עפיפונים

קייטנת אימא – סיכום שבוע ראשון

קראתי איפשהו על תסמונת הפייסבוק שמכניסה אנשים לדיכאון. רוב האנשים משתפים בפייסבוק רק את החלקים היותר זוהרים בחיים שלהם – תמונות מטיולים וחופשות, התמונות היותר יפות שלהם, תמונות שלהם מבלים וכו', כך שנדמה לנו כאילו החיים של כולם כל כך הרבה יותר טובים משלנו. אני בהחלט יכולה להבין את זה, במיוחד עכשיו, בעודי ספונה בביתי בקורתו של המזגן וחוששת לצאת החוצה לחום, בעוד שפיד הפייסבוק שלי מפוצץ בתמונות של אנשים מבלים במסעדות, ים, בריכה, קפריסין, כרתים, אילת, ושאר מקומות בארץ, וכולם נראים כל כך רזים, חטובים, יפים, שזופים ומאושרים.
גם אני חוטאת בזה, כמובן, ומעלה תמונות של מאכלים, הילדים ושלל בילויים. אני גם משתמשת בזה, ומידי פעם עוברת על ה-timeline שלי כדי להזכיר לי שיש לי הרבה דברים להיות אסירת תודה בגינם, ושלא הכל רע ונורא וקשה כמו שאני בדרך כלל חושבת.

גם הפוסטים של קייטנת אימא נראים כל כך יפה – ילדים חמודים יושבים יפה ויוצרים, רוחה של האם המשקיענית מרחפת מסביב, אפילו הבלגן שיש בבית מתקשה להבליח בתמונות…

אבל זהו, שזה לא בדיוק ככה.

כשביליתי עם הילדים את השעות הארוכות האלו, כל מיני נושאים והתמודדויות צפו מעל פני השטח ברמה שלא הייתי רגילה אליה בשגרה. זה תפס אותי לא מוכנה, ואני עדיין בודקת ביני לבין עצמי איך התמודדתי והאם עשיתי זאת בצורה טובה. כמובן שזה היה גם מתיש מאוד, בעיקר נפשית ומנטלית.

יום ראשון: יום בתל אביב
נסענו לתל אביב ברכבת ואוטובוס. הילדים השתתפו בפעילות יוגה בסטודיו fly. אכלנו ארוחת צהריים ב-The streets (היה טוב). ביקרנו ביקור קצר בגן מאיר ובגינת הכלבים שם. נסענו בשני אוטובוסים לקבוצת השומרי משקל שלי. נסענו באוטובוס לדרך נמיר ומשם לקחנו אוטובוס הביתה (אחרי המתנה מאוד מאוד ארוכה בחום ובשמש היוקדת). קישור לפוסט .
היום הזה היה בסך הכל מוצלח, מלבד החום הנורא. הילדים התאמנו בגילויי סבלנות ואורך רוח, בעיקר כשחיכינו לאוטובוס. יאיר הפתיע אותי בהתנהגות המושלמת שלו בסדנת היוגה. אייל, לעומת זאת, לא כל כך שיתף פעולה בסדנה שלו. הוא אמר לי שהוא היה עייף, והאמת היא שזה נשמע לי די הגיוני. הקפדתי לא להוכיח אותו ולא לנזוף בו, ודיברנו על החלקים שהוא כן נהנה בהם.
בקבוצת שומרי המשקל שלי הילדים החזיקו בהתחלה מעמד בלי להפריע, בזכות הענבים שהוגשו ושהם יכלו לנשנש מהם. בשלב מסוים יאיר התחיל להשתעמם ולהציק לאייל, אז הלכנו.
מבחינת התמודדות עם החום הנורא, והמעבר בין מקומות שונים, אני חושבת שהם היו ממש גיבורים.

יום שני ויום שלישי: ימי יצירה
הפוסטים: יום דרדסים. יום סיני.
בימים האלו בילינו את כל היום בבית. פה כבר עלו המון נושאים שהיה צריך להתמודד איתם:
סבלנות – לחכות עד שאימא תסביר עד הסוף את ההוראות; אם צריך עזרה ואימא עסוקה, לחכות שתתפנה; לחכות שהדבק יתייבש לפני שיהיה אפשר להמשיך; לחכות שכולם יסיימו לפני שממשיכים הלאה;
מיומנויות מוטוריות: גזירה, הדבקת מדבקות, שימוש בדבק, צביעה, ציור, קיפול, שימוש בשדכן.
הישגיות, תחרותיות ופרפקציוניזם: האם התוצאה יצאה כמו שרציתי? מה קורה כשלא? מה לעשות אם עשיתי טעות ומשהו התקלקל? איך היצירה שלי לעומת היצירה של אח שלי? האם אני מסוגל לבקש עזרה בחלקים בהם אני מתקשה? האם אני מנסה ומתמודד או מרים ידיים? האם אני מסוגל לקבל הערות ותיקונים על העבודה שלי?

זה היה קשה. הסעיף האחרון במיוחד, ואצל אייל במיוחד. אני מקפידה לשבח את שני הילדים במידה שווה על התוצרים שלהם, אבל לפעמים יש לי תחושה שאייל לא לגמרי מאמין לי שהתוצרים שלו כל כך נהדרים. לפעמים הוא התמודד עם "קלקולים" בצורה טובה, ולפעמים ממש לא. פעם אחת אפילו נדרש פסק זמן, כי אני הרמתי ידיים אחרי ניסיונות רבים לשכנע אותו להמשיך כשמשהו יצא לו לא טוב, נעלמתי מהשטח, והוא בא לקרוא לי בחזרה אחרי שנרגע והיה מוכך להמשיך. השתמשתי הרבה כדוגמה בסיפור שאייל מכיר על תומאס אדיסון – שניסה המון פעמים עד שהצליח למצוא את המתכת המתאימה לנורת החשמל, ולא הפסיק עד שהצליח. כשאייל רצה לוותר, שאלתי אותו כמה ניסיונות הוא עשה לעומת כמה ניסיונות אדיסון עשה. זה עזר ברוב המקרים.
זה גרם לי גם לתהות מה קורה במסגרת החינוכית. האם המורה תוותר לו או שתגרום לו להמשיך לנסות? כיצד היא תגיב כשיהיה מתוסכל כשמשהו לא ילך לו? וכיצד התנהגה הגננת בשנה האחרונה?

ההתמודדות התישה אותי. לא התכוננתי לזה. לא ידעתי אם פעלתי נכון. הייתי נרעשת ומתוסכלת. אחרי היומיים האלה הייתי צריכה הפסקה דחוף.

יום רביעי: יום מחוץ לבית
אחרי ימי היצירה, הייתי חייבת דחוף להחליף אווירה. קבעתי עם עוד שתי אמהות, ולקחתי את הילדים לג'ימבורי בקניון רננים.  הם שיחקו והוציאו מרץ, אני דיברתי עם החברות וגלשתי בסמארטפון. אכלנו צהריים ב"קפה קפה" (בדיעבד לא התלהבתי, כי האוכל שם רחוק מלהיות דיאטטי ויצאתי מבואסת מהמבחר) וחזרנו לג'ימבורי לזמן קצר. הילדים היו עייפים, אז נסענו הביתה, יאיר "נפל" לשנת צהריים ואייל ראה סרט בטלוויזיה. אחרי הצהריים נסענו לראות את "ספר הג'ונגל" בסינמטק הרצליה. הילדים מאוד אהבו את הסרט (יאיר אמר שהוא היה קצת עצוב), ואילו אני הזדעזעתי והתעצבנתי מההתנהגות של חלק מההורים/סבתות שהייתה מחפירה, מזלזלת, חצופה, רעשנית ובלתי מכבדת את הסביבה (ואחר כך מתפלאים שילדים ובני נוער מתנהגים ככה – הם בסך הכל מחקים את המבוגרים שבסביבתם), שבגללה לא יכולתי להתרכז בסרט.
אני חושבת שזה טוב שיצאנו מהבית ביום הזה ולא המשכנו בסדרת ימי היצירה, למרות שאייל קצת התאכזב שאנחנו לא מקפידים לפעול לפי התכנית.

יום חמישי: לאימא אין כוח
ביום הזה כבר הייתי מותשת – גם פיזית, וגם מנטלית. הייתי נסערת מכל מה שקרה בימים הקודמים, והייתי צריכה זמן שקט לעבד את הכל. היינו כל היום בבית, חוץ מגיחה קצרה לסושיה השכונתית לארוחת צהריים, שבה לצערי התפרצתי על אייל אחרי שהתחצף קצת למלצרית. אני מקווה שאחר כך הצלחתי לתקן את התגובה שלי מולו. זו הייתה חוויה מעניינת – השירות באמת היה די גרוע, אייל ביקש משהו מהמלצרית ולא קיבל אותו, ולכן צעק עליה. הוא לא הבין למה הוא לא התנהג בסדר, ואני ניסיתי להסביר לו שגם במקרים כאלה צריך לדבר בנימוס, כשאני בעצמי לא בטוחה אם זה הדבר הכי נכון בישראל של 2012.
בבית, הילדים שיחקו ביחד ולחוד בפליימוביל אבירים  וברכבת מעץ. אייל הראה ליאיר איך הוא משחק בטאבלט שלי. הם ראו סרט של דיסני, וגם כמה תוכניות טלויזיה מוקלטות – דינו דן, רכבת הדינוזאורים, דורה. חוץ מכמה מריבות אחים ומכמה "משעמם לי", היה בסדר בסך הכל.

השבוע הראשון לקייטנת אימא תם ונשלם. אני חושבת שבסך הכל הילדים מאוד נהנו, ושכמו תמיד אני לוקחת את הכל קשה מידי. אני מקווה שלשבוע השני של הקייטנה אני מגיעה עם כמה תובנות שיעזרו לי לצלוח אותו יותר בקלות.
מתוכננים לנו שני ימים מחוץ לבית, ובשאר הימים אתן לילדים לבחור את נושא היצירה המועדף עליהם (נשארו: מפלצות, גן חיות, מכוניות, רובוטים, יפני ויום מיחזור. אני די מקווה שהם יבחרו במכוניות ומפלצות…).
ביום חמישי יש לאייל פגישה עם מחנכת הכיתה שלו, ובשבוע שלאחר מכן הוא מתחיל כיתה א'… וזו כבר התמודדות אחרת לגמרי. או שלא?

קייטנת אימא: יום יצירה בסגנון סיני

היום השלישי של "קייטנת אימא" הוכרז כיום סיני. לפני כמה חודשים, בעלי נסע לסין במסגרת עבודתו, ומאז אייל מאוד מתלהב מהתרבות הסינית (וגם ביקש שארשום אותו לחוג ללימוד סינית. מישהו מכיר כזה?).

פתחנו את הפעילות בחיפוש סין באטלס לילדים, ומעבר על התמונות. דיברנו על מה שאוכלים בסין (אורז, תה), על הצבעים של הדגל הסיני וכיצד קוראים לעיר הבירה.

פעילות היצירה הראשונה היא פשוטה וקלה, וברוב הגנים עוסקים בה לקראת סוכות – הכנת פנסים סיניים. ציירנו / קשקשנו על מלבנים מבריסטול. קיפלנו לשניים, גזרנו פסים, פתחנו, הדבקנו את הקצוות והוספנו ידית.

 

 

 

עוד פעילות יצירה פשוטה וקלה – הכנת מניפות. הילדים ציירו על דף נייר, קיפלנו אותו בצורת אקורדיון, והוספנו מקל ארטיק כידית.

 

 

 

אחרי אתנחתא קלה למנוחה, אוכל וטלוויזיה, עברנו להכנת ה-פרויקט של היום: דרקון סיני!

הדפסתי דפי צביעה והוראות מאתר קריולה. הילדים צבעו את ראש וזנב הדרקון, וציירו על מלבן מבריסטול שקיפלנו אחר כך בצורת אקורדיון. הדבקנו את ראש וזנב הדרקון על האקורדיון, הדבקנו לאקורדיון סרטי קרפ שגזרתי, ולבסוף הוספנו מקלות ארטיק כדי שיהיה ניתן להחזיק את הדרקון ולתפעל אותו.

 

 

 

 

בזמן שהדבק התייבש, הכנו במהירות שני כובעים סיניים: גזרנו עיגול מבריסטול, עשינו חתך ישר עד אמצע העיגול, יצרנו צורת חרוט והדבקנו. הילדים ציירו על הכובעים, ולבסוף הדבקתי להם סרטי קרפ כ"שיער".

 

כשיאיר ישן צהריים, הכנתי עם אייל דרקון נוסף, לפי הוראות באתר Activity Village. אייל צייר את כף היד שלו על בריסטולים, ואני גזרתי.

אייל צבע את החלקים הנוספים של הדרקון שהדפסתי מהאתר.

אחר כך אייל הדביק את כל החלקים על הבריסטול והוסיף קצת ציורים מסביב.

התכוונתי גם להכין עם הילדים fortune cookies אמיתיות, אבל הייתי ממוטטת אחרי כל היום הזה, אז זה יחכה לפעם אחרת… ניסינו גם להכין fortune cookies מלבד ומנייר, אבל הדבק שלנו היה חלש מידי. אני צריכה לנסות שוב עם אקדח דבק חם.

לארוחת צהריים אכלנו דג ים בציפוי פריך עם אורז מאודה שהזמנתי מהסושיה והיה טעים בטירוף. הזמנתי לאייל גם סושי, לבקשתו, למרות שזהו מאכל יפני ולא סיני – אייל אמר שזה בסדר כי "זה מספיק דומה".

אפשר בנוסף לשלב צפייה בסרטים כמו "מולאן" או "קונג פו פנדה".

קייטנת אימא: יצירה עם הדרדסים

היום השני של "קייטנת אימא" הוכרז כיום דרדסים, בעיקר בגלל שהקלטתי ביס מקס את סרט הדרדסים (עם ניל פטריק האריס אהובי) ותכננתי לתת לילדים לראות אותו, ואז חשבתי – למה לא לעשות מזה פעילות שלמה?
מכיוון שיש לי בבית מאגר לא קטן של חומרי יצירה, פשוט הוצאתי את כל מה שהיה בצבעי כחול / תכלת / לבן.

התחלנו מיצירה פשוטה של פרצופי דרדסים: הראש והכובע מלבד, האף והפה ממדבקות סול שגזרתי, העיניים ממדבקות בצורת עיניים.

לאחר מכן יצרנו פרצופי דרדסים מקרטון, פונפונים וחתיכות סול. אייל בחר לצבוע את הכובע של הדרדס שלו באדום, ויאיר הדביק מדבקות על שלו.

הפרויקט המרכזי שלנו היה בניית כפר הדרדסים. כל פטריה עשויה מכוס ומקערית חד פעמיות. בכוס גזרנו פתח לדלת, וצבענו אותה בצבעי גואש. את הקערית קישטנו בצורות שונות מסול ובמדבקות (אני משתמשת בלשון רבים, כי גם אני השתתפתי ביצירה והכנתי בתי דרדסים בעצמי!). אחר כך חיברנו ביניהם.

אייל החליט שהוא מכין גם את בית המרחץ של הדרדסים (נשבעת לכם שעד אותו רגע לא הייתי מודעת בכלל שיש דבר כזה). לא הצלחנו לצבוע אותו בגואש, אז אייל שידך לקערית החד פעמית חתיכות בריסטול חומות. עזרתי לו להכין אמבטיה מחצי כדור קלקר שחפרתי בו שקע, ואייל צבע בכחול והוסיף צמר גפן שישמש כקצף אמבט.
את בתי הדרדסים הנחנו על בריסטולים ירוקים שחיברתי עם שדכן, המשמשים בתור דשא. קישטנו אותם במדבקות של פרחים, ואייל צייר עליהם שיחי דרדסתותים.

תוך כדי, מצאתי בחדר המשחקים גיליון של מדבקות כחולות עגולות. נתתי לאייל לצייר עליהם פרצופים, ואחר כך הדבקנו אותם על מלבנים שגזרתי מקרטון, ואייל צייר להם חלקי גוף כך שהפכו לדרדסים (וגם אני ציירתי כמה – את חרוצון, רגזני וגנדרני, כי אייל ביקש). הדבקתי מאחורי המלבנים "רגל" מקרטון, כדי שהדרדסים יוכלו לעמוד. אייל צייר גם את גרגמל, חתחתול, רוע (העוזר של גרגמל) ונחש (מסתבר שבאיזשהו פרק גרגמל החליט להחליף את חתחתול בנחש, כי חתחתול לא היה מוצלח כל כך בתפיסת דרדסים, לטענת אייל).

נכון שהציורים פשוט מקסימים?? אייל הקפיד על הפרטים הקטנים, כמו קעקוע בצורת לב לבר-כוח, עוגה עבור זללני (שנראית בדיוק כמו העוגה האמיתית), תלתל לחרוצון (הוא גם נזף בי שציירתי את חרוצון שרירי מידי), מבחנה לדרדסבא, "בייגלה" לדרדס מלאך והפתעה לקונדסון.

אחרי שאכלנו צהריים, הילדים כאמור צפו בסרט הדרדסים, וכתוצאה מכך אייל פיזם "לה לה, לה לה לה לה" כל אחר הצהריים…

לפני השינה, בעלי החליט לעשות לילדים closure ובחר להקריא להם ספר דרדסים שיש לנו בבית :-)

fun במזגן: פעילויות תנועה לילדים ב-studio fly בתל אביב

סדרת fun במזגן חוזרת לעונה שנייה!! הסדרה מוקדשת לבילויים במקומות סגורים וממוזגים עם פעילויות לכל המשפחה. אנחנו: שני מבוגרים, ילד בן 6 וחצי, וילד בן שלוש וחודשיים.

את היום הראשון של "קייטנת אימא" לאוגוסט זה החלטתי לבלות עם הילדים בתל אביב החמה והלוהטת, מכיוון שאחרי הצהריים התקיימה לה פגישת שומרי משקל בה רציתי להשתתף, וגם ידעתי ששניהם ישמחו לבקר בגינת הכלבים בגן מאיר. בתזמון מושלם, נחתה אצלי הצעה לבוא לבקר ב-studio fly, סטודיו לפילאטיס, גארודה ותנועה ששוכן במרכז ת"א, ואשר השיק סדרת פעילויות תנועה לילדים המתקיימות בשבועיים האחרונים והמתישים של אוגוסט. בכל יום מתקיימת פעילות אחרת. הסטודיו שוכן ברחוב חיסין, רחוב קטן היוצא מרחוב דיזנגוף, קרוב לרחוב המלך ג'ורג', מרחק קצרצר מגינת הכלבים – משתלב נהדר בתכניות שלנו! מיהרתי לאשר את השתתפותנו.

הסטודיו שוכן בקומת המרתף, ומעוצב בצבעים בהירים, נקיים ומוארים. ניכרת השקעה בפרטים הקטנים. למשל, לילדים חיכתה פינה עם דפי נייר גדולים, טושים וצבעים, כדי להעביר את הזמן עד לתחילת הסדנה. חדר הסדנאות מוקף קירות שקופים, שדרכם ניתן "לבלוש" אחר הילדים.

ביום ראשון מתקיימת סדנת יוגה לילדים, בהדרכת טלי אמויאל. טלי היא מסוג האנשים שכתוב להם "מורה ליוגה" על המצח. לבושה לבן, מקרינה שלווה, נינוחות ורצון טוב, ועם גישה מדהימה לילדים. את יאיר הביישן היא כבשה ממבט ראשון, ואפילו הצליחה להוציא ממנו חיבוק! אני מודה שנשארתי בפה פעור. במשך 45 דקות היא הובילה קבוצה של ילדים בגילאי 3-5, והנחתה אותם בשלל תנוחות יוגה והרפיה. למרות שהיא למעשה אדם זר לו לחלוטין, יאיר שיתף פעולה לאורך כל הזמן הזה, ולשנייה לא חיפש אותי ולא "רצה לאימא". הוא נהנה מאוד מהפעילות, ודיווח שאהב במיוחד את תנוחת הפרפר.

יאיר בסדנה. מה מסתתר מתחת למטפחת?

יאיר מתרגל יוגה. מתוק!

לאחר מכן, התחילה פעילות דומה לקבוצה של גילאי 5-7, שבה השתתף אייל. התרגילים היו קצת אינטנסיביים יותר – למשל לעבור ממקום למקום בתזוזה תוך כדי כריעה, או לעשות מגלשה עם הגוף כך שכדור יחליק עליו, וזאת בנוסף לתנוחות שתרגלו גם הילדים הקטנים יותר.

אייל מתרגל יוגה. הו הגמישות!

בשאר הימים נערכות פעילויות של תאטרון בתנועה, פלדנקרייז לילדים ותנועה יצירתית, שכולן נשמעות מקסימות. שיעור של 45 דקות עולה 40 ש"ח. וניתן לראות את התכניה המפורטת באירוע בפייסבוק

מומלץ בהחלט לתל אביביים שביניכם וגם למי שמתכנן יום כיף בתל אביב בחופש. הבנתי שבהמשך הם גם מתכננים לפתוח חוגים לילדים באופן קבוע.

כמובן שלא ויתרנו על ביקור בגינת הכלבים. אני כבר מזהה חלק מהכלבים מהביקורים הקודמים… הנה אייל עם כלב שזכה לכינוי "דאג מדינו דן":

 

בקצרה:
אתר:
 https://www.facebook.com/StudioFlyTLV
תחבורה / חניה: הגענו בקו 18 מתחנת רכבת תל אביב מרכז. נסיעה ברכבת ונסיעה באוטובוס הן אטרקציות בפני עצמן, כמובן.
הנזק:
 40 ש"ח לפעילות. אני חושבת שיש הנחה אם נרשמים ליותר מאחת.
אכלנו: במקום יש מטבחון עם מים ושתייה חמה. אכלנו צהריים ב-The Streets, שנמצא לא רחוק, והיה מעולה (יש להם מנה של 2 המבורגרים, כל אחד 100 גרם, תפור על הילדים). יש כמובן מיליון אופציות אחרות בקינג ג'ורג' ובדיזנגוף סנטר.
קטנטנים: מתאים מגיל 3.
מדד הילד: 5 מתוך 5 (הילדים נהנו, שיתפו פעולה והזמן עבר בכיף)
מדד ההורים: 5 מתוך 5 (עפתי על עצמי על הפעילות החינוכית והתנועתית שבחרתי לילדים, היה ממש כיף לראות אותם בפעולה, וגם היה אחלה מזגן) 
ועוד משהו:
 גינת הכלבים, כבר אמרתי?

קייטנת אמא – שלב הייזום

זימנתי היום את הילדים לישיבה רצינית ביותר בנושא תכנון אסטרטגי לשבועיים הקרובים של החופש. אייל השתרע על הפוף שלו עם חמודי, יאיר התרוצץ ברחבי הסלון בליווי צווחות קלות מידי פעם, אבל בסופו של דבר עשינו סיעור מוחות מקיף, וגיבשנו מדיניות ותכנית פעולה. כלומר, אני ואייל גיבשנו, ויאיר התרוצץ ברקע ושימש להקת עידוד (נגיד).
הכנו רשימה מאוד רצינית ומסודרת המחולקת לפי נושאים, וכוללת מצד אחד עוגנים ואבני דרך, ומצד שני משימות שיש לתזמן. השלב הבא יהיה כמובן לכתוב אפיון פונקציונאלי ולבנות גאנט, כולל הקצאת משאבים ולו"ז מפורט.

(אני מצחיקה רק את עצמי פה, או שיש כאן עוד מנתחי מערכות/מנהלי פרויקטים/מנהלי מוצר וזה?)

ביום ראשון אנחנו בתל אביב, כי סטודיו Fly הזמינו אותנו לפעילויות התנועה לילדים, שהם מקיימים בשבועיים הקרובים, כחלק מהחופש הגדול. יום ראשון הוא יום של יוגה לילדים, ונראה לי שיהיה ממש כיף. אני כמובן אדווח על הפעילות בהמשך.
ניסע לשם ברכבת ואוטובוס, שזו אטרקציה בפני עצמה. אחר כך נבקר בגינת הכלבים של גן מאיר, ששוכנת באופן נוח ביותר לא רחוק מהסטודיו. אחר הצהריים כנראה אקח איתי את הילדים לפגישת שומרי משקל, וכך כל הקבוצה תוכל להכיר אותם בלייב (כי אני מדברת עליהם בכל פגישה בערך).

ביום ראשון שבשבוע שלאחר מכן, רשמתי את אייל לסדנת סושי לילדים. הוא מאוד מתלהב מזה, ואני מתלהבת מזה עוד יותר (אני בונה על סושי טרי תוצרת בית כשגרה).

ומה בשאר הימים? בחרנו כל מיני נושאים, ואני אעשה לילדים פעילויות שונות בהתאם – יצירה, סרט, סיפור, בישול וכו' וכו'. ותודה לפינטרסט.

התוצר של סיעור המוחות שלנו. חבל שלא היה לנו לוח מחיק, זה היה יכול להיות מגניב.

האם באמת הכל יצא לפועל? אני לא יודעת. אני גמישה. עוד לא החלטנו איזו פעילות נעשה באיזה יום (חוץ מאבני הדרך! אי אפשר להזיז את אבני הדרך!), ואני בהחלט פתוחה לשינויים. למשל, אם בא לכם לארח אותנו ויש לכם מזגן, אנחנו נשנה את התכניות בשמחה.

אני די נרגשת לקראת השבועיים הקרובים, ואני מקווה ליהנות, ושגם הילדים לא יסבלו יותר מידי מעודף המוטיבציה של אימא שלהם.