עפיפונים

דברים שלמדתי מילדיי

פוסט שני ברציפות, אבל פשוט לא יכולתי להתאפק.

היום באתי לקחת את אייל מהגן ב-11:00, כי בערב נערכה מסיבת הסיום, ולכן הגן נסגר מוקדם. אין לי רכב כבר כמה שבועות, אז באתי ברגל.

אייל: אמא, איפה האוטו?
אני (במבוכה): באתי ברגל, מאמי שלי.
אייל: יופי! ככה את פחות מזהמת את האוויר. וזה גם התעמלות.
אני (צוחקת): אתה ממש צודק 🙂

לסיכום,

שיעור מס' 1:

always look on the bright side of life

שיחות על החיים עם אייל (#31)

אחר הצהריים אחד. לפעמים לא צריך יותר.

תיאום פגישה
אני מגיעה לגן כדי לקחת את אייל
אייל: אמא, אוהד יכול לבוא אליי?
אני: לא היום, אנחנו הולכים עם סבתא לאכול באייסברג. אפשר מחר.
אייל: אוהד, רוצה לבוא אליי מחר?
אוהד: אני לא יכול, יש לי חוג.
אייל: וביום שלישי?
אוהד: אני הולך ליובל
אייל: וביום רביעי?
אני (מתערבת): יש מסיבת סיום בגן
אייל: אז ביום חמישי! אמא, מי ייקח אותי ביום חמישי מהגן?
אני: אני אקח אותך.
אייל: לא אבא?
אני: אני לא חושבת
אייל: אוף, רציתי להראות לאוהד את כל המשחקים בטלפון של אבא
אוהד: אז תבוא אליי ואני אראה לך מה יש לי בגיים בוי!
אייל: בסדר!
קרן, אמא של אוהד, בדיוק מגיעה לגן
אני (לקרן): רק שתדעי, שאוהד הזמין את אייל לבוא אליו ביום חמישי. אמנם יש עוד זמן, אבל…
קרן: יום חמישי?! איך הם הגיעו ליום חמישי?!
אני מפרטת את כל השיחה
אני: הם ילדים עסוקים…

באייסברג, סניף הוד השרון
אייל סיים את  הפסטה שלו ועכשיו מנסה לעבור בדרכו לשירותים
אייל (לאישה שהכסא שלה מפריע לו לעבור): סליחה, את יכולה לזוז קצת ולתת לי לעבור? אני לא יכול לעבור פה! זה צר מידי! זה מעבר של חתול!

ביציאה החוצה
אנחנו רואים קשת בענן קטנה שנוצרה  מקרן שמש שנשברה בדלת הזכוכית
אייל: קשת בענן זה כמו שפגאט בשמיים.

ביציאה מהרכב
אמא שלי
: אייל, תזהר על הראש שלך.
אייל: אני ניזהר על הכל.

fun במזגן: מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שנייה!! אנחנו משפחה שמטיילת בחורף, ואילו בחום הקיץ מעדיפה לשהות במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 5 ו-4 חודשים, ופעוט בן שנתיים.

מה נשתנה הקיץ הזה מכל הקיצים? הקופונים! קנינו קופוני הנחה לכרטיסי כניסה למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (שהתכוונו לבקר בו בכל מקרה), ובאחת השבתות החמות שמנו פעמינו לשם. למרבה הצער, עד שהצלחנו להתארגן, לצאת מהבית, להגיע למקום ולחנות כבר היה 12:00, שעה סבירה לכל הדעות בימי שבת, אבל לא כאשר המוזיאון נסגר ב-14:00… השתדלנו לנצל את השעתיים שהיו לנו בצורה מיטבית.
אמנם ביקור במוזיאון זה נכנס לקטגוריה fun במזגן, אבל למען האמת, המוזיאון מורכב מביתנים לא גדולים (אך ממוזגים) עם שבילים ביניהם. מדובר במקום ענק (כפי שגיליתי כשלא הצלחנו למצוא את הפלנטריום, והקפנו כמעט את כל המקום ברגל) שחלקו גם בעלייה, אך יש לציין שרוב השבילים מקורים או מוצלים, והמקום נגיש בצורה נהדרת לנכים ועגלות ילדים.
הספקנו לבקר בביתן "אדם ועמלו" (תערוכה על כלים וחפצים לשימושים שונים ומחומרים שונים), ביתן הקרמיקה (כלי קרמיקה…) וגלריית מגדל (שם הוצגה תערוכה מעניינת עם ממצאים מסעודת אבירים באפולוניה). יש עוד ביתנים נוספים (זכוכית, נחושת, מוזיאון הדואר, ביתן הפולקלור ועוד). בעלי ואייל גם נכנסו לצפות במופע בפלנטריום (על אסטרונאוטים וסכנות בחלל). בחצר המוזיאון מפוזרים מוצגים אטרקטיביים – כבאית ישנה, רכבת ישנה, פסיפסים יפים ועוד. אני מניחה שעוד נשוב לשם.
אל תשכחו לקחת מפה מדלפק הכניסה, ולקרוא את ההערות שבה. יש שם טיפים והדרכה לתכנון הביקור במקום, והצטערתי מאוד שקראתי אותם רק בסוף הביקור ולא בהתחלה.

בביתן אדם ועמלו. היה נחמד להראות לאייל איך עשו דברים "פעם".

הפלנטריום

בביתן הקרמיקה. המוצגים האלו הזכירו לי את השירותים של החתולים, אך מדובר בגלוסקמאות לשמירת עצמות המת...

מטבח אבירים צלבני

מחוץ למוזיאון הדואר. אתם יודעים, זה מנייר.

אחד מקירות הפסיפס

כבאית ישנה ומהממת ששוחזרה

בקצרה:
אתר:
http://www.eretzmuseum.org.il/
הנזק: קודם כל חניה: 18 ש"ח. מבוגר: 42 ש"ח (הנחות לתושבי ת"א, סטודנטים, חיילים ואזרחים ותיקים). ילדים בחינם עד גיל 18. לפלנטריום קונים כרטיס בנפרד – 32 ש"ח (גם לילדים).
אכלנו: נשנושים שהבאנו מהבית. במקום יש בית קפה בשם "אנינה" שפתוח בשבת.
קטנטנים: יתרוצצו/יזחלו במסדרונות, או ישבו בעגלה. יש מוצגים שמתאימים גם להם כמו הרכבת.
מדד הילד: 4 מתוך 5 (אייל מאוד אהב, אבל התעייף בשלב מסוים)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (היה חם)
ועוד משהו: כל הכבוד על ההקפדה על נגישות לנכים. שימו לב לשעות הפתיחה בשבת. חבל שגובים חניה מכולם ולא נותנים הנחה לבאי המוזיאון. מה שנקרא, תל אביב.

שיחות על החיים עם אייל (#30)

מגדר
חמותי: אייל, לילה טוב, שיהיו לך חלומות ורודים.
אייל: חלומות ורודים? מה אני, בת?

פלאפונים
אני לוקחת את אייל ואת חבר שלו, אוהד, מהגן, ובדרך מצוטטת לשיחה שלהם.
הגלקסי זה הסמסונג גלקסי של בעלי.

אוהד
: יש לכם גלקסי
אייל: כן, זה של אבא שלי. אבל הוא לא בבית, הוא בעבודה.
אוהד: מה, ושם הוא משחק בציפורים הכועסות, ובצפרדים הכועסות?
אני (מתערבת): לא, הוא משתמש בו בשביל לדבר.
אוהד: לא, אני לא חושב שהוא מדבר בו. הוא משחק בו.
אייל: כן, הוא משחק בכל מיני משחקים. לא רק בציפורים הכועסות.

אחרי המקלחת ולפני הסיפור שלפני השינה
אייל: אני מת.
אני: אם אתה מת, אז איך אתה מדבר?
אייל: אני מדבר אנגלית.

<הערה: כנראה קשור לזומבים>

אני: למה אתה מת?
אייל: כי עשיתי פיפי!
אני: מה הקשר?!
אייל: בפיפי היה רעל
אני: אבל כשעושים פיפי זה דווקא מוציא את הרעלים מהגוף. זה לא הגיוני.
אייל: אז אני לא יודע.

<הילדים מלובשים, מצוחצחי שיניים ויושבים על המיטה של אייל, מוכנים לסיפור לפני השינה>

אייל: אמא, כשאני אומר שאני מת או כשאני מדבר שטויות, אל תעני לי. את לא צריכה להתייחס. רק כשאני מדבר דברים רציניים, תתייחסי.
אני: אוקיי.
אייל: זהו, מעכשיו אני אומר דברים רציניים.

חגי ומועדי ישראל – לפי הגן של הילד

לקראת כל חג ליבי מתמלא ברגשות של התרגשות, לחץ וחרדה – האם אזכור להתארגן בזמן על מה שזה לא יהיה שצריך לשלוח עם הילד לגן?
מכיוון שחג שבועות מאחורינו, ולפניי כמה חודשים ארוכים וארורים (קרי: החופש הגדול) להתאפס על עצמי לקראת השנה הבאה (שני ילדים בגן, זה לא צחוק), החלטתי לעשות רשימת חגים ומטלות הגננת לצידם. אתם (כלומר, אתן האמהות, ברור) מוזמנים להוסיף עוד מנסיונכם.
הכל באהבה, כן? אני מהאמהות האלו שמשתדלות כמה שיותר להשקיע, אבל בדרך כלל קורסות מאפיסת כוחות לפני.

ותודה לריקי כהן, שסטאטוסה בפייסבוק עורר אצלי את כל המחשבות האלו…

~* תוספת: 19.6.11 22:15 *~: אף אחת לא שמה לב ששכחתי את יום העצמאות ואת קבלת שבת. לא רוצה לחשוב מה זה אומר עליי, עליכם, עלינו ועל כל עם ישראל. עכשיו הוספתי גם אותם לרשימה.

ראש השנה
חולצה לבנה
ברכת "שנה טובה" לילד
למהדרין – תפוח
אני בדרך כלל מכינה גם עוגיות ביחד עם אייל והוא מכין ברכות לגננות. בשלב הזה של השנה עוד יש לי מרץ.

יום כיפור
צמים, לא צריך לשלוח כלום

סוכות
חולצה לבנה? לא זוכרת.

חנוכה
חולצה לבנה
מסיבה בגן – צריך להביא כיבוד (בעלי דואג לסנג'ר אותי לעוגה, בדרך כלל)
סידור לילד, כי הגן נסגר מוקדם לרגל ההתכוננות למסיבה

חורף
מסחטת פרות הדר

ט"ו בשבט
פירות יבשים
מקבלים שתיל/עציץ מהגן – כדאי להתכונן נפשית לחול ובוץ באוטו

יום המשפחה
תמונה של כל המשפחה – רצוי עדכנית, שכולם מסתכלים בה למצלמה (נדיר מאוד), ושאני נראית בה רזה
ברכה מההורים
מסיבה בגן או טיול של הגן – לשריין את יום שישי

פורים
משלוח מנות לפי רשימה מדוקדקת + ברכה + הפתעה קטנה + עטיפה נאה. עכשיו לכי למכולת ותקני מרשמלו בודד, כי זה מה שכתוב.
תחפושת (אייל נוטה להחליט למה הוא רוצה להתחפש יומיים לפני החג)
אם יש לי כוח – משלוח מנות לגננות

פסח
חולצה לבנה
תפוח אדמה מבושל
ביצה קשה

יום העצמאות
לבוש כחול לבן (חולצה לבנה, מכנסיים כחולים)
לוקחים את הילדים מהגן ב-12:00. לפעמים יש גם טקס.

ל"ג בעומר
קרשים
תפוח אדמה למדורה כפול מספר בני המשפחה בריבוע (איכשהו תמיד נכנסים למדורה יותר תפו"א מאשר יוצאים ממנה)
כיבוד למדורה (שוב עוגה) ושתיה

יום ירושלים
?!

שבועות
חולצה לבנה
טנא מקושט (אנחנו ממחזרים את אותו טנא כבר 3 שנים)
מעדן חלב שהילד אוהב (אצלנו זה נקרא: תבחר ממה שיש במקרר)
פרי (כנ"ל)
זר

סוף שנה
תשורה נאה לגננת
כיבוד למסיבת סיום (שוב עוגה)
סידור לילד, כי הגן נסגר מוקדם לרגל ההתכוננות למסיבה

יום הולדת (במקרה של אייל זה בין ט"ו בשבט לפורים, במקרה של יאיר באיזור שבועות)
עוגת יום הולדת (אני מהמשקיעניות, כך שזה דורש זמן לתכנון והכנות וזמן לביצוע)
הפתעות לכל הגן
ברכה לילד
כיבוד לפי הרשימה
צלחות חד פעמיות / מפיות
מתנה לגן – אם צריך

קבלת שבת
לבחור שירים ודקלומים מתוך הקלסר של הגן
לכתוב/לצייר מה הילד אוהב לעשות בשבת (אייל: לשחק בפלאפון של אבא)
כיבוד כלשהו לפי החלטת הגננת

יום הולדת שנתיים ליאיר – מסיבת בריכה

לכבוד יום ההולדת ה-2 של יאיר, פינטזתי על מסיבת בריכה במרפסת, בצבעי כחול-לבן-צהוב/חול, ילדים שמשתכשכים במים והמון צחוקים.
וכשאני רוצה משהו, אני מגשימה אותו 🙂

הזמנו חברים ואת הילדודס שלהם. הצבנו במרפסת 2 בריכות מתנפחות – אחת לגדולים ואחת לקטנים. ביניהם שמנו משטח ספוג כדי למנוע החלקה. פיזרנו בבריכות כדורים בגדלים שונים וגם אקדחי מים.
האורחים באו מצוידים אף הם בכל מיני משחקים לבריכה 🙂


פרסנו מחצלת, מילאנו גיגיות בנוזל בועות, ונתנו לילדים מחבטי פלסטיק כדי שיפריחו בועות.


חילקנו דפי יצירה בנושא קיץ וצבעים, למי שרצה לעשות אתנחתא יצירתית.
הטלויזיה מצאה את עצמה דלוקה עם סרט של וולט דיסני (שבמקרה שודר באותו זמן) – עבור מנוחת הילדים העייפים (האמת היא שזה לא היה בתכנון, אבל הילדים רצו).
בסוף גם ארגז התחפושות נשלף באופן ספונטני, והילדים התחפשו לפיות, נסיכות ואבירים.

היתה בריזה נהדרת במרפסת וכל כך כיף!!

את המסיבה החלטתי לעצב בצבעי כחול-לבן-צהבהב/חול, ובאווירת קיץ וחוף הים.

תלינו בלונים כחולים ולבנים.
(תודה למירב ומרק על הצילום)

השולחן כוסה במפות כחולות וזהובות. לשימוש האורחים הועמדו כוסות כחולות, סכו"ם כחול, מפיות כחולות וצלחות כחולות ובצבע בז'.

הכנתי כיבוד צהבהב/כחלחל וקליל, שאפשר להחזיקו ביד ולנשנש ישר: במבה;  תפוצ'יפס;  שבלולי גבינה לבנה, פסטו ופרמזן;  מיני מאפינס גבינות; שיפודי מרשמלו כחול-לבן; שיפודי קוביות גבינת אדם; סהרוני גבינה בולגרית; שיפודי פירות (כדור מלון, ליצ'י, אננס); כדורי חמאת בוטנים וקוואקר.

הכנתי קאפקייקס חוף ים טרופי

וקאפקייקס שוקולד בציפוי קרם קצפת לבן עם קישוט של סוכריות כוכבים כחולות ולבנות, נתונות במנז'טים כחולים עם נק' לבנות

ועוגת יום הולדת בצורת דחפור! כי יאיר הרוס על טרקטורים, דחפורים וכל דבר עם גלגלים.

הלוואי וכל הימים יהיו כל כך שמחים כמו היום הזה 🙂

הקרקס הגיע אל העיר

הקרקס הגיע אל העיר שלנו. ממרפסת ביתנו אנו משקיפים על אוהל הקרקס האדום, מרחק הליכה של כמה מטרים.
כשהייתי ילדה, היו משדרים בערוץ הראשון תוכנית של קרקס. נפעמתי מההולכים על חבל, האיש שמכניס את ראשו ללוע הארי, היפיפיה המרחפת בין שמים לארץ.
היום אני סולדת מקרקסים, כנראה שאריות מהתקופה שלפני שאסרו על שימוש בבעלי חיים במופעי הקרקס.

בהתחלה התעלמתי מנוכחותו של הקרקס בחיינו. לבסוף נשברתי וקניתי זוג כרטיסים: לאייל ולבעלי.
זו היתה החלטה טובה.
אייל חזר נלהב ביותר מהפעלולים, מהאווירה, מהלהטוטנים ומהליצנים. חוויה אמיתית!
אני כמובן חששתי שאולי ינסה לעשות את הפעלולים בבית. כרגיל במקרה של אייל, לא היה ממה לחשוש. "היה שם איש שקפץ דרך חישוק שעולה באש", סיפר הילד בהתלהבות. "אוי, זה נשמע ממש מסוכן", ניסיתי להוריד את השיחה לקרקע. "כן, אבל הוא עשה את זה ממש מהר, וחוץ מזה הוא התאמן על זה המון המון המון זמן", סיכם אייל.
"נכון. כשמתאמנים הרבה ומנסים, בסוף מצליחים לעשות גם דברים מסובכים!", השחלתי אני את הזוית החינוכית.
גנים פולניים, בכל זאת.

התמונות צולמו ע"י בעלי.

מלון אלגרה בעין כרם

הוזמנתי למסיבת ההשקה של מלון אלגרה, מלון בוטיק חדש בעין כרם. המלון נחבא אל הכלים באחד מסימטאות עין כרם, ושוכן בבית עתיק ומקסים, ששופץ כמובן.
במלון 7 חדרים, שכל אחד מהם שונה מהשני בעיצובו. בכל חדר מכונת אספרסו יוקרתית, מיטה רכה ומפנקת, וחדר רחצה אינטימי, כולל חלוקי רחצה ופינוקים.
חצר המלון מקסימה ומלאה בפינות חמד. מהמרפסת העליונה אפשר לצפות בנוף המקסים של עין כרם, על כנסיותיה.

המקום כולו משדר רומנטיקה, שלווה ונינוחות, ואני ישר דימיינתי כמה כיף יהיה לחגוג במקום אירוע קטן – ברית, חתונה, מסיבת קוקטייל – עם אלכוהול ונשנושים במפלסים התחתונים, ומסיבת ריקודים במרפסת העליונה. אחר כך לפרוש לאחת הסוויטות ולשקוע בסדינים הצחורים… מקלחת טובה ומרעננת במקלחון היוקרתי או אמבטיה זוגית מפנקת בג'קוזי השיש השחור. מי יודע, לפעמים חלומות מתגשמים…

במקום יש שפע של הזדמנויות לצילומים נהדרים. הטאצ'ים הקטנים האלו – ספרים על אדן החלון, המנורות, הרצפה המצוירת – עושים את המקום הרבה יותר מאשר מכונת האספרסו היוקרתית, לדעתי.

תתרווחו לכם, ותהנו מהצילומים.

יאיר בן שנתיים

פוצפוץ המתוק שלי (כלומר… יאיר) חגג ביום שישי האחרון יום הולדת שנתיים. גם השנה, יום ההולדת שלו תפס אותי קצת לא מוכנה. כלומר, ברור שאת העוגה והמסיבה ואת כל האקשן שמסביב אני מתכננת כבר מזמן, אבל תוך כדי זה די הדחקתי את העובדה שילד בן שנתיים הוא כבר, ובכן, ממש לא תינוק. אני חושבת שזה קשור לעובדה שאייל היה שונה מיאיר בגיל הזה. אייל כבר דיבר בצורה שוטפת והיה ממש איש קטן. יאיר עוד לא מדבר (חוץ מכמה מילים וביטויים שימושיים), ורק ביום שישי האחרון פתאום הסתכלתי עליו ממש, ושמתי לב לכמה שהוא גדל. הקלישאות על איך שהזמן עובר מהר ואיך זה שילד שני גדל בצורה שונה היכו בי.

יאיר, כשמו, הוא ממש סטיקלייט קטן ושמח. צוחק, צוהל, אוהב לכייף, לרקוד ולשמוע מוזיקה. סוכריה מהלכת. בגלל המראה השבדי שלו הוא מושך המון תשומת לב, והוא ללא ספק אוהב את זה, ומודע לכמה שהוא חמוד והורס. לפעמים נדמה לי (ואולי לא כל כך נדמה לי) שהוא מצפה שיוותרו לו בגלל שהוא חמוד כזה (וזה באמת לא קל לשמור על פרצוף רציני מולו). מצד שני, הוא אחד הילדים היותר ממולחים ודעתניים שאני מכירה. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא אוהב, עקשן ועומד על שלו, עושה "דווקא" סידרתי (בחינניות ובחיוך, אבל "דווקא"…). פשוט אישיות!

השנה הזו שבין גיל שנה לגיל שנתיים לא היתה קלה. יאיר התחיל ללכת, הפך לטורנדו, כמעט גרם לי להתקף לב כמה פעמים ואף ביקר פעם אחת במיון בשניידר. בקיצור, כל דבר שילד נורמאלי בגילאים האלו עושה, ואייל לא עשה מעולם. השנה למדתי שכל ילד הוא עולם, יש לו את המאפיינים וההתנהגויות שלו, והסוד הוא הנינוחות, הגמישות והיכולת להתאים את עצמך לילד.

בשנה הקרובה יאיר יתחיל ללכת לגן פרטי "של ילדים גדולים" (קבוצה של כ-25 ילדים, אחרי המשפחתון החמים והקטן), נתחיל גמילה מחיתולים, מתישהו נעביר אותו למיטה רגילה, הוא יתחיל לדבר, תספורת ראשונה… כמה אירועים מחכים לנו! נראה לי שבפוסט של שנה הבאה אני אהיה עוד יותר בשוק מאיך שהזמן עובר 🙂

אהבתי את רשימת 10 הדברים על יאיר מהפוסט על יום הולדת שנה, אז החלטתי להמשיך במסורת ולהנפיק רשימה כזו גם השנה:

1. יאיר הרוס על דברים עם גלגלים: אוטובוסים, מכבי אש, טרקטורים, דחפורים, משאיות, אופנועים, אופניים, מכוניות, רכבות… אלו כמעט הצעצועים היחידים שהוא משחק איתם.

2. יש לו שמיעה מדהימה. הוא מסוגל לזהות קולות (במיוחד של כלבים) ממרחק עצום, והרבה פעמים מסב את תשומת ליבי לצלילים שלפני כן לא שמתי לב אליהם. האירוניה היא שבגלל שהוא עוד לא מדבר, שלחו אותנו מטיפת חלב לבדיקת שמיעה…

3. אוצר המילים שלו מורכב מהמילים והביטויים הבאים, בהם הוא משתמש אך ורק לפי הצורך, כדי לא לבזבז: אבא, אמא, את זה, לא רוצה, כן,  מים, ביי, נגמר, אין, יש, זוז! סע! לא שלך! אל תיגע! מה יש לך! (סימן הקריאה במקור…)

4. הוא מאוד מאוד אוהב את התוכנית "מגלים עם דורה". אייל התחיל את הטרנד הזה בבית, ויאיר ממשיך את דרכו באדיקות (אייל כבר עבר הלאה). למזלי שניהם אינם ילדים חובבי מרצ'נדייז, כך שנזק כלכלי אין פה.

5. הוא מאוד אוהב עגבניות, פסטה (בלי רוטב), סלמון (ודגים באופן כללי), בננות, אקטימל ויוגורטים שונים (בעבר היה הרוס על יוגורט מולר, היום אוהב יוגורטים לבנים, מי יודע מה יהיה מחר…). הוא דורש לטעום כל דבר שמישהו אחר אוכל לידו, אבל חוץ מלטעום הוא בדרך כלל לא עושה עם זה הרבה…

6. הוא ישן בלילה עם בובת עכבר (מאיקאה), העונה לשם "עכברי". פעם אחת עכברי נעלם, והפכתי חצי בית עד שמצאתי אותו ישן לבטח מתחת לשמיכת הפוך במיטה שלנו.

7. מאז שהתחיל ללכת "ברצינות" הוא לא מסכים לשבת יותר בטיולון, אלא אם כן כמובן מישהו או משהו אחר יושב שם, ואז הוא פשוט חייב.

8. יש לו קשר לא רע עם החתולים שלנו. הם כמובן חצי מתעבים-חצי פוחדים ממנו, אבל הוא למד לתת להם להריח את האצבע שלו לפני שהוא מלטף אותם, וגם ללטף אותם בעדינות, כך שהם לעיתים מרשים לו להתקרב אליהם. הכי מצחיק זה לראות אותו עם כלבים – הוא מתנהג אליהם כאילו היו חתולים (תוקע להם אצבע באף, כדי שיריחו…). הוא גם קצת חושש מכלבים, בגלל הנביחות.

9. הוא אוהב לזרוק דברים לפח, לנקות את השולחן במגבון, ומקפיד לסגור דלתות פתוחות של ארונות. לא אכחיש שלפעמים אני מסנג'רת אותו שיזרוק בשבילי דברים לפח…

10. הוא מאוד אוהב את אייל, ומנסה לחקות אותו. הוא מחבק ומנשק אותו, וגם נוהג לחבוט בו להנאתו, לטפס עליו ולקפוץ עליו (כי הוא יודע שאייל לא יחזיר לו…). אייל, מצידו, גם הוא מחבק ומנשק אותו ומתייחס אליו מאוד בסבלנות (לפעמים בא לי להגיד לאייל שזה לא נורא אם אח גדול מעיף איזו כאפה מבוקרת לכיוון אחיו הקטן… אני לא יודעת איך הוא עומד במכות של יאיר בלי להחזיר לו). הם התחילו לשחק ולבלות ביחד וזה כל כך כיף!

יאיר שלי, אין מילים לתאר עד כמה אני אוהבת אותך! אתה אחד, יחיד ומיוחד! נשיקות ודגדוגים מאמא.