עפיפונים

טיול של שבת בשמורת פורה

בעיתון הבטיחו פריחה, אז התגברנו על הסלידה למראה האובך והשמיים האפורים, ויצאנו לדרך. כביש 6 מסתיים ממש קרוב לשמורה, שקל מאוד לפספס אותה בגלל עבודות בכביש שמסתירות את השלטים. ראינו מצבור של רכבים אז ניחשנו שזה המקום. 

פריחה? כלנית פה כלנית שם זו לא פריחה. היה קצת עצוב לעשות את המסלול (החביב והקליל לכשעצמו) ולתהות האם המצב ישתפר והכלניות עוד יצוצו במלוא הדרן, או שאפסה התקווה ומעתה ואילך מחכה רק יובש. 

בכל זאת, היה כיף להיות קצת בטבע, ואייל מאוד נהנה להתרוצץ ולאסוף שבלולים, אבנים וחרסים, ואפילו מצא אבן פסיפס מסותתת. הרבה יותר טוב מלהישאר בין 4 קירות בבית. 

 עשינו פיקניק צהריים ביער המלאכים, וסיימנו לאכול שניה לפני שהתחיל גשם. חבל שלא יצא לנו לבלות שם קצת יותר. 

אייל ופרח כלשהו

פרח בשמורת פורה, בין הבודדים

כלניות בשמורת פורה

כלניות ופרחים ורודים וחמודים בשמורת פורה

שאף אחד לא יעקוף אותי!

זה הזמן

סיפרתי לחמי שדווקא יוצא לי לבשל די הרבה. הוא אמר: נו, אם את מבשלת סימן שיש לך זמן!

בלי להיכנס כרגע למה שהאמירה שלו גרמה לי להרגיש (לא all fuzzy and warm, זה בטוח),

הוא צודק.

יש לי זמן. 24 שעות בכל יום.

גם לכם יש זמן. לכולנו אותה כמות של זמן.

ומה אני עושה עם הזמן שלי?

לא ישנה מספיק, זה בטוח. אני ישנה בין 4 ל-6 שעות בלילה. זה ממש לא מספיק. (יאיר ישן כל הלילה, טפו טפו, אי אפשר להשתמש בילד בשביל לתרץ את זה)

כמעט ולא רואה טלוויזיה. יש תוכניות בודדות שאני מקליטה לעצמי ורואה ב-delay (לפעמים של כמה שעות, לפעמים של כמה ימים). אני לא זוכרת מתי סתם ישבתי וזיפזפתי. אני חיה עם זה מצוין.

עובדת במשרה מלאה. נוסעת ברכב. נמצאת עם הילדים. מבשלת. עושה כביסה (המון כביסה!). שוטפת כלים לפעמים (בתדירות נמוכה מידי). שוטפת ומסטרלזת בקבוקים (לאחרונה אני נותנת למדיח לעשות את זה). מכינה אוכל. אוכלת (יותר מידי?). כותבת בבלוגים שלי. גולשת באינטרנט הרבה (מידי?). קצת מסדרת. מורחת קרמים. לא ישנה מספיק. לחלוטין לא ישנה מספיק. לא עושה ספורט.

אוקיי, זה הזמן לפרויקט חדש:

א. לישון 7 שעות בלילה. לא יודעת עדיין איך עושים את זה, אבל צריך לנסות.

ב. ספורט. אני מתכוונת בכל ליבי להירשם לחוג התעמלות כבר שבועיים. ביום ראשון אני מתייצבת במקום ויהי מה!

בהצלחה לי.

היצירות של איילת

איילת מהבלוג "היצירות של איילת" עורכת הגרלה לכבוד יום ההולדת השנה פלוס של הבלוג שלה. היא מגרילה צמיד מקסים, עם אבני טורקיז. פשוט יפיפה.
אני מתכוונת להשתתף בהגרלה שלה – וגם אתם יכולים 🙂 פשוט משאירים לה תגובה בפוסט הזה.

ובכלל כדאי לשוטט בבלוג של איילת, לראות את היצירות המשגעות שלה ולקבל השראה. אני מאוד אהבתי את הפוסט הזה על הכנת רימונים מעוצבים מדיסקים ישנים. עשיתי פעילות דומה עם אייל לקראת סוכות.

דניאלה ספקטור

זה כמה ימים שאני מנסה לכתוב פוסט על הזמרת-יוצרת הנפלאה הזו, ופשוט לא מצליחה.
איך אפשר להעביר אהבה במילים?
אולי רק ככה – אני אוהבת את דניאלה ספקטור. מאוד מאוד.

על דניאלה קראתי לראשונה באתר השאלון. לאחר מכן שמעתי, כמו כולם, את "הכוכב הזה מת" בגלגל"צ. זה הספיק לי. רציתי, לא – הייתי חייבת, את הדיסק שלה. אחותי קנתה לי אותו והביאה לי אותו בשבוע שעבר (מתנת יום הולדת מאוחרת), ומאז זהו. נכבשתי. אני מאזינה באוטו בלופ. חושבת על הדיסק ועל דניאלה כל הזמן. אהבה.

השירים של דניאלה חודרים את העור, מחלחלים לכל נקב בגוף. לאט לאט. בהאזנה ראשונה הם השאירו אותי מתפלאת, בשניה הם התיישבו עליי, בשלישית יכולתי לדמיין את עצמי צפה, פשוט צפה בתוך המוזיקה שלה. ברביעית הם התחילו ללוות אותי לכל מקום.

השירים האהובים עליי באלבום הם "גני גנים", "זה הזמן" ו-"ארובות ואוטובוסים"  (כולם אהובים עליי, כן? אבל אלה הכי):

"גני גנים" – שיר צ'יל אאוט מדהים, מהפנט, מציף.
"זה הזמן" – השיר הזה עושה לי צמרמורת, בנגיעות הקטנות: איך שדניאלה אומרת את המילה "אימא". איך שהיא שרה את המילים "והלב נפתח" (הלב שלי באמת נפתח ברגע הזה), וכל הבית עצמו:

זה הזמן
לאסוף הכל פנימה
וכמו אמא
שקוראת לילדיה לשוב
להסיט ווילונות
למתוח מפרשים
והלב נפתח
מוד לילה נכנס לפעולה

גם הבית האחרון ב-"ארובות ואוטובוסים" עושה לי צמרמורת בכל פעם שאני שומעת אותו:

ופתאום
עולה כזה רצון
לחמוק אל תוך היער ולחפש
עוד אחרים כמוני
אולי יהיה שם מי שיזהה אותי
אך אי אפשר לחמוק מהקבוצה
אני נמצאת אתם אבל אני
אינני נחוצה

רציתי להוסיף ולכתוב עוד תילי תילים של פרשנויות אישיות על הדיסק, אבל בשביל מה? תעשו לי ולעצמכם טובה. באתר של דניאלה ב-bandcamp.com ניתן לשמוע את כל השירים. תשמעו כמה פעמים ותבינו. אחר כך תקנו את הדיסק – מגיע לה להתפרנס מהמוזיקה הזו.

ועוד כמה דברים:

קליפ ביתי לשיר "הירושימה". מקסים.

אתה אומר לי דברים, בסוף תשכח גם אותי – בועז כהן (מרדיו 88fm) כותב על האלבום של דניאלה

אסף לבנון כותב על דניאלה ספקטור: חלק א', חלק ב'

ולסיום סיומת, תהנו:

צריכה את זה: לישון בקרחת היער

אני בת 7. אני רוצה לדעת לעוף, טבעת קסמים שממלאת משאלות, ושהנסיך יחליט שאני הכי יפה מבין כל בנות הממלכה וישא אותי לאישה. לא, לא, בעצם הנסיך יהיה חולה ואני בכוחות הקסם (האישי) שלי אציל אותי ממוות בטוח. ואני אדע לדבר בשפת החיות וכולן תהיינה חברות שלי. אני אגור בבקתה יפיפיה ביער קסום ושטוף שמש, עם פטריות קטנות וחמודות ופרחים בכל פינה. וסנאים גם.    

אני בת 31 ואני צריכה את אחת מהמיטות הקסומות האלו. אני מתכוונת ממש צריכה. איכשהו נראה לי שהחלומות שחולמים כשישנים בהם תמיד יהיו טובים.     

לפי הסדר מלמעלה למטה: 
(התמונות נלקחו מהאתרים המקושרים, בהתאמה)   

מיטת ברזל של Anthropologie . העלות:  5598 דולר.     

מיטת ברזל של Shawn Lovell. העלות: 15,000 דולר. שימו לב לקן הציפורים בראש המיטה. שלט "הס פן תעיר" יהיה מאוד מתאים פה.     

ל-Shawn Lovell יש מיטה נוספת בסגנון דומה אך פשוט יותר. לא מצוין מחיר. אני מאמינה שאמן ברזל יוכל להכין לכם כזו בלי בעיה.   

מיטת עץ מהחנות attiladesign ב-ETSY. הכי מקסימה בעיניי.  9600 דולר, לא כולל משלוח בסך 2825 דולר.   

Forest Canopy Bed של Anthropologie

Tree Bed של Shawn Lovell

מיטת ענפי ברזל של Shawn Lovell

Under the apple tree canopy bed של attiladesign

את כל המיטות מצאתי דרך OutBlush.

המילים של העשור

הדס שיינפלד כותבת על הבחירה במילת העשור – google (כאילו, דה?), ועל מילות העשור שלה – ROI, RFP, CRM ועוד ועוד קללות בנות 3 אותיות, ומעלה חיוך של הזדהות על פניי וגורמת לי להנהן בהסכמה.

מצד שני, בבואי לבחור את מילות העשור שלי, כל מה שעולה לי בראש זה – סימילאק, ציצי, הנקה, חלב אם, חיתול, קקי, מוצצי, בקבוק, אקמולי, מדחום, אמא, אבא…..

ואז אני נזכרת במה שאייל אמר לי אתמול, אחרי שנתתי לו נשיקת לילה טוב:
"אמא, אני אשמור את הנשיקה שלך טוב טוב, שלא תיעלם. אני שומר את כל הנשיקות בבטן!".

ואחרי זה כבר אין שום ספק. מילת העשור שלי היא אהבה.

בתוך שמיכה

גלית כותבת בבלוג בלינגבלינג את המחשבות שלי – הרצון להתכרבל בתוך שמיכה של עננים ולא להיות אחראית לדבר. לעצור לרגע את המירוץ המטורף היומי, שמתחיל עם יריית השעון המעורר ב-6 בבוקר (אם אחד הילדים לא משיג אותו קודם), ונגמר (לפחות אצלי) באחת וחצי בלילה, בעת הצניחה למיטה. למה נגמר? הראש ממשיך לעבוד, הופך והופך בכל הדברים שצריך עוד לעשות, מארגן רשימות של מטלות ומתכנן תוכניות. עד שהשינה מכריעה אותו.

אני עוצמת את העינים ומדמיינת… יש שמיכת פוך כזו שממתינה לי במיטה… אבל עוד לא, יש עוד דברים לעשות.

שלגיה והאם החורגת

מצאתי את שילגיה בדלתא, תראו:

(קיימת גם גופיה לבנה עם הדפס, שברגע של טמטום החלטתי לא לרכוש. יתוקן במהרה בימינו)

את האם החורגת מצאתי ב-Etsy, בתור מדבקה ל-mac book. זה לא גאוני?

התמונה מהחנות של that sticker guy ב-Etsy, ושם ניתן גם לרכוש (10$ המדבקה, 2.5$ משלוח).