עפיפונים

יום הולדת דינוזאורים – אייל בן 6

בשנה שעברה אני ובעלי הפקנו עבור אייל מסיבת יום הולדת אבירים ודרקונים. אייל קלט שיש לו הורים שיכולים לעשות הכל, והשנה ביקש מסיבת דינוזאורים.
הפעם כבר היינו הרבה יותר בטוחים בעצמנו, והינדסנו את המסיבה פחות או יותר לפי אותה מתכונת כמו בשנה שעברה – סיפור מסגרת ומשימות.
לצערי הרב אין לי הרבה תמונות שמתעדות את המסיבה. אני ובעלי היינו עסוקים בהפעלה, ושכחנו לבקש ממישהו שיצלם תוך כדי. נזכרנו רק באמצע… וחלק מהמשימות צולמו לאחר מעשה.

כל ילדי הגן הוזמנו למועדון במושב של ההורים שלי. תלינו בגן את השלט הבא, שגם נשלח במייל, וגם הודפס כהזמנות. השלט עוצב ע"י עדית, מעצבת UI שעובדת איתי :-) :

כשכל הילדים הגיעו, הושבנו אותם על מחצלת. בעלי התחפש לחוקר דינוזאורים, וסיפר לילדים שחפר וגילה חלק של שלד של דינזואור בחצר שלו – דינוזאור שאף אחד אחר עוד לא גילה. הוא קרא לו איילוזאור על שמו של אייל.
הילדים הם חוקרי דינוזאורים מתחילים  וצריכים למצוא את חלקי הדינוזאור האחרים, ולהרכיב דינוזאור שלם. לשם כך יעברו משימות שונות.

המשימה הראשונה היתה חידון של מאפייני דינוזאורים – אוכלי עשב וטורפים. בעלי הראה לילדים תמונה, והם היו צריכים להחליט האם היא מאפיינת דינוזאורים אוכלי עשב או דינוזאורים טורפים.
בסופו של דבר התמונות יצרו מלבן, שכשהפכנו אותו, התגלתה המפה של כל התחנות של המשימות.

הפעלת דינוזאורים אוכלי עשב ודינוזאורים טורפים

הופכים את התמונות - הופ! מתגלה מפה

בעלי, מחופש לחוקר דינוזאורים, מסביר על המפה, ולידו אייל

תחנה ראשונה – קן של ביצי דינוזאורים. פיזרתי בשני ארגזי קרטון ביצי קלקר עם השמות של הילדים. מעליהן פיזרתי גזרי עיתונים ונייר. הילדים היו צריכים לנבור בין גזרי הנייר ולמצוא את הביצה עם השם שלהם.
לאחר שכולם מצאו, הם קיבלו מדבקות וישבו וקישטו את הביצה שלהם. כשהם סיימו, הם קיבלו חלק נוסף של הדינוזאור.

ביצי הדינוזאור. בהתחלה הן היו מוחבאות, והילדים חשפו אותן

תחנה שניה – אגם הלבה (בדומה למסיבת האבירים). יצרתי את האגם מסדין אדום, שעליו הדבקתי "אבנים" ממוספרות מפוליגל, בשני צבעים. חילקנו את הילדים לשני תורים. כל ילד היה צריך לעבור על האבנים בצבע של התור, לפי הסדר, תוך כדי שהוא מחזיק בשתי ידיים את הביצה (מהתחנה הקודמת) ואסור לו להפיל אותה. מי שהתבלבל – התחיל מחדש. אחרי שכולם עברו בהצלחה את אגם הלבה, הם קיבלו חלק נוסף של הדינוזאור.

בשלב הזה עשינו הפסקה לאוכל ושתיה. שולחן הכיבוד הורכב מחטיפים שונים בצבעי צהוב וחום – צבעי אדמה: בייגלה, אפרופו, במבה, תפוצ'יפס, נחשי גומי חומים-לבנים ("תולעים"), סוכריות "אבנים" משוקולד, עוגיות חמאת בוטנים קרוצות (שניסיתי להטביע עליהן כף רגל של דינוזאור, לא כל כך בהצלחה), וכריכים עם חומוס ועם ממרח שוקולד.

עוגיות חמאת בוטנים עם הטבעת אברי דינוזאור

תחנה שלישית – מציאת שיני דינוזאורים בתוך "מאובנים". ניפחנו בלונים לבנים (שהיוו "מאובנים") שבתוכם הכנסנו "שיניים" שחתכנו מקאפה. הילדים היו צריכים לפוצץ את הבלונים, למצוא את השיניים, ולהדביק אותן (בעזרת סרט דביק ספוגי דו צדדי שהיה מחובר אליהן) על הגולגולת של הדינוזאור. כשהם סיימו את המשימה, הם קיבלו את הגולגולת עם השיניים, ובשלב זה יכלו להרכיב את הדינוזאור השלם.

הילדים הרכיבו את השלד והניחו את החלקים ב"מערת החיים" – קופסא מקרטון שהנחנו בצד. כיבינו את האורות, הבאתי את עוגת יום ההולדת – עוגת הר געש מתפרץ, אייל כיבה את הנרות, שרנו לו והרמנו אותו על כיסא בעזרת הילדים.


לאחר מכן – הפתעה! בעלי סיפר לילדים שבינתיים, בחושך, הדינוזאור קם לתחייה, והם צריכים להרוג אותו!! הוא חשף דגם ענק של דינוזאור טי-רקס שהוא בנה מחוטי מתכת ועיתונים, ועטפנו בבריסטולים. בתוך הדינוזאור החבאנו המון סוכריות טופי, והילדים קרעו את הדינוזאור לגזרים ואספו באדיקות את הסוכריות…

הילדים קורעים את הדינוזאור המסכן לגזרים

אייל ומה שנשאר מראשו של הדינוזאור....

ביציאה הילדים קיבלו שקיות הפתעה מנייר חום עם ממתקים ועם מדבקות דינוזאור, וגם תעודת חוקר דינוזאורים, שהדפסתי על נייר דמוי קלף.

תעודת חוקר דינוזאורים

אייל היה מאוד מרוצה מהמסיבה שלו ומאוד נהנה :-) וכמובן כבר התחיל לתכנן את המסיבה של השנה הבאה…

הנזלת המנוולת

איך יודעים שהחורף כאן? הנזלת פוקדת את ביתנו. אני ויאיר מנוזלים לאורך כל החורף, והשנה גם אייל הצטרף ל"שמחת" האף הסתום. השנה ממש חטפתי אותה בגדול, והנוזלים מצאו דרכם למערות האף שלי ולאוזניים, וסבלתי (עדיין קצת סובלת) מכאבי אוזניים וכאבי ראש חזקים לאורך תקופה ארוכה. הרופא אמר לי שצריך פשוט לחכות שזה יעבור, וש"זה יקח זמן".

פנו אליי והציעו לי לנסות תכשיר בשם קרבול – Karvol, קפסולות עם אדים ריחניים שאמורות לשחרר אפים סתומים. "מה יש לי להפסיד", חשבתי לעצמי.

הקפסולות מכילות כל מיני שמנים אתרים ואמורות לעזור לרענון הנשימה. קוטמים את קצה הקפסולה, ומרוקנים את תוכנה על ממחטת נייר או במכשיר אדים. מחזיקים את הממחטה לידינו ונושמים את האדים.
נתתי לאייל לנסות את זה, והוא התלהב מאוד, אמר לי שהריח ממש טוב ושהוא מרגיש שהאף שלו נפתח. הוא ביקש שאשים לו "את הריח" גם בלילה, אז רוקנתי עוד קפסולה על ממחטת נייר ושמתי ליד הכרית שלו.
בעלי התלהב גם הוא מהריח, שנפוץ באיזור החדר של אייל. ממש בישום לחדר :-)

נותר לי לנסות את התכשיר על עצמי. באחת השבתות התעוררתי עם תחושה שמישהו יצק לי בטון על הראש. האף היה סתום והראש הרגיש כמו סיר לחץ. משככי כאבים לא עזרו. גם לא אוטריוין (תרסיס אף). התהפכתי והתהפכתי במיטה, ופתאום נזכרתי בקרבול. שפכתי תוכן של קפסולה על ממחטת נייר ושמתי ליד הכרית שלי. האדים השרו עליי רגיעה, והצלחתי להירדם קצת. לאט לאט, במהלך השעתיים הבאות, הרגשתי איך הלחץ בראש משתחרר, איך האף מתחיל לאט לאט להיפתח, ושהרגשתי משתפרת.
בימים הבאים שמתי לב שאני כל הזמן מתעוררת בלילה בגלל הנזלת ובגלל שיעולים. החלטתי לנסות שוב את הקרבול. לפני השינה, שמתי ליד הכרית ממחטה שרוקנתי עליה תוכן של קפסולת קרבול. בעלי היה מבסוט מהריח הטוב, ואני קיוויתי שזה גם יעזור לי. זה אכן עזר – ישנתי רצוף והתעוררתי בהרגשה הרבה יותר טובה.

אני עדיין מנוזלת, אבל לפחות מצאתי משהו שמקל עליי. ממליצה בחום, וחבל שלא גיליתי אותו לפני כמה חודשים.
אחר כך נזכרתי שכשהייתי ילדה היה תכשיר בשם "קרבוסילן" שהיה עושה את אותו אפקט, ושלפני שנים הייתי נוהגת לרחרח שמן אקליפטוס כשהאף שלי היה סתום. כנראה שהדברים האלה באמת עובדים עליי.
וגם אם לא, לפחות הריח ממש ממש טוב :-)

שימו לב שיש למנוע מגע ישיר של התכשיר עם העור. כדאי גם לא לקרב יותר מידי את הממחטה לאף – פשוט כי אז הריח ממש חזק.
התכשיר מיועד גם לתינוקות מגיל 3 חודשים.

הוא נראה כך (נלקח מהאתר):

 

אייל בן 6

למעשה אייל כבר בן 6 ושבועיים וקצת. יש לי אינספור סיבות מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן לשבת ולכתוב את הפוסט הזה – מחלות, עיסוקים, אירועים, חיים אינטנסיביים ועוד ועוד.

בתכל'ס, זה פשוט מאוד. אני עדיין לא מעכלת שאני אמא לילד בן 6. גיל שש זה גיל, בכן… גדול! אוטוטו כיתה א'. עוד 7 שנים בר מצווה.  נראה כאילו הילדים גדלים נורא מהר ואילו אנחנו מתבגרים לאט…

אני לא חושבת שהילדים שלנו צריכים לשמש לנו כמורי דרך, כגורואים, כמלמדים  או כמתווי מדיניות. ילד הוא ילד, והוא לא צריך לשאת על כתפיו את המשא של הוריו והגידול שלהם. עדיין, אני מוצאת את עצמי מסתכלת על אייל מהצד ומשווה בינו לביני – גם מול רחלי המבוגרת וגם מול רחלי הילדה – ומנסה ללמוד מהמראה שהוא מציב לי, מעצם היותו הילד שלי והיותי אמא שלו, מעצם היותי אחת הדמויות בחייו שמהן הוא לוקח דוגמא מתוך התבוננות, ומצד שני גם מנחות אותו ומחנכות אותו ישירות.

אייל הוא ילד מופלא. אני מוצאת את עצמי עוצרת לפעמים, ומשתאה (בפה פעור מחשבתי) מול החוכמה שלו, היכולות שלו, הנוכחות שלו.
אייל אומר שאחת האינטליגנציות שלו היא היכולת שלו לתקשר עם בעלי חיים, ולהבין אותם. זה כל כך נכון. כמה אהבה ורוך זורמים בינו לבינם. הוא היה שמח לבלות כל יום בגינת הכלבים בגן מאיר, אם זה היה אפשרי. בינתיים הוא מסתפק בשלושת החתולים שלנו, ובמיוחד בחתול השלישי שאימצנו במיוחד בשבילו. הוא העניק לו את השם "חמודי", ישן איתו במיטה, מלטף ומחבק איתו בכל הזדמנות. אפשר ממש לחוש פיזית את האושר שזורח ממנו. "אמא, מזל שהספקנו לאמץ את חמודי לפני שמישהו אחר עשה את זה", אמר לי. "בלילה אני כבר לא מפחד, כי אני לא לבד. חמודי איתי". ואני מרגישה איך כל התאים שלי נמסים לנוכח האהבה הקורנת הזו.

הוא מדבר. המון. מסביר. מלמד. מנהל. ממציא. משפר. מדמיין, ומצייר בפרטי פרטים. נכנס לעומק לכל נושא שמעניין אותו. רוצה לדעת עליו פרטים, שואל שאלות, ואז ממשיך וממציא פרטים, רעיונות ומסקנות משלו.
לאחרונה התחיל להתעניין באל-מוות: זומבים, שדים, ערפדים וכו'. מיד המציא לו כמה דמויות אל-מוות בעצמו, עם תכונות מפורטות כמובן.
רוצים למשוך את תשומת ליבו? ספרו לו משהו חדש ומעניין שהוא לא יודע. או שתראו לו כלב או חתול.

עם כל החוכמה המיוחדת שלו, אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהוא עדיין ילד. הוא אוהב מאוד לחבק ולנשק. הוא צריך את המגע והליטופים. כשאני ויאיר באים לקחת אותו מהגן בסוף היום, שניהם מתחבקים. יאיר מאוד אוהב ומעריץ אותו.

בזמן האחרון (אולי בהשפעת הארי פוטר?) אייל החליט שהוא יודע לעשות קסמים. אין לי ספק שהוא צודק. הוא כולו קסם אחד גדול.

לעוד שנים רבות, ארוכות וטובות.