עפיפונים

שיחות על החיים עם אייל (#23)

מה זאת אהבה
אייל: אמא, את יודעת הכל.
אני (מחייכת): באמת?
אייל: אאאאאה, כן, אני אוהב אותך אז אני חושב שאת יודעת הכל.

המהנדס
אייל
: אמא, הייתי עם אבא בחנות חיות והחלטנו שאנחנו נקנה דגים ונעשה לנו אקווריום בבית.
אני: אוקיי.
אייל: ונקנה גם רשת קטנה כזו, כדי שאם המים יהיו מלוכלכים, אנחנו נוציא איתה את הדגים, נשים אותם בכוס, ננקה את המים, ואז נחזיר אותם.
אני: בסדר גמור.
אייל: אבל לי יש רעיון יותר טוב.
אני: מה הרעיון?
אייל: אנחנו נחבר צינורות לצדדים של האקווריום, ומהם יצאו המים המלוכלכים. אנחנו נחבר את הצינורות האלה לקיר, והם יעברו בתוך הקיר ויגיעו עד לים, ואז המים המלוכלכים יצאו לים, והמים באקווריום יתחלפו במים נקיים.
אני: וואו, איזה רעיון מעניין!
אייל (מאוד מאוד מרוצה מעצמו): כן, זה רעיון הרבה יותר טוב מהרעיון של אבא!

מדריך אופנתי לאמהות לבנים קטנים – מה לא ללבוש

יכול להיות שזה מתאים גם לאמהות לבנות. אני לא יודעת. אין לי ניסיון בזה. בעלי עדיין לא הצליח לייצר אחת.

א. אל תלבשי לבן
אני באמת צריכה לפרט על הכתמים שישמחו להתנוסס על בגדייך לנצח לאחר אחר הצהריים עם הילדים?

ב. אל תלבשי שחור
כתמים, אמרנו? דמייני כתמי חומוס וחלבה מהסנדביץ' של שעה 16:00 במשפחתון על השמלה השחורה היפה שלך. I rest my case.

ג. אל תנעלי נעלים עם עקב דק
אלא אם כן בא לך להיתקע איתם במשטח הגומי בגן השעשועים הסמוך (קרה לי), לשקוע איתן בחול (קרה לי) או לנקוע את קרסולך בעודך רצה אחרי פעוט בן שנה וחצי (עדיין לא קרה לי, טפו טפו).

ד. אל תלבשי חצאיות ושמלות
נסי לשבת על הדשא עם חצאית עיפרון בגזרה גבוהה. בדיוק.
אני גם לא הייתי לוקחת את הסיכון שאחד הילדים ינסה לראות מה קורה כשמרימים לאמא את החצאית המתנפנפת, וזה בדיוק היום של התחתונים האפורים מרוב כביסה.

ה. אל תלבשי חולצות מעטפת
ילדים מושכים חולצות. כשילדים מושכים חולצות מעטפת – כל העולם יכול לראות ממקור ראשון מה צבע החזיה שלך. לא צריך אפילו קמפיין בפייסבוק בשביל זה.

ו. אל תענדי עגילים
יש שתי אפשרויות – או שהילד ירחיב לך את החור ע"י אפקט המשיכה, או שהוא סתם יפרק לך אותם (ע"י אותו אפקט). מילא האוזניים, אבל לא חבל על העגילים ה-one of a kind המהממים שקנית ב-Etsy?

ז. אל תענדי שרשראות ארוכות/שרשראות בכלל
יש כמה אפשרויות – או שהילד יקרע אותן, או שהוא ילעס אותן, או שהוא יפרק אותן. תלוי בילד ובשרשרת.

ח. אל תלבשי בדי לייקרה
זה מבליט את הצמיגים, ולידיעתך (אלא אם מדובר בקוראת גלית גוטמן) – אחרי 2 לידות יש צמיגים. כשאת רזה הם פשוט קטנים יותר.
חוץ מזה, לא נעים להזיע בבד לייקרה כשאת בגינה הציבורית מטפסת על סולמות, מתגלשת במגלשות ורודפת אחרי הפעוט. זה לא חדר כושר פה.

ט. אל תסתובבי בלי חבילת מגבונים צמודה
במידה ועברת על אחד מהחוקים הנ"ל, זה יכול להציל אותך.
וזה גם טוב בשביל להחליף חיתולים ולנקות את הפנים והידיים של הילדים – תארי לעצמך!

זקוקה לנעליים לחורף

החלטתי שנעלי החורף הנוכחיות שלי כבר אינן שמישות/אופנתיות/לא בא לי עליהן, ולכן עליי להשיג לי זוגות חדשים. הבעיה היא שבכיסי אין ממון רב (גם לא בחשבון הבנק), אבל העיניים – רואות ורוצות הרבה…
קראתי בבלוג של גיברת קאופמן על קטלוג החורף המפתיע של נעלי "גלי", ונכנסתי להסתכל באתר שלהם.
וואו, איזו הפתעה! מצאתי מליון זוגות שאני רוצה. כמובן ש"גלי" בדרך כלל לא נחשבים כשם נרדף לאיכות, אבל אני יכולה להגיד שכל הסנדלים שקניתי שם אי פעם החזיקו מעמד שנים ואף היו נוחים מאוד, שזה לא פחות חשוב. אני עדיין זוכרת בחיבה זוג סנדלי עקב בצבע שחור ששימש אותי כ-5 שנים, והיה זוג סנדלי העקב הכי נוח שנעלתי מעודי, מנוחתו עדן *סניף* :'-(
שיהיה ברור, לא קיבלתי כלום מהיח"צ של גלי ולא יוצא לי כלום מהפוסט הזה, מלבד האפשרות להזיל ריר על דגמי הנעליים, עד שאלך לרכוש אותם במציאות. אין איזה מבצע 1+1 בקרוב או משהו??!!

כל התמונות נלקחו מהאתר של "גלי".

שתדעו לכם, שאת אלו כבר קניתי, עם הגיפטקארד של ראש השנה. מחכה כבר לנעול אותן עם ג'ינס.

אלו יהיו שלי החורף. או, כן. הם יהיו שלי.

מעניין אם הן נוחות.

קלאסיות

לא יודעת. בא לי מנומר. יראה מעולה עם תלבושת כל-שחורה, לדעתי.

קלאסי, שחור, עקב קטן, מושלם. מעניין אם זה נוח גם לכף רגל רחבה.

לקניות בסופרמרקט או לאחר הצהריים עם הילדים

שיחות על החיים עם אייל (#22)

המדען הראשי
אייל מחבר קוביות לגו כך שהן יוצרות מעין נחש ארוך ארוך (הוא טוען שמדובר בכמה טנקים מחוברים)
יאיר בא, מושך את היצירה, והנחש מתפרק לשניים.
אייל: יאיר, די!!!! אמא!!! יאיר עשה לזה מיטוזה!!!
(מיטוזה זה התהליך של חלוקת התא. זה מה שקורה כשרואים "החיים" מגיל 3)

פרופורציות
אמא שלי מחבקת את אייל חזק חזק חזק, חיבוק כזה של סבתות פולניות.
אייל: סבתא! די! את מוציאה לי את כל האוויר! אני תיכף מת! את כמעט הורגת אותי!
(חוג הדרמה בצהרון? לחלוטין קטן עליו)

קלמה & ויולטה

לפעמים מגיעים לחנויות שנדמה שנוצרו בשבילכם, שברור לחלוטין שחייבים כל פריט ופריט שנמצא בהן, ויותר מזה – גם ברור לחלוטין איפה תמקמו כל פריט כזה בבית.
כך הרגשתי כשנתקלתי באתר kalma&violeta. החפצים הלבנים עם הנגיעות הצבעוניות, הניחוח הרטרואי, והציפורים מלבד. אוהבת ציפורים מלבד!
האתר הוא ספרדי במקור, והמחירים יקרים וביורו. את הציפורים מלבד אני מתכוונת להכין בעצמי כשיהיה לי זמן או כשאייל יהיה מספיק גדול בשביל יצירה מהסוג הזה, מה שיקרה קודם (כנראה הדבר השני).
התמונות נלקחו מאתר החנות.

מגנטים של ציפורים מלבד

 

מתלה בצורת שובך, עם ציפור מלבד

 

מתלה בצורת ענף עם עלים - יראה מדהים בחדר של אייל

בריאת העולם על פי אייל

אייל: אמא, שתדעי לך, שאלוהים ברא את כל העולם, ולא הטבע.
אני: אתה בטוח?
אייל: כן. זה אלוהים עשה. בהתחלה היה תוהו ובוהו. זה בלגן. ואלוהים סידר את זה. ואמר ויהי אור וככה הוא ברא את האור. אחר כך הוא הפריד בין אור לחושך. הם לא הסתדרו ביחד. ולאור הוא קרא יום, ולחושך הוא קרא לילה. והוא ברא את המים והשמים. ואחר כך כל מיני חיות. בשישי ושבת, הוא נח, אז כל החיות הסתובבו להם ועשו כל מיני דברים.
אני: אבל אייל, מה עם האבולוציה?
אייל: אני לא יודע.

מה עושים? כיצד קבלת שבת אחת בגן הרסה הסברים שלמים על אבולוציה, על תאים בודדים שהתפתחו לייצורים שלמים, על כדור הארץ העגול, על היקום האינסופי? הזכרתי לעצמי שהילד בסך הכל בן 4 ו-7 חודשים, והחינוך הספקני שלו לא חייב להתחיל עכשיו. לא רציתי להרוס לו.
אבל לא היה קל להתאפק.

שבת בגן לאומי עין חמד

לפני 5 שנים, כשחגגנו את יום נישואינו השלישי, ואני הייתי בחודש חמישי עם אייל בבטן (והייתי פשוט יפה, כמו שרק אישה בהריון יכולה להיות), נסענו לנו לטיול באיזור הרי ירושלים. בין השאר ביקרנו בגן הלאומי עין חמד (אקווה בלה), אכן פינת חמד. ביום שבת האחרון חזרנו לשם עם הילדים. מדובר במקום מקסים, מותאם לעגלות, שיש בו גם ארכיאולוגיה (בית חווה צלבני), גם מקום לפיקניק/מנגל (שולחנות פיקניק ומתקנים למנגל), גם טבע (מרחבי דשא והמון עצים), וגם פעילות לילדים (מתקני משחקים). בכלל לא זכרתי את זה ככה! או שהמקום שודרג מאז שביקרנו, או שמתחילים לשים לב לדברים האלו רק כשיש ילדים…

אייל ובעלי רכבו על גמל שהיה שם (20 ש"ח לכמה דקות. יקר, אבל אין על החוויה), אחר כך טיילנו במסלול הסובב את המקום, עד שהגענו לבית החווה הצלבני. במקום גם זורמים מעיינות, אבל בעונה הזו הכל היה יבש. כנראה שצריך לחזור בסוף החורף. אחר כך פרשנו מחצלת על הדשא, אכלנו צהריים ונזרקנו בכיף. סיבוב קצר במתקני המשחקים – והביתה.

אייל והגמל. "אמא, את יודעת שאייל מתחרז עם גמל?"

אייל מעיף אבנים למעט מים שבכל זאת מצאנו שם...

שלכת מקסימה. התגעגעתי!

לפני 5 שנים, אוקטובר 2005, אני והבטן

ימינו אנו, אוקטובר 2010, עם מה שיצא ממנה...

שיחות על החיים עם אייל (#21)

 

אייל: אמא, למה יש לנו אף אחד ופה אחד, אבל שתי אוזניים ושתי עיניים? למה יש לנו שתי ידיים אבל בטן אחת?
אני: אה…. אייל אני לא בטוחה מה התשובה, אני צריכה לחשוב על זה, ואז אני אענה לך. בסדר?
אייל: אני יודע מה התשובה! אבל רק לגבי הפה והאזוניים.
אני: באמת? מה?
אייל: זה בשביל שנקשיב יותר ונדבר פחות!

נא להפנים.

שיחות על החיים עם אייל (#20)

מה אני יכולה לעשות שהילד מפציץ על בסיס יומיומי?

אני מתלבשת לעבודה בבוקר, ובעלי מתחיל לארגן את הילדים.
אני (לבעלי): מה אתה אומר? אני נראית בסדר עם זה? הבטן לא בולטת מידי? זה נראה טוב?
בעלי: זה נראה לי בסדר גמור.
אייל (מתערב בשיחה): כן, כן, אמא, את יפה.

לאחרונה אייל התחיל להביע כל מיני פחדים. בין השאר הוא רוצה שאלווה אותו בדרך לשירותים ושאחכה לו מאחורי הדלת. התייעצתי עם פסיכולוגית, שהציעה שאגיד לאייל לקח איתו חפץ כלשהו שהוא אמיץ וגיבור, ויגן עליו ממה שמפחיד.

אייל: אמא, אני צריך שתבואי איתי לשירותים.
אני: אייל, אולי תיקח משהו שיגן עליך, ויעזור לך להיות אמיץ וגיבור כדי להתגבר על הפחד?
אייל: לא, אמא. אני לא רוצה לקחת משהו כזה.
אני: למשל את הבובה של הלוחם, שהוא אמיץ ויכול להגן עליך ממפלצות. או את הארנבת שלך, שתישמור עליך.
אייל (מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא, אני רוצה שיבוא איתי משהו שזז. אני לא רוצה לקחת בובה. בובה לא יכולה לשמור עליי.

אני: אייל, מה מפחיד אותך בשירותים?
אייל: אני לא יודע.
אני: מה זה? יש קולות מפחידים? חושך? משהו לא נעים?
אייל (שוב מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא. מפחיד אותי דבר אחד.
אני: ומה זה?
אייל (בנחרצות): אני לא יודע מה זה.

אייל הולך היום לחבר. אני מסבירה לו שהוא יישאר שם אצלו, ואני אבוא אחר כך לקחת איתו. אייל לא כל כך מרוצה.
אני: אייל, אני אביא אותך לעומר, ואתה תישאר שם אצלו. ויותר מאוחר אני אבוא ואקח אותך הביתה.
אייל: אבל אני רוצה שתישארי איתי.
אני: אבל אייל, אתה תהיה שם עם עומר, ואתם תשחקו ביחד.
אייל: אני לא רוצה להיות לבד.
אני (מנסה לצאת מזה): אייל, בוא אני אסביר לך. אתה תהיה לבד – כי אתה תשחק עם עומר בעצמך, בלי עזרה שלי. אבל אתה לא תהיה בודד. בודד זה שאין אף אחד לידך, אבל אתה לא תהיה בודד כי תהיה עם עומר.
אייל חושב חושב חושב, ונראה די מרוצה מהפתרון.
אייל: אבל מה קורה אם אתה גם לבד וגם בודד?
אני: אה…. כן, זה מצב שיכול לקרות.
אייל: אני יודע! זה קורה כשאתה עושה דברים בעצמך בלי עזרה, אבל אין אף אחד לידך.
אני: כן, נכון, אתה צודק.
אייל: את רואה. אני חשבתי וחשבתי, וידעתי את זה בעצמי.

fun במזגן: מוזיאון ישראל בירושלים

אנחנו בדרך כלל משפחה מטיילת, אבל בחום הקיץ שפשוט לא נגמר  קשה לנו (טוב, לי) לשהות בחוץ. כדי לא להיות תקועים בבית, אנחנו מבלים במקומות ממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 4 ו-7 חודשים ותינוק בן שנה ו-4 חודשים.

 

חשבתי שכשאוקטובר יגיע החום ייעלם ויהיה אפשר לחזור לטייל. אז חשבתי. 35-40 מעלות היו בשבת האחרונה. טירוף!! אין ברירה אלא לעבור ממזגן למזגן. בעלי הציע שניסע למוזיאון ישראל המחודש בירושלים, אז בשעת צהריים נסענו לשם.
המוזיאון הוא מקום ענק, וכמובן שלא ביקרנו בכולו. התמקדנו באגף הארכיאולוגיה (בעלי חובב ארכיאולוגיה), עם גיחה קלה לאגף אמנות ישראלית (סתם כי הוא היה במקרה ביציאה מאגף הארכיאולוגיה…), קפיצה לפסל האהבה בגן האמנות, ולאחר מכן תצפית ומבט על דגם ירושלים בימי בית שני.
אגף הארכיאולוגיה הוא מקום מדהים שלא נופל ברמתו ממוזיאונים בחו"ל. הוא מחולק ל-7 חלקים: מימי האדם הקדמון, דרך התקופה הכנענית, תקופת התנ"ך, היוונים, הרומאים, הצלבנים והמוסלמים. מיצגים רבים הם מרשימים מאוד – ארונות קבורה, פסיפסים גדולים, תכשיטים עתיקים, פסלים. לפרקים יכולתי לדמיין שאני במוזיאון הבריטי. דרך אגב, בתוך המוזיאון אסור לצלם, וזה ממש מבאס.

המוזיאון הוא אמנם מחודש, אבל בישראל כמו בישראל, שכחו לשייף את הפינות החדות. אם אסור לצלם, למה אין שלט על כך? (ולמה בכלל אסור לצלם?) אם באגף יש 7 חלקים, למה אין חיצים למסלול המומלץ ביניהם? (אנחנו הגענו מ-1 ל-4, חזרנו ל-2 ו-3, עברנו ל-5 ול-7 ואח"כ ל-6) למה ליד חלק ממעברי המדרגות יש מעלית קטנה לנכים/בעלי עגלות ילדים, וליד חלק אין? ואם כבר יש מעלית קטנה – למה תמיד כשצריך להשתמש בה, איכשהו נעלם המשגיח על האולם? (תצוין לחיוב המשגיחה בחלק 2, שהציעה לי מיוזמתה להשתמש במעלית, כי היינו עם הטיולון של יאיר. היחידה שעשתה זאת).
למה גן האמנות מרופד חצץ גס? איך בעלי עגלות/נכים אמורים לשוטט בו? רציתי להצטלם עם בעלי ליד פסל האהבה, אבל לא היה ניתן להגיע למקום עם הטיולון. בכלל, ההתמצאות במוזיאון ממש מבלבלת, והמפה שקיבלנו בכניסה ממש לא עזרה. ומה עם ברושור שמסביר על כל חלקי המוזיאון?
אני מקווה שאלו רק חבלי לידה ראשונים, ושהמצב ישתפר בעתיד, כי המוזיאון באמת מקסים. בסך הכל נהנינו מהביקור, ונשוב כדי לשוטט בחלקים האחרים שלו.
אייל מאוד נהנה באגף הארכיאולוגיה, אבל אני לא יודעת אם יתאים לכולם. כדאי לבדוק באתר אם יש תערוכות שמעניינות את הילדים שלכם.

הכניסה לאגף הארכיאולוגיה.

אני ואייל ליד פסל חביב

אוהבת את הילד הזה

דגם ירושלים בימי בית שני. ברקע - היכל הספר והכנסת.

בקצרה:
אתר:
http://www.imjnet.org.il/
הנזק: בשבת הילדים בחינם (בימי חול התשלום מגיל 5). כמחזיקי כרטיס אשראי לאומי קארד, עלה לנו 24 ש"ח לכרטיס, סה"כ 48 ש"ח. יש גם הנחה למחזיקי כרטיס מפעל הפיס. עלות רגילה למבוגר: 48 ש"ח.
אכלנו: חטיפי גרנולה מהבית (ואחרי הביקור – שיפודים וחומוס באבו גוש). במקום יש בית קפה ומסעדה שאינם פתוחים בשבת.
קטנטנים: יתרוצצו/יזחלו במסדרונות, או ישבו בעגלה.
מדד הילד: 4 מתוך 5 (אייל מאוד אהב, אבל התעייף בשלב מסוים)
מדד ההורים: 4 מתוך 5 (חוסר הנגישות עצבן אותי)
ועוד משהו: יש למוזיאון Gift shop מושקע וחביב ביותר.