היא מסוג האנשים שכתוב להם "מורה ליוגה" על המצח. לבושה לבן, מקרינה שלווה, נינוחות ורצון טוב, ועם גישה מדהימה לילדים. את יאיר הביישן היא כבשה ממבט ראשון, ואפילו הצליחה להוציא ממנו חיבוק! אני מודה שנשארתי בפה פעור. במשך 45 דקות היא הובילה קבוצה של ילדים בגילאי 3-5, והנחתה אותם בשלל תנוחות יוגה והרפיה. למרות שהיא למעשה אדם זר לו לחלוטין, יאיר שיתף פעולה לאורך כל הזמן הזה, ולשנייה לא חיפש אותי ולא "רצה לאימא". הוא נהנה מאוד מהפעילות, ודיווח שאהב במיוחד את תנוחת הפרפר.

יאיר בסדנה. מה מסתתר מתחת למטפחת?

יאיר מתרגל יוגה. מתוק!

לאחר מכן, התחילה פעילות דומה לקבוצה של גילאי 5-7, שבה השתתף אייל. התרגילים היו קצת אינטנסיביים יותר – למשל לעבור ממקום למקום בתזוזה תוך כדי כריעה, או לעשות מגלשה עם הגוף כך שכדור יחליק עליו, וזאת בנוסף לתנוחות שתרגלו גם הילדים הקטנים יותר.

אייל מתרגל יוגה. הו הגמישות!

בשאר הימים נערכות פעילויות של תאטרון בתנועה, פלדנקרייז לילדים ותנועה יצירתית, שכולן נשמעות מקסימות. שיעור של 45 דקות עולה 40 ש"ח. וניתן לראות את התכניה המפורטת באירוע בפייסבוק

מומלץ בהחלט לתל אביביים שביניכם וגם למי שמתכנן יום כיף בתל אביב בחופש. הבנתי שבהמשך הם גם מתכננים לפתוח חוגים לילדים באופן קבוע.

כמובן שלא ויתרנו על ביקור בגינת הכלבים. אני כבר מזהה חלק מהכלבים מהביקורים הקודמים… הנה אייל עם כלב שזכה לכינוי "דאג מדינו דן":

 

בקצרה:
אתר:
 https://www.facebook.com/StudioFlyTLV
תחבורה / חניה: הגענו בקו 18 מתחנת רכבת תל אביב מרכז. נסיעה ברכבת ונסיעה באוטובוס הן אטרקציות בפני עצמן, כמובן.
הנזק:
 40 ש"ח לפעילות. אני חושבת שיש הנחה אם נרשמים ליותר מאחת.
אכלנו: במקום יש מטבחון עם מים ושתייה חמה. אכלנו צהריים ב-The Streets, שנמצא לא רחוק, והיה מעולה (יש להם מנה של 2 המבורגרים, כל אחד 100 גרם, תפור על הילדים). יש כמובן מיליון אופציות אחרות בקינג ג'ורג' ובדיזנגוף סנטר.
קטנטנים: מתאים מגיל 3.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (הילדים נהנו, שיתפו פעולה והזמן עבר בכיף)
מדד ההורים: 5 מתוך 5 (עפתי על עצמי על הפעילות החינוכית והתנועתית שבחרתי לילדים, היה ממש כיף לראות אותם בפעולה, וגם היה אחלה מזגן) 
ועוד משהו:
 גינת הכלבים, כבר אמרתי?

המזרקות שליד אייסברג, נמל תל אביב

האושר טמון בדברים פשוטים. למשל במים.

אני לא יודעת כמה זמן הילדים עמדו שם, מחכים שעמוד המים יעלה מתוך החור שבמרצפת, והם יוכלו להשפריץ לכל עבר. שוב ושוב ושוב. לאושר שלהם לא היה גבול.

כל כך פשוט. כל כך מזוקק.

צילם דודי, בעלי.

ואני יצרתי אנימציה שממחישה (ייקח לה קצת זמן לעלות, אני מניחה).

פעילויות לפסח 2012

אנחנו באמצעו של חול המועד פסח 2012. האם אני מתחילה לחוש גל של מרמור מהקהל? כבר נתקעתם בפקקים? כבר מצאתם את עצמכם בפארק כלשהו בין שלל משפחות ממנגלות ומרובות ילדים?
חיכיתי בכליון עיניים לחופשת הפסח הזו, ולא היתה לי שום כוונה להרוס אותה בעשיית דברים שאני שונאת, כמו: להתחכך עם מיליוני אנשים בפארקים ובמקומות המוניים אחרים, לעמוד בפקקים, לטייל בין הררי הזבל שהשאירו מטיילים בגנים ובשמורות, או להידחק עם כל עמישראל בשלל אטרקציות.
כל מה שרציתי זה לבלות עם שני ילדיי המקסימים בנחת ובשלווה. רצוי מחוץ לבית.
עד כה, זה הולך לי ממש מצוין.
מכיוון שבעלי עובד ברוב ימי חול המועד, ומהיכרותי עם מגבלותיי (נכנסת לסטרס במקומות המוניים, מעדיפה אורבניקה על פני טבע, שונאת נסיעות ארוכות ברכב), ועם ילדיי (דור שני לגיקים, בעלי נטייה לדבר בלי הפסקה בנסיעות ארוכות ברכב), תכננתי לנו תוכניות רגועות, שמורכבות מרגעים קטנים ופשוטים. הרי ממה ילדים נהנים באמת (לפחות הילדים שלי)? מזמן עם ההורים שלהם, מחיבוקים, מגלידה וארטיקים, מהיכולת לשוטט בשלווה, לאסוף מקלות ולחקור נמלים, בלי שיאיצו בהם וידחקו בהם.
ילדים פשוט אוהבים להיות.

אז היינו.

ביום ראשון הלכנו לראות את ההצגה "הכבש השישה עשר" באמפי וואהל בפארק הירקון. הזמנתי כרטיסים לשעה הכי מוקדמת (10 וחצי) וכך נמנעתי מכל הפקקים שהיו אחר כך בכניסה לפארק. ראינו את יהונתן גפן, שרנו את כל השירים (במשך כל השבוע שלפני כן הקראתי לילדים את הספר), אכלנו ארטיקי אנגרי בירדז על הדשא, ונסענו הביתה. בבית אכלנו צהריים, נחנו וראינו סרט בטלוויזיה ביחד. עשינו טיול לגינה הציבורית השכונתית, ואכלנו ארטיקים שוב.

ביום שני נסענו לאטרקציה התל אביבית האהובה על אייל – גינת הכלבים בגן מאיר. אייל מאוד מאוד התרגש מכך שזו הפעם הראשונה של יאיר שם, ודאג להסביר לו את כל מהלך העיניינים, מהחניון שבו חנינו ("זו החנייה שאמא חונה בה כשהיא נוסעת לעבודה!") ועד לדרכי ההתנהגות המומלצים בגינה ("אנחנו יושבים על ספסל ומחכים שהכלבים יבואו אלינו"). כצפוי, היה פשוט שיגעון. הילדים שמחו לצפות בכלבים המשחקים, ללטף ולהיות מלוקקים. עשינו אתנחתת צהריים בסניף גן מאיר של בית הקפה לנדוור (ליד המרכז לאוכלוסיה הגאה בגן מאיר), בית קפה מקסים וידידותי, ושוב חזרנו לגינת הכלבים :-) אחר כך הצצנו בבריכת הנופרים בגן, וראינו דגים ענקיים וגם צבי ים. נסענו באוטובוס בחזרה לחניון (יאיר היה כל כך מבסוט!), אכלנו גלידה באייסברג אבן גבירול ונסענו הביתה.

ביום שלישי ביקרנו בנמל יפו. המקום מחדש את פניו, יש שם טיילת נחמדה לאורך הים (הילדים עמדו וחיכו שהגלים ישפריצו עליהם), ובשבוע חול המועד מתקיים בהאנגר 2 תערוכת "באמצע" של המכון הטכנולוגי חולון, שם ראינו כל מיני חפצים ומוצרים מגניבים :-)  צפינו בסירות וברשתות הדייגים, נשנשנו מיצים ודברים טעימים בבית הקפה loveat, וקינחנו במופע קרקס אקרובטי מצחיק ומעורר התפעלות של Juicy Lucy, שהוצג לבאי הנמל. אחרי הצהריים אירחנו את בת דודתי ומשפחתה.

שלוש חוויות אורבניות קטנות ופשוטות, כולן במרחק של מקסימום חצי שעה נסיעה מהבית, והיה כל כך כיף!

מחר גם בעלי בחופש, אז אולי נרחיק עד ירושלים (למרות שאייל ביקש שוב לנסוע לגינת הכלבים). נראה.

fun במזגן: הרצלילינבלום – מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שנייה!! אנחנו משפחה שמטיילת בחורף, ואילו בחום הקיץ מעדיפה לשהות במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 5 ו-8 חודשים, ופעוט בן שנתיים ו-5 חודשים.

בסוכות הוזמנתי לאירוע בלוגריות אמהות במוזיאון הרצלילינבלום בתל אביב, מוזיאון לבנקאות ולנוסטלגיה תל אביבית. ההזמנה הזו ממש "סגרה לי את הפינה" מבחינת פעילות לחופש, כך שביום המיועד מיהרתי להתייצב בשמחה, מצוידת באייל.
מוזיאון הרצלילינבלום הוקם על ידי בנק דיסקונט, והוא שוכן (כמה מפתיע) בפינת הרחובות הרצל ולילינבלום בתל אביב. לבניין עצמו קוראים בית שיף, והוא בית מראשית ימי תל אביב ששוחזר ושופץ. הוא פשוט יפיפה (כלות – לוקיישן מהמם לצילומי פרה-חתונה!).
המוזיאון מכיל תצוגות ופעילויות הן בנושאי בנקאות והן בנושאי נוסטלגיה תל אביבית, והוא מיועד לגילאי 6 ומעלה, וכמובן גם למבוגרים. המבוגרים, למשל, יהנו מתערוכה של הצלם סוסקין, הצלם של ראשית ימי תל אביב, עם תמונות מדהימות מארכיון המשפחה – למשל, משה דיין בילדותו.

התערוכה על אברהם סוסקין בהרצלילינבלום

המצלמה של סוסקין

עברנו פעילויות שונות שחלקן מאוד עניינו את אייל וחלקן ממש לא, אבל ראיתי שילדים אחרים בגילו דווקא כן התעניינו בהן. לדוגמא, ישנו חדר בו עברנו הסבר והדרכה על סחר חליפין.  ישנו חדר של מכונת כספומט עם הדגמה כיצד היא עובדת, ומכונה שמדפיסה פנקס צ'קים (הילדים גם קיבלו שטרות כסף פיקטיביים ופנקס צ'קים פיקטיבי).  ראינו דגם של תל אביב של פעם (אייל אוהב דגמים), ודגם של סניף בנק של פעם עם ספרים ומכונות חישוב ישנות. אייל התלהב מאוד מסרט התלת מימד שראינו, על איך תיראה הבנקאות בעתיד. בסוף גם שיחקנו משחק מגניב בשתי קבוצות שנועד לבחון את הידע שלנו על כסף ובנקאות. הקבוצה שלנו ניצחה ואייל היה ממש גאה ומבסוט.

סחר חליפין

סחר חליפין

דגם של תל אביב של פעם

דגם של תל אביב של פעם

דגם של סניף בנק ישן

דגם של סניף בנק ישן

איך כספומט עובד?

איך כספומט עובד?

אייל והכסף הפיקטיבי

אייל והכסף הפיקטיבי

מתכוננים לצפייה בסרט תלת מימד

מתכוננים לצפייה בסרט תלת מימד

מסכי ההקרנה

מסכי ההקרנה

יש פעילויות ותוכניות רבות במקום, וצריך לתאם את ההגעה מראש כך שתוכלו להצטרף לפעילות מתוכננת במקום, או שיתאימו פעילות בשבילכם. ניתן לבקר במוזיאון פעמים רבות ובכל פעם לעבור הדרכה אחרת.

בסך הכל, היה ביקור נחמד ביותר ומומלץ.

בקצרה:
אתר:
אתר המוזיאון כחלק מאתר דיסקונט
הנזק: הכניסה וההדרכה חינם. תצטרכו לשלם על האוטובוס לשם או על חניה (אנחנו הגענו באוטובוס וירדנו ליד מגדל שלום).
אכלנו: כיבוד שהוגש לנו במקום במסגרת האירוח. לא נראה לי שמותר לאכול בזמן הסיור.
קטנטנים: לא מתאים להם.
מדד הילד: 3 מתוך 5 (אייל אהב מאוד מאוד חלק מהפעילויות ולא התחבר לחלק אחר)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (אני מאוד אהבתי, אבל הנדנודים של אייל העיקו בשלב מסוים)
ועוד משהו: לאחר הביקור במוזיאון, הלכנו ברגל לנחלת בנימין ולגינת הכלבים בגן מאיר (כן, כן, בפעם הרביעית לאותו שבוע). בהזדמנות זו גם סיפרתי לאייל על מגדל שלום, שהיה הבניין הכי גבוה בארץ ואיך ביקרתי בו כשהייתי קטנה. גם שדרות רוטשילד קרובות, ובכלל אפשר לתכנן אחר כך טיול נחמד בתל אביב הקטנה של פעם (או סתם לעשות שופינג מטורף בחנויות ברח' הרצל וכפר גלעדי).

עלילות אייל בעיר הגדולה – יום בתל אביב

אחרי שעשיתי רשימה ארוכה של פעילויות אפשריות לחול המועד סוכות, נותר לראות מה אצליח לממש. למעשה, בימים שני-שלישי-רביעי קבעתי תוכניות מראש (אירוע בלוגריות  + ילדים, ומפגשים עם חברות), כך שבעצם נותר לי רק לתכנן את יום ראשון עצמו.
אני כל כך גאה בעצמי על היום הזה והפוסט הזה. זה היה אחד הימים הכי כיפיים בכלל, ועם אייל בפרט. למעשה, הפעם האחרונה שהייתי כל כך שמחה וכל כך נהניתי היתה לפני שנה, בלונדון. הצלחתי לשים בצד את הפרפקציוניזם, הקונטרול-פריקיות, החרדות והלחץ שלי, ופשוט לזרום  וליהנות מזמן איכות אמיתי עם הבן שלי.

קראתי על פעילויות לילדים בבית ביאליק בחול המועד סוכות. תמיד רציתי לבקר בבית ביאליק וזו נראתה לי כמו הזדמנות טובה. הסתכלתי על האיזור ב-google maps ופתאום נזכרתי שאני ובעלי טיילנו כבר לפחות פעמיים באיזור הזה של תל אביב בטיול מודרך. בסביבה יש את גן מאיר, סמטה פלונית, שוק הכרמל, נחלת בנימין ועוד. במוחי התחילה להתרקם לה תוכנית.
יום בתל אביב כולל הליכה ברגל. והרבה. חששתי מאוד שאייל ישתעמם, יתעייף ולא ישתף פעולה. לאחר קצת חשיבה, החלטתי להפוך את היום כולו למשחק בסגנון "I Spy". הכנתי לוח בן 9 ריבועים, כשבכל ריבוע יש ציור של דבר מסוים שצריך למצוא אותו. כדי להכניס עוד קצת "פלפל", הוספתי חוק נוסף – זה נחשב רק אם מצטלמים עם הדבר הנ"ל!! כדי שלא יקרה מצב שאייל יזהה את כל הדברים מרחוק תוך כמה דקות, ובזה יבוא הקץ על העניין כולו.
שילבתי בלוח דברים שידעתי שאני רוצה לבקר בהם או לעשות: נסיעה באוטובוס, האריה בסמטה פלונית, בבושקות בחנות "שוקה", המזרקה ברחבת בית העיר (ליד בית ביאליק) תפוזים בשוק הכרמל, עוגה בבית קפה. הוספתי גם כמה דברים שאפשר למצוא בכל מקום בתל אביב – כלב, חתול, אופניים. כך הובלתי את אייל ממקום למקום, כך צלחנו את ההליכה הארוכה מגן מאיר לנחלת בינימין, וכך גם הצלחתי להבטיח שנבקר לפחות בחלק מהמקומות שרציתי.
יחד עם זאת, הגדרתי לעצמי שביום הזה אני זורמת עם אייל. לא רוצה לראות הצגה בבית ביאליק? לא צריך. מעדיף לשבת שעה בבית קפה במקום לטייל? בבקשה. הזכרתי לעצמי שמדובר ביום חופש, שזמננו בידינו, שאנחנו לא ממהרים, שלא צריך להספיק כלום ושהכי חשוב זה שנבלה זמן ביחד.

הגענו לתל אביב בסביבות 9:00. חניתי בחניון של לונדון מיניסטור (שם יש לי מנוי), וצילמתי את אייל ברחוב שאול המלך עם הלוח הלא מסומן.

מתחילים את היום מחוץ ללונדון מיניסטור - אייל עם הלוח הלא מסומן

לקחנו קו 82 משאול המלך לרח' קינג ג'ורג' פינת רש"י, בדרך לתחנתנו הראשונה – גן מאיר. הנה הסימון הראשון בלוח שלנו – אוטובוס!

אייל באוטובוס

גן מאיר נראה פחות יפה ממה שזכרתי, אבל בכניסה אליו מרחוב קינג ג'ורג' התגלתה האטרקציה הגדולה והמשמעותית ביותר של היום הזה – וגם הבלתי צפויה ביותר ובלתי מתוכננת – גינת הכלבים של גן מאיר.
בגן מאיר יש מתחם סגור שבו ניתן לשחרר כלבים ולתת להם להתרוצץ ולשחק (אייל: אמא! זה גן שעשועים רק של כלבים!). אייל מאוד מאוד אוהב בעלי חיים, ומבחינתו היה מדובר בגן עדן. אחרי שסימנו את הסימון השני – כלב – ואייל הצטלם עם אחד הכלבים, הוא התפנה ללטף בקפידה כל כלב וכלב ששהה במתחם, להחליף איתו כמה מילים, ולהתרוצץ באושר כה וכה ביחד עם הכלבים.


בשלב מסוים ביקשתי ממנו שנזוז לכיוון בית ביאליק כדי לברר מתי מתחילה הפעילות שם, והבטחתי לו שנחזור לגינת הכלבים אחר כך.
הלכנו לרחוב טשרניחובסקי, טיפסנו במדרגות (מזל שיש לי זיכרון טוב, כי מפה לא לקחתי איתי…) והגענו לרחבת בית העיר, שם היתה לנו הזדמנות לסמן סימון שלישי בלוח – מזרקה! אייל התלהב מאוד מהדגים החמודים.

אחרי בירור של פרטי הפעילות בבית ביאליק, חזרנו בחזרה לעבר סניף טשרניחובסקי של "קפה קפה" כדי לאכול ארוחת בוקר. אנחנו בדרך כלל אוכלים ארוחת בוקר קלאסית של חביתה, סלט וממרחים, אבל היום היה יום פינוק מיוחד – אז החלטנו על קרואסונים. אני – שקדים, אייל – שוקולד.
סניף "קפה קפה" מקסים ויפה, אבל לא היו להם קרואסונים :-( החלטנו לא לוותר  על התוכנית, ועברנו לסניף "קפה לנדוור" בגן מאיר עצמו. הסניף היה כמעט ריק, העובדים ידידותיים והאווירה מקסימה. השתרענו לנו על ספה קלועה בחוץ, חיבקתי את אייל וליטפתי אותו, ונתתי לאושר להציף אותי בבת אחת.


מסתבר שלקפה יש "חתולת בית", ובעודה עסוקה בנשנוש נקניק שנתן לה בעל הבית, ניצלנו את ההזדמנות לעשות את הסימון הרביעי בלוח – חתול! ואייל גם דאג לקום ממקומו כל כמה דקות וללכת ללטף את החתולה…


בבית הקפה נשארנו המון זמן. היה לנו כל כך כיף ביחד שלא היתה ממש סיבה ללכת. אחרי זה חזרנו לגינת הכלבים, שם אייל שיחק עם הכלבים בכדור, וביקש לוותר על בית ביאליק כדי שיוכל לשחק עוד ועוד עם הכלבים. אני, כמובן, הסכמתי.

השעה כבר היתה 12:00 והחלטתי שצריך להמשיך הלאה. אמרתי לאייל שאנחנו יוצאים לצוד אריה, והתחלנו ללכת במעלה קינג ג'ורג' לעבר סמטה פלונית. אייל הופתע מאוד לראות את פסל האריה היפה בלב הסמטה המוזנחת הזו, והצטלם איתו בשמחה – יש לנו סימון חמישי!
בגדר ליד היו קשורים זוג אופניים – והנה גם סימון שישי יש לנו.


המשכנו לכיוון נחלת בנימין, שם הופתענו לגלות שהמקום הומה אדם ודוכני אומנות (חשבתי שרק בשלישי ושישי זה ככה). הסתכלנו על הדוכנים השונים , וגם קנינו 3 מיניאטורות של דרדסים ובית פטריה בשבילם. כשהגענו לרחוב רמב"ם, בדרך ל"שוקה", אייל פתאום זיהה קיוסק עם ארגזים של תפוזים בחזיתו – סימון שביעי!


"שוקה" היתה כל מה שציפיתי ויותר. פשוט חנות של אוצרות גם לילדים וגם לאמהות :-) והמחירים ממש ממש סבירים. קניתי לעצמי 3 סוגים של מנז'טים לקאפקייקס, מתנה לאחותי, ולאייל קניתי אבירים. צילמתי את אייל עם בבושקה – סימון שמיני!


בחיי שהייתי צריכה לעצור את עצמי שלא להעמיס חצי חנות…
שוק הכרמל הוא במרחק כמה פסיעות משם. משום מה חשבתי שבשוק נמצא איזו מסעדונת חמודה כדי לאכול בה, אבל יוק – אפילו בעלי הדוכנים לא ידעו להפנות אותי. במקום זה קנינו סוכריות גומי בתפזורת (אני ואייל חולקים את המחלה הזו…) וגם שייק בננה ומנגו (ואני התאפקתי על הדחף להעמיס ירקות וגבינות בזול), וחזרנו לתחילת נחלת בנימין, לאכול בשר באגאדיר.
אגאדיר היה מפוצץ לחלוטין, אבל במזל היו 2 מקומות פנויים על הבר, ואייל הרגיש מאוד "קול" לשבת על הכסא הגבוה, לפתור מבוך, למצוא הבדלים, ולנשנש שניצלונים וצ'יפס. אני אכלתי "סלט אגאדיר" – סלט חסה עם אבוקדו, גבינה מגוררת ונתחי פילה בקר שהיה מעולה.

בשלב הזה היינו מלאים ועייפים, והשעה היתה כמעט 14:00, אבל אייל בכל זאת רצה ללכת לבית ביאליק, וגם נותר לנו עוד סימון אחד – עוגה.
הצלחנו להגיע לבית ביאליק כמה דקות לפני הסגירה, הסתכלנו קצת על החדרים היפים והצבעוניים, ו… חזרנו שוב לגינת הכלבים בגן מאיר, לסיבוב ליטופים אחרון :-)

רציתי שנבקר ב-Red Velvet כדי להשלים את הסימון האחרון – העוגה – אבל אייל היה כבר מותש, אז לסגירת היום הסתפקנו בעוגת שמרים מ"ארומה ת"א" שבלונדון מיניסטור ובשוקו חם לשנינו. נכנסנו לרכב ונסענו הביתה, מנשנשים בדרך סוכריות גומי…

הייתי מגדירה את היום הזה כ-"גדול מסכום כל חלקיו". בתכל'ס באמת שלא עשינו הרבה. לא היה פה טיול בטבע או תעסוקה חינוכית כלשהי. היה פשוט, אבל רגוע, מקסים, מהנה ומשמח. יום ביחד של אמא ובן. אני מסתכלת שוב ושוב על התמונות וכל כך מתרגשת. אין לי ספק שאזכור את היום הזה בחום להמון המון זמן.

fun במזגן: מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שנייה!! אנחנו משפחה שמטיילת בחורף, ואילו בחום הקיץ מעדיפה לשהות במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 5 ו-4 חודשים, ופעוט בן שנתיים.

מה נשתנה הקיץ הזה מכל הקיצים? הקופונים! קנינו קופוני הנחה לכרטיסי כניסה למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (שהתכוונו לבקר בו בכל מקרה), ובאחת השבתות החמות שמנו פעמינו לשם. למרבה הצער, עד שהצלחנו להתארגן, לצאת מהבית, להגיע למקום ולחנות כבר היה 12:00, שעה סבירה לכל הדעות בימי שבת, אבל לא כאשר המוזיאון נסגר ב-14:00… השתדלנו לנצל את השעתיים שהיו לנו בצורה מיטבית.
אמנם ביקור במוזיאון זה נכנס לקטגוריה fun במזגן, אבל למען האמת, המוזיאון מורכב מביתנים לא גדולים (אך ממוזגים) עם שבילים ביניהם. מדובר במקום ענק (כפי שגיליתי כשלא הצלחנו למצוא את הפלנטריום, והקפנו כמעט את כל המקום ברגל) שחלקו גם בעלייה, אך יש לציין שרוב השבילים מקורים או מוצלים, והמקום נגיש בצורה נהדרת לנכים ועגלות ילדים.
הספקנו לבקר בביתן "אדם ועמלו" (תערוכה על כלים וחפצים לשימושים שונים ומחומרים שונים), ביתן הקרמיקה (כלי קרמיקה…) וגלריית מגדל (שם הוצגה תערוכה מעניינת עם ממצאים מסעודת אבירים באפולוניה). יש עוד ביתנים נוספים (זכוכית, נחושת, מוזיאון הדואר, ביתן הפולקלור ועוד). בעלי ואייל גם נכנסו לצפות במופע בפלנטריום (על אסטרונאוטים וסכנות בחלל). בחצר המוזיאון מפוזרים מוצגים אטרקטיביים – כבאית ישנה, רכבת ישנה, פסיפסים יפים ועוד. אני מניחה שעוד נשוב לשם.
אל תשכחו לקחת מפה מדלפק הכניסה, ולקרוא את ההערות שבה. יש שם טיפים והדרכה לתכנון הביקור במקום, והצטערתי מאוד שקראתי אותם רק בסוף הביקור ולא בהתחלה.

בביתן אדם ועמלו. היה נחמד להראות לאייל איך עשו דברים "פעם".

הפלנטריום

בביתן הקרמיקה. המוצגים האלו הזכירו לי את השירותים של החתולים, אך מדובר בגלוסקמאות לשמירת עצמות המת...

מטבח אבירים צלבני

מחוץ למוזיאון הדואר. אתם יודעים, זה מנייר.

אחד מקירות הפסיפס

כבאית ישנה ומהממת ששוחזרה

בקצרה:
אתר:
http://www.eretzmuseum.org.il/
הנזק: קודם כל חניה: 18 ש"ח. מבוגר: 42 ש"ח (הנחות לתושבי ת"א, סטודנטים, חיילים ואזרחים ותיקים). ילדים בחינם עד גיל 18. לפלנטריום קונים כרטיס בנפרד – 32 ש"ח (גם לילדים).
אכלנו: נשנושים שהבאנו מהבית. במקום יש בית קפה בשם "אנינה" שפתוח בשבת.
קטנטנים: יתרוצצו/יזחלו במסדרונות, או ישבו בעגלה. יש מוצגים שמתאימים גם להם כמו הרכבת.
מדד הילד: 4 מתוך 5 (אייל מאוד אהב, אבל התעייף בשלב מסוים)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (היה חם)
ועוד משהו: כל הכבוד על ההקפדה על נגישות לנכים. שימו לב לשעות הפתיחה בשבת. חבל שגובים חניה מכולם ולא נותנים הנחה לבאי המוזיאון. מה שנקרא, תל אביב.

חניה בתל אביב והבן המחונן שלי

אני לא גרה בתל אביב, אני לא עובדת בתל אביב, ובאופן כללי אני משתדלת להימנע כמה שאפשר מלהגיע לעיר הזו. קשה לי עם בליל הרחובות, קשה לי עם החניה, וטוב לי בעיר הפריפריאלית שלי.
פעם בשבוע אני בכל זאת נאלצת להצליב דרכים עם תל אביב: אייל הולך לחוג חשיבה יצירתית במכון של אריקה לנדאו.

המכון של אריקה לנדאו מגדיר את עצמו כמכון לקידום נוער למנהיגות ומצוינות. בתכל'ס מדובר במכון שמציע חוגים ופעילויות לטיפוח הכישורים של ילדים מחוננים, מגיל 5, וכן הדרכה להורים ולסבים/סבתות. המכון שוכן בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב, ליד בית הספר להנדסאים.
בכל שבוע אני יוצאת מוקדם מהעבודה, לוקחת את אייל מוקדם מהצהרון, נוסעת לתל אביב, מחנה (תכף נתעכב על המילה הזו), הולכת איתו לכיתת ההדרכה, משאירה אותו שם, חוזרת למכונית, ונוסעת בחזרה לעיר מגוריי כדי לקחת את יאיר מהמשפחתון.
מדובר אולי ב-5 דקות של חניה. נגיד נהיה לארג'ים ונגדיל את זה ל-10 דקות.
באוניברסיטת תל אביב אין חניה.
כלומר, יש חניונים, ולחניכי אריקה לנדאו יש אפילו הנחה של 5 ש"ח בשניים מהם. העניין הוא שאני מסרבת להיפרד בכל שבוע מ-15 ש"ח לחניה של 5-10 דקות.
 ניתן גם לחנות בכחול לבן לאורך רחוב חיים לבנון, אבל זה רק בתיאוריה. בשעות שבהן אני מגיעה לאיזור, אין חניה. הכל תפוס. אני יכולה לחנות רחוק יותר, כמובן, אבל האם ניסיתם לגרור ילד בן 5, מותש אחרי יום פעילות בגן, בחום או בגשם, למרחק שעולה על חצי דקה הליכה?
אז אני עושה את מה ששאר ההורים עושים. מחנה במקום שאסור (אדום לבן), לפעמים חוסמת איזשהו רכב, מתפללת שלא יגיע פקח ב-5 דקות הקרובות, מריצה את הילד לכיתה וחוזרת בריצה למכונית. מיני התקף חרדה שבועי.

אפשר לפתח את הנושא של – בשביל מה בכלל צריך את החוג הזה. למי אכפת אם הוא מחונן. שישחק בגן השעשועים במקום זה. הוא לומד מספיק בגן. הוא עוד ילמד מספיק בבית הספר. את בחרת בזה אז למה את מתלוננת. וכו' וכו' וכו'.
העניין הוא שאני יודעת מה עובר על אייל. אני יודעת מה זה לשבת בכיתה א' כשאת כבר יודעת לקרוא בלי ניקוד ולכתוב גם בכתב וגם בדפוס, ואין לך מה לעשות, אז המורה נותנת לך לבדוק עבודות של ילדים אחרים. אני יודעת מה זה לקבל חוברת תרגילים שאמורה להעסיק אותי למשך החופש הגדול, ולסיים את כולה תוך שעתיים. אני יודעת מה זה להבין חומר של מתמטיקה כיתה ח' כבר בכיתה ה', אבל ללמוד בכיתה חומר של כיתה ה', כי זה מה שהמורה מלמדת. אני יודעת מה זה לסיים את חוברת העבודה בחשבון חודשיים לפני סוף השנה, כולל כל התרגילים עם 2 כוכביות ששאר הילדים דילגו עליהם כי המורה אמרה לדלג, ולשבת בשיעורים בלי לעשות כלום או לבדוק עבודות של אחרים במקום המורה. אני יודעת מה זה לא לפתח הרגלי למידה בגרוש כי לא צריך להתאמץ בשביל להוציא ציונים טובים. אני גם יודעת שבאוניברסיטה ובחיים האמיתיים זה מתנקם בך אחר כך. אני יודעת מה זה להעביר חלק גדול מהיום, 12 שנה מהחיים, בלי שום אתגר מחשבתי, וגם מה זה עושה לך אחר כך. אני לא מוכנה שזה מה שהילד שלי יעבור.
בגלל זה רשמתי אותו לחוג במכון. אין מסגרות מתאימות אחרות לילדים בגיל שלו. משרד החינוך מטפל במחוננים רק החל מכיתה ב' או ג', תלוי בעיר. להקפיץ אותו גן ולשלוח ישירות לכיתה א' אני לא מוכנה. לא מוכנה שהוא יהיה הילד הכי קטן בכיתה.
אז לפחות פעם בשבוע מישהו מתייחס אליו בהתאם ליכולות שלו. מנסה לפתח את החשיבה שלו. גם אם זה טיפה בים, זה לפחות משהו.
והמישהו הזה נמצא באוניברסיטת תל אביב.
 ובאוניברסיטת תל אביב אין חנייה.

ובעצם למה שלמישהו יהיה אכפת. למה שמישהו ינסה לפתור את הבעיה הזו. למה שימציאו, למשל, שיטה שבה חניה של עד 10 דקות בקרבת המכון לתלמידי המכון היא בחינם.
על תחבורה ציבורית נורמאלית כמו במדינות אירופה שתאפשר לי להגיע ב-10 דקות מאיזור השרון לאוניברסיטת תל אביב אני בכלל לא מדברת. אני לא בטוחה שאפילו הנכדים שלי יזכו לדבר כזה.
מה עם מסגרות לילדים מחוננים מגיל הגן? בטח, בטח. שכחתי לרגע באיזו מדינה אני חיה.
יותר פשוט ויותר ריווחי שיגררו לי את הרכב או שיתנו לי דו"ח או שאשלם לחניון. יותר זול לא להשקיע בחינוך ממלכתי למחוננים בגיל הזה. שההורים יממנו.
זה לא שהעתיד של המדינה תלוי בילדים האלו ובמוח שלהם.
אה, הוא בעצם כן.

טיול ברחובות תל אביב הקטנה

ביום שישי יצאנו לטיול מאורגן ברחובות תל אביב הקטנה. התחלנו בסוזן דלל, שם פגשנו את המדריך, וקיבלנו שיעור מקוצר בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל, "היציאה מהחומות", וראשית נווה צדק.
התחלנו ללכת. בדרך עברנו ליד מפעל המרצפות של אדון שלוש, וליד בית שלוש. עלינו על גשר הרכבת (כן! פעם עברה ביפו רכבת!) וצפינו לעבר הכיפה האוסטרית של בית רוקח. אחר כך עברנו ליד בית ש"י עגנון, מוזיאון נחום גוטמן ובית רוקח. ברחוב הרצל נכנסנו לפסג' פנסק – הקניון הראשון בתל אביב, שבו גם שוכנת המעלית הראשונה בתל אביב. ברחוב לילינבלום ראינו בתים משוחזרים, את ראינוע עדן והקיוסק הראשון. ביקרנו בתערוכה על ת"א במגדל שלום, וקיבלנו הסבר על הפסיפס של נחום גוטמן, שמתאר את התקופות בבניית תל אביב. קינחנו לבסוף בשיטוט בנחלת בינימין ושוק הכרמל, וארוחה במסעדה.
המדריך היה נהדר, והיה מעניין מאוד לשמוע את כל ההסברים ולהסתכל על הביניינים. הדבר העצוב, או אולי המתסכל ביותר, היה המראה של בתים מוזנחים ומתפוררים, כשעדיין ניתן לראות שעברם היה מפואר.
המדינה מעדיפה להעביר כסף להתנחלויות, במקום לשקם ולהתגאות בעבר ובהיסטוריה שלה. האם, בעוד כמה שנים, יהיה לנו מה להראות לילדנו? אני לא כל כך בטוחה.
תמונות מן הטיול ניתן לראות בפוטוגרפיה.