ביום שישי נערכה מסיבת הסיום של הגן של אייל.
בדרך כלל אני לא אוהבת אירועים מהסוג הזה. לא ברור לי הערך המוסף של מחרוזת השירים והריקודים בביצוע הילדים ובהנחיית המדריכה לריתמוסיקה (או ווטאבר). לא מעניין אותי במיוחד אם וכיצד הילד מבצע את התנועות הרצויות שהכתיבו לו מלמעלה. לפחות בגיל הזה עוד אין תחרות על תפקידים, ולא מחלקים את הילדים לקבוצות של רוקדים טוב ורוקדים פחות טוב.
כך, בלי ציפיות מיוחדות (למעשה, הייתי די בטוחה שיהיה מזעזע) שמנו פעמינו לעבר מקום האירוע.
היה מדהים.
טוב, למעשה, היה סטנדרטי ומשעמם כרגיל. המסיבה היתה מיותרת לחלוטין, מלבד היבט אחד שלה.
ראיתי במו עיניי איזה ילד מקסים ובוגר יש לי, נוטף כמויות של בטחון ונונשלנטיות, כמו שלי בחיים לא יהיו.
אייל היה מחויך ושמח לאורך כל האירוע, ועשה את כל התנועות בכיף ובסבבה, כאילו הוא נמצא כרגע על חוף הים עם ארטיק "חמשושים" ולא בעיצומו המצווח של שיר על שמירת איכות הסביבה או משהו.
בשיר "חברים" נצטוו הילדים למצוא לעצמם בן זוג לריקודים. אחרי ששני הילדים שעמדו לידו "נתפסו" על ידי מישהו אחר, שניה אחרי שהושיט להם את ידו, הייתי בטוחה שמשבר מגיע. אם זו הייתי אני בגיל הזה – כנראה שהייתי בוכה. אייל, לעומת זאת, חצה את החדר, זיהה שלאחת הבנות אין בן זוג, הושיט לה את ידו וסחף אותה לריקוד סוער.
האור שזרח ממני השתווה לאלף שמשות.
הקוריוז המשעשע של האירוע היה שאייל סרב ללבוש את חולצת הגן. כל הילדים לבשו את חולצת הגן הירוקה שקיבלו במקום, אך אייל התעקש ונשאר בחולצת הפולו האדומה שלו.
צודק. הוא יצא הכי בולט בכל התמונות. הילד פשוט מלך.
ואני אמא שלו.

באחד ממוספי חג הפסח התפרסמה כתבה על ניסוי שערך עיתונאי, ושעסק באמינות של מכשיר הפוליגרף. סיפור המסגרת היה שוד של מחרוזת יקרה במסגרת צילומי קמפיין יוקרתי, ו-3 דוגמניות נשלחו לבצע פוליגרף בניסיון לקבוע מי מהן הגנבת. הסיפור היה פיקטיבי לחלוטין, לאף אחת מהדוגמניות לא היה קשר לקמפיין והן מעולם לא ראו את המחרוזת המדוברת, שגם היא כלל אינה קיימת.
בכל מכון פוליגרף רמז העיתונאי שהוא חושד באחת הדוגמניות (בכל פעם דוגמנית אחרת), כי היא נראית לו לא אמינה או שלא ענתה לו לשאלות ששאל בנושא.
מה התוצאה? הפלא ופלא. מלבד במכון פוליגרף אחד ויחיד, בכל המכונים נמצא שאותה דוגמנית חשודה היא שקרנית.
ואני שואלת – למה להרחיק לכת לניסוי שאינו קשור כלל וכלל לחיים הפרטיים של רובנו? להלן הצעה לניסוי דומה שהורים רבים יזדהו איתו:
הביאו בבוקר לגן ילד בריא לחלוטין. גשו לגננת ואמרו לה משפטים בסגנון הנ"ל:
"שימי עליו עין, נראה לי שהוא מפתח משהו…"
"הוא קם בבוקר על צד שמאל, אני מקווה שהוא לא מתחיל להיות חולה"
"אתמול היה לו קצת חום אחרי הצהריים, אבל אחר כך הוא ירד והכל בסדר" (הילד בריא לחלוטין, כן?)
"הוא קצת משתעל, אבל הרופא אמר שבינתיים זה כלום"
"הוא לא כל כך אוכל, אני מקווה שזה כלום"
וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה עליכם.
צאו מהגן. הפעילו סטופר ומדדו כמה שעות עוברות עד שמתקשרים מהגן בטענה שהילד חולה ויש לקחת אותו מיד הביתה.
אני מתנצלת בפני כל הגננות שקוראות את זה. ברור שזה לא קורה בגן שלכם. זאת אני שלא בסדר, אמא מזניחה שכמוני, שמעדיפה להישאר במקום העבודה שלה במקום לבוא לקחת מהגן ילד שהגננת החליטה שהוא חולה, אבל איכשהו בבית מתגלה בריא לחלוטין.
נו, באמת. עשיתי ילד ואני עוד מעזה שתהיה לי קריירה? גועל נפש.