עפיפונים

מחשבות על ימי הסתגלות לגן

יאיר התחיל היום גן טרום חובה, גן עירייה. אני מודה שאין לי חששות מיוחדים וגם איני בוכייה כהרגלי. קיבלנו את הגן שרציתי, ויש אתו 5 ילדים מהגן הקודם ועוד 2 ילדים של חברות שלי. אמנם 35 ילדים זה ממש המון, אבל אני סומכת על יאירי שלנו שידע לזרוח ולהבריק. אני בטוחה שהוא יסתדר מעולה.

היומיים הראשונים בגן הם ימי הסתגלת. ביום הראשון נמצאים בגן עם ההורים בין 8:00 ל-10:00, ואחר כך חוזרים ב-14:00 להיכרות עם צוות היול"א (יום לימודים ארוך) עד 16:00. ביום השני הילדים בגן מ-8:00 עד 11:00 (ההורים רשאים להיות בגן עד 8:30), ואחר כך חוזרים שוב ליול"א מ-14:00 עד 16:00. מיום חמישי כרגיל.

תילי תילים של מילים כבר נאמרו על העניין הזה, על הטרטור של ההורים, על החופש שצריך לקחת מהעבודה ועוד ועוד. אני רוצה להסתכל על זה מכיוון קצת אחר. הכיוון של הילד.

אני לא פסיכולוגית ואין לי הכשרה חינוכית. אני בסך הכל אימא של שני ילדים מאוד מסוימים, כך שאני מסתכלת על זה לחלוטין מהמשקפיים שלי, ויכול להיות שאני טועה.

אני חושבת שהנוכחות של 35 הורים בגן ביום הראשון יותר מפריעה לילדים מאשר עוזרת להם.

עבור ילדים שההסתגלות קלה להם, כמו יאיר, הנוכחות של ההורה היא מיותרת.  כשהייתי אתו בבוקר בגן הוא התעלם ממני במשך 90% מהזמן. הוא חקר את החצר, שיחק עם החברים שלו מהגן הקודם, ואפילו במפגש לא ישב לידי, אלא ליד חבר שלו מהגן הקודם. מצד שני, הרעש והצפיפות שנגרמו עקב הנוכחות של 35 אנשים מבוגרים (הורים) די הלחיצה אותו. מה ילד כזה חושב בראשו? מה הנוכחות של ההורים אמורה לשדר לו? שהוא אמור לחשוש? שהוא אמור להזדקק לתיווך של ההורה? שהוא לא יכול להסתדר לבד גם אם הוא חושב שהוא כן יכול? ואיך הוא אמור לנוע בחופשיות בגן כשמסביבו כל כך הרבה מבוגרים?

יש ילדים שההסתגלות לא קלה להם. יש ילדים שנכנסים לגן שבו הם לא מכירים אף ילד. האם נוכחות של 35 אנשים מבוגרים (הורים) שזרים לו לחלוטין, בנוסף ל-35 ילדים שזרים לו לחלוטין, עוזרת לו או בעצם מפחידה הרבה יותר?

אני מדמיינת תהליך אחר. ההורים מביאים את הילד לגן ביום הראשון, נשארים כמה דקות, ואחר כך אומרים שלום. ילדים שצריכים יותר תמיכה –  הגננת מעודדת את הילדים שההסתגלות יותר קלה להם, לעזור לילדים שקשה להם. ההורים נשארים בקרבת מקום – לא בתוך הגן – וניתן להזעיקם בשעת הצורך, אם מתעורר כזה. אולי אני תמימה.

גם עניין השעות המקוצרות לא כל כך ברור לי. ילדים בטרום חובה בדרך כלל מגיעים ממסגרת גן אחרת, והם רגילים לסדר יום של גן (בטרום טרום חובה זה באמת אחרת, הם קטנים יותר). הייתי משאירה את זה לשיקול הדעת של ההורה ולרצון של הילד, האם להישאר או לעשות יום מקוצר. יאיר, למשל, לא הבין למה הוא צריך ללכת הביתה כל כך מהר, והיה מתוסכל ומבולבל. בבית הוא ממש הציץ כל כמה דקות בשעון כדי לראות מתי סוף סוף תגיע השעה לחזור לגן (ובסוף היום בכלל כעס ובכה שהוא צריך ללכת הביתה).

אני חושבת שמילת המפתח צריכה להיות גמישות. גמישות לצרכים של הילד ולאופי שלו. לצערי, גמישות היא לא דבר שמאפיין את מערכת החינוך או את המערכות בארץ בכלל. גם יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה לא.

 

כרטיס ברכה במיקסד-מדיה, שיאיר הכין

כרטיס ברכה במיקסד-מדיה, שיאיר הכין

תרשים זרימה: תהליך שיחה עם הילדים

אבל על angry birds space ועל star wars ועל לגו ועל עוגיות אפשר לדבר במשך שעות, כן?

תרשים זרימה: תהליך שיחה עם הילדים

מה עשיתי בחופשת חנוכה, מאת אייל זוסימן

בכיתה של אייל התחילו להתאמן בכתיבה. המורה ביקשה מהם לכתוב סיפור קצר על מה שעשו בחופשת חנוכה, כשהדגשים היו לתאר את הזמן והמקום, מה עשו, איך הרגישו ולכלול סיכום.
אני ובעלי היינו בחצי הראשון של החופשה בלונדון, והילדים היו אצל ההורים שלי, שלקחו אותם בשבת לספארי. מזל, כי אחרת הסיפור של אייל כנראה היה מדבר על איך ראה טלוויזיה, שיחק עם חמודי ועשה קניות עם אימא בחצי חינם…

שימו לב לעמידה בהנחיות המורה 🙂

מה עשיתי בחופשת חנוכה מאת אייל זוסימן

 

גם בגן של יאיר שאלו את הילדים מה עשו בחופשת חנוכה, שזה די משעשע כי בחופשה הגן היה פעיל. סיפורו של יאיר (כפי שנודע לי מהשלט שתלו בגן עם תשובות הילדים): "הייתי בים". על זה נאמר – לא ידעתי שיש ים בספארי…

שלום כיתה א' – בתי ספר מעוצבים

כשאני חושבת על המושג "בית ספר" עולות במוחי תמונות של מסדרנות ארוכים, שולחנות מתכת ירוקים מקושקשים ומתנדנדים, לוח שחור, אבק גירים, הרבה בטון, ובאופן כללי – כיעור.
אייל לומד בבית ספר חדש יחסית – בן שנה בסך הכל, ואמנם יש מקום לשיפור, כמו חוסר בהצללה ובמתקנים בחצר, וספריה בית ספרית שדלה מאוד בספרים, אבל הוא גם יפה ומואר, וזה כבר תורם להרגשה טובה יותר כשנכנסים אליו בבוקר. גם כשנכנסתי לשירותים של התלמידים, שמחתי לראות שהכול עוד נראה יחסית חדש ושלם, ולא יכולתי שלא להיזכר בזוועת השירותים בבתי הספר שבהם אני למדתי.

עם קצת מחשבה, גם בתי ספר יכולים להיות יפים ומעוצבים. מעניין אם נעשו מחקרים בנושא – עד כמה למידה בסביבה מעוצבת עדיפה ותורמת ללמידה עצמה? ומה לגבי סביבה צבעונית, כמו שתראו בדוגמאות הבאות? האם זה עוזר ללמידה או מסיח את הדעת ממנה? האם זה מתאים לכל שכבות הגיל או אולי רק לצעירות שביניהן?

לדעתי, לפחות, הרבה יותר כיף להגיע לבית הספר אם הוא נעים לעיניים ומואר. בעיצוב נכון יש אלמנט שמקנה ביטחון – והרי ביטחון זה דבר שחשוב לכולנו, ובטח שלתלמידים.
במרכזי הלימוד שאני מכירה בארצנו הקטנטונת, לא תמיד טורחים אפילו להשקיע בהצללה בחצר – שכל כך חשובה במדינה חמה כמו שלנו. אז עיצוב? לא יודעת אם יש בכלל טעם להזכיר את המילה בהקשר הזה.

בינתיים, אתם מוזמנים לצפות בתמונות ולהיאנח. מרוב יופי, קנאה ותסכול.

1. מבנה גן ילדים בצורת חתול, שממוקם ב-Karlsruhe, גרמניה. עוצב על ידי Tomi Ungerer בשיתוף עם הארכיטקטית Ayla Suzan Yondel. כך יראה הבית העתידי שלי כמובן. התמונה מ-Apartment Therapy.

2. Bailly School Complex, הממוקם ב-Saint Denis, צרפת. הארכיטקטים הם Mikou Design Studio. הפאנלים הצבעוניים גם מחדירים את הצבעוניות פנימה וגם מקרינים אותה החוצה, כניגוד למראה התעשייתי של הפרבר של פריז בו בית הספר ממוקם. אין ספק שזה מקסים. אני עדיין תוהה איך ההרגשה ללמוד בתוך כל הצבע הזה.

3. גן ילדים בוורוד-ניאוני, פריז (אלא איפה?), צרפת. הארכיטקטים הם Eva Samuel Architect Urbanist & Associates. התאהבתי בו מיידית למראה החלונות הוורודים (אני תוהה מה אייל היה אומר על ה"גן של בנות" הזה). בנוסף לכך, הוא מקפיד לנצל את משאבי האור הטבעי, ובנוי בצורה המותאמת לאקלים. פינות המשחק ממוקמות במעין גומחות כאלו, כפי שניתן לראות בתמונה, ובעיניי זה מקסים.

4Antas Educative Center, פורטוגל. הארכיטקטים הם AVA Architects. לפעמים כל מה שצריך זה צבע אחד – במקרה זה ירוק – שחוזר על עצמו בקירות הפנימיים והחיצוניים, ובצבעי הכיסאות, בשביל לגרום למקום להיראות אחרת לגמרי.

5. בית ספר בכפר School Barvaux-Condroz בבלגיה. הארכיטקטים הם LR Architects. הבניין האפור עם הנגיעות הניאוניות פשוט שבה את ליבי. שימו לב לצבעוניות של חדר המשחקים, שניתן בקלות לחקותה באמצעים לא יקרים, לשימוש ב-bunting, שמוסיף עליצות מיידית, לעפרונות החמודים לקישוט החלונות. אפילו קופסאות האחסון מחייכות! מושלם.


בתי ספר מעוצבים נוספים תוכלו למצוא בכתבה הזו של Flavorwire.

חגי ומועדי ישראל – לפי הגן של הילד

לקראת כל חג ליבי מתמלא ברגשות של התרגשות, לחץ וחרדה – האם אזכור להתארגן בזמן על מה שזה לא יהיה שצריך לשלוח עם הילד לגן?
מכיוון שחג שבועות מאחורינו, ולפניי כמה חודשים ארוכים וארורים (קרי: החופש הגדול) להתאפס על עצמי לקראת השנה הבאה (שני ילדים בגן, זה לא צחוק), החלטתי לעשות רשימת חגים ומטלות הגננת לצידם. אתם (כלומר, אתן האמהות, ברור) מוזמנים להוסיף עוד מנסיונכם.
הכל באהבה, כן? אני מהאמהות האלו שמשתדלות כמה שיותר להשקיע, אבל בדרך כלל קורסות מאפיסת כוחות לפני.

ותודה לריקי כהן, שסטאטוסה בפייסבוק עורר אצלי את כל המחשבות האלו…

~* תוספת: 19.6.11 22:15 *~: אף אחת לא שמה לב ששכחתי את יום העצמאות ואת קבלת שבת. לא רוצה לחשוב מה זה אומר עליי, עליכם, עלינו ועל כל עם ישראל. עכשיו הוספתי גם אותם לרשימה.

ראש השנה
חולצה לבנה
ברכת "שנה טובה" לילד
למהדרין – תפוח
אני בדרך כלל מכינה גם עוגיות ביחד עם אייל והוא מכין ברכות לגננות. בשלב הזה של השנה עוד יש לי מרץ.

יום כיפור
צמים, לא צריך לשלוח כלום

סוכות
חולצה לבנה? לא זוכרת.

חנוכה
חולצה לבנה
מסיבה בגן – צריך להביא כיבוד (בעלי דואג לסנג'ר אותי לעוגה, בדרך כלל)
סידור לילד, כי הגן נסגר מוקדם לרגל ההתכוננות למסיבה

חורף
מסחטת פרות הדר

ט"ו בשבט
פירות יבשים
מקבלים שתיל/עציץ מהגן – כדאי להתכונן נפשית לחול ובוץ באוטו

יום המשפחה
תמונה של כל המשפחה – רצוי עדכנית, שכולם מסתכלים בה למצלמה (נדיר מאוד), ושאני נראית בה רזה
ברכה מההורים
מסיבה בגן או טיול של הגן – לשריין את יום שישי

פורים
משלוח מנות לפי רשימה מדוקדקת + ברכה + הפתעה קטנה + עטיפה נאה. עכשיו לכי למכולת ותקני מרשמלו בודד, כי זה מה שכתוב.
תחפושת (אייל נוטה להחליט למה הוא רוצה להתחפש יומיים לפני החג)
אם יש לי כוח – משלוח מנות לגננות

פסח
חולצה לבנה
תפוח אדמה מבושל
ביצה קשה

יום העצמאות
לבוש כחול לבן (חולצה לבנה, מכנסיים כחולים)
לוקחים את הילדים מהגן ב-12:00. לפעמים יש גם טקס.

ל"ג בעומר
קרשים
תפוח אדמה למדורה כפול מספר בני המשפחה בריבוע (איכשהו תמיד נכנסים למדורה יותר תפו"א מאשר יוצאים ממנה)
כיבוד למדורה (שוב עוגה) ושתיה

יום ירושלים
?!

שבועות
חולצה לבנה
טנא מקושט (אנחנו ממחזרים את אותו טנא כבר 3 שנים)
מעדן חלב שהילד אוהב (אצלנו זה נקרא: תבחר ממה שיש במקרר)
פרי (כנ"ל)
זר

סוף שנה
תשורה נאה לגננת
כיבוד למסיבת סיום (שוב עוגה)
סידור לילד, כי הגן נסגר מוקדם לרגל ההתכוננות למסיבה

יום הולדת (במקרה של אייל זה בין ט"ו בשבט לפורים, במקרה של יאיר באיזור שבועות)
עוגת יום הולדת (אני מהמשקיעניות, כך שזה דורש זמן לתכנון והכנות וזמן לביצוע)
הפתעות לכל הגן
ברכה לילד
כיבוד לפי הרשימה
צלחות חד פעמיות / מפיות
מתנה לגן – אם צריך

קבלת שבת
לבחור שירים ודקלומים מתוך הקלסר של הגן
לכתוב/לצייר מה הילד אוהב לעשות בשבת (אייל: לשחק בפלאפון של אבא)
כיבוד כלשהו לפי החלטת הגננת

שיחות על החיים עם אייל (#27)

גילוי נאות
אייל
: אמא, אסור להיכנס לשירותי אורחים! יש שם הצפה!
אני: איך נהיתה שם הצפה?
אייל: מישהו שכח לסגור את הברז והמים גלשו על הרצפה!
אני: מי זה המישהו הזה?
אייל: הממממממ…… אני חושב שזה אני!
<שנייה של פאוזה>
אבל אני לא בטוח.

תיבת נוח עפ"י אייל
אייל
: אמא, את יודעת, פעם היה מבול בשביל להרוג את כל האנשים הרעים. חוץ מנוח שהוא היה איש טוב. הוא בנה תיבה גדולה, והכניס לתוכה את כל החיות בעולם. הם היו שם בפנים ושם הם עשו פיפי וקקי. היה שם מאוד צפוף. הוא לקח בן ובת. וגם את המשפחה שלו.

ציטוטים מהווי הגן?
אייל
<גוזר במרץ>: אני עכשיו עובד. כשעובדים לא שואלים שאלות. מי ששואל שאלות, סימן שהוא לא עובד.

<אייל למד בגן שלפני שעושים עבודה, צריך לתכנן>
אייל: אמא, אבל את העבודה הזו עשיתי בלי לתכנן. אני לא תמיד מתכנן.
אני: אז איך אתה יודע מה לעשות אם אתה לא מתכנן?
אייל: אני פשוט מנסה. ואם זה יוצא לא טוב, אני מנסה עוד פעם.

ואם כבר מדברים על תכנון
אני מגיעה לגן כדי לקחת את אייל. אחת מעובדות הצהרון ניגשת אליי, מחבקת אותי, ושואלת אותי כשעל פניה חיוך רומז:
עובדת בצהרון: נו, אז מה…. את מבשלת לנו משהו??
אני <בהלם. מה, אני נראית עד כדי כך שמנה??>: מה??!! לא! מה פתאום!
עובדת בצהרון: פשוט אייל אמר לנו, שכשיאיר יגדל, אז גם המשפחה תגדל…
אני <נושפת בהקלה>: כן! כשיאיר יגדל! לא עכשיו! הוא פשוט אמר שהוא רוצה עוד אח, אז הסברתי לו…
<אנחנו יוצאים מהצהרון והולכים לאוטו>
אייל: אמא, צריך לחשוב על שמות לילד. איזה שמות את אוהבת?
אני: לבן או לבת?
אייל: לא משנה, גם וגם.
אני: יש כל מיני שמות שאני אוהבת, אבל אני צריכה לשאול גם את אבא, גם הוא צריך לאהוב אותם. איזה שמות אתה אוהב?
אייל: יולי, נועה… (ילדות מהגן שלו) שירה (ילדה מהחוג)
אני <חצי בפניקה>: אייל, אבל אין לי תינוק בבטן.
אייל: כן, אבל צריך לחשוב על שמות, כדי שכשתהיה תינוקת, נדע איך לקרוא לה!
אני: אתה מתכוון שכדאי לתכנן מראש.
אייל: בדיוק!

גן עירוני

שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר, ואילו אני נולדתי ב-2 בנובמבר, ולכן עוד לא הייתי בת 3 כשנשלחתי לגן העירוני. במקרה שלי מדובר, למעשה, בגן של המועצה האיזורית, כי נולדתי וגדלתי במושב. כל בוקר היתה מגיעה ההסעה לקחתני, יחד עם שאר הילדים, למושב אחר (15 דק' נסיעה) שבו היה הגן.
פעם הזמנים היו אחרים. היום אין מצב שאסכים, שמישהו זר יסיע את הילד שלי ברכב אפילו לאחד מהרחובות הסמוכים.
לא היה לי טוב בגן העירוני. הייתי הכי קטנה בגיל, קטנה גם בגודל, רגישה, ביישנית ושקטה. הגננת לא אהבה אותי, או שפשוט לא הצליחה להבין מי זו הילדה הזו, או שלא הצליחה להסתדר עם כל הילדים, והיה יותר פשוט להתעלם מהילדה השקטה והביישנית.
בסוף השנה, הגננת אמרה לאמא שלי שאני לא חכמה במיוחד. היא פיספסה את העובדה שבגיל 3 וחצי כבר ידעתי לקרוא.
ב-1 בספטמבר, בגיל 3 וחצי, אייל התחיל ללכת לגן עירוני. היום זה כבר פחות מקובל. הרבה הורים משאירים את הילד בגיל הזה לעוד שנה בגן הפרטי – פחות ילדים, פחות חופשות, יותר אנשי צוות. הייאוש הוא יותר נוח. גן עירוני זה מסובך. חייבים להגיע עד 8:15, כי אחרת נועלים את השער. יש 34 ילדים. ב-13:30 הילדים עוברים לצהרון בגן הצמוד, עם צוות אחר וילדים קצת אחרים, עד 17:00. יש 28 ילדים. לא ישנים בצהריים, אוכלים מאוחר. מצב מורכב.
אייל הוא לא אני. הוא גבוה, ונראה גדול לגילו. הוא חברותי מאוד, מתחבר מהר ואין לו בעיה לשחק עם גדולים ממנו ועם ילדים שהוא לא מכיר. אם היה נשאר בגן הפרטי, הוא היה הילד הכי גדול שם. הילדים הקטנים לא היו מבינים את יצירות הלגו המורכבות שלו ואת סיפורי הדינוזאורים שלו. הם היו מרכיבים פאזל של 16 חלקים כשהוא כבר מרכיב 100 חלקים.
אז בחרתי לעשות את חייו יותר מורכבים – או מאתגרים, בעצם. בגן העירוני יש ילדים בגילו, יש גדולים יותר – יש עניין.
אני מקווה שתהיה שנה טובה ומאתגרת – לחיוב.

מסיבת סיום

ביום שישי נערכה מסיבת הסיום של הגן של אייל.
בדרך כלל אני לא אוהבת אירועים מהסוג הזה. לא ברור לי הערך המוסף של מחרוזת השירים והריקודים בביצוע הילדים ובהנחיית המדריכה לריתמוסיקה (או ווטאבר). לא מעניין אותי במיוחד אם וכיצד הילד מבצע את התנועות הרצויות שהכתיבו לו מלמעלה. לפחות בגיל הזה עוד אין תחרות על תפקידים, ולא מחלקים את הילדים לקבוצות של רוקדים טוב ורוקדים פחות טוב.
כך, בלי ציפיות מיוחדות (למעשה, הייתי די בטוחה שיהיה מזעזע) שמנו פעמינו לעבר מקום האירוע.
היה מדהים.
טוב, למעשה, היה סטנדרטי ומשעמם כרגיל. המסיבה היתה מיותרת לחלוטין, מלבד היבט אחד שלה.
ראיתי במו עיניי איזה ילד מקסים ובוגר יש לי, נוטף כמויות של בטחון ונונשלנטיות, כמו שלי בחיים לא יהיו.
אייל היה מחויך ושמח לאורך כל האירוע, ועשה את כל התנועות בכיף ובסבבה, כאילו הוא נמצא כרגע על חוף הים עם ארטיק "חמשושים" ולא בעיצומו המצווח של שיר על שמירת איכות הסביבה או משהו.
בשיר "חברים" נצטוו הילדים למצוא לעצמם בן זוג לריקודים. אחרי ששני הילדים שעמדו לידו "נתפסו" על ידי מישהו אחר, שניה אחרי שהושיט להם את ידו, הייתי בטוחה שמשבר מגיע. אם זו הייתי אני בגיל הזה – כנראה שהייתי בוכה. אייל, לעומת זאת, חצה את החדר, זיהה שלאחת הבנות אין בן זוג, הושיט לה את ידו וסחף אותה לריקוד סוער.
האור שזרח ממני השתווה לאלף שמשות.
הקוריוז המשעשע של האירוע היה שאייל סרב ללבוש את חולצת הגן. כל הילדים לבשו את חולצת הגן הירוקה שקיבלו במקום, אך אייל התעקש ונשאר בחולצת הפולו האדומה שלו.
צודק. הוא יצא הכי בולט בכל התמונות. הילד פשוט מלך.
ואני אמא שלו.

ניסוי חברתי – הצעה לעורכי מגזין החג הקרוב

באחד ממוספי חג הפסח התפרסמה כתבה על ניסוי שערך עיתונאי, ושעסק באמינות של מכשיר הפוליגרף. סיפור המסגרת היה שוד של מחרוזת יקרה במסגרת צילומי קמפיין יוקרתי, ו-3 דוגמניות נשלחו לבצע פוליגרף בניסיון לקבוע מי מהן הגנבת. הסיפור היה פיקטיבי לחלוטין, לאף אחת מהדוגמניות לא היה קשר לקמפיין והן מעולם לא ראו את המחרוזת המדוברת, שגם היא כלל אינה קיימת.
בכל מכון פוליגרף רמז העיתונאי שהוא חושד באחת הדוגמניות (בכל פעם דוגמנית אחרת), כי היא נראית לו לא אמינה או שלא ענתה לו לשאלות ששאל בנושא.
מה התוצאה? הפלא ופלא. מלבד במכון פוליגרף אחד ויחיד, בכל המכונים נמצא שאותה דוגמנית חשודה היא שקרנית.
ואני שואלת – למה להרחיק לכת לניסוי שאינו קשור כלל וכלל לחיים הפרטיים של רובנו? להלן הצעה לניסוי דומה שהורים רבים יזדהו איתו:
הביאו בבוקר לגן ילד בריא לחלוטין. גשו לגננת ואמרו לה משפטים בסגנון הנ"ל:
"שימי עליו עין, נראה לי שהוא מפתח משהו…"
"הוא קם בבוקר על צד שמאל, אני מקווה שהוא לא מתחיל להיות חולה"
"אתמול היה לו קצת חום אחרי הצהריים, אבל אחר כך הוא ירד והכל בסדר" (הילד בריא לחלוטין, כן?)
"הוא קצת משתעל, אבל הרופא אמר שבינתיים זה כלום"
"הוא לא כל כך אוכל, אני מקווה שזה כלום"
וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה עליכם.
צאו מהגן. הפעילו סטופר ומדדו כמה שעות עוברות עד שמתקשרים מהגן בטענה שהילד חולה ויש לקחת אותו מיד הביתה.
אני מתנצלת בפני כל הגננות שקוראות את זה. ברור שזה לא קורה בגן שלכם. זאת אני שלא בסדר, אמא מזניחה שכמוני, שמעדיפה להישאר במקום העבודה שלה במקום לבוא לקחת מהגן ילד שהגננת החליטה שהוא חולה, אבל איכשהו בבית מתגלה בריא לחלוטין.
נו, באמת. עשיתי ילד ואני עוד מעזה שתהיה לי קריירה? גועל נפש.