עפיפונים

להסתכל אחורה בשביל להתקדם קדימה

יאיר ביקש ממני שאראה לו תמונות מהתקופה שהיה תינוק. התיישבנו ליד המחשב, כשאני מרגישה את החרדה מתחילה לעלות מהבטן ישר לכיוון הפה והעיניים. לאחר כל אחת מהלידות סבלתי מדיכאון לאחר לידה, שאובחן רק כשיאיר היה בן שנה וקצת. התקופה הזו צבועה אצלי בצבעים אפורים כהים ושחורים. זכרתי את עצמי הריונית נפוחה כמו בלון וענקית. זכרתי את עצמי פוסט-הריונית נפוחה כמו בלון וענקית, מכוערת, מפלצת. 3 שנים נמנעתי מלהסתכל על תמונות שלי מתקופת ההיריון ומהשנה הראשונה של יאיר.

כמובן שנכונה לי הפתעה. בתמונות ראיתי אישה שנראית… בערך כמו שאני נראית עכשיו, בעצם. לא רזה, אבל בטח שלא obese. נראית טוב. הפנים מעט עייפות, אבל עדיין יפות. אישה יפה. לבושה יפה.

הרגשתי כאילו הורם מסך מעל העיניים שלי, והבנתי. הבנתי איך מחלת הדיכאון אחרי לידה, המפלצת בעלת אלף הפרצופים, הכלב השחור, לקחה את דף חיי וקימטה אותו, דרכה עליו וניקבה אותו באלפי חורים. איך היא גרמה לי להאמין בכל הדברים הלא נכונים. איך התהלכתי עם משקפיים עם זגוגיות כהות, שלא העבירו את האור פנימה. נזכרתי בחרדות, במצוקה, בבכי, ובמאמצים הקשים להתנהל ולתפקד ב-200% על בסיס מכלי חמצן ואנרגיות ריקים.
וגם הבנתי שעד כה הייתי מאוד לא סלחנית כלפי עצמי. כל דבר קטן שמזכיר לי את התקופה הזו גורם לי עד היום להתקפל מכאב חד. כאב שיושב בול בלב. וזה הגיוני. זו הייתה תקופה קשה, ומותר לי לחוש חמלה כלפי עצמי על כך שנאלצתי לעבור אותה. להיות חזקה לא אומר שאני צריכה להתעלם ממה שעברתי. להיות חזקה אומר לקבל את הקושי שלי לחשוב על התקופה הזו, להרשות לעצמי לתת לכאב לזרום החוצה. לא להתבייש בזה שכואב. אני לא צריכה להתנצל.

קראתי ציטוט שאומר שלא צריך להסתכל אחורה, כי זה לא הכיוון שאליו הולכים. במקרה הזה דווקא שמחתי שהעזתי להסתכל אחורה, כי בשביל להתקדם קדימה, כנראה שזה מה שהייתי צריכה לעשות.

על ילדים, תובנה ורגישות

בעצם מדובר בילד. אייל שלי. ילד מחונן עם ADHD ורגישות. הרבה רגישות.

אני עובדת עכשיו מהבית, אייל בכיתה א' ויאיר בגן פרטי. זה אומר שבכל יום אני ואייל נפגשים בסביבות 13:30. אני מגישה לו ארוחת צהריים, עוזרת לו להתארגן מבחינת שיעורים, ובאופן כללי זמינה אליו ואך ורק אליו עד לשעה 16:30 בערך, הזמן ללכת לקחת את יאיר מהגן. כלומר בממוצע, במשך 3 שעות יומיות אני עומדת אך ורק לרשותו. עבורו. זמני בידיו. פנטסטי, לא? אפשר לסמן V ליד משבצת הזמן ההורי ותשומת הלב, לא?

אז מסתבר שלא בדיוק. בשבועות האחרונים הגעתי לשתי תובנות מעניינות בקשר לאייל, ילדים בכלל ותשומת הלב שהם מחפשים.

זה לא רק הזמן, אלא גם מה שעושים בו
לפני כמה שבועות יאיר הלך לחבר, ואני ואייל נסענו לספריה העירונית להחליף ספרים. כשיצאנו מהספרייה, לא התחשק לי לחזור הביתה רק בשביל לצאת משם לקחת את יאיר אחרי חצי שעה, אז הצעתי לאייל שנשב בבית קפה ונשתה ביחד שוקו (שאייל מאוד אוהב ואנחנו מאפשרים מידי פעם). אייל היה מאוד נרגש, ואני נזכרתי שבאמת מאז החגים לא ישבנו ביחד בבית קפה.
"אימא", אייל אמר לי אחרי שסיימנו ונסענו בחזרה לקחת את יאיר, "זה היה כמו חלום. מאוד שמחתי שבילינו ביחד, רק שנינו, בלי יאיר".
"אבל אייל", עניתי, "אנחנו מבלים ביחד רק שנינו כל יום בצהריים".
"בצהריים אני אוכל, ועושה שיעורים, ומסדר את הילקוט", אמר, "זה לא אותו דבר".

הדברים הקטנים עושים הבדל גדול
באחד הימים, כשהכנתי לאייל סנדוויץ' לארוחת עשר, הוספתי פתק קטן – "באהבה, מאימא". אייל שמח מאוד, ומאז השתדלתי לשים לו פעם בשבוע פתק עם מסר קצר – בתיאבון, שיהיה לך יום טוב, וכו'.
"אימא", אמר לי אייל, "אני שומר את הפתקים האלה. וכשאני אהיה מבוגר, אני אסתכל עליהם, ואזכר עד כמה הילדות שלי הייתה יפה".

אז מסתבר שזמן ותשומת לב זה דבר סובייקטיבי. אני מדמיינת כאילו אייל נושא על גבו מכל חמצן – מכל תשומת הלב. אצל כל ילד גודל המכל שונה, ואצל כל ילד אופן מילוי המכל הוא שונה. אצל אייל מדובר במכל גדול. ענקי אפילו. הוא זקוק לתועפות של תשומת לב מסוג מסוים בשביל למלא את המכל שלו, וככל שהמכל הזה מלא יותר, כך קל לו יותר "לנשום". אני שמחה על שתי ההזדמנויות האלו שנתנו לי את האפשרות להבין מה הוא צריך.
אולי זה גם מה שהילדים שלכם צריכים?

בונדינג עם אמא על כוס שוקו

בונדינג עם אמא על כוס שוקו

 

שיחות על החיים עם הילדים – #2

אנחנו שוקלים להחביא טייפ מקליט בחדר של הילדים. כשהם מדברים אחד עם השני לפני השינה, הם עושים את זה ממש מהר, ואנחנו לא מספיקים לצותת להם כמו שצריך.

תעמולת בחירות
אייל
: יאיר, אולי נשלים?
יאיר: לא רוצה.
אייל: יאיר, מה שארץ ישראל צריכה זה שקט ושלווה. שנוכל לחיות בשקט, ללמוד בשקט. בגלל זה חשוב שגם אנחנו נשלים.
יאיר: בסדר.

 

מגלה כישרונות צעירים
אייל
: יאיר, אתה יכול להשתתף בתחרות החוסר נימוס או תחרות המעצבנות.
יאיר: לא נכון!!! לא יפה!!!
אייל: מה, אתה ממש טוב בזה. כדאי לך, אתה תראה, אתה תנצח בקלות.

 

בנוי לקשר
אייל
(על הדג בתנור שהכנתי לו לצהרים): זה היה מעולה. חבל שאי אפשר להתחתן איתו.

 

חינוך לגיל הרך
אני: אייל, בוא, אנחנו הולכים לקחת את יאיר מהגן. תסגור את הטלוויזיה.
אייל (לחמודי):  חמודי, אנחנו הולכים. אני לא מרשה לך לראות טלויזיה! אתה קטן מידי בשביל זה. אין תכניות שמתאימות לך.

חמודי שומר השלט

תרשים זרימה: תהליך שיחה עם הילדים

אבל על angry birds space ועל star wars ועל לגו ועל עוגיות אפשר לדבר במשך שעות, כן?

תרשים זרימה: תהליך שיחה עם הילדים

35 עד גיל 35

התחלתי את הרשימה הזו לפני חצי שנה בערך, בהשראת רשימה דומה שראיתי באחד הבלוגים שאני עוקבת אחריהם (שכחתי איזה). מדובר ב-35 משימות שאני רוצה להשלים עד גיל 35. יש כמה משימות שכבר השלמתי, כפי שאתם רואים, אבל עוד היד נטויה, ועכשיו יש לי פחות מ-10 חודשים להשלים את השאר. חלק מהמשימות הן קצת יותר הרות-גורל מאחרות, אבל לכל משימה יש את החשיבות שלה. אני מקווה שהרשימה הזו תעזור לי להיות בפוקוס ולשמור על הכיוון שלי.

ואם בא לכם לעזור לי בהגשמת אחת המשימות… אתם בהחלט מוזמנים 🙂

1. לחזור למשקל בו הייתי לפני הלידה של יאיר
2. הופעה של דניאלה ספקטור
3. הופעה של דודו אהרון
4. הופעה של אייל גולן / משה פרץ / ישי לוי / זמר מזרחי אחר
5. הופעה של יגאל בשן
6. הופעה של דני רובס
7. לקרוא עוד ספר של אסימוב
8. לקרוא את שר הטבעות
9. לקרוא את משחקי הכס
10. להשלים לקרוא את שאר ספריה של ג'יין אוסטן (מנספילד פארק, אמה, נורת'נג'ר אבי). לראות את הסרטים זה לא נחשב.
11. ללמוד סריגת קרושה
12. ללמוד לתפור במכונת תפירה
13. לבקר שוב בלונדון
14. ללמוד לרקום
15. להתחיל אימוני ריצה, עד שאהיה מסוגלת לרוץ 5 ק"מ רצוף
16. לעשות גאראג' סייל ולהיפטר מכל החפצים המיותרים שאנחנו אוגרים ולא משתמשים בהם
17. למצוא לעצמי עיסוק עצמאי שאני אוהבת ויכולה להתפרנס ממנו
18. סשן צילום זוגי עם בעלי בסגנון engagement shooting session
19. סשן צילום משפחתי עם בעלי והילדים
20. להתנסות במלאכת האוריגמי
21. ללמוד לעבוד עם פוטושופ ו/או אילוסטרייטור
22. להתמיד בפעילות ספורטיבית באופן קבוע לפחות 4 פעמים בשבוע
23. ללמוד להכין מקרונים
24. לאפות חלה
25. לשים אייליינר
26. ללמוד להכין חותמות
27. לאפות עם שמרים
28. להשתתף במירוץ כלשהו, ולהשלים אותו.
29. להוציא e-book של מתכונים
30. לקשט את הבית ולעשות יצירה עם הילדים לפני כל חג
31. לאפות לחם
32. להכין סביצ'ה
33. להכין קרפצ'יו
34. ללמוד לעשות "על האש" ולהזמין חברים למנגל
35.  לארגן לעצמי חדר עבודה נורמאלי

ביי ביי 2012, שלום לך 2013

אני משאירה את 2012 מאחוריי בלי היסוסים. זו היתה שנה קשה ומתישה. הייתי חולה כל הזמן, חסרת אנרגיות, מתוסכלת, עצובה, מעלה עוד ועוד במשקל, לחוצה, מרגישה לא בנוח. שנה מבאסת, שגם אם היו בה כמה נקודות אור, טוב שנגמרה.
יש בי תחושה ותקווה ש-2013 תהיה הרבה הרבה יותר טובה. אני מרגישה ש-7 השנים הרעות בדרכן לחלוף, ו-7 שנים טובות יבואו אחריהן.

בשביל לקדם את השנה החדשה כמו שצריך, גייסתי את הילדים למלאכת יצירה וקישטנו קצת את הבית.

wreath כוכבים מגנטי לקישוט דלת הכניסה

wreath כוכבים מגנטי לקישוט דלת הכניסה

שרשרת הטבעות עשויה ממנקי מקטרות מטאליים. רעיון גאוני שלקחתי מהבלוג cakies.

שרשרת הטבעות עשויה ממנקי מקטרות מטאליים. רעיון גאוני שלקחתי מהבלוג cakies.

וגם אירחנו חברים למסיבת סוף שנה. הילדים שיחקו, אנחנו אכלנו ודיברנו, היה מעולה.

מארחים חברים לכבוד סוף השנה

מבחינת סיכום השנה בבלוג, פרסמתי השנה 54 פוסטים, שזה בממוצע 4.5 פוסטים בחודש, כלומר בערך פוסט בשבוע. בסך הכל תדירות יפה לדעתי. אני מקווה לכתוב בתדירות גבוהה יותר ב-2013. יש לי הר של רעיונות לפוסטים שאני רוצה לכתוב, ואיכשהו אני לא מגיעה לזה…

חוץ מהקושי הכללי, ב-2012 קרו גם כמה דברים טובים.
ה-אירוע של 2012 הוא כמובן אימוצו של חמודי החתול. אימצנו אותו מצער בעלי חיים רמת גן לכבוד יום הולדתו ה-6 של אייל, והוא הפך לחתול השלישי של הבית. אמנם בהתחלה הוא עשה לא מעט צרות, אבל הוא כל כך מקסים וכל כך טוב עם אייל, ויש אוקיינוסים עמוקים של אהבה בין השניים, שאין לי ספק שזו אחת ההחלטות ההוריות הכי טובות שאי פעם עשינו.
חוץ מזה, היינו בברלין וגם בלונדון. הייתי בהופעה של דודו אהרון. התחלתי לעשות זומבה פעמיים בשבוע. הכרתי כמה נשים מקסימות ורכשתי לי חברות חדשות. הכנתי מלא עוגיות עם הילדים, אבל ממש המון. קראתי את סדרת "משחקי הרעב" וראיתי את הסרט המעולה פעמיים,  ובכלל קראתי כמה וכמה ספרים מעולים השנה.

ומה אני מאחלת לעצמי שיקרה ב-2013? על כך יהיה עוד פוסט נפרד ומפורט, אבל בגדול אני מקווה שמצבי התעסוקתי יתייצב (התחלתי לעבוד כפרילאנסרית ב-1/3 משרה, ואשמח לעוד 1/3), שהבריאות תהיה טובה, שאבלה כמה שיותר – גם עם בעלי וגם עם חברות, ושאגביר את העיסוק בספורט, כי זה עושה לי טוב.

שתהיה לכולכם שנה מעולה, מעצימה וכיפית. בואו ננסה כולנו להסתכל קדימה בתקווה, כמו דקסטר.

דקסטר סופרסטאר. שנה אזרחית טובה ממנו וממני.

דקסטר סופרסטאר. שנה אזרחית טובה ממנו וממני.