מעולם לא הייתי מהמתאפרות. זה תמיד נראה לי כמו דבר מסובך, שמתאים רק לנשים עם ידיים יציבות והמון זמן וסבלנות, לא לי. אם הייתי צריכה לדמיין את עצמי עם איפור, חשבתי על דימוי של מסכה מגרדת, שיש לשאת אותה בגבורה עד שמגיעים בסוף היום הביתה, ומתחילים במלאכה המייגעת של הסרתה. אולי בגלל שגדלתי בשנות השמונים, איפור נראה לי תמיד דבר מוגזם, מיותר, ששייך לסינדי לאופר ולדוגמניות שבועוני "לאישה". משהו שהולך טוב עם כריות כתפיים ענקיות.
לא אשקר ואומר שמעולם לא התאפרתי. ליפסטיק וצלליות באירועים מיוחדים. מסקרה באירועים מאוד מאוד מיוחדים. בדרך כלל אני נטורליסטית.
כל זאת, עד שהתחתנתי.
היה לי קשה לזהות את עצמי עם האיפור הכלתי (לאן נעלמו הנמשים?), אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שניראתי פשוט זוהרת. אמנם האיפור לקח שעה, וגם להוריד אותו לקח זמן, אבל הזוהר….
את המידע הזה שמרתי בראש, עד שלקראת יום ההולדת הגיע הזמן להחליף דיסקט. הלכתי לשעת ייעוץ חינם בעינייני איפור (באיל מקיאג'). שם לימדו אותי באיזה מברשת מורחים מה, ומה מתאים לי (הצבעים הסגולים, אהוביי).
לאחר בדיקת המלאי בבית, הצטיידות קלה בסופר פארם ו-"החלפות" עם אחותי, הרגשתי מוכנה.
אתמול היה המבחן. הוזמנו למפגש אצל חברים.
איפרתי את עצמי כמו שלמדתי, דאגתי לא להסתיר יותר מידי את הנמשים, ואחרי 10 דקות נראיתי כמוני, רק עם עור חלק יותר ואחיד יותר, עיניים זוהרות, והרבה יותר אלגנטיות וצ'ארם. הרגשתי כמו כוכבת קולנוע, או כמו שבעלי אמר: "את נראית מיליון דולר".
אז נכון שלא הבסתי לגמרי את המושבניקיות, ואין לי כוונה ללכת למכולת עם מייק-אפ, אבל זה כל כך כיף לדעת שהזוהר הוא במרחק של 10 דקות קלילות ממך, אם רק תרצי.
(טיפ קטן למתנסות: מגבונים להורדת איפור זו המצאה מופלאה)
(קיימת גם גופיה לבנה עם הדפס, שברגע של טמטום החלטתי לא לרכוש. יתוקן במהרה בימינו)
