אנחנו נוסעים לנופש, וזה מעניין לראות כיצד הרגלי האריזה שלנו שונים. אני נאמנה לשורשיי הפולניים, ותמיד אורזת יותר מידי. אני תמיד לוקחת יותר חולצות ומכנסיים משצריך, כי מה יקרה אם פתאום לא יתחשק לי על החולצה האדומה? או שהמכנסיים הסגולים פתאום ירגישו לי צמודים מידי? כמו אשת מחשבים, אני מאמינה בגיבוי. בסוף הנופש, אני מגלה שבעצם לא לבשתי חצי מהבגדים.
הוא, לעומת זאת, תמיד אורז פחות מדי. זכור לי סוף שבוע (2 לילות) לפני כמה שנים, שלקראתו הוא ארז 2 חולצות ומכנס. המכנסיים נרטבו, כי טיילנו על חוף הים. חולצה אחת התלכלכה, השניה כבר הסריחה, וכך עמדנו בפני שוקת שבורה. איך פתרנו את המצב איני זוכרת.
פעם, גם ההתנהלות שלנו בטיולים היתה שונה. הוא היה דובק ברשימת המוזיאונים והאתרים שהכין מראש, ומאיץ בשנינו כדי שנספיק. לפני כל יציאה לכיבוש היעד הבא, הוא היה מתייעץ במפת העיר וברשימות, והלאה היינו ממשיכים. אני תמיד רציתי סתם להסתובב ברחובות, להסתכל על חלונות ראווה, על בתי קפה, ועל אנשים. ההבדלים האלו הביאו לפיצוץ בטיול שעשינו בפריז. אני התעייפתי מהריצות מאתר לאתר, והוא נעלב שאני מעקמת את האף בכל פעם שאני רואה אותו מביט במפה.
מאז למדנו, התבגרנו והתמתנו. רואים אתרים ומבקרים במוזיאונים, אבל גם משוטטים ברחובות. אני השלמתי עם האהבה שלו למפות, הוא השלים עם האהבה שלי לחנויות פיצ'יפקעס, והעיקר – הבנו שמה שבאמת חשוב, זה שאנחנו אוהבים אחד את השני. כל השאר זו סתם תפאורה.

תגובות