עפיפונים

מילה חולמת. אמא שלה מצלמת.

אדל מהלסינקי היתה כותבת ומעצבת, ועכשיו היא אמא של מילה. כשמילה ישנה, אדל מדמיינת את החלומות שלה, ויוצרת מהן מציאות – מעצבת ומקימה סביבה סט שלם של סצנות חלומיות.
את הסצנות האלו היא מתעדת בבלוג שלה – Mila's Daydreams.

אני מודה שכשמצאתי את הבלוג (דרך הבלוג Hip Hip Hooray), זה נראה לי ממש עקום. התינוקת המתוקה ישנה, ואמא שלה מסדרת סביבה כל מיני חפצים ועיניינים. שתתן לה לישון בשקט!
אבל אחרי שקראתי על מה שעומד מאחורי הבלוג וכיצד אדל מפיקה את התמונות, נרגעתי קצת. העיצוב מבוצע בכמה דקות ובזהירות רבה, כדי לא להפריע למילה לישון. כנראה שגם מדובר בתינוקת רגועה ובעלת שינה כבדה במיוחד.

אי אפשר להכחיש שהתמונות פשוט מדהימות וממש ממש קסומות.

הנה כמה מהאהובות עליי:

מילה חולמת על קרקס

מילה חולמת על קרקס

גראונד קונטרול טו מייג'ור מילה

מילה חולמת (ושרה?) בגשם.

וכיתתו רימוניהם לעציצים

מהבלוג Twig & Thistle

לא הבנתי מה הקטע של זה בדיוק, אבל אהבתי. אפשר לקנות ב-SUCK UK. גם התמונה משם.

עציצים, בואי נקנה רק עציצים, במקום עוד מכונות של מלחמה

שיחות על החיים עם אייל (#15)

אני מבקשת מאייל בפעם השלישית שיעזור לפנות את שולחן האוכל, תוך כדי שאני מנפנפת באצבעי בפוזת הטפה.

אייל: אמא, לפני שאת מדברת אליי, תורידי את היד שלך!

 אני:  אתה צודק. הנה, עכשיו בלי האצבע. תלך בבקשה לעזור לפנות את השולחן.

אייל: טוב.


אייל איבד משהו בגן, והוא אומר לי משהו שאני לא מבינה תוך כדי יללות.

אני: אייל, תפסיק לילל. אני לא מבינה מה אתה אומר.

אייל: אני לא מיילל! חצופה! עכשיו אני לא רוצה לבוא איתך! (הולך)

 

 

אנחנו במשפחתון של יאיר. יאיר משחק בכדור. תינוק אחר לוקח ליאיר את הכדור.

אייל (לתינוק): לא מתנהגים ככה! אל תיקח ממנו! הוא יותר חלש ממך! הוא רק בן אחת!  (לוקח מהתינוק את הכדור ומחזיר ליאיר)

(התינוק גדול מיאיר בחודש וחצי)

 

יאיר יושב בעגלה. ילד כלשהו מהגן של אייל נוגע בפנים של יאיר

אייל: היי, זה התינוק שלי! אני לא מרשה לך לגעת בו.

צריכה את זה: עץ נשנושים

כחובבת בישול, או בלי קשר, אני גם חובבת של כלי אוכל וגדג'טים מגניבים. עץ הנשנושים הזה – מעין מתקן קיסמים עם שגעון גדלות, לגמרי עושה לי את זה. הרי לאכול תות או מרשמלו או כל דבר בעצם מקערה, זה ממש לא אותו דבר לעומת לקטוף אותו ישר מעץ הקיסמים ולהגיש לפה. מדובר פה במקדם סטייל של 1000 אחוז בערך.

אורחים יקרים – זה מה שאני רוצה כ-hostess gift. יש?

דקלה שלחה לי את הקישור מהבלוג השוודי Beyond The Clouds. גם התמונה משם.

מרשמלו, צומח על עצים?

עוץ לי גוץ לי והצד הנשי

בפורים הלכתי עם אייל לראות את ההצגה "עוץ לי גוץ לי". כבר שנים שאני רוצה ומתכננת לראות את ההצגה הזו, ועכשיו כשיש לי ילד בן 4, יש לי תירוץ מספיק טוב.

ההצגה היתה מקסימה. גם אני וגם אייל נהנינו מאוד. השירים והשפה ממש נהדרים, התלבושות מרהיבות והכל כל כך מושקע ומלא טעם וחוכמה.

רגעי קסם מההצגה:

א. איך שהתיישבנו (ביציע), אייל הכריז: "יש לנו את המקומות הכי הכי טובים!" (הם באמת היו טובים)

ב. כדורי ענק זהובים מתעופפים להם אל הקהל. אלינו הם לא הגיעו כי ישבנו למעלה (כפי שאייל ציין בחוכמה), אבל אייל התלהב מאוד לראות אותם מקפצים.

ג. רמי ברוך, ששיחק את המשרת, רוכב על המטאטא שלו ומדבר אליו כאילו היה סוס. ילדים צועקים לו שזה מטאטא ולא סוס, והוא מסביר שאם מפעילים את הדמיון, אפשר להאמין שזה סוס ולא מטאטא. אייל לוחש לי: "אמא, אני מאמין שזה סוס".

בפסח עברתי בקניון וראיתי מבצע של 1+1 על DVD-ים. ביניהם היה DVD של המחזמר. רכשתי בשמחה (את ה-DVD השני נתנו במתנה באחד מימי ההולדת הרבים בגן). ה-DVD הפך ללהיט בביתנו.

רגעי קסם בזכות ה-DVD:

א. אייל מסתחרר לו בבית ושר לו "פורימפו-פפה, פורימפו-פפה, אוי כמה שאני יפה…" (שיר החצרונית)

ב. שלושה ילדים (שניים בני 4 – אייל וחבר, ואחד בן שנתיים – האח של החבר) יושבים מרותקים מול המסך וצופים ב-"עוץ לי גוץ לי". כן, בטקסט של שלונסקי.

ג. שלושה דורות – אמא שלי, אני ואייל – יושבים וצופים ב"עוץ לי גוץ לי", ונהנים עד השמיים.

וגם בזכות ה-DVD, התחלתי פתאום לחשוב. יש משהו שמפריע לי במחזה הכל כך מקסים הזה. משהו שאני לא מבינה.

המלך כולא את בת הטוחן ומאיים כי אם לא תהפוך את הקש לזהב תוך לילה, אביה יושלך לכלא (כי שיקר למלך).

היא מצליחה (בעזרת האצלת סמכויות ויכולת הנעת אנשים – תעזבו את הפרטים הקטנים) לגרום לקש להפוך לזהב.

אבל המלך מכריח אותה לעשות זאת במשך לילה נוסף. ואחר כך במשך לילה נוסף.

ואז היא מתאהבת בו, מתחתנת איתו ועושה ילד. כן, עם אותו אדם שהתאהב בה בגלל שהיא יפה ובגלל יכולותיה הפיננסיות, לא חלילה בשל אישיותה.

זה לא קצת צורם?

ומצד שני, מה, שתשאיר לו את הזהב ותעזוב? תחזור להיות בת טוחן עלובה ועניה? זה הרי שלה! הזהב נוצר בזכותה. למה שלא תהנה ממנו? למה שלא תהיה מלכה?

לא פשוט, לא פשוט בכלל.

ואולי אני סתם מגזימה?