עבר המון זמן מאז שפירסמתי פוסט של שיחות על החיים עם אייל (הפוסט האחרון בסדרה היה בספטמבר). זה לא שהילד הפסיק להפיק פנינים.  אפילו מבחינה סטטיסטית אני מניחה שזה הגיוני וסביר שילד כמוהו, שמדבר בלי הפסקה, מתישהו יוציא מפיו דבר חוכמה אחד או שניים או שלוש.  האשמה היא בי – אני שוכחת לכתוב, ולפעמים שוכחת גם מה הוא אומר…. החיים זורמים והזמן עובר….
אנסה לסכם כמה היילייטים מהתקופה האחרונה, כי בכל זאת חבל.

מסר לחיים
אייל (מצטט את בעלי, כפי שהתברר לי לאחר מכן): "לא חשוב שהחיים יהיו ארוכים, חשוב שהם יהיו טובים".

אחווה
אייל: אמא, בזכות יאיר הפכתי לאח!
אני: נכון.
אייל: אני בן שש, אבל בתור אח אני רק בן שלוש, כי יאיר בן שלוש.

החיים בגלידה
אנחנו עוברים ליד אייסברג. יאיר ואייל מבקשים שנעצור ונאכל גלידה. אני מחליטה להסכים.
אייל: אמא, אני אוכל גלידה וגם יאיר יאכל גלידה.
אני: ומה איתי?
אייל: גם את תאכלי גלידה.
אני (צוחקת): אתה מרשה לי?
אייל: את לא צריכה שאני ארשה לך. את אמא. את מחליטה  ועושה מה שאת רוצה. ולפעמים מחליטה גם עליי.
אני: אוקיי.
אייל: חוץ מזה, אני רוצה שתאכלי גלידה, כי ככה לכל אחד מאיתנו יהיו טעמים אחרים ונאכל לטעום אחד מהשני.
אני: נכון.
אייל: אני אתן לך לטעום משלי, ואת תתני לי לטעום משלך, כי זה עושה אותך שמחה. אני אוהב כשאת שמחה.

העתיד
לאייל יש תכנית מפורטת מאוד שכשהוא יהיה גדול תהיה לו חברה לייצור ברזים.
אני: אייל, למה החלטת דווקא לייצר ברזים ולא משהו אחר?
אייל: כי אני רוצה לעבוד במשהו שעושה טוב לאנשים.
אני: אז למה דווקא ברזים?
אייל: כי כשלאנשים יש ברזים, הם משתמשים בהם לנקות את הידיים שלהם, וזה שומר עליהם בריאים, וככה זה עושה להם טוב.

העתיד #2
אייל: אמא, כשאני אהיה גדול, אני אעבוד בכל מיני מדינות, וככה יהיה לי כסף מכל המדינות האלו. וכשאני אעבוד באנגליה אני אקח אותך איתי, כי אני יודע שאת אוהבת את אנגליה, ואם תרצי לחזור הביתה לפני שאני אסיים את העבודה שלי, אני אחזור איתך הביתה, ואז אסע לאנגליה בחזרה, עד שאני אסיים את העבודה שלי שם, ואז אני אחזור.

תל אביב
אייל: אני אוהב לבוא לתל אביב, כי זאת עיר עם הרבה כלבים.

תגובות