עפיפונים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה: שיר בהר כותבת על עפיפונים

10 שנות בלוג, 10 ימי השראה

רוצים לדעת מה עושים עם הילדים? תשאלו את שיר בהר. שיר יודעת הכל, והבלוג שלה "תשאלו את אמא של…", מלא וגדוש בהצעות לפעילויות עם הילדים, אטרקציות, אירועי תרבות, יצירה, טיפים, המלצות ועוד ועוד, עליהם היא כותבת מניסיונה כאמא לשתי בנות. יש לבלוג שלה גם דף פייסבוק משלים, עם המלצות וטיפים יומיים.
הכרתי את שיר באירועי בלוגריות שונים, ולהגיד שהיא יודעת הכל זה אנדרסטייטמנט. כשהיינו, למשל, עם המשפחות בסיור במוזיאון של אילנה גור, קשקשנו וסיפרתי לה שבקיץ אני מעדיפה לבקר במקומות ממוזגים. מיד שיר שלפה לי כמה וכמה המלצות מעולות על מרכזי מבקרים שונים, שאחרת כנראה שבחיים לא הייתי שומעת או חושבת עליהם.
לכבוד יום הולדת 10 לבלוג שלי, שיר לקחה השראה משם הבלוג שלי – "עפיפונים", והכינה פוסט על פעילויות עם עפיפונים בטבע, ביחד עם הילדים. מזג האוויר עכשיו ממש מעולה, ויש רוחות, אז זו בדיוק התקופה לחזור לטייל וגם להעיף עפיפונים!

מוזמנים לתת קפיצה ל-"תשאלו את אמא של…" ולקרוא על פעילויות עם עפיפונים בטבע!

כל הפוסטים שמפורסמים במסגרת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג מרוכזים בקישור הבא.

שיר בהר כותבת על פעילות עם עפיפונים בטבע

שיר בהר כותבת על פעילות עם עפיפונים בטבע

תשאלו את אמא של - הבלוג של שיר

רעיונות לחופשת סוכות

בחול המועד סוכות יאיר בגן, ואייל ואני בחופש. אני נרגשת. זו הזדמנות בשבילי לבלות אתו אחד-על-אחד, אם ובנה.
שתי פעילויות כבר די סגורות:
באחד הימים נלך ביחד לים, שם ניפגש עם חברותיי וילדיהן. אני כמובן בלחץ עצום. זה משהו שעוד לא עשיתי לפני כן (כלומר ללכת עם אייל לבד לים, או ללכת לים ללא בעלי, למעשה) ואני מקווה שנהנה אחד מחברתו של השני, ושלא יהיה חם מידי.
הזמינו אותי לאירוע של בלוגריות וילדיהן באחד המוזיאונים (לא אחשוף איזה, עבור אלמנט ההפתעה). אני מקווה שיצא לפועל.

רעיונות נוספים לבילוי בבוקר עם אייל:

  • טיול בעיר הגדולה, תל אביב: ביקור בבית ביאליק, האריה בסמטה פלונית, "שוקה" במתחם רמב"ם, שוק הכרמל, גן מאיר. צהריים ביחד, מיץ ועוגה ביחד.
  • מרכז מבקרים כלשהו. רבים מהם פתוחים בחול המועד סוכות ומציעים הדרכות לכל המשפחה. למשל: אתרי מקורות, השפד"ן.
  • משחק בית קפה ביתי. אייל אוהב לשחק בסמסונג גלאקסי במשחק של ניהול בית קפה (למעשה bakery). אני חושבת לאתגר אותו לפתוח בית קפה אצלנו בבית – בחירת שם, הכנת שלט, החלטה על תפריט עוגות ומשקאות, ולבסוף הזמנת אורחים (סבא וסבתא, שכנים, חברים, קרובי משפחה וכו') לבית הקפה ואירוח שלהם. התשלום – במטבעות שוקולד מזהב או ג'לי בלי.
  • תערוכת דגלי שמחת תורה ופעילות לילדים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (מרגש אותי באופן שקשה לי להסביר. מזכיר לי את הילדות ואת סבא וסבתא שלי).
  • תמונות בתערוכה – להקים תערוכת ציורים של הילדים (אייל יהיה האוצר) ולהזמין אורחים (סבא-סבתא, דודות וכו') לערב פתיחת התערוכה ואפשרות לרכישת ציורים (מטבעות שוקולד או ג'לי בלי).
  • בניית סוכה מארגז קרטון ענקי וקישוטה.
  • בניית כפר דרדסים מכוסות וקערות חד פעמיות.
  • סדנת קאפקייקס או בצק סוכר ביתית. אולי עם ילדים נוספים.
  • פסטיבל הפסיפס בנתניה
  • תערוכת א-ב-גע-דע בבית התפוצות
  • פסטיבל המדע 2011 במכון וייצמן
  • פעילות לילדים במוזיאון ישראל בירושלים

 

רעיונות לאחר הצהריים עם שני הילדים:

ופעילויות משפחתיות אפשריות:

מאחלת לכולכם חג שמח ומהנה 🙂

שבת בגן לאומי עין חמד

לפני 5 שנים, כשחגגנו את יום נישואינו השלישי, ואני הייתי בחודש חמישי עם אייל בבטן (והייתי פשוט יפה, כמו שרק אישה בהריון יכולה להיות), נסענו לנו לטיול באיזור הרי ירושלים. בין השאר ביקרנו בגן הלאומי עין חמד (אקווה בלה), אכן פינת חמד. ביום שבת האחרון חזרנו לשם עם הילדים. מדובר במקום מקסים, מותאם לעגלות, שיש בו גם ארכיאולוגיה (בית חווה צלבני), גם מקום לפיקניק/מנגל (שולחנות פיקניק ומתקנים למנגל), גם טבע (מרחבי דשא והמון עצים), וגם פעילות לילדים (מתקני משחקים). בכלל לא זכרתי את זה ככה! או שהמקום שודרג מאז שביקרנו, או שמתחילים לשים לב לדברים האלו רק כשיש ילדים…

אייל ובעלי רכבו על גמל שהיה שם (20 ש"ח לכמה דקות. יקר, אבל אין על החוויה), אחר כך טיילנו במסלול הסובב את המקום, עד שהגענו לבית החווה הצלבני. במקום גם זורמים מעיינות, אבל בעונה הזו הכל היה יבש. כנראה שצריך לחזור בסוף החורף. אחר כך פרשנו מחצלת על הדשא, אכלנו צהריים ונזרקנו בכיף. סיבוב קצר במתקני המשחקים – והביתה.

אייל והגמל. "אמא, את יודעת שאייל מתחרז עם גמל?"

אייל מעיף אבנים למעט מים שבכל זאת מצאנו שם...

שלכת מקסימה. התגעגעתי!

לפני 5 שנים, אוקטובר 2005, אני והבטן

ימינו אנו, אוקטובר 2010, עם מה שיצא ממנה...

אריזה משפחתית

אנחנו נוסעים לנופש, וזה מעניין לראות כיצד הרגלי האריזה שלנו שונים. אני נאמנה לשורשיי הפולניים, ותמיד אורזת יותר מידי. אני תמיד לוקחת יותר חולצות ומכנסיים משצריך, כי מה יקרה אם פתאום לא יתחשק לי על החולצה האדומה? או שהמכנסיים הסגולים פתאום ירגישו לי צמודים מידי? כמו אשת מחשבים, אני מאמינה בגיבוי. בסוף הנופש, אני מגלה שבעצם לא לבשתי חצי מהבגדים.
הוא, לעומת זאת, תמיד אורז פחות מדי. זכור לי סוף שבוע (2 לילות) לפני כמה שנים, שלקראתו הוא ארז 2 חולצות ומכנס. המכנסיים נרטבו, כי טיילנו על חוף הים. חולצה אחת התלכלכה, השניה כבר הסריחה, וכך עמדנו בפני שוקת שבורה. איך פתרנו את המצב איני זוכרת.
פעם, גם ההתנהלות שלנו בטיולים היתה שונה. הוא היה דובק ברשימת המוזיאונים והאתרים שהכין מראש, ומאיץ בשנינו כדי שנספיק. לפני כל יציאה לכיבוש היעד הבא, הוא היה מתייעץ במפת העיר וברשימות, והלאה היינו ממשיכים. אני תמיד רציתי סתם להסתובב ברחובות, להסתכל על חלונות ראווה, על בתי קפה, ועל אנשים. ההבדלים האלו הביאו לפיצוץ בטיול שעשינו בפריז. אני התעייפתי מהריצות מאתר לאתר, והוא נעלב שאני מעקמת את האף בכל פעם שאני רואה אותו מביט במפה.
מאז למדנו, התבגרנו והתמתנו. רואים אתרים ומבקרים במוזיאונים, אבל גם משוטטים ברחובות. אני השלמתי עם האהבה שלו למפות, הוא השלים עם האהבה שלי לחנויות פיצ'יפקעס, והעיקר – הבנו שמה שבאמת חשוב, זה שאנחנו אוהבים אחד את השני. כל השאר זו סתם תפאורה.