עפיפונים

שופינג בשלישי: Pipa Fashion

פתאום קלטתי שבכלל לא סיפרתי כאן על Pipa ועל אפיזודת הדוגמנות הקצרה שלי. בינתיים יום שלישי הגיע, וזו הזדמנות לפוסט נוסף בסדרת "שופינג בשלישי".

מאז שילדתי את יאיר, לפני מעל שנתיים וחצי, לא הצלחתי לחזור למשקל הקודם שלי. לפני שנה וחצי הייתי די קרובה, אבל שוב העליתי הכל בחזרה. זה לא מצב שאני רגילה אליו, וארון הבגדים שלי לא מותאם אליו, כך שלמעשה – בארון שלי יש בעיקר בגדים שלא עולים עליי. פעם הייתי יכולה להיכנס כמעט לכל חנות, למדוד, לקנות ולצאת. פתאום זה כבר לא נהיה כזה פשוט. למרות שניתן למצוא מידה 44 או 46 ברשתות, רוב הגזרות לא ממש מתאימות לנשים אחרי לידה, עם בטן בולטת ורפויה וחזה עם נוכחות בולטת. תכל'ס, בתקופה האחרונה קניתי בעיקר אקססוריז או באינטרנט.
את Pipa הכרתי דרך שרונה אהובתי, שכתבה עליהם בבלוג שלה. זו חנות אינטרנטית למידות 42-56, המוכרת בגדים יפים, מבדים נוחים ונעימים, של פירמות שונות מדנמרק, במחירים הגיוניים.

ואז נחתה בתיבת הדוא"ל שלי הצעה של שרונה שלא ניתן לסרב לה – להשתתף ביום צילומים ל-lookbook של Pipa כדוגמנית, תמורת בגד שאבחר.
כלומר, ברור שזו הצעה שאפשר לסרב לה, לולא דבקתי בעקרונות שלי: "אספי חוויות, לא חרדות", ו-"אל תחשבי יותר מידי. תעשי. לפני שהחרדות יספיקו לעלות".
אז הקפדתי לא לחשוב יותר מידי ולומר "כן".

יום הצילומים היה חוויה מהממת, once in a life time. אמנם לא היה לי קל לראות את עצמי בתמונות, כי אני לא רגילה לראות את עצמי ככה, במידה הזו, אבל לא הייתי מוותרת על היום הזה בחיים.
התמונות של עצמי שהעליתי לפייסבוק זכו למיליון מחמאות שריגשו אותי מאוד מאוד. הכרתי בנות מהממות, ואת מיכל ואביטל, בעלי Pipa המקסימים. בסוף יצאתי עם השמלה המהממת הזו:

אחר כך כבר הצטרפתי למועדון החברות של Pipa, שמקנה הנחות מפעם לפעם, וגם בבלוג של שרונה יש לעיתים הנחות ומבצעים לפריטים מ-Pipa.

כך קניתי קרדיגן שחור (כי בקרדיגן האהוב שלי נפער חור בשרוול), ומיכנסי ג'ינס אדומים (כי לא יכולתי להתאפק):

 

באתר יש עוד הרבה הרבה בגדים יפים, חלקם בייסיק, חלקם יתאימו לעבודה, וחלקם ליציאה.

התשלום הוא דרך PayPal והמשלוח בדואר רשום או בדואר שליחים. בשתי הפעמים שהזמנתי מהאתר, החבילה הגיעה תוך יומיים. בנוסף לאתר, יש אירועי מכירה מפעם לפעם.

זה כל כך נהדר בעיניי שסוף סוף יש מקום שבו ניתן לקנות בגדים בעיצובים אלגנטיים, ומבדים נוחים ונעימים, כשהכסף הולך לזוג כל כך מקסים כמו מיכל ואביטל, שבאמת מבינים מה נשים במידות גדולות יותר צריכות ורוצות.

תערוכת מנגה ואנימה במסעדת יאמטויה

ביום ראשון שעבר נקלעתי למסעדת יאמטויה בהוד השרון ביחד עם בעלי, כשבכוונתנו לנצל קופון שקנינו לארוחה שם, רק בשביל לגלות שנערך במקום אירוע פתיחה לתערוכת מנגה ואנימה.
אחרי כמה דקות כבר הבנו שארוחת ערב לא נאכל, אבל ליהנות מהתערוכה אפשר גם אפשר, ולכן ישר שלפתי את המצלמה והתחלתי לתעד.
מנגה הוא סגנון קומיקס יפני, שחביב על רבים ברחבי העולם. התערוכה כוללת מגוון יצירות של אמנים ישראלים וזרים. הכניסה חינם.
המסעדה שוכנת ברח' בני ברית בהוד השרון. התערוכה תיסגר ב-22/2/12.

באירוע הפתיחה שתינו צ'ויה – שיכר שזיפים יפני, שהיה מעולה.

 

 

אהבתי במיוחד את התמונה הזו, כי הציור העליון די דומה לי...

בובות גומי ומבקרת בתערוכה, בתלבושת בסגנון מנגה

שנת דרקון מוצלחת לכולכם!

תא גורדין

מחר (רביעי 4/1) ב-22:00 יתחיל שידורה של סדרת ריגול חדשה בערוץ yes drama, סדרה ישראלית בשם "תא גורדין". יש לי רגשות מעורבים לגבי סדרות ישראליות. אני לא תמיד משתגעת עליהן. מלבד "תמרות עשן" ו-"אורים ותומים", קשה לי לחשוב על עוד סדרה ישראלית שאהבתי.  זה כנראה קשור לכך שאני לא משתגעת על סדרות דרמה (דרמה, עצב וכו' יש מספיק בחיים האמיתיים, לדעתי…), ומעדיפה סדרות מתח או קומדיות. בארץ, חוטאים פעמים רבות במידה גדולה של רגשנות ודרמה (וסצנות סקס/עירום מיותרות) גם בסדרות המתח.
קיבלתי לצפייה מוקדמת את שלושת הפרקים הראשונים של "תא גורדין". מדובר בסדרת ריגול , שבמרכזה זוג מרגלים רוסים, הורים לבת ולבן. גם את ביתם גייסו לטובת המודיעין הרוסי, ועכשיו הם נדרשים לגייס גם את בנם – קצין בחיל האוויר, גיבור, צל"שניק – שכמובן לא יודע על כך כלום. מה יעשו?
הדבר הראשון הבולט לעין  ב"תא גורדין" הוא השחקנים המצוינים. מרק איווניר כמפעיל הסוכנים הרוסים, מוני מושונוב כסוכן שב"כ, הלנה ירלובה כדיאנה גורדין (האמא) עושים עבודה פשוט מצוינת ומדויקת. סבטלנה נרבאייבה כסבתא נינה גונבת להם את ההצגה. שמחתי גם לראות את תום חגי, שמשחק את יונתן, הזכור לי לטוב מהסדרה "אורים ותומים", ונראה שלא היו יכולים ללהק טוב יותר את תפקידו של אייל גורדין – הצל"שניק, מלח הארץ – אותו מגלם רן דנקר, שהתפקיד פשוט תפור עליו.

הדבר השני שאהבתי הוא הקצב. אין רגעים מתים. כל הזמן יש התרחשות. הפרק חולף בלי לשים לב לזמן שעובר, וברור שלא כדאי לנתק את העינים מהמסך, כי מי יודע מה נפסיד.
הסדרה לא נופלת לרגשנות מיותרת, וגם כשהיא נוגעת בנושאים כמו קשיי הקליטה של הרוסים בארץ, היא עושה את זה בדיוק במינון הנכון. חלק גדול מהפרקים מתרחשים בשפה הרוסית, וזה מוסיף גם לאמינות של הסדרה וגם לאווירת הריגול שלה. חוץ מזה, לשמוע את מוני מושונוב מדבר רוסית זה נחמד ביותר :-) בכלל, שמחתי מאוד לראות שחקנים ישראלים, עולים מרוסיה, מקבלים תפקידים כל כך מלאים ועסיסיים, ולא מגלמים מנקה או דמות סטריאוטיפית אחרת.

אז תעזבו אתכם מהזבל שמשדרים בטלויזיה בימים אלו (ואני לא אזכיר את השם המפורש), ותתכוננו להתמכר…. אני כבר הזמנתי הקלטה ב-yes מקס :-)

התמונה מדף הפייסבוק של הסדרה. יש לתא גורדין גם אתר ב-וואלה.