עפיפונים

יצירה עם חיות צעצוע מפלסטיק

חיות צעצוע מפלסטיק הן בטח חיות המחמד הכי נפוצות בבתים ברחבי העולם 🙂 קטנות, לא מלכלכות ולא משירות שערות. הן זולות לקנייה ולהחזקה. מצד שני, מקדם ההתכרבלות וה-cuddle-יות שלהן  נמוך משהו…
בביתנו יש כמויות עצומות של חיות מפלסטיק מכל הסוגים והמינים – חיות משק, חיות בר, חרקים, זוחלים, דינוזאורים, דגים ויצורי ים, בכל הגדלים והצבעים. כשאייל היה בן שלוש וחצי, הוא היה משחק איתן ב"ג'ונגל", ומסדר אותן לפי משפחות וסוגים. היום הן משתתפות בקרבות האבירים / החיילים שהילדים עורכים מעת לעת.

 

בתחום העיצוב וה-DIY, אפשר לעשות המון דברים עם חיות פלסטיק , מסתבר 🙂

ייתכן שכבר נתקלתם בצנצנות עם מכסים שעליהם מודבקות חיות מפלסטיק. עדי משוקה וגלית מנמשים פרסמו בבלוגים שלהן תמונות של צנצנות כאלו שהכינו.
אני ראיתי את הצנצנות האלו לראשונה באפריל בבלוג של torie jayne, והמקור שלהן הוא כנראה מהאתר House to home.
מה שיפה ב-craft הזה הוא שאפשר לקחת אותו לכל מיני מקומות: צבעים עליזים לחדר הילדים, פסטלים למראה יותר וינטאז'י, צבועים בזהב למראה יוקרתי… וזו דרך מצוינת למחזר את צנצנות הרטבים, החמוצים והגרבר.

מאתר House to Home

מהבלוג (המקסים) torie jayne

מהבלוג הגרמני Luzia Pimpinella

הדרך הכי הכי פשוטה לשדרוג החיות האלו, הוא פשוט לצבוע אותן כך שייראו כמו פסלים יוקרתיים שקניתם בהמון כסף.
למשל סוס מפלסטיק שנצבע בלבן מבריק, ונראה כאילו הוא עשוי מקרמיקה:

מהבלוג Dream green DIY

ואפשר גם לכסות בצבע נצנצים, או בצבעי ניאון (שמאוד טרנדיים עכשיו)

מהבלוג Look What I Made

ואם תחברו להם מתלים עגולים, תוכלו לקשט איתם את הבית (או את הסוכה)

מהבלוג Curbly

או ליצור מהם שרשרת

מהבלוג papernstitch

אפשר לחתוך אותם לשניים וליצור מהם מגנטים. לבחירתכם, אם של פרצופים או של טוסיקים 🙂

מהבלוג Sugar and Cloth

ניתן לקנות באתר fred flare. אתם כמובן תכינו בעצמכם.

אפשר להכין מהם כל מיני דברים ביזאריים לבית, כמו פמוט לנר יום הולדת, לקישוט העוגה

ידיות למגירות

מהאתר Design*Sponge

מתלים

מהבלוג השבדי pysselbolaget

מכסים לבקבוקי יין

למכירה ב-designboom. אפשר גם להכין לבד.

מעמדים לתמונות

מעמדים למדפי ספרים

מהבלוג Mad in Crafts

 

ממש ממש אהבתי את הרעיון לשתול צמחים בתוך חיות פלסטיק גדולות. מקסים! ויש דוגמאות רבות ברשת. אני אהבתי את צבעי הניאון של זו.

מהבלוג little bit funky

והרעיון הכי מתוק, הכי פשוט ושהכי מצא חן בעיניי, הוא פשוט להשתמש בהם בשביל להשאיר מסרים קטנים לבני הבית. למשל – האם זכרתם להוריד את המים בשירותים?

מהבלוג Family Chic

ובהקשר ליום האהבה המתקרב, מה עם פתק אהבה המוחזק בפיו של במבי קטן וחמוד? האפשרויות הן בלתי מוגבלות 🙂

השרביט – או – רק על עצמי לספר ידעתי

דנה מהבלוג המקסים פיטוטי העבירה אליי את השרביט. השרביט זו בעצם משימה שבלוגרים מעבירים מאחד לשני: כתיבת פוסט שכולל עשרה דברים שהקוראים שלך לא יודעים עלייך.
עשרה דברים שהקוראים שלי לא יודעים עליי? יש בכלל דברים כאלה? הרי אני כספר פתוח. מצד שני, כמובן שאין בכוונתי לפספס את ההזדמנות לכתוב עוד על עצמי. עמכם הסליחה אם רוב הדברים כבר ידועים לכם.

 #1
בתעודת הזהות שמי הוא רחלי. עם יוד בסוף. לא רחל. אין בן אדם אחד שפגשתי, וזה כולל את בעלי, שחשב ש"רחלי" הוא שמי האמיתי. כולם כולם היו בטוחים שהשם המקורי הוא רחל. גם בבית הספר הייתי תמיד רשומה כ"רחל" משום מה, ובתחילת השנה הייתי מתקנת ידנית ביומן הכיתה את השם שלי.
גם כשמתקשרים אליי נותני שירות או ארגונים שונים, הם פונים אליי כ"רחל" (למרות שאני רשומה אצלם כ"רחלי") ואני צריכה לתקן אותם. אפילו בעבודה יש אנשים שפונים אליי במייל כ"רחל", למרות שאני רשומה באאוטלוק כ"רחלי" וכך גם כתוב בחתימה שלי. אני מודה שאני פשוט לא מצליחה להבין למה היוד הזו כל כך בעייתית.
אחרי שהתחתנתי, נכנסה עוד יוד לחיי – היוד שבשם המשפחה "זוסימן". גם ממנה אנשים נוטים להתעלם…

#2
אני מחוננת והIQ שלי הוא ב-2% העליונים באוכלוסיה.  לא הייתי מודעת לכך לאורך כל ילדותי, ולמעשה גיליתי את זה בגיל מאוחר יחסית – לקראת סוף שנות העשרים שלי. פשוט אף אחד לא טרח לספר לי את זה מעולם, עד שהבנתי את זה בעצמי ועשיתי את הבירורים המתאימים. כילדה, הייתי חסרת ביטחון באופן קיצוני, ותמיד חשבתי שאני לא טובה מספיק. המבוגרים שסביבי כנראה חשבו משום מה שזה נורא ברור וגלוי שאני מחוננת, ולכן מעולם לא טרחו לספר לי כמה אני חכמה ומוכשרת. להפך, ההישגים הגבוהים שלי נלקחו כמובנים מעליהם על ידי הסביבה, ואני גדלתי בתחושה שאני יכולה הרבה יותר. אני נלחמת עם חוסר הביטחון שלי עד היום. לא תמיד אני מנצחת. הציפיות שלי מעצמי הן מאוד גבוהות, ואני לא תמיד מבינה עד כמה ההישגים שלי גבוהים. אני בדרך כלל חושבת שהייתי יכולה יותר.
עוד פועל יוצא של המחוננות הוא שאני מרגישה מאוד שונה מאחרים (כי תכל'ס, אני באמת שונה), מבודדת, חייזרית. גם בתחושה הזו אני נאבקת לא מעט.

#3
מאז שלמדתי לקרוא בגיל 3 או 4 (הדעות חלוקות לגבי המועד המדויק), זו אחת הפעילויות הכי אהובות עליי בעולם. יש לי הספק קריאה מהיר, וכשהייתי ילדה, הייתי יכולה לסיים 2 ספרים באחר הצהריים אחד בלי בעיות. אני קוראת בעברית ובאנגלית.
כשהייתי בכיתה ט', עשיתי רשימה של ספרי מופת וקלאסיקות מתוך כוונה לקרוא את כולם. כמובן שלא התקרבתי אפילו לחצי. הייתה לי תקופה של התמקדות בקריאת ספרי ילדים קלאסיים, הייתה לי תקופה של סופרים רוסים ופולנים (צ'כוב, טורגנייב), היתה תקופה שקראתי כל דבר מאת איטאלו קאלווינו… הספרים שאני הכי הכי אוהבת מוצגים לראווה בסלון, ומידי פעם אני חוזרת אליהם וקוראת אותם שוב. ביניהם: סיפורי שרלוק הולמס, גאווה ודיעה קדומה, סדרת הארי פוטר, ההוביט, ג'יין אייר, ספריו של מלקום גלאדוול, סדרת משחקי הרעב, אבא ארך רגליים, ספריו של דן אריאלי ועוד.

#4
אני פריקית של מחשבים ושל אינטרנט ומאוד מאוד אוהבת מתמטיקה. התחלתי לתכנת בגיל צעיר – למדתי את שפת לוגו בגיל 6.5 אני חושבת, אחר כך למדתי בייסיק, ואחר כך פסקל. סיימתי תואר במדעי המחשב בטכניון (כעתודאית), ובגיל 23.5 יצאתי לקורס ניתוח מערכות, ומאז זה העיסוק שלי, כבר יותר מ-10 שנים.
מתמטיקה, מחשבים וכימיה היו המקצועות האהובים עליי בבית הספר, ומעולם לא הצלחתי להבין למה אנשים כל כך מפחדים ממתמטיקה. זה בעיני המקצוע הכי יפה בעולם. בגלגול הבא, החלום שלי הוא להיות מתמטיקאית. מספרים מרתקים אותי.
אני לא מסוגלת לדמיין את חיי בלי המחשב ובלי האינטרנט.

 #5
כשהייתי בתיכון הוזמנתי למבחנים בגלי צה"ל. צלחתי את המבחנים העיוניים (את מבחן הקול לא – גם בגלל שהייתי חולה באותו יום, וגם בגלל שאין לי קול רדיופוני בכלל…) והגעתי לשלב הראיון האישי. הם רצו להעביר אותי הלאה, אבל אני הצהרתי שאין טעם – כי אני רוצה להיות עתודאית למדעי המחשב.
לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם כן הייתי ממשיכה במסלול הזה 😉

 #6
אני מה שנקרא "בן אדם רגיש מאוד" (Highly Sensitive Person). מקומות המוניים, רעשים חזקים ובכלל דברים שמעמיסים על החושים מקשים עליי מאוד, ממש ברמה הפיזית, ולכן אני משתדלת להימנע מהם, עד כמה שזה ניתן.
זה יכול להוציא אותי מדעתי כשמישהו שורק, מתופף באצבעות או שר לידי. גם מצבי רוח של אנשים אחרים משפיעים עליי מאוד.
מצד שני, אני מאוד אינטואיטיבית, מודעת לסביבה, קולטת דקויות. יש לזה גם צדדים טובים.

#7
בדרך כלל חם לי. אף פעם לא הייתי רגישה לקור, ועם השנים (והלידות) אני סובלת יותר יותר מחום. כפות הרגליים זה החלק הכי פחות רגיש לקור אצלי. אני לא כל כך אוהבת לנעול נעליים סגורות, ובדרך כלל מתהלכת בסנדלים בתקופה בין פברואר לנובמבר, כל עוד לא יורד גשם. בבית אני תמיד בכפכפים או יחפה, גם בחורף.

#8
יש לי שיער בצבע שחור (טבעי), ועיניים כחולות, ושנים רבות גם הייתה לי תספורת קבועה – קארה עם פוני, או בקיצור: קליאופטרה. שנים רבות שנאתי את הפוני שלי, אבל רק בגיל 21 העזתי להיפטר ממנו. עד לפני כמה חודשים גם מעולם לא צבעתי את השיער, עד שהספר שכנע אותי לצבוע לחום, הייתי במצב רוח הרפתקני והסכמתי. עכשיו אני מחכה שהשיער ישחיר מחדש. זה קצת אירוני, כי אנשים תמיד היו בטוחים שצבעו של השיער השחור שלי מגיע משפופרת…
שנים גם הייתי מתוסכלת מכך שבעיתוני האופנה, במדורי העצות של "כיצד תתאפרי" ו"אילו צבעים מתאימים לך", תמיד היו מתעלמים מהשילוב של שיער כהה ועיניים בהירות, ונותנים עצות רק לבהירות שיער ועיניים או כהות שיער ועיניים…
ו… כן, גם זה תרם לתחושת החייזרות שדיברתי עליה בסעיף #2.

#9

יש לי טעם מוזיקלי מאוד מאוד מגוון. באוסף הדיסקים שלי גרים בכפיפה אחת דודו אהרון, רדיוהד, עידן רייכל, דניאלה ספקטור, אריק איינשטיין וגידי גוב ועוד. אני אוהבת מוזיקה לטינית, מוזיקה ערבית, מוזיקה אירית, רוק אלטרנטיבי, מוזיקה קלאסית, דיסקו, פופ, אייטיז, סיקסטיז, פיפטיז, סבנטיז…
לעומת זאת, אני לא יכולה לסבול זמרים שצועקים כשהם שרים (כששמים שיר של ריטה ברדיו אני מעבירה תחנה), זמרים שנראה שהם לא מבינים מה שהם שרים, וזמרים עם הגייה בעייתית. קשור כנראה לסעיף #6.

 #10
אני מוכנה להתקיים כל החיים על סושי, דגים, פירות ים וגלידה. זה האוכל שאני הכי אוהבת בעולם.  לא ויתרתי על סושי גם כשהייתי בהריון.

 

נו? איך יצא? אני מודה שאחרי 5 דברים נתקעתי, אבל אחרי שסיימתי את הרשימה, אני מרגישה שהייתי יכולה לכתוב עוד, וש-10 דברים זה לא מספיק…

אני מעבירה הלאה את השרביט (הסגול, עם כוכב כסוף ומנצנץ בקצה) לשלושת הבלוגריות הבאות:
יונית, מהבלוג אמאעובדת (כי אני מתה עליה, והייתי שמחה אם הייתה אחותי. מי יודע, אולי יום אחד אצליח לשדך את אחד הבנים שלי לאחת הבנות שלה וזה אפילו יתגשם 😉 )
לילך, מהבלוג של אוקה (כי אני עוקבת אחרי הבלוג שלה כבר המון שנים, מעולם לא נפגשנו,  ואני רוצה להכיר אותה יותר טוב)
ענבל קליין, שפתחה לאחרונה את הבלוג החדש-דנדש איך להיות מאושרת (כי הערצתי אותה בסתר במשך תקופה ארוכה, עד שזכיתי להכיר אותה במציאות, ומאז אני מעריצה אותה קצת פחות בסתר 😉 )

 

ואם בא לכם שרביט משלכם, בבלוג Free Preschool Crafts יש הדרכה להכנת שרביט כזה (וגם התמונה משם):

 

 

שיחות על החיים עם אייל #38

על ההורות
בחודש יולי אייל הולך לקייטנה של הצהרון. השנה, משום מה, הקייטנה היא עד שעה 16:30 במקום 17:00. כפועל יוצא, אני אוספת קודם את אייל, ואחר כך אנחנו נוסעים לגן של יאיר לאסוף אותו. באחד הימים, לאחר שיצאנו מהגן של יאיר:

אייל: אמא, שלושה ילדים זה ממש קשה! צריך לעבור בהרבה גנים!

 

אייל בא איתי לעבודה

משום מה החליטו מנהלי קייטנת הצהרון, שהקייטנה לא תהיה 4 שבועות שלמים (לא כולל שישי), אלא 4 שבועות פחות יום. כלומר, יום חמישי בשבוע האחרון של הקייטנה נלקח מאיתנו, ההורים הע(ו)בדים, והקייטנה נסגרה למעשה ביום רביעי. זו היתה הזדמנות מצוינת לקחת את אייל איתי לעבודה, ולשמוע את הגיגיו במהלך היום.

בבוקר, בדרך לעבודה, בפקקים באיילון

GPS: פקק תנועה לפניך.

אייל: גם מאחוריך!

הלכתי עם אייל לסופרמרקט הקרוב לקנות לו משהו לאכול.
אייל: אימא, אני רוצה שוקולד.
אני: שוקולד זה לא אוכל. אני אקנה לך שוקולד לאחר כך, אבל תבחר לך גם משהו לאכול.
אייל: אז תקני לי שמנת.
אני: שמנת? ואתה תאכל את זה?
אייל: כן. אבל יכול להיות שלא הכל, כי אני לא מאוד רעב.
אני: טוב. רוצה גם מילקי?
אייל: אמא, מילקי זה לא אוכל!!

(בדיוק עברה שם זקנה אחת, שנפלה מצחוק כששמעה את זה…)

בדרכנו חזרה מהסופרמרקט.

אייל: מאוד מאוד חם.
אני: נכון. תכף נגיע למשרד למזגן. ככל שנלך מהר יותר, נגיע מהר יותר.
אייל: ככל שהרגליים שלי כואבות יותר, אני הולך לאט יותר.

אני ואייל הולכים לאכול צהריים. בדרך חוצים כביש.

אייל:
צריך להסתכל ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
ימינה ושמאלה שאין מכוניות.
למעלה שאין ציפורים שמחרבנות על הראש.
למטה שאין תולעים טורפות.

כתבתי כבר בפייסבוק ואציין גם פה: אייל הוא הילד הכי מתוק בעולם. בבוקר הסתובב במשרד כדי לכבד את כולם בשוקולד שקניתי לו. בצהריים הסתובב במשרד כדי לשאול את כולם אם הם רוצים להצטרף אלינו לסושי. פשוט נשמה.

אני: אייל, אני אוהבת אותך ואתה הכי חמוד בעולם!
אייל: אימא, אל תגזימי.

שופינג בשלישי: אתר Carter's ו-OshKosh

שופינג הוא שופינג הוא שופינג, וזה לא ממש משנה אם את קונה לעצמך או לילדים. אמנם אני מאמינה במיחזור, ולכן המלתחה של אייל מורכבת מבגדים שקיבלתי מחברות / משפחה, והמלתחה של יאיר מורכבת מבגדים שהיו של אייל, אבל כשנכנסתי לאתר Carter's והסתבר לי שנפלתי על מבצע של משלוח בין לאומי חינם, ממש לא יכולתי להתאפק.

אתר Carter's מציע בגדים של המותגים Carter's ו-OshKosh, לתינוקות ולילדים, וכן מוצרי טקסטיל שונים לחדרי תינוקות ואקססוריז. התמקדתי בבגדים לבנים כמובן. ההדפסים של הטי-שירטים מגניבים ברמות קשות, והאיכות (לפחות של המוצרים שאני הזמנתי…) מצוינת. המחירים לא זולים בכלל, אבל יש באתר דף Clearance שיש בו בגדים במחירים נוחים מאוד, וניתן למצוא חולצות משובחות במחירים שנעים בין 25 ל-40 ש"ח.
למרבה הצער (הכעס?), ברגע שתצהירו שאתם גרים בישראל, פתאום תגלו שהמחירים של המוצרים עולים…. גם המשלוח לארץ הוא שערורייתי, בגלל שהאתר משתמש בשירותיה של חברת השילוח DHL. אמנם המשמעות היא משלוח עד הבית, אבל אני כמובן הייתי מעדיפה משלוח בדואר רשום רגיל, מאשר לשלם כ-140 ש"ח על משלוח(!). בגלל זה, המבצע של משלוח בינלאומי חינם היה אטרקטיבי ביותר ושמחתי לנצל אותו. כדאי לעקוב ולראות, אולי המבצע יחזור. כמובן, אם אתם או חבריכם מבקרים בארה"ב הקיץ, המשלוח שם עולה רק 6$, כך שאפשר להזמין משלוח למלון 🙂

כדאי לשים לב למידות. הזמנתי ליאיר חולצות במידות 4-5 (הוא לובש מידה 4), ולאייל במידה 12 (הוא לובש 8-12). מסתבר שהמידות בארה"ב גדולות יותר מאשר המקבילות שלהן בארץ… החולצות של אייל יחכו כבר לשנה הבאה (אייל: "אימא, זה כמו שמלה!").

שימו לב לטאב הקטן למעלה שמפנה אתכם לקולקציה של OshKosh. סל הקניות משותף לשני המותגים.

אז מה קניתי?

ליאיר (רוב מוצרי ה-clearance היו במידה 4 או 5 משום מה, אז הוא הרוויח)

כפכפים לים/לאמבטיה עם הדפס של לטאות, של carter's. מהממים ועלו כ-25 ש"ח.

טישרטים של carter's. כל אחת עלתה 31.5 ש"ח. ממש התלהבתי מההדפסים.
1. הדפס גיטרה וכיתוב My Mom Rocks (כמובן שלא יכולתי שלא לקנות!!). בגב יש הדפס של גיטרות.
2. הדפס טי-רקס על ירוק זרחני
3. הדפס פיל כחול כהה על חולצה אפורה (יאיר כבר הלך איתה לגן והיה מבסוט מאוד)
4. הדפס Major Hunk עם צבעי הסוואה חומים על חולצה אפורה
5. הדפס עוגן על חולצה כחול-נייבי עם המספר האהוב על יאיר – 9.

 

לאייל

כפכפים עם הדפס הסוואה של OshKosh. עלו 19 ש"ח.
 טי שרט תכולה עם הדפס טי רקס של OshKosh. עלתה כ-25 ש"ח. (סליחה על התמונה המזערית, אבל החולצה אזלה מהמלאי באתר, ואצלנו בבית כרגע נמצאת בכביסה…)

 

חולצת פולו מפוספסת של OshKosh. עלתה 44 ש"ח. היא ממש מהממת. בעלי אמר שהוא היה לובש אחת כזו בשמחה…

 

המזרקות שליד אייסברג, נמל תל אביב

האושר טמון בדברים פשוטים. למשל במים.

אני לא יודעת כמה זמן הילדים עמדו שם, מחכים שעמוד המים יעלה מתוך החור שבמרצפת, והם יוכלו להשפריץ לכל עבר. שוב ושוב ושוב. לאושר שלהם לא היה גבול.

כל כך פשוט. כל כך מזוקק.

צילם דודי, בעלי.

ואני יצרתי אנימציה שממחישה (ייקח לה קצת זמן לעלות, אני מניחה).

דיאטה חברתית

גודלתי לאורה של המדיניות הפולנית הידועה – "don't ask don't tell". לא שואלים כלום, לא מספרים כלום, אף אחד לא צריך לדעת מה קורה אצלנו.
אני לא ממש מאמינה בזה. להפך, אני מאמינה מאוד גדולה בשיתוף. מי שמחובר אליי בפייסבוק, יודע שאני מקפידה לדווח בפייסבוק על מעלליי, רעיונותיי, דעותיי, רגשותיי ושאר ירקות באדיקות ובהתמדה. אני משתדלת לעשות זאת בכנות ובהומור. להיות אמיתית, לא קלישאתית ולא ליפול לבור הסטאטוסים העלאק-מתוחכמים, שאינם אלא ססמאות ריקות ותו לא.
כשהתחלתי את תהליך הדיאטה, היה לי ברור שגם פה אני נוקטת במדיניות השיתוף.
גם אם זה לא נעים. גם אם זה אומר שכולם יודעים שעליתי במשקל, שזללתי, שהירידה שלי איטית מאוד, או כל דבר אחר שאינו מעמיד אותי באור זוהר ומצליחני.
גם אם זה נראה מגוחך לפעמים להעלות תמונות של מה שאני אוכלת. במיוחד כשמה שאני אוכלת זה 2 פרוסות לחם שיפון עם גבינה לבנה 1% (מצד שני, באינסטגרם הכל נראה סקסי יותר).
גם אם יש סיכוי שאקבל תגובות פחות נעימות. או שיחשבו עליי דברים מוזרים. או שאקבל כל מיני עצות. שונאת שנותנים לי עצות בלי שביקשתי.

זה פשוט עושה לי טוב. זה משחרר. זה מאפשר לי להסתכל בעיניים פקוחות על התהליך, לא להיות לחוצה, ולא להיכנע למקומות האובר-פרפקציוניסטים שלי.

ועד כה, אני גם מקבלת המון המון תמיכה. תגובות מעודדות. לייקים משמחים. ב"עולם האמיתי" כבר הודו לי כמה בנות על החשיפה ועל ההשראה.

אני לא רגילה לקבל תמיכה כזאת. אני נדהמת לגלות עד כמה שזה עושה את ההבדל, התחושה הזו שאת לא לבד. גם אם זה וירטואלי. גם אם מעולם לא פגשתי חלק מהאנשים שעושים לי לייק. זה עוזר כל כך.

עד כה ירדתי 2.5 ק"ג, אני עושה ספורט (זומבה) פעמיים בשבוע, אבל ההישג האמיתי מבחינתי הוא השינוי בהרגשה שלי. אני מרגישה כל כך הרבה יותר טוב, גם גופנית וגם נפשית. חזקה ומחוזקת. משוחררת.

הדרך ארוכה היא ורבה, אבל בחיי שאני נהנית ממנה. זה, בעיניי, הכי הכי חשוב.

 

 

 

רקמת צלבים cross stitch

רקמת צלבים (cross stitch) היא סוג פופולארי של רקמה, שבה התכים הם בצורת איקסים. כשהייתי ביסודי הייתי רוקמת ותופרת ביד, ולאחרונה מדגדג לי מאוד לחזור לזה, במיוחד בגלל שאני חשופה כל יום לרקמות משגעות שאני מוצאת בבלוגי עיצוב וב-Pinterest. לצערי אני לא זוכרת כלום מסוגי התכים השונים, אבל אני מניחה שאם בכיתה ה' הייתי מסוגלת, גם עכשיו אוכל ללמוד את המלאכה, כשיהיה לי זמן להשקיע בכך, כמובן.

לפני כמה שבועות נרשמתי לסדנת רקמת צלבים אצל רונית ברקאי, הפועלת תחת השם RB Design. מצאתי אותה דרך הפייסבוק. רונית רוקמת כבר מעל ל-30 שנה. דירתה התל אביבית המקסימה מלאה בדוגמאות של רקמות מעשה ידיה, וכן ברקמות שאספה עם השנים בשווקי פשפשים – ממש פיסות מההסטוריה. רונית היא אישה מדהימה, והתחברתי אליה מיד. היא עסקה שנים בתחום המתמטיקה והמחשבים, עד שהחליטה לעשות הסבה לפול-טיים יצירה. בעודנו רוקמות ומקשקשות הסתבר לי שיש לנו דעות דומות כמעט על כל דבר. יצאתי מוקסמת ממנה, מאישיותה ומהרקמות המדהימות. המיומנות פשוטה ביותר – כל אחד יכול.
זה כרטיס הביקור של רונית ודוגמאות מעבודותיה. ניתן להזמין אצלה תמונת רקמה  לאירוע של לידת ילד, והיא מעצבת גם מוצרי נייר עם הדפסים של עבודותיה.

(התמונה מדף הפייסבוק של RB Design)

אם נצא רגע מהקופסא, את המראה של רקמת צלבים אפשר ליישם בעוד דרכים ובמדיות שונות.

רקמת צלבים מבוצעת על בד אריג, שהחוטים שלו הם בשתי וערב. בצורה דומה ניתן "לרקום" על חפצים אחרים הבנויים בשתי וערב – כמו כיסאות מתכת, ספסלים, גדרות, רשתות של דלתות וחלונות, ואפילו מחבט בדמינגטון.

(מהבלוג Dudua Dudua)

 

(מהבלוג Bloesem Kids)

 

(מהבלוג Aesthetic Outburst)
 

דנה ישראלי מוכרת בחנות שלה חיתוך עץ מחורר, שניתן לרקום עליו ברקמת צלבים.

וגם דקאלים במראה רקמת צלבים.

(התמונות משם)
 

את מראה האיקסים אפשר ליצור גם בצבע.
למשל, על קירות:

 

(מהבלוג Explanation Required)

 

בטושים על נייר חשבון משובץ:

(מהבלוג Kifli 'es levendura)

 

הדפס דיגיטלי על גלויות (למכירה בחנות Mooi באתר מרמלדה מרקט. התמונה משם. יש גם בדוגמת ורד).

בטושי פרמננט על עציצים ושאר חפצים:

(מהבלוג IDA Interior LifeStyle)

 

ואפילו…. עם עוגיות!

(מהאתר Design*Sponge)

 

בבלוג The Zen of Making יש הדרכה להכנת חותמת בצורת איקס, עבור עיצובי רקמת צלבים (התמונה משם).

 

אתם מוזמנים לשתף, פה או בדף בפייסבוק, אם נתקלתם בעוד דוגמאות מעניינות ליישום המראה של רקמת הצלבים 🙂

 

 

 

 

 

פעילויות בוץ לילדים במשק ברזילי במהלך החופש הגדול

משק ברזילי היא מסעדה צמחונית אורגנית עם אווירה קסומה, ששוכנת במושב ירקונה. גם השנה יצאה המסעדה עם פעילות קיצית לילדים, ואני הוזמנתי עם אייל ויאיר לסקר את הפעילות. בשנה שעברה הפעילות הייתה בסימן גן הירק שבמקום, והשנה מדובר בפעילות אקולוגית המתמקדת ב – בוץ!

אני מזהירה מראש, עבור הפולניות חולות הניקיון שבינינו מדובר בתמונות קשות. אני רק רוצה להזכיר לכן, שבעולמנו קיימות מכונות כביסה שמורידות בוץ מצוין. את החיוך וההנאה של הילדים יהיה הרבה הרבה יותר קשה להוריד 🙂

בחצר המקום הקצו מתחם עבור הפעילות, בו נבנה פסל ענקי של מעין לטאה – מבוץ כמובן. הילדים טיפסו והלכו עליו.

נטע המדריכה הכינה את תערובת הבוץ והחימר, שאחר כך תשמש לפעילות. אייל עזר לה ללוש ולפרק את גושי הבוץ. יאיר מילא דליים בחציר, שיתווסף אחר כך לתערובת.

אחרי שתערובת הבוץ היתה מוכנה, נטע לקחה את הילדים לסיור בגינה, כדי לקטוף עשבי תיבול להכנת תה צמחים.

ובדרך, גם קטפה מלפפון אורגני ישר מהגינה. יאיר מיהר לנשנש.

נטע טיילה עם הילדים בין הערוגות והצביעה על הירקות והצמחים השונים.

לאחר מכן, התחלנו בפעילות הבוץ, המתקיימת בסככה מקורה. בסככה יש ספסלים הבנויים מצמיגים של מכוניות שעליהם שכבות בוץ. הילדים בנו עם נטע שכבה נוספת על אחד הספסלים.

ואז הם נראו ככה:

לאחר מכן הם הכינו עם נטע כדורי בוץ עם זרעים. נטע סיפרה על השיטה, שפותחה בסין, שבה מהדקים זרעים לתוך כדורי בוץ וכך שותלים אותם באדניות או בשדות. בצורה כזו הציפורים לא יכולים לאכול את הזרעים.

זה אולי נראה כמו לכלוך, אבל תחשבו על זה כפעילות סנסו-מוטורית, שחשובה מאוד לילדים.

תוך כדי הפעילות, התבשלו להם הצמחים שאספנו מקודם בתוך סיר על גזיה. התקבל תה ריחני ונהדר. אייל שתה 4 כוסות.

אחרי שהסתיימה הפעילות, הילדים היו ממש רעבים, אז נכנסנו למסעדה לאכול משהו. הזמנתי להם ארוחות ילדים, שהיו פשוט מעלפות.

יאיר אכל פיצה מקמח מלא, עם גבינה של נאות סמדר, שהגיעה עם ירקות חתוכים. מנה גדולה ומשביעה. זו אחת הפיצות הטעימות ביותר שאכלתי. לא התאפקתי ונשנשתי מהצלחת שלו.

אייל אכל פנקייק ענקי מקמח מלא, עם סילאן ורוטב וניל (ממקל וניל אמיתי), שהגיע עם סלט פירות. הוא ניקה את הצלחת לחלוטין.

ובאופן כללי, מדובר במקום מקסים עם לוק כפרי ואווירה נהדרת. המחירים נוטים כלפי מעלה, אבל לטעמי האיכות והאווירה שווים את זה. אלו ללא ספק ארוחות הילדים הטובות ביותר שנתקלתי בהן עד כה.

הפעילות לילדים עולה 20 ש"ח ומתקיימת בימים א'-ה' בשעות 17:30-19:00 וביום שישי בשעות 9:00-10:30, במהלך כל החופש הגדול. פרטים מלאים באתר.

שיחות על החיים עם אייל #37 (וגם יאיר משתתף)

מקווה שאוטוטו הם יתחילו לדבר יותר ביניהם, ואני רק אצטרך לשלוף את הסמארטפון ולהקליט…

ילד דיגיטלי

אייל: אמא, יש בעולם משהו שהוא יותר חזק מקיסר?
אני: אהמממ…. אני חושבת שלא. אני לא בטוחה.
אייל: תחפשי בגוגל. אפשר למצוא שם הכל.

אני: תעמדו רגע בשקט, אני מנסה לצלם אתכם.
אייל: אמא, אחר כך תשימי את זה בפייסבוק כדי שכולם יוכלו לעשות לך לייק!

 

ילד קוסמופוליטי
כחודש לפני נסיעתנו לברלין
אני: אייל,  עוד חודש אנחנו טסים לברלין. זו עיר בגרמניה.
אייל: איזו שפה מדברים שם?
אני: מדברים שם גרמנית. אני אלמד אתכם כמה מילים. למשל, "דנקה" זה תודה…
אייל: אהההההה, לא צריך, אימא. אני פשוט אדבר איתם באנגלית.

 

סיפור המעלית
מקרה שקרה
: הזמנו מעלית בקומת החניון בבניין שלנו. יאיר החליט להיכנס למעלית לבדו. הדלת נסגרה והוא מצא את עצמו עולה לבדו אל על… כשבעלי עולה בעקבותיו במעלית השנייה ומנסה לאתר את הילד. אחרי בכי, חיבוקים מאבא ואימא, ואחרי שסיפר את כל הסיפור לחמודי החתול, הוא נרגע.
כמה שבועות לאחר מכן, כשחזרנו מהגנים…

אני: ילדים, תזמינו מעלית.
יאיר: פעם אני עליתי לבד במעלית.
אני: נכון, והיית מאוד גיבור ואמיץ, ואחר כך אבא מצא אותך.
יאיר: נכון. (פונה לאייל) אייל, פעם אני עליתי לבד במעלית.
אייל (בפסקנות):  יאיר, אבא ואימא תמיד ישמרו עלייך.

 

סיום גן חובה
אייל: אימא, יש לי גם דמעות של שמחה וגם דמעות של עצב. דמעות של שמחה כי אני עולה לכיתה א'. דמעות של עצב כי אני נפרד מהחברים שלי.