עפיפונים

תכלה שנת 2003…

השבוע האחרון של שנת 2003 היה די סיוטי. עבודה לאוניברסיטה, שמועד הגשתה היה ל-1 בינואר, גרמה לי ללכת לישון כל יום בשתיים בלילה. צירוף מקרים מעוות גרם לכך שבאותו שבוע גם היה עליי להתייצב בעבודה בשעה מוקדמת, עקב דיונים, כנסים ושאר מרעין-בישין.
ביום רביעי, ערב השנה החדשה, אמרתי לבעלי שהבילוי המועדף עליי הוא ללכת לישון בעשר.
השנה, בחירת מקום בילוי היתה קשה במיוחד. סקר קצר בין חבריי (הבליינים יותר ממני) העלה כי כולם נרתעים מהמחירים המטורפים של 150 ש"ח פלוס לאדם. לרגע חלפה בראשי מחשבה רומנטית – להכין ארוחת גורמה לאור נרות לי ולבן זוגי. המקרר הריק והעיניים החצי עצומות שלי הבהירו לי שמדובר בחלומות באספמיה.
אז איך בילינו? ביחד. ערב קלאסי של זוג נשוי. קניות כדי למלא את המקרר, קפה וסנדביץ' ב-"קפה ארומה", וסרט. בסוף הערב נישקתי את בעלי ואמרתי לו, שהבילוי הכי טוב בעולם זה פשוט להיות איתו.
והסרט? "אהבה זה כל הסיפור". סרט מתוק, מצחיק, רומנטי, וגם עצוב לפרקים, עם כל השחקנים הבריטים האהובים עליי (רק אורלנדו בלום וג'ודי דנץ היו חסרים): אמה תומפסון מעולה כרגיל, אלן ריקמן עם המבטא, יו גרנט הנבוך וקולין פירת' הסקסי. גם הפסקול מעולה. ואיך שכחתי את רואן אטקינסון? הוא מופיע בסרט אולי 5 דקות במצטבר, אבל איך הוא גונב את ההצגה! מלך. פשוט מלך.

תגובות

הוספת תגובה