עפיפונים

זכרון גורלי

איכשהו, יחד עם הטבעת ו"הרי את מקודשת לי", עברה אליי האחריות על הזיכרון הארגוני של גרעין המשפחה החדש שיצרנו. מסיבות שאינן ברורות, פתאום אני זו שמצופה ממנה לזכור מתי יום ההולדת של אמא שלו, מה שם המשפחה של קרובת משפחה רחוקה ועלומה (מהצד שלו), או איפה הוא שם את המפתחות. אני תוהה האם בכל הזוגות זה ככה, או שהיתרון האסטרטגי שלי כבעלת זיכרון יותר טוב ממנו הפך את המצב לכזה.
מעבר לכך, גם תפיסת המציאות שלנו שונה. כשבאאוטלוק שלו כתוב שבעוד שבוע יש לאמא שלו יום הולדת, זה אומר לו שעוד שבוע יש לאמא שלו יום הולדת. כשבאאוטלוק שלי כתוב שבעוד שבוע יש לאמא שלו יום הולדת, זה אומר לי שצריך לדבר עם אחותו ולסגור איזו מתנה קונים ומי קונה אותה, שצריך לבדוק אם אנחנו באים אליהם בסוף השבוע או נפגשים במקום אחר, ושצריך לזכור להתקשר ולאחל מזל טוב.
אנחנו שנינו אנשים משימתיים, ש"מתקתקים" פרוייקטים בעבודה ובחיים בכלל. אולי המקרה שלי הוא של משימתיות יתר? אולי אני סתם קופצת בראש מבלי לתת לו צ'אנס? ואולי, או בעצם כנראה, בגרעין המשפחתי שהוא שנינו, אני הזכרון הארגוני, אני מנהלת הידע, אני מתניעת הפרויקטים.
האמת? אני מעדיפה להיות בצד שלו.

תגובות

2 תגובות על ”זכרון גורלי“

  1. לירז הגיב:

    וואווו..רחלי, כ"כ הזדהיתי עם מה שכתבת….
    מתי ואיך זה בדיוק קורה???
    ולמה אנחנו צריכות לזכור… תסלחי לי…את כל השטויות האלו???
    בעלי קורא לי "הפאלם שלי"…….

  2. רחלי הגיב:

    המקרים הכי משעשעים זה שאנחנו מצופות לזכור איפה הם שמו כל מיני דברים… ממש בוחנות כליות ולב.
    אבל חייבים לציין שהם עושים את זה רק כי הם אוהבים וסומכים עלינו 🙂

הוספת תגובה