עפיפונים

טיול בגן לאומי בית גוברין – מרשה

כולם היו בבית גוברין מתישהו. רובם, כמוני, עשו את זה במסגרת טיול בית ספרי משעמם. לדעתי לא הייתי שם לפחות 15 שנה, וכנראה יותר, לפחות עד לפני השבת הראשונה של החודש.
הבחירה היתה בין ביקור בחוות חפציבה שליד חדרה לבין נסיעה לבית גוברין וצפייה בפעלולי אש לחנוכה. בית גוברין ניצחה. כשהגענו, הופתענו לגלות שמדובר במקום ענק, המחולק ל-3 מתחמים. פעלולי האש היו במתחם השלישי בו ביקרנו (מערות הפעמון), וכך יצא שפיספסנו אותם לחלוטין. למעשה, הם התרחשו בעודנו עמוק במערת בית הבד, אני חושבת. לא נורא. חווינו טיול מהנה ומעניין. ירדנו במדרגות לתוך בטן האדמה ושוטטנו כה וכה במערכת המערות. ביקרנו בקולומבריום, בבית הבד ועוד. לאחר מכן, נסענו עם הרכב למערות הקבורה הצידוניות, שמקושטות בציורים מדהימים. עוד נסיעה קצרה ואנחנו במערות הפעמון, שם הוכשר שביל לנכים ועגלות ילדים. הצמחיה המטופחת, פסלי הציפורים מברזל, שוק האומנים הפצפון (קניתי ריבת חבושים), המערות הענקיות, והשקיעה היפיפיה שהיתה באותו זמן היוו סיום מקסים ליום מקסים.
אכלנו ארוחת ערב קלה בקפה נטו בצומת פלוגות, והפלגנו הביתה.
בגן לאומי בית גוברין-מרשה יש פעילויות לכל המשפחה במהלך החורף. אנחנו עוד נחזור לשם.

יונים מקננות במערת הקולומבריום

יונים מקננות במערת הקולומבריום

בית הבד העתיק

בית הבד העתיק

אייל, מגלה המערות האמיץ

אייל, מגלה המערות האמיץ

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

ציורי קיר במערת הקבורה הצידונית

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

פסל ציפור ממתכת בשביל מערות הפעמון

העיקר הבריאות

בשבועות האחרונים אייל היה חולה נון סטופ. זה התחיל בדלקת אוזניים, המשיך לוירוס עם חום ושיעולים, ואז שוב יומיים חום, והופ! דלקת אוזניים נוספת.
כל החודש אנחנו רצים בין תורים לרופא ילדים, מנסים למצוא סידור עם הסבתא או עם הגן, כדי שנוכל ללכת לעבודה, וזה פשוט לא נגמר.
כל החודש אני טוחנת שוקולד ואוכל משמין, בקושי ישנה, עצבנית ועייפה, מתה לכמה שעות לעצמי… לאיזה סיבובון בקניון… אבל במקום זה יש לנו אנטיביוטיקה, משאף ושאר מרעין בישין.
כך שרוב החודש כתבתי בבלוג בעיקר בראש שלי. אוהו, היו לי כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם! אבל את רוב השטח במוח תפס "קומנדו מחלות" שלא אפשר לי רגע פנאי.
הבובון הקטן כבר בסדר, פחות או יותר. יש לנו השבוע ביקורת אצל רופאת הילדים ואצל רופאת א.א.ג. בשבוע הבא אנחנו בביקור אצל הומיאופתית (הבטיחו לי ברפואה המשלימה של הכללית שזה יפתור את הכל), ואני מקווה, שלכבוד השנה החדשה, בינואר יהיה הרבה יותר טוב.
עוד חודשיים יום הולדת שנתיים.

חג חנוכה שמח!

שיהיה זה חג מלא אור ושמחה!

אני ואייל מדליקים נר של חנוכה

אתמול הכנתי לאטקעס עם אייל. אתם מוזמנים לקרוא על כך בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת.

חלמוניות ביער להבים

בשבת שעברה נסענו ליער להבים לראות חלמוניות, ולהשתתף בפעילות של קק"ל שהיתה במקום. קמתי באותו בוקר על צד שמאל, וכל היום סבלתי מכאב ראש נוראי (אקמול לא עזר), שבהחלט תרם למצב הרוח המזופת שהיה לי. למרות זאת, גם אייל, גם בעלי, וגם חמותי (שבאה איתנו) נהנו מאוד.
החלמוניות באמת חמודות, אבל אייל לא התרשם מהן יתר על המידה, מלבד עובדת היותן צהובות. הוא נהנה יותר לזרוק אבנים – והיו בסביבה הרבה אבנים. לא היתה לי סבלנות להתעכב בכל אחת מהתחנות של קק"ל (ישבנו והקשבנו רק בתחנה אחת – על מבנה הפרח), כך שהתמקדנו בעיקר בשיטוט כה וכה בין החלמוניות. לאחר מכן עלינו על הגבעות במקום, לשימחתו הרבה של אייל ("הר גדול!"), שהחליט שהוא מעוניין ללכת לגמרי לבד, בלי להחזיק לאמא יד (" 'צה לבד! "). להפתעת כולנו הוא הלך ממש ממש יפה. כמו גבר קטן 🙂 ובירידה למטה הוא אף פצח בריצה קלה (בעלי ניסה לצלם אותו תוך כדי, והיה ממש קשה להדביק את הקצב שלו). קינחנו בפנקייקס ובקלמנטינות, ונסענו לאשקלון לאכול במסעדת שיפודים.

החלמוניות
החלמוניות

אייל
אייל

מבט מלמעלה
מבט מלמעלה על ערוץ הנחל