עפיפונים

יום הולדת 34 – ה wishlist

ביום שישי הקרוב, 2 בנובמבר, אחגוג את יום הולדתי ה-34. כמו בכל שנה, אני מכינה לעצמי ולכל המעוניין wishlist של דברים שהייתי רוצה לקבל או לקנות לעצמי. בשנים האחרונות זה כלל בעיקר גאדג'טים לבישול ואפייה. השנה דווקא התמקדתי בספרים, ובעוד כמה חשקים.

במקומות הראשונים של ה-wishlist שלי, אבל, נמצאים כמה דברים אחרים וקצת יותר חשובים: בריאות, עבודה ופרנסה, שקט. אשמח לקבל בקופסה עטופה בסרט.

עוד מתנה אפשרית שאשמח לקבל, היא שתעזרו לי לקדם מפה לאוזן לפייסבוק את סדנאות הקאפקייקס שלי.

 

שורה ראשונה, מימין לשמאל:
חותמות קאפקייקס. ובכלל, חותמות. אני אוהבת.
וואשי טייפ. כן, אני רוצה עוד. בעיקר בצבעי ניאון.
אני מחפשת כבר המון זמן כד שתייה שקוף עם ברז. רצוי מזכוכית אבל גם פלסטיק אפשרי. הבנתי שהיה בהום סנטר, אני לא הצלחתי למצוא עד כה.

שורה שניה, מימין לשמאל:
The Casual Vacancy, החדש של ג'. ק. רולינג. אם תקנו דרך the book depository, זה גם יותר זול מבסטימצקי וגם אקבל כמה סנטים מההפנייה.
ללא גלוטן ללא סוכר, ספר בישול של פיליס גלזר, כי הפסקתי לאכול מוצרי חיטה.
התרגום החדש של שרלוק הולמס, כרך ד' (את שלושת הראשונים יש לי).
התרגום החדש של ההוביט

שורה שלישית, מימין לשמאל:
Sweet Designs של איימי אטלס, כוהנת שולחנות הקינוחים האמריקאית
תבנית של מיני עוגות שכבות
ספר בישול של ביל גריינג'ר, השף האוסטרלי החביב עליי.

מסיבה בריטית לכבוד ה-Diamond Jubilee של המלכה אליזבת'

המלכה אליזבת' חגגה בתחילת יוני את ה-Diamond Jubilee שלה – 60 שנות מלכות. הבריטים יצאו לרחובות וחגגו למלכה שלהם, ולא רק באירועים הרשמיים, אלא גם במסיבות רחוב שכונתיות. אני חובבת גדולה (עד כדי פסיכיות מסוימת) של כל דבר בריטי, ועקבתי אחר הנושא ברשת. הממשלה הבריטית עודדה לחלוטין את כל נושא המסיבות, פורסמו הנחיות ורעיונות, וכמובן שהוקם אתר רשמי. יש לנו הרבה מה ללמוד מהבריטים בכל מה שקשור לחגיגות, זה בטוח.
גם אני רציתי לחגוג. גם אני רציתי מסיבה, ומכיוון שהסיכויים שיזמינו אותי למסיבה שנערכה בשגרירות הבריטית בארץ נראו קלושים, החלטתי לארגן אחת משל עצמי.
המסיבה נערכה בסוף מאי, יום חמישי, אצלנו במרפסת, יומיים לפני שערכתי באותה מרפסת יום הולדת ליאיר (פסיכית, כבר אמרתי?). בהתחלה תכננתי להזמין מספר מצומצם של חברות, אבל בסוף, בהחלטה ספונטנית, החלטתי לעשות את זה בגדול. פתחתי event בפייסבוק, והזמנתי המון המון המון המון בנות שאיתרע (או שפר) עליהן מזלן להיות חברות שלי בפייסבוק – כ-80 נשים, את חלקן אני מכירה רק וירטואלית. בסופו של דבר אישרו והגיעו כ-20 בנות, והשמחה רבה 🙂

עיצבתי את המסיבה בצבעי הדגל הבריטי: אדום-כחול-לבן. קישטתי את המרפסת בבלונים, סרטים ודגלונים (bunting). הורדתי מהרשת, הדפסתי וגזרתי cupcake toppers מתאימים, שנעצתי על כל מאכל אפשרי. מיתגתי את הכוסות עם הדגל הבריטי. את הסכו"ם, שהיה בצבעי אדום-כחול-לבן, עטפתי במפיות לבנות עם חבקי מפיות בדוגמת הדגל הבריטי. כתרים ושרביטים שחולקו לבנות (מארגז התחפושות הפרטי שלנו) השלימו את החגיגה. היו גם בנות שקיבלו את המלצתי והופיעו בלבוש אדום-כחול-לבן 🙂

אני מאמינה שאם תשימו קבוצה של נשים שלא מכירות אחת את השנייה במקום אחד, לא צריך לעשות הרבה – תוך כמה דקות הן ישר ימצאו על מה לדבר (הנושאים הפופולריים הם בדרך כלל ילדים, בעלים, עבודה וכביסה), ולכן לא תכננתי הרבה פעילויות, אלא בעיקר סיפקתי אווירה ונתתי לערב לזרום.

מה היה בתכנית?
אוכל, אוכל, אוכל, אוכל ועוד קצת (הרבה) אוכל
סבב היכרות, שבו כל אחת סיפרה מי היא, מאיפה היא מכירה אותי ומהו הדבר הבריטי החביב עליה
חידון נושא פרסים  סביב האחת והיחידה – המלכה אליזבת'

החידון היה מורכב מ-20 שאלות על המלכה, שחיברתי ממידע שאספתי עליה ברשת. המלכה אליזבת' היא אישה מרשימה ביותר. בת 87, בריאה לחלוטין, בעלת תחביבים מגוונים, פעילה, צלולה, נשואה (מאהבה) לפיליפ כבר 65 שנה, הלוואי על כולנו. מי שאמרה ראשונה את התשובה זכתה לבחור מתנה מסלסילת המתנות, שהורכבו ממתנות בצבעי אדום / כחול / לבן שקניתי בחנות של "הכל בשקל" (אביזרים לשיער, עטים וכאלה) ומגנטים עם הדפסים בריטיים שהכנתי.

בסוף הערב, כל אחת מהאורחות קיבלה party favor – עוגיה בצורת כתר או שקית עם בונבונים עטופים באדום-כחול-לבן.

היה ערב משגע, משובח ומלכותי, מנצנץ כמו יהלומי הכתר. אני מקווה שאליזבת' תחזיק מעמד עוד 10 שנים עד ה-jubilee הבא (ואני ממש לא אתפלא אם זה יקרה), כדי שאוכל לחגוג לה שוב 🙂

 

ביקור בבית הבד "שמנא" בחגור

חודש אוקטובר מסמן את תחילת עונת מסיק הזיתים בארצנו. הוזמנתי ביחד עם בעלי והילדים לחוות את הפעילות המתקיימת בבית הבד "שמנא" במושב חגור – 10 דקות נסיעה מהבית…

התחלנו את הביקור בהליכה נינוחה לעבר מטעי הזיתים של שמנא. ישבנו על מחצלת גדולה, ושני המדריכה סיפרה לנו על עץ הזית ושימושיו השונים.

כל ילד קיבל צנצנת והחל למסוק זיתים מהעצים לתוך הצנצנת.  ביקענו (כלומר, "דפקנו") כל זית וזית באמצעות מכה קטנה עם אבן. קיבלנו דף הוראות להכנת זיתים כבושים כדי להמשיך את המלאכה בבית.

 

לאחר מכן הכרנו את "המנערת" – מכונה למסיק זיתים! ל"מנערת" מחוברות יריעות גדולות הנפרשות מתחת לעצי הזיתים. ה"מנערת", כשמה, מנערת את העץ וכל הזיתים נופלים על היריעות (או כפי שיאיר אמר: "הכל נפל על הראש שלי!!!"). היריעות מגולגלות והזיתים מובלים במסילות למיכל האיסוף של ה"מנערת", ומשם לבית הבד.
חזרנו ברגל לבית הבד, שם קיבלנו הסבר מקיף על כל המכונות, ומה בדיוק קורה לזיתים מרגע המסיק ועד שהם הופכים לשמן זית.

במקום יש גם חנות, בה ניתן לקנות את שמן הזית של "שמנא" (בעלי התלהב במיוחד מהשמן מזן פישולין), יין, ריבות, דבש ועוד מוצרים שונים. במקום יש ספות נחמדות לרביצה, ולהבנתי גם מתקיימים שם אירועים מפעם לפעם.

היה לנו ביקור מהנה ומלמד מאוד, ממש בילוי מקסים לכל המשפחה בשבת. את כל הפרטים אפשר למצוא באתר.
ל"שמנא" יש גם דף פייסבוק ובו ניתן לקבל קופון הנחה לבילוי משפחתי במקום. כרגע מתקיימת בדף הפייסבוק תחרות תמונות שמאפשרת לזכות בבילוי משפחתי חינם במקום.

 

 

שיחות על החיים עם אייל #41

משמע אני קיים
אני: אייל סיימת לאכול? אז יאללה, לך להתרחץ.
אייל: אני לא יכול. אני שקוע במחשבות.

תכניות לעתיד
אייל: כשאני אהיה גדול אני אגדל המון המון חתולים. ואני אתן להם להתמזג אחד עם השני כדי שהם יילדו לי עוד חתולים. ואז חלק מהם אני אמכור.
אני: אז החלטת לרדת מהרעיון של הברזים ובמקום זה לגדל חתולים?
(הערה: אייל החליט שכשהוא יהיה גדול תהיה לו חברה לייצור ברזים)
אייל: לא אני אעשה את זה בנוסף. יהיה לי עוזר, שהוא יעזור לי במכירה. ואם הוא יצטרך עזרה ממני אז הוא יתקשר אליי בטלפון.

 

fun במזגן: מרכז המבקרים של מפעלי נייר חדרה

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שלישית!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 6 ו-7 חודשים, וילד בן שלוש ו-4 חודשים.

כשתכננתי תכניות לחופשת סוכות, עשיתי חיפוש באינטרנט על הביטוי "מרכז מבקרים" בניסיון למצוא פעילויות חינוכיות שיתאימו לי ולאייל. מרכז המבקרים של נייר חדרה היה אחת האופציות. מילאתי בקשה באתר שלהם לתיאום סיור, והם חזרו אליי במהרה. הכל מאוד מאורגן ומתוקתק – הנציגה קבעה לי מועד לסיור, נתנה לי את כל ההנחיות, ואף קיבלתי אימייל עם כל הפרטים. יום לפני הסיור התקשרו אליי לוודא שאני זוכרת את השעה, מגיעה ומודעת לכל ההנחיות (כמו למשל להגיע בנעליים סגורות, ולהביא קרטון או פסולת נייר או עיתון למיחזור). מי היה מאמין שאנחנו במדינת ישראל.

מי שנוסע בכביש 4 בוודאי מכיר את  ערימות הנייר שיש בחצר המפעל. הערימות האלו נקראות "באלות" ומהן התחיל סיורנו. יש באלות לבנות – פסולת נייר רגיל, ויש באלות חומות – פסולת קרטונים.


בתחנה הראשונה במרכז המבקרים  יש משחק נחמד ובו הילדים צריכים "לתפוס" (ע"י נפנוף בידיים) פסולת למיחזור, והמסך מציג להם לאיזה סוג פח היא הולכת (נייר, פלסטיק וכו'). לא תפסת? הפסולת נערמת על הקרקע. הילדים הוציאו המון מרץ והיו ממש מבסוטים (ואייל במיוחד – כי הקבוצה שלו ניצחה).
בתחנה הבאה יש מסכי מגע עם משחק נחמד – רואים תמונה וצריך ללחוץ על המוצרים העשויים נייר או קרטון שמופיעים בתמונה. לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע…
אחר כך עוברים לתחנה הארוכה ביותר – הסבר מקיף על ההיסטוריה של הנייר, איך ייצרו נייר בימי קדם וברחבי העולם ועד ימינו אנו, סוגים של מוצרי נייר וקרטון,  מקור הנייר (תאית, נייר ממוחזר) ועוד ועוד. מאוד מקיף ומעניין.


הסיור שם דגש גם על נושא המיחזור, ובהקשר הזה ראינו הדגמה של המחזוריות של מיחזור נייר, וכן סרט מגניב שמסביר כיצד ממחזרים את הנייר במפעל ולמה זה כל כך חשוב למחזר. אותי הם שכנעו!

עברנו לצפות מלמעלה, דרך חלון זכוכית, באחת מהמכונות הגדולות במפעל (שלמרבה הצער בדיוק היתה בה תקלה ולכן לא עבדה. המדריכה אמרה שהיא אף פעם לא ראתה את המכונה עוצרת חוץ מבביקור שלנו…), ובתחנה האחרונה ייצרנו נייר ממוחזר בעצמנו, וקיבלנו אותו במסגרת לקחת הביתה.

מאוד התרשמתי מהסדר והארגון של המקום, והסיור ממש מושקע ומאוד מעניין. גם נהניתי וגם למדתי דברים חדשים – וכמובן שגם אייל. אמנם מדובר במרכז מבקרים של חברה מסחרית, אבל לטעמי הדבר לא היה בולט כלל. מומלץ מאוד, והייתי אפילו באה שוב.

 

בקצרה:
אתר:
נייר חדרה – מרכז המבקרים
תחבורה / חניה: חניה במגרש החניה של מרכז המבקרים. מגרש סלול ומסודר.
הנזק:
 15 ש"ח למבקר.
אכלנו: אסור לאכול במסגרת הסיור.
קטנטנים: לא מתאים. הפעילות מגיל 6 ומעלה.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אייל ממש ממש נהנה, ואף אמר שהיה נותן ציון של 7 מתוך 5)
מדד ההורים: 5 מתוך 5 (גם אני ממש נהניתי. היה מאוד מעניין) 
ועוד משהו:
 אחרי שחזרנו הביתה, גייסתי את הילדים וריכזנו פסולת נייר וקרטון למיחזור. המשאית של המדליות בדיוק מחפשת חניה.

מוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד, חולון

בחולון מסתתר לו מוזיאון פתוח קטן, חמוד וחינמי – מוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד". גיליתי אותו במקרה במהלך שוטטות באינטרנט, ומיד הכנסתי אותו לרשימת התכניות לחופשת סוכות. לאורך חול המועד סוכות המוזיאון היה פתוח בבקרים, אבל בדרך כלל הוא פתוח רק בימי שישי בבוקר.
המוזיאון הוא בעצם רחבה סלולה ענקית שבה חונים דגמי אוטובוסים מלפני קום המדינה ועד לתקופה שלנו. ליד כל אוטובוס יש הסבר מתי, איפה ועל ידי מי יוצר, וכן אנקדוטות שונות כגון "שימש להסעת חיילים במלחמת יום כיפור" או "דגם ניסיוני לשימוש בעיר העתיקה בירושלים". ברוב האוטובוסים ניתן לצפות רק מבחוץ, אבל על חלקם ניתן גם לעלות ולהיכנס.

מצד ימין – סוסיתא

נכון שהוא יפה?

דגמי האוטובוסים השונים הזכירו לי נשכחות – על איך שהיו מצלצלים בפעמון ע"י משיכה בחוט, הכיסאות הנוקשים שהיו באוטובוסים של פעם, ואפילו ראיתי דגם של מיניבוס שנראה בול כמו המיניבוס ששימש להסעה שלי לגן.

זוכרים את הכיסאות האלו?

בסך הכל – בילוי קצר ונחמד ביותר (היינו שם כשעה). למקום יש המון פוטנציאל וחבל שלא משקיעים בו יותר, ומצד שני, כנראה שכך שומרים עליו חינמי. פארק פרס נמצא לא רחוק, אז אפשר אחר כך לעבור לשם לפיקניק והמשך בילוי.

 

בקצרה:
אתר:
 מוזיאון הרכב ההיסטורי של אגד
תחבורה / חניה: חניה חופשית למבקרים.
הנזק:
 חינם.
אכלנו: נשנושים מהבית. אין מזנון.
קטנטנים: נגיש לעגלות ומתאים גם לקטנטנים (שבוודאי יתלהבו מהאוטובוסים).
מדד הילד: 5 מתוך 5 (אוטובוסים בהמונים – מה יותר טוב מזה??)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (חמוד וחינמי, אבל המקום לא מוצל)
ועוד משהו:
 למה אין Gift shop? הייתי קונה בשמחה דגם מוקטן של אוטובוס וינטאג'.