אחרי שעשיתי רשימה ארוכה של פעילויות אפשריות לחול המועד סוכות, נותר לראות מה אצליח לממש. למעשה, בימים שני-שלישי-רביעי קבעתי תוכניות מראש (אירוע בלוגריות  + ילדים, ומפגשים עם חברות), כך שבעצם נותר לי רק לתכנן את יום ראשון עצמו.
אני כל כך גאה בעצמי על היום הזה והפוסט הזה. זה היה אחד הימים הכי כיפיים בכלל, ועם אייל בפרט. למעשה, הפעם האחרונה שהייתי כל כך שמחה וכל כך נהניתי היתה לפני שנה, בלונדון. הצלחתי לשים בצד את הפרפקציוניזם, הקונטרול-פריקיות, החרדות והלחץ שלי, ופשוט לזרום  וליהנות מזמן איכות אמיתי עם הבן שלי.

קראתי על פעילויות לילדים בבית ביאליק בחול המועד סוכות. תמיד רציתי לבקר בבית ביאליק וזו נראתה לי כמו הזדמנות טובה. הסתכלתי על האיזור ב-google maps ופתאום נזכרתי שאני ובעלי טיילנו כבר לפחות פעמיים באיזור הזה של תל אביב בטיול מודרך. בסביבה יש את גן מאיר, סמטה פלונית, שוק הכרמל, נחלת בנימין ועוד. במוחי התחילה להתרקם לה תוכנית.
יום בתל אביב כולל הליכה ברגל. והרבה. חששתי מאוד שאייל ישתעמם, יתעייף ולא ישתף פעולה. לאחר קצת חשיבה, החלטתי להפוך את היום כולו למשחק בסגנון "I Spy". הכנתי לוח בן 9 ריבועים, כשבכל ריבוע יש ציור של דבר מסוים שצריך למצוא אותו. כדי להכניס עוד קצת "פלפל", הוספתי חוק נוסף – זה נחשב רק אם מצטלמים עם הדבר הנ"ל!! כדי שלא יקרה מצב שאייל יזהה את כל הדברים מרחוק תוך כמה דקות, ובזה יבוא הקץ על העניין כולו.
שילבתי בלוח דברים שידעתי שאני רוצה לבקר בהם או לעשות: נסיעה באוטובוס, האריה בסמטה פלונית, בבושקות בחנות "שוקה", המזרקה ברחבת בית העיר (ליד בית ביאליק) תפוזים בשוק הכרמל, עוגה בבית קפה. הוספתי גם כמה דברים שאפשר למצוא בכל מקום בתל אביב – כלב, חתול, אופניים. כך הובלתי את אייל ממקום למקום, כך צלחנו את ההליכה הארוכה מגן מאיר לנחלת בינימין, וכך גם הצלחתי להבטיח שנבקר לפחות בחלק מהמקומות שרציתי.
יחד עם זאת, הגדרתי לעצמי שביום הזה אני זורמת עם אייל. לא רוצה לראות הצגה בבית ביאליק? לא צריך. מעדיף לשבת שעה בבית קפה במקום לטייל? בבקשה. הזכרתי לעצמי שמדובר ביום חופש, שזמננו בידינו, שאנחנו לא ממהרים, שלא צריך להספיק כלום ושהכי חשוב זה שנבלה זמן ביחד.

הגענו לתל אביב בסביבות 9:00. חניתי בחניון של לונדון מיניסטור (שם יש לי מנוי), וצילמתי את אייל ברחוב שאול המלך עם הלוח הלא מסומן.

לקחנו קו 82 משאול המלך לרח' קינג ג'ורג' פינת רש"י, בדרך לתחנתנו הראשונה – גן מאיר. הנה הסימון הראשון בלוח שלנו – אוטובוס!

גן מאיר נראה פחות יפה ממה שזכרתי, אבל בכניסה אליו מרחוב קינג ג'ורג' התגלתה האטרקציה הגדולה והמשמעותית ביותר של היום הזה – וגם הבלתי צפויה ביותר ובלתי מתוכננת – גינת הכלבים של גן מאיר.
בגן מאיר יש מתחם סגור שבו ניתן לשחרר כלבים ולתת להם להתרוצץ ולשחק (אייל: אמא! זה גן שעשועים רק של כלבים!). אייל מאוד מאוד אוהב בעלי חיים, ומבחינתו היה מדובר בגן עדן. אחרי שסימנו את הסימון השני – כלב – ואייל הצטלם עם אחד הכלבים, הוא התפנה ללטף בקפידה כל כלב וכלב ששהה במתחם, להחליף איתו כמה מילים, ולהתרוצץ באושר כה וכה ביחד עם הכלבים.

בשלב מסוים ביקשתי ממנו שנזוז לכיוון בית ביאליק כדי לברר מתי מתחילה הפעילות שם, והבטחתי לו שנחזור לגינת הכלבים אחר כך.
הלכנו לרחוב טשרניחובסקי, טיפסנו במדרגות (מזל שיש לי זיכרון טוב, כי מפה לא לקחתי איתי…) והגענו לרחבת בית העיר, שם היתה לנו הזדמנות לסמן סימון שלישי בלוח – מזרקה! אייל התלהב מאוד מהדגים החמודים.

אחרי בירור של פרטי הפעילות בבית ביאליק, חזרנו בחזרה לעבר סניף טשרניחובסקי של "קפה קפה" כדי לאכול ארוחת בוקר. אנחנו בדרך כלל אוכלים ארוחת בוקר קלאסית של חביתה, סלט וממרחים, אבל היום היה יום פינוק מיוחד – אז החלטנו על קרואסונים. אני – שקדים, אייל – שוקולד.
סניף "קפה קפה" מקסים ויפה, אבל לא היו להם קרואסונים 🙁 החלטנו לא לוותר  על התוכנית, ועברנו לסניף "קפה לנדוור" בגן מאיר עצמו. הסניף היה כמעט ריק, העובדים ידידותיים והאווירה מקסימה. השתרענו לנו על ספה קלועה בחוץ, חיבקתי את אייל וליטפתי אותו, ונתתי לאושר להציף אותי בבת אחת.

מסתבר שלקפה יש "חתולת בית", ובעודה עסוקה בנשנוש נקניק שנתן לה בעל הבית, ניצלנו את ההזדמנות לעשות את הסימון הרביעי בלוח – חתול! ואייל גם דאג לקום ממקומו כל כמה דקות וללכת ללטף את החתולה…

בבית הקפה נשארנו המון זמן. היה לנו כל כך כיף ביחד שלא היתה ממש סיבה ללכת. אחרי זה חזרנו לגינת הכלבים, שם אייל שיחק עם הכלבים בכדור, וביקש לוותר על בית ביאליק כדי שיוכל לשחק עוד ועוד עם הכלבים. אני, כמובן, הסכמתי.

השעה כבר היתה 12:00 והחלטתי שצריך להמשיך הלאה. אמרתי לאייל שאנחנו יוצאים לצוד אריה, והתחלנו ללכת במעלה קינג ג'ורג' לעבר סמטה פלונית. אייל הופתע מאוד לראות את פסל האריה היפה בלב הסמטה המוזנחת הזו, והצטלם איתו בשמחה – יש לנו סימון חמישי!
בגדר ליד היו קשורים זוג אופניים – והנה גם סימון שישי יש לנו.

המשכנו לכיוון נחלת בנימין, שם הופתענו לגלות שהמקום הומה אדם ודוכני אומנות (חשבתי שרק בשלישי ושישי זה ככה). הסתכלנו על הדוכנים השונים , וגם קנינו 3 מיניאטורות של דרדסים ובית פטריה בשבילם. כשהגענו לרחוב רמב"ם, בדרך ל"שוקה", אייל פתאום זיהה קיוסק עם ארגזים של תפוזים בחזיתו – סימון שביעי!

"שוקה" היתה כל מה שציפיתי ויותר. פשוט חנות של אוצרות גם לילדים וגם לאמהות 🙂 והמחירים ממש ממש סבירים. קניתי לעצמי 3 סוגים של מנז'טים לקאפקייקס, מתנה לאחותי, ולאייל קניתי אבירים. צילמתי את אייל עם בבושקה – סימון שמיני!

בחיי שהייתי צריכה לעצור את עצמי שלא להעמיס חצי חנות…
שוק הכרמל הוא במרחק כמה פסיעות משם. משום מה חשבתי שבשוק נמצא איזו מסעדונת חמודה כדי לאכול בה, אבל יוק – אפילו בעלי הדוכנים לא ידעו להפנות אותי. במקום זה קנינו סוכריות גומי בתפזורת (אני ואייל חולקים את המחלה הזו…) וגם שייק בננה ומנגו (ואני התאפקתי על הדחף להעמיס ירקות וגבינות בזול), וחזרנו לתחילת נחלת בנימין, לאכול בשר באגאדיר.
אגאדיר היה מפוצץ לחלוטין, אבל במזל היו 2 מקומות פנויים על הבר, ואייל הרגיש מאוד "קול" לשבת על הכסא הגבוה, לפתור מבוך, למצוא הבדלים, ולנשנש שניצלונים וצ'יפס. אני אכלתי "סלט אגאדיר" – סלט חסה עם אבוקדו, גבינה מגוררת ונתחי פילה בקר שהיה מעולה.

בשלב הזה היינו מלאים ועייפים, והשעה היתה כמעט 14:00, אבל אייל בכל זאת רצה ללכת לבית ביאליק, וגם נותר לנו עוד סימון אחד – עוגה.
הצלחנו להגיע לבית ביאליק כמה דקות לפני הסגירה, הסתכלנו קצת על החדרים היפים והצבעוניים, ו… חזרנו שוב לגינת הכלבים בגן מאיר, לסיבוב ליטופים אחרון 🙂

רציתי שנבקר ב-Red Velvet כדי להשלים את הסימון האחרון – העוגה – אבל אייל היה כבר מותש, אז לסגירת היום הסתפקנו בעוגת שמרים מ"ארומה ת"א" שבלונדון מיניסטור ובשוקו חם לשנינו. נכנסנו לרכב ונסענו הביתה, מנשנשים בדרך סוכריות גומי…

הייתי מגדירה את היום הזה כ-"גדול מסכום כל חלקיו". בתכל'ס באמת שלא עשינו הרבה. לא היה פה טיול בטבע או תעסוקה חינוכית כלשהי. היה פשוט, אבל רגוע, מקסים, מהנה ומשמח. יום ביחד של אמא ובן. אני מסתכלת שוב ושוב על התמונות וכל כך מתרגשת. אין לי ספק שאזכור את היום הזה בחום להמון המון זמן.

משק ברזילי היא מסעדה צמחונית-אורגנית מקסימה, שאני מכירה כבר הרבה שנים. היא שוכנת בכניסה למושב ירקונה, ומלבד האוכל הטעים והבריאותי, יש בה אווירה קסומה ושלווה, שמזכירה נופים אחרים, ולא מקום שנמצא כמה מאות מטרים מקניון עזריאלי בהוד השרון… בשבוע שעבר הוזמנתי עם ילדיי להתנסות בפעילויות הקיץ החדשות לילדים שיש במסעדה. הפעילויות מתקיימות בימים א', ג' ו-ה', משעה 17:30, ומיועדות לילדים בגילאי 5-10, למרות שיתאימו גם לקטנים יותר (בליווי ההורים) או גדולים יותר. המטרה היא כמובן שההורים ישבו להם בנחת, ינשנשו, ובינתיים יותם הגנן יעסיק את הילדים. עלות הפעילות: 15 ש"ח.
כשהגענו למקום אייל התביית ישר על פינת החמורים, הביט בהם וניסה להאכילם בקש. אחר כך התמקמנו באחת החושות המוצלות שבחוץ, וחיכינו לתחילת הפעילות.

הפעילות מועברת על ידי יותם הגנן, שהיה מקסים ביותר, והתייחס לילדים ממש כמו דוד או אח גדול. קיבלנו בקבוקי זכוכית ישנים, וסיירנו במתחם הגינה האורגנית. יותם הסביר לנו על הצמחים והגידולים השונים, ואספנו דברים שניתן להכניסם לבקבוק. זכינו גם למופע ג'אגלינג קצר עם תפוזים. כשיש קבוצה גדולה יותר של ילדים (אנחנו היינו יחידים בפעילות ביום הזה), יותם עושה להם גם מעין "חפש את המטמון" עם משימות ופתקים שהוא מחביא בין הערוגות.

אחר כך חזרנו לסככה המוצלת, הוספנו לבקבוקים עדשים שחורות וכתומות ושעועית לבנה, וקישטנו את הבקבוקים בצבעי זכוכית.

משך הפעילות הוא שעה עד שעה וחצי, אבל יותם אומר שמצידו הילדים יכולים להישאר כמה זמן שהם רוצים, וזה בדיוק מה שאייל עשה. הוא חזר לבד לערוגות ולערימת החצץ, אסף עוד ועוד ממצאים, תפס כמה חיפושיות, ואף ערך סיור בגינה לאב ובנו שנקלעו למקום ("אני מכיר את האיזור פה, בואו אני אסביר לכם!"). הוא פשוט לא רצה ללכת הביתה, ובסופו של דבר היינו שם יותר משעתיים. אייל עדיין מדבר על המקום ורוצה לחזור לשם שוב.
נעים לשבת בחושות בחוץ. נשנשנו מאפינס פרג שהיה פשוט מעולה (ואני לא אוהבת פרג…), הילדים היו מבסוטים והעברנו אחר הצהריים כיפי במיוחד.

אני רוצה גם לציין לטובה את הצוות במקום, שהיה פשוט מקסים. אייל ראה מישהו מהצוות קוטף לואיזה מהערוגות, ניגש אליו והחל לשאול אותו שאלות. הוא קיבל יחס סבלני, מענה נעים והסברים לכל מה ששאל.  

למשק ברזילי יש דף בפייסבוק וגם אתר ב-rest. כדאי לעקוב, כי בחגים הם עורכים פעילויות שונות שמתאימות לכל המשפחה. במקום חנות של מוצרים אורגניים וניתן לקנות גם אוכל מוכן לקחת הביתה.
הייתי שמחה לערוך במקום אירוע קטן… הוא ממש קסום בעיני.

הקרקס הגיע אל העיר שלנו. ממרפסת ביתנו אנו משקיפים על אוהל הקרקס האדום, מרחק הליכה של כמה מטרים.
כשהייתי ילדה, היו משדרים בערוץ הראשון תוכנית של קרקס. נפעמתי מההולכים על חבל, האיש שמכניס את ראשו ללוע הארי, היפיפיה המרחפת בין שמים לארץ.
היום אני סולדת מקרקסים, כנראה שאריות מהתקופה שלפני שאסרו על שימוש בבעלי חיים במופעי הקרקס.

בהתחלה התעלמתי מנוכחותו של הקרקס בחיינו. לבסוף נשברתי וקניתי זוג כרטיסים: לאייל ולבעלי.
זו היתה החלטה טובה.
אייל חזר נלהב ביותר מהפעלולים, מהאווירה, מהלהטוטנים ומהליצנים. חוויה אמיתית!
אני כמובן חששתי שאולי ינסה לעשות את הפעלולים בבית. כרגיל במקרה של אייל, לא היה ממה לחשוש. "היה שם איש שקפץ דרך חישוק שעולה באש", סיפר הילד בהתלהבות. "אוי, זה נשמע ממש מסוכן", ניסיתי להוריד את השיחה לקרקע. "כן, אבל הוא עשה את זה ממש מהר, וחוץ מזה הוא התאמן על זה המון המון המון זמן", סיכם אייל.
"נכון. כשמתאמנים הרבה ומנסים, בסוף מצליחים לעשות גם דברים מסובכים!", השחלתי אני את הזוית החינוכית.
גנים פולניים, בכל זאת.

התמונות צולמו ע"י בעלי.