עפיפונים

מיומנה של אם לילד מחונן: העשרה לילדים מחוננים מגיל הגן ועד כיתה ג'

השאלה כיצד להעשיר ילדים מחוננים בגילאי הגן וכיתות א'-ב', כלומר לפני שהם נכנסים לתכנית ההעשרה של משרד החינוך בכיתה ג' או לכיתת מחוננים, עלתה מספר פעמים בקבוצת הפייסבוק הורים לילדים מחוננים שאני מנהלת. זו שאלה שעולה בצדק רב. אצטט מתוך סקירת מאמרים שביצעה אלין קשטכר, יועצת חינוכית ומדריכה באגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, שנקראת בשם "היבטים רגשיים של הילד המחונן" ומפורסמת באתר מחוננnet:
"הספרות המחקרית מצאה שהמיטביות הפסיכולוגית של הילד המחונן תלויה ביצירת סביבה חינוכית לימודית מתאימה, ושהבריאות החברתית והרגשית שלו קשורה בקשר הדוק למתן מענה לצרכים האקדמיים שלו".

בכיתה ב' מבוצעים מבחני איתור מחוננים של משרד החינוך. הילדים שעוברים את המבחנים (ודרך אגב – אם ילדכם לא עבר – זה לאו דווקא אומר שהוא לא מחונן) יכולים להצטרף לתכנית ההעשרה למחוננים שמתחילה בכיתה ג' (יום העשרה שבועי) או לכיתת מחוננים (בערים בהם היא קיימת. כיתת מחוננים בבית ספר יסודי קיימת במעט מאוד ישובים בארץ). עד אז, ההעשרה מוטלת על כתפי ההורים, לפי בחירתם ויכולתם הכלכלית כמובן.

ההצעות שאציע מבוססות על הניסיון שלנו עם אייל ו(קצת) עם יאיר, ונוגעות להעשרה אינטלקטואלית בלבד. אני לא מתייחסת לסדנאות למיומנויות חברתיות כי מבחינתי הן תחת הקטגוריה של טיפול רגשי. ההצעות שלי מתאימות גם לילדים בכיתה ג' ומעלה, כמובן.

העשרה לילדים מחוננים מגיל הגן ועד כיתה ג

העשרה על ידי חוגים
אייל אובחן כמחונן בגיל 5, שזה בערך גם הגיל שבו התחלנו לרשום אותו לחוגים. אייל מתעניין מאוד במדע ובמתמטיקה, ולכן אנחנו מעשירים אותו בתחומים האלו. בוודאי תשמעו או שמעתם כבר קריאות מהסביבה לשלוח את הילד לחוג ספורט כלשהו. מצד אחד, אני בהחלט מאמינה שפעילות מוטורית וספורטיבית היא חשובה, אבל יחד עם זאת לדעתי יש לחזק את החוזקות של הילד ולא להכריח אותו להשתתף בפעילות שהוא לא מעוניין בה ולא נהנה בה. אייל לא רצה להצטרף לחוג כדורגל, כדורסל, ג'ודו או קפוארה. מכיוון שהוא אוהב מוזיקה ואוהב לרקוד, רשמנו אותו לחוג ריקוד ותיפוף על הגוף של סטודיו טררם, וזה הסתבר כמוצלח. אל תשכחו שכדי לטפח פעילות ספורטיבית ומוטורית לא חייבים לרשום את הילד לחוג. גם פעילות אחרי הצהריים בגינה הציבורית, טיולים משפחתיים בשבת ומשחקי תנועה בבית עושים את העבודה.

מכון אריקה לנדאו מציע חוגים למחוננים מגיל 5 המתקיימים בתל אביב ובהרצליה. לפני הרישום לחוגים יש לבצע אבחון. אייל היה שם במשך סמסטר כשהיה בן 5. לא המשכנו בגלל בעיות לוגיסטיות של הסעות ושעות החוגים.

חוגי מדע, רובוטיקה, אלקטרוניקה, חלל, לגו הנדסי, משחקי חשיבה ושחמט אפשר למצוא בכל רשות עירונית ומקומית. אם לדעתכם החומר "קטן" על הילד, רשמו אותו לקבוצת גיל גבוהה יותר. אנחנו עשינו את זה עם אייל – בגיל 5 רשמנו אותו לחוג מדע שמיועד לגיל 6. הוא השתלב שם מצוין.
אני ממליצה מאוד על חוגי השחמט של "בראש חושב" ועל הקייטנות שלהם.

 

 העשרה מתמטית
מכון דוידסון לחינוך מדעי של מכון וייצמן למדע מציע שתי תכניות העשרה אינטרקטיביות – במתמטיקה ובמדע – שהן תוכניות אונליין בהתכתבות. כשהייתי ילדה הייתי רשומה לתכנית המתמטיקה בהתכתבות שלהם – שהייתה באמת בהתכתבות – דרך הדואר. עכשיו מדובר באתר אינטרנט סגור שבו מפורסמים האתגרים. התכנית מיועדת לכיתות ג'-ט', אבל אני רשמתי את אייל לתכנית המתמטית כבר בתחילת כיתה ב'. קחו בחשבון שההשתתפות מצריכה עזרה שלכם ההורים – גם בתפעול של האתר וגם בלימוד של חומר שהילד אולי עוד לא מכיר (כמו חיבור ארוך וכפל ארוך). העלות היא 330 ש"ח לשנה.

קניתי לאייל את הספרים "חשבון להורים" ו-"אלגברה להורים" של פרופ' רון אהרוני. אלו ספרי עיון נהדרים שמסבירים בשפה פשוטה ושיטתית את עקרונות המתמטיקה של בית הספר היסודי ושל חטיבת הביניים. בין הנושאים: חוקי פעולות, שברים, משתנים, חזקות, לוגריתמים ועוד. מומלץ מאוד מאוד.

הספר "מתמטיקסם" של יעל רוטנברג מכיל שעשועי מתמטיקה כיפיים ומדבר על נושאים שונים כגון פלינדרומים, משולש פסקל, גוגלפלקס ועוד. גם מומלץ מאוד.

 

העשרה על ידי חוברות ודפי עבודה
הילדים שלי אוהבים חוברות ודפי עבודה. גם אני הייתי כזו. לגילאים הקטנים יותר – אני ממליצה מאוד על חוברות מבוכים (באתר The Book Depository יש חוברות מבוכים במחירים לא יקרים והמשלוח לארץ חינם – מומלץ. למשל: מבוכי דינוזאורים, מבוכי פיראטים, מבוכי מפלצות ועוד). כשמדובר בחוברות דידקטיות יותר, אני תמיד קונה חוברת ברמה אחת לפחות מעל הגיל של הילד. לדוגמה – יאיר עשה עד עכשיו חוברות הכנה לכיתה א' (הוא עולה לגן חובה). אייל עשה השנה חוברות בחשבון של כיתה ג' וד'. תלמידי כיתות א' ו-ב' יכולים גם לקחת את החוברות איתם לבית הספר ולעבוד איתן אחרי שהם מסיימים את המטלות בכיתה – בתיאום עם המורה כמובן.
נסו גם לחפש באינטרנט חידות מתמטיות או חידות הגיון שונות – ולתת לילד לפתור.

 

העשרה על ידי קריאה
ילדים מחוננים רבים לומדים לקרוא לפני כיתה א', ותכל'ס – אני בעד. זה פותח עבורם עולמות רבים ומאפשר להם להעמיק בנושאים שמעניינים אותם. מעבר לספרי קריאה שהם בוודאי קוראים, נסו לעניין אותם גם בספרי עיון (שמתאימים לגילם ורמתם) וגם במאמרים שונים באינטרנט.

 

העשרה על ידי תכניות טלוויזיה
בחינוכית 23 יש תכניות טלוויזיה מעולות שהמחוננים שלכם מאוד ייהנו מהן, לדוגמה: גלילאו (שעוסקת במדע), מה זה מוזה (תחומי האומנות השונים), להיות מדען עם פרופסור דן (תכנית מדע עם פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה), שרגא בישגדא (אישים חשובים). אפשר למצוא אותן גם בערוץ חינוכית ילדים בyoutube. עוד ב-youtube – שידורים של הסדרה המיתולוגית "חשבון פשוט" ותכניות לימודיות נוספות.

גם בערוץ "לוגי" יש תכניות מעניינות כמו "מתחת לאף" ו-"תעלומות מתחת לאף", שעוסקות באספקטים שונים של מדע בחיי היום יום.

 

כיצד אתם מעשירים את הילדים המחוננים שלכם? השאירו תגובה וספרו לי על כך!

 

פוסטים נוספים בסדרת "מיומנה של אם לילד מחונן":
היכרות
תעודות סוף שנה

מיומנה של אם לילד מחונן: תעודות סוף שנה

מחר מחלקים תעודות סוף שנה, וברשת מפיצים פוסטים וסטטוסים על איך לנהוג אם הילד מביא תעודה עם ציונים לא טובים. ראיתי רעיון נהדר על הכנת תעודה אלטרנטיבית שבה ההורה יציין את כל מה שהילד כן חזק בו (עזרה בבית, פעילות ספורטיבית וכו'), ראיתי סטטוסים נרגשים של הורים שילדיהם קיבלו תעודות הערכה מהמורה על פעילותם החברתית, למרות שהם לא התלמידים הכי טובים. זה כל כך נכון וחשוב בעיניי.

ומצד שני, כרגיל אני מרגישה שונה לחלוטין מכולם.

להורים שלי לא היו בעיות כאלו. אני מחוננת עם IQ של 160. התעודות שלי תמיד היו טובות. מאוד מאוד טובות. הציונים שלי תמיד היו גבוהים.

אבל אף אחד בבית הספר לא חשב שאני צריכה לקבל איזושהי הערכה על זה.

בכיתה ט' הייתה לי תעודה ש-90% ממנה היו מאיות וה-10% הנותרים היו תשיעיות. את תעודת ההצטיינות באותה שנה קיבלה תלמידה פחות טובה ממני שהייתה מאוד מקובלת ופעילה חברתית. אני הייתי ביישנית וכמעט ולא היו לי חברים. חצי מהכיתה צחק עליי כל השנה על זה שאני חרשנית וחנונה, החצי השני התעלם ממני. המורה לא חשבה שמגיעה לי תעודת הצטיינות על כך שעמדתי בזה.

בכיתה י' היה אחרת. הייתי הרבה יותר פעילה חברתית – הדרכתי את הכיתה בתכנית נגד שימוש בסמים ואלכוהול, ארגנתי מסיבת פורים ועוד. היו לי גם ציונים מאוד גבוהים וקיבלתי בסוף השנה תעודת הצטיינות. זה לא הפריע לרבים מבני כיתתי ללכלך עליי באותו מעמד (שלא נכחתי בו, כי למחרת נבחנתי בבחינת הבגרות במתמטיקה, והעדפתי לנצל את זכותי לעשות חיים בבית) על כך שזה לא מגיע לי, כי אני חרשנית וזו לא חכמה לקבל תעודת הצטיינות על ציונים גבוהים. והמורה גם אפשרה להם לנהל את הדיון הזה בכיתה.
(מיותר לציין שמעולם לא הייתי חרשנית, ועד עצם היום הזה אני מקנאה באלו שמסוגלים לשבת שעות ארוכות וללמוד. אני בחיים לא הייתי מסוגלת. עוד מיותר לציין, שמאז נמנעתי מלהיות פעילה חברתית עד סוף התיכון).

אז בואו אני אגיד לכם משהו – זה דווקא כן חכמה. לרבים מאיתנו המחוננים, ובתקופתי לא היו (לפחות באזור שלי) תכניות מיוחדות למחוננים, הלימודים זה הדבר העיקרי שאנחנו מצטיינים בו.
סיימתי 12 שנות לימוד בתחושה שהדבר העיקרי שאני טובה בו, הכישרון שלי, הוא לא מספיק טוב. הוא לא משהו מיוחד או יוצא דופן שעליו מעניקים תעודות ושאותו משבחים. כלומר אני לא מיוחדת או יוצאת דופן. אני לא שווה מספיק.

אני מבקשת, בזמן שאתם מעצימים את התלמידים החלשים או את התלמידים שחזקים חברתית, אל תשכחו להעצים גם את התלמידים הטובים. המספרים והציונים הגבוהים לא מעצימים אותנו. הם לא אומרים לנו כלום. המילים הטובות והחיזוקים שלכם הם אלו שמעצימים אותנו. גם אנחנו צריכים את השבחים שלכם. גם אם זה לא מפתיע. גם אם זו שגרה. גם אם כל שנה זה ככה. אנחנו עדיין צריכים לשמוע את זה שוב ושוב מחדש.

מחר אייל יקבל תעודה. אז מה אם הוא כבר קורא ספרים של 800 עמודים בלי ניקוד תוך יומיים, אז שיעורי עברית לא היו ממש מאמץ עבורו. אז מה אם החשבון של כיתה ב' זה שטויות בשבילו, כי הוא כבר מסוגל להכפיל בראש מספרים דו ספרתיים עם שבר עשרוני. הוא ישמע ממני עד כמה הוא נהדר, ומצטיין, ומוכשר, גם אם הציונים הגבוהים באו לו בקלות. כי זה מה שהוא, וזה חשוב שהוא יבין וידע את זה. וזה חשוב שהוא יבין וידע שככה אנחנו רואים אותו.

האם זכרתם להגיד את זה גם לתלמיד המצטיין שלכם?

האם זכרתם להגיד את זה גם לתלמיד המצטיין שלכם?

 

 

מיומנה של אם לילד מחונן: היכרות

ילד מחונן

כשאייל היה בן 8 חודשים היה לי ברור שהוא ילד יוצא דופן. הוא היה מאוד ערני וסקרן. היה לו מבט בעיניים שהיה שונה משל ילדים אחרים בגילו. פנים של מבוגר. כשהוא היה בן שנה וקצת הלכנו לגינה הציבורית, והוא הצביע על הממטרות השקועות בדשא (שאותן מעולם לא ראה עובדות לפני כן) ואמר לי – "מים". בגיל שנה וחצי התחיל לדבר, ובגיל שנה ו-7 חודשים כבר דיבר במשפטים. בגיל שלוש פתר פאזלים של 100 חלקים, זיהה את כל אותיות הא"ב, וידע לזהות את הסמלים של כל דגמי המכוניות. הוא היה רואה את הסדרה "החיים" בDVD וידע לספר ולהסביר מונחים שקשורים לגוף האדם. בגיל 4 היה כותב מילים אם היינו מאייתים לו אותם. בגיל 5 רצינו לרשום אותו לחוגים של המכון של אריקה לנדאו, אז עשינו אבחון פרטי של מכון קרני. קיבלנו אישור רשמי על כך שהוא מחונן ברמה גבוהה, ובצורה מאוזנת בין הצד המילולי לצד הכמותי. בגיל 7, בכיתה א', אובחן גם כ-ADHD. בשנה הזו הוא גם המציא שיטה מהירה לחיבור שברים על ידי שימוש בשעון. היום הוא בכיתה ב'.

כשיאיר היה בן שנתיים, בעלת המשפחתון שלו אמרה לי שהוא ילד חכם מאוד עם נטייה לצד הטכני. לא כל כך האמנתי, עד שבמסיבת הסיום הביאה המפעילה פרה גדולה מקרטון שאליה חוברה כפפה מנופחת עם חלב, והיא העמידה פנים שהיא חולבת. יאיר הלך להסתכל מאחורי הפרה כדי לנסות להבין איך זה עובד. הוא התחיל לדבר בצורה שוטפת רק בגיל שלוש, אבל כבר זיהה את כל המספרים ואת הסדר שלהם. היום בגיל 4 ו-9 חודשים הוא מזהה את כל האותיות, יודע לקרוא את כל השמות של הילדים בגן שלו ועוד כמה מילים, כותב מילים אם מאייתים לו אותן, ויודע חשבון ברמה בסיסית. את כל זה הוא למד בעצמו. עדיין לא עשינו לו אבחון רשמי, אבל לכשנעשה, די ברור לי מה תהיה התשובה.

גם אני מחוננת.

פעם כשהיית אומר "ילד מחונן" הייתה עולה בראש תמונה של ילד ממושקף, צמוד לספר או כפוף מול המחשב, ביישן, מוזר כזה, חרשן. היום יש הרבה ילדים ממושקפים. רוב הילדים משתמשים במחשב או בטאבלט. אין ממש הבדל חיצוני בינם לבין ילדים מחוננים, ולדעתי מעבר לסטיגמה גם אף פעם לא היה.
ובכל זאת, ילדים מחוננים הם ילדים עם צרכים שונים משל ילדים אחרים. אחרי שאייל נולד, ולאורך השנים, קראתי המון על הורות. גם עשיתי סדנת הורות. אחרי אבחון הADHD, קראתי המון גם על זה. לאט לאט הבנתי, שיש לי ילדים שונים, ושאני, כאימא, שונה. יש לי התלבטויות שונות וחוויות שונות. כמות החומר שיש על מחוננים היא לא רבה בפני עצמה, וכמות החומר על הורות לילדים מחוננים קטנה עוד יותר (השוו זו לכמות החומר שיש בנושאי קשב וריכוז, לדוגמה). במשך תקופה ארוכה הרגשתי ממש לבד, ואז התחלתי לשתף בפייסבוק, ולכתוב סטטוסים על החוויות שלי כאימא לילד מחונן.

כשלילד מחונן יש בעיות בגן

כשלילד מחונן יש בעיות בגן

משיחות שלי עם הורים אחרים, גיליתי שהרבה מהם לא כל כך יודעים איך "לאכול" את המחוננות – "זה". "זה" טוב? "זה" רע? איך מתמודדים עם "זה"? מה עושים? יש בזה משהו מפחיד. ההורות היום היא הרבה יותר מודעת, ורבים מאיתנו חוששים "לקלקל".
אני מתרגשת לפתוח את סדרת הפוסטים הזו -"מיומנה של אם לילד מחונן" – שבה אשתף איך אני רואה את "זה", מה עובר על אם לילד מחונן, חוויות, בעיות, התלבטויות, מחשבות. אני מקווה שבאמצעות שיתוף החוויות אצליח לעזור להורים אחרים.

ו… כל זה רלוונטי גם לאבות, כן? אני פשוט אימא.