עפיפונים

רגע של עצבנות

במוצ"ש היינו במופע של עידן רייכל. אחלה של הופעה, באמת.
אבל למה בשעה 21:30, שעת תחילת ההופעה, האולם עדיין היה חצי ריק?
ולמה רק ברבע לעשר, כשההופעה סוף סוף התחילה, שליש מהשורה שלפנינו טרח סוף סוף להגיע?
הופעה זו לא חתונה – אין קבלת פנים!
לטעמי זהו פשוט חוסר כבוד. חוסר כבוד לאמנים המבצעים וחוסר כבוד לשאר האנשים באולם.

עוד מעט… עוד קצת…

אני מאוד מוטרדת בזמן האחרון, מדברים שאני לא יכולה לחשוף כאן. בגלל זה אני כמעט ולא כותבת. סימני חיים ניתן למצוא בבלוג פשוט מבשלת או בבלוג לא אודטה. עוד חודש הכל צפוי להסתדר, ואז אחזור לשגרת הכתיבה.
דרך אגב, פצחתי בשבוע שעבר בדיאטה. זהו. עליתי יותר מיד במשקל, והגיע הזמן להפוך את הכיוון. בינתיים ירדתי קילו. מכירים את זה שבתחילת הדיאטה הכל נראה נפלא ונהדר, ואת פשוט לא מבינה איך לא עשית את זה קודם? אך רגע השבירה בוא יבוא. בין אם זו חתונה, ארוחה משפחתית או סתם יציאה למסעדה, מתישהו אתחיל לקלל את הגנים שלי שבגללם אני לא יכולה לאכול מה שבא לי.
בינתיים, בכל מקרה, הולך לי ממש בסדר.

לא אודטה

הרגשתי שבלוג היצירה שלי, "עשר אצבעות", לא מייצג מספיק את מה שאני באמת רוצה לכתוב עליו. הפכתי אותו לבלוג "לא אודטה", שמוקדש גם ליצירה וגם לכל מיני טיפים, פטנטים, עיצוב ושאר קשקושים.
אתם מוזמנים – מקווה שתהנו :)

המוסד השמיימי

כשסיימתי את הספר "המוסד השמיימי" של אייזיק אסימוב, הרגשתי גאווה. גאווה על כך שביצעתי צעד חשוב בדרכי להשלמת ההשכלה הגיקית שלי. זה לא היה קל. לקח לי המון זמן לצלוח את הספר, גם בגלל שהיה לי קשה עם התרגום, וגם בגלל שלקח לי זמן לספוג ולהבין את העולם המדהים שיצר אייזיק אסימוב. בערך באמצע הספר התמונה התחילה להתבהר, ובסוף הספר החתיכות של הפאזל הסתדרו לי. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי צריכה לעבוד כל כך קשה בשביל ספר.
בעצם, אני כן זוכרת. זה היה כשקראתי את "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן (באנגלית). גם הוא ספר שיש בו עולם שלם שצריך להבין אותו – עולם שבמקרה זה התרחש במציאות ההסטורית שלנו – לשים לב לניואנסים, לקודים ולחוקים שיש בין השורות. אמנם הספרים האלו מאוד שונים אחד מהשני, אבל הדמיון ביניהם הוא שבשניהם צריך לצלול לתוך הטקסט וממש להבין.
למען האמת, רוב הספרים שקראתי לאחרונה לא ממש עונים לתיאור הזה. הם כולם ספרים טובים (טוב, לא כולם: "עיקרון הארבעה" די גרוע – ידעתי שלא הייתי צריכה לקרוא אותו בעברית, "באדולינה" פלצני משהו, "The Kite Runner" נחמד אבל לא מרגש, ו-"ההזדמנות האחרונה" קצת סתמי), אבל הקריאה בהם לא ממש דורשת התעמקות יתירה במובן שאני מדברת עליו. בינתיים זה די בסדר מבחינתי – הראש שלי עסוק גם בלימודים וגם בעבודה, וזה קשה לפנות אותו עבור התעמקות בספר. עדיין, אני קצת מתגעגעת להרגשה הנהדרת הזאת של לקרוא ספר משמעותי באמת.
כרגע אני מנקה קצת את הראש עם ספר של דן בראון, באנגלית (ראו ברשימת הקריאה. זה קצת מצחיק שאני קוראת באנגלית כדי לנוח מקריאת עברית…). אחר כך נראה לאיזה ספר אמשיך.

הצביעו עבורי בתחרות הצילום הדיגיטאלי של מיקרוסופט!

שלום לכולם!
כחלק מהאירוע Digital City של מיקרוסופט, נערכת תחרות צילום דיגיטלי, המוקדשת לצילומים של גאדג'טס במצבים לא שגרתיים.
כמובן שהגשתי המון תמונות (סה"כ 17) של החתולים יחד עם הלפטופ והמחשב שלנו, וגם כמה תמונות שכבר פרסמתי בפוטוגרפיה. חלק מהתמונות הן מהזמן שדקסטר היה חתול פיצי, ורק בשביל זה שווה להיכנס לאתר התחרות ולהסתכל.
אני ממש ממש ממש אשמח אם מי שקורא את הבלוג יצביע בשבילי.
ההצבעה היא דרך הכתובת הבאה:
http://www.pc.co.il/digitalcity/ContestProjectsList.aspx?ContestID=4&SortBy=Name. התמונות שהגשתי רשומות תחת "רחלי זוסימן". בלחיצה על שמן תוכלו לראותן וגם לתת להן ציון (כמובן שרצוי שזהו יהיה הציון המירבי).
תודה מראש!!!