את הפוסט הראשון בסדרת שיחות על החיים עם אייל, פרסמתי ב-4 בנובמבר 2007. אייל היה אז בן שנה ו-8 חודשים וחצי בערך.
יאיר בן שנה וכמעט 9 חודשים, והוא עוד לא מדבר. כלומר, הוא לא מדבר בשפה שאנחנו מסוגלים להבין, כי חוץ מזה הוא יודע לתקשר ולהביע את עצמו מצוין.
אוצר המילים המובנות של יאיר כולל את המילים הבאות:
לא רוצה
כן
נגמר
אין
ביי (נאמר כ-באאאא עם נפנוף לשלום)
את זה

בנוסף לכך "האו האו" מייצג כלב, "טוו טוו" מייצג רכבת, "ווווום" מייצג מטוס, "אנננננ" מייצג אופנוע או אוטובוס או משאית, ישיבה על הרצפה/ספה + טפיחה עם כף היד על המקום שלידו מייצגת "שבי לידי", הצבעה על המקרר מייצגת "אני רוצה אוכל". הצבעה על הטוסיק מייצגת "עשיתי קקי" (לאחרונה הוא הפסיק לעשות את התנועה הזו, כי הוא הבין שהיא גורמת לכך שיחליפו לו חיתול, כלומר להפסיק את עיסוקיו החשובים באמצע, וזה ממש לא מוצא חן בעיניו).

כשאני מנסה ללמד אותו מילים אחרות (מים, בננה, אמא, אבא, אייל, יאיר, כדור וכו'), הילד מתגלגל מצחוק.

עד כה חשבתי שכשילדים מתחילים לדבר, הם אומרים מילים שמתייחסות לדברים שסביבם – אמא, אבא, כדור, מים, בקבוק, סיפור. לא כך הילד שלי. המילים שבחר להגות הן מילים שימושיות שעובדות בשבילו ולא הוא בשבילן.
לדוגמא:

יאיר מצביע על המקרר
אני: יאיר, מה אתה רוצה לאכול?
יאיר מצביע על משהו
אני: אתה רוצה מולר?
יאיר: לא רוצה
אני: אתה רוצה קוטג'?
יאיר: לא רוצה
אני: אתה רוצה אצבע גבינה?
יאיר: לא רוצה
אני: אתה רוצה אקטימל?
יאיר: כן

אני מקריאה ליאיר סיפור. הגענו לדף האחרון.
יאיר: נגמר!

אני: יאיר, איפה אבא?
יאיר: אין!
(כלומר, הוא לא בבית)

אני מבינה עכשיו שהייתי תמימה מאוד לחשוב שיאיר יהיה כמו אייל ויתחיל לדבר בגיל מוקדם (לא אומרים שהילד השני עושה הכל יותר מהר???). אני עדיין מחכה בכיליון עיניים ליום שבו יתחיל ממש לדבר, כי נורא מסקרן אותי אילו שיחות אנהל איתו 🙂

שיעור בביולוגיה
אני מציעה שתקראו בעיון, אולי יהיה בוחן בסוף.

אייל: אמא, אני רוצה שנכין היום פשטידת תירס.
אני: בסדר גמור, אין בעיה.
אייל: היום הכנו בגן פשטידת תירס, אבל לא באמת, הכנו מתירס של חרובים, בחצר.
אני: את מתכוון לגרגירים של החרובים?
אייל: כן, אבל לא אכלנו את זה. זה לא טוב לנו.
אני:  נכון, רק ציפורים אוכלות דברים כאלה.

<פאוזה. אייל חושב>

אייל: ציפורים, הם עפות באוויר, ואז ברגע שיורים בהם, הן נופלות וצ'יק צ'אק מתות.
אני: כן.
אייל: אבל אווזים הם אחרים. אווזים יכולים להתחמק מפצצות. יש להם מחזור חיים ארוך. אם יורים עליהם, הם יכולים להתחמק עם הגוף.
<הערה: לדעתי הוא מדבר על משהו מהסיפור של נילס הולגרסון ואווזי הבר>
אני: ולמי יש מחזור חיים קצר?
אייל: לפרפרים! הם מטילים ביצה, אחר כך יוצא זחל, הופך לגולם, הופך לפרפר, חי 5 ימים ומת! ואז זה חוזר על עצמו.
אני: נכון. ולמי עוד יש מחזור חיים ארוך?
אייל: לנו!

<מגיעים הביתה>

אייל: אמא, גם לצפרדעים יש מחזור חיים כמו לפרפרים. מטילים ביצה, יוצא ראשן, הופך לצפרדע – ואחרי כמה ימים היא מתה!

שיעור בדיפלומטיה, משא ומתן ואמנות המכירה
אייל: אבא, נכון שאחד זה לא הרבה?
בעלי: נכון.
אייל: ונכון שגם שתיים זה לא הרבה?
בעלי: נכון.
אייל: אז היום ראיתי רק פרק אחד של דורה.
<אני ובעלי צוחקים בהיסטריה. בעלי אומר לי: את חייבת לכתוב על זה בבלוג!>
בעלי: טוב, בסדר. אז כשנחזור הביתה תיראה עוד פרק של דורה.

גילוי נאות
אייל: אמא, אסור להיכנס לשירותי אורחים! יש שם הצפה!
אני: איך נהיתה שם הצפה?
אייל: מישהו שכח לסגור את הברז והמים גלשו על הרצפה!
אני: מי זה המישהו הזה?
אייל: הממממממ…… אני חושב שזה אני!
<שנייה של פאוזה>
אבל אני לא בטוח.

תיבת נוח עפ"י אייל
אייל: אמא, את יודעת, פעם היה מבול בשביל להרוג את כל האנשים הרעים. חוץ מנוח שהוא היה איש טוב. הוא בנה תיבה גדולה, והכניס לתוכה את כל החיות בעולם. הם היו שם בפנים ושם הם עשו פיפי וקקי. היה שם מאוד צפוף. הוא לקח בן ובת. וגם את המשפחה שלו.

ציטוטים מהווי הגן?
אייל <גוזר במרץ>: אני עכשיו עובד. כשעובדים לא שואלים שאלות. מי ששואל שאלות, סימן שהוא לא עובד.

<אייל למד בגן שלפני שעושים עבודה, צריך לתכנן>
אייל: אמא, אבל את העבודה הזו עשיתי בלי לתכנן. אני לא תמיד מתכנן.
אני: אז איך אתה יודע מה לעשות אם אתה לא מתכנן?
אייל: אני פשוט מנסה. ואם זה יוצא לא טוב, אני מנסה עוד פעם.

ואם כבר מדברים על תכנון
אני מגיעה לגן כדי לקחת את אייל. אחת מעובדות הצהרון ניגשת אליי, מחבקת אותי, ושואלת אותי כשעל פניה חיוך רומז:
עובדת בצהרון: נו, אז מה…. את מבשלת לנו משהו??
אני <בהלם. מה, אני נראית עד כדי כך שמנה??>: מה??!! לא! מה פתאום!
עובדת בצהרון: פשוט אייל אמר לנו, שכשיאיר יגדל, אז גם המשפחה תגדל…
אני <נושפת בהקלה>: כן! כשיאיר יגדל! לא עכשיו! הוא פשוט אמר שהוא רוצה עוד אח, אז הסברתי לו…
<אנחנו יוצאים מהצהרון והולכים לאוטו>
אייל: אמא, צריך לחשוב על שמות לילד. איזה שמות את אוהבת?
אני: לבן או לבת?
אייל: לא משנה, גם וגם.
אני: יש כל מיני שמות שאני אוהבת, אבל אני צריכה לשאול גם את אבא, גם הוא צריך לאהוב אותם. איזה שמות אתה אוהב?
אייל: יולי, נועה… (ילדות מהגן שלו) שירה (ילדה מהחוג)…
אני <חצי בפניקה>: אייל, אבל אין לי תינוק בבטן.
אייל: כן, אבל צריך לחשוב על שמות, כדי שכשתהיה תינוקת, נדע איך לקרוא לה!
אני: אתה מתכוון שכדאי לתכנן מראש.
אייל: בדיוק!

מאז שחזרנו מלונדון, אייל מאוד מתעניין בשפה האנגלית ובשפות בכלל. הוא יודע לספור עד 40 באנגלית, וגם לא מעט מילים, ובעלי גם לימד אותו לספור עד 10 בערבית.
לפני שבועיים נסענו לאלוני אבא
בעלי: הגענו! אייל, בוא צא מהאוטו.
אייל: רגע, איזו שפה מדברים פה?

ועוד על שפות
אייל: אמא, אני יודע את כל השפות בעולם. את השפה של הבניינים, של החיות, של העצים, של החלונות…
אני: באמת? ומה הם מספרים לך?
אייל: כלום. הם לא מדברים.
אני: ומה אתה אומר להם?
אייל: אני לא מדבר איתם, כי הם לא עונים. אני רק יודע את השפה שלהם.

רגע קטן של אנגלית
אייל רואה דורה, בפרק שבו מלמדים על צבעים.
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: purple
אייל: אה, purple

<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: purple
אייל: כן, purple

<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: PURPLE!
אייל: purple

<לאחר 5 דקות>
אייל: אמא, איך אומרים סגול באנגלית?
אני: PURPLE!!!
אייל: כן, purple

<תכפילו את כל הקטע שלמעלה פי 10>
<הפרק סוף סוף נגמר. אני לוקחת את הילדים להתרחץ, מספרת להם סיפור ומשכיבה אותם לישון>
<לאחר 5 דקות>
אייל: אמאאאאאא!!!! אמאאאאאא!!!! בואי מהר!!!! בואי מהר!!!!!
אני (רצה לחדר שלו): מה קרה??? מה קרה???
אייל: שכחתי איך אומרים סגול באנגלית!!!
אני: Purple. עכשיו בלי שאלות עד הבוקר.
אייל: טוב. purple.

וקצת על אנשי זאב
אייל: אמא, את יודעת שיש אנשי זאב, אבל רק בעולם הדמיון.
אני: מה זה אנשי זאב?
אייל: זה אנשים שהופכים לזאבים בלילה, ואז הם קמים בבוקר ולא מבינים למה יש להם כל כך הרבה שריטות ופצעים.
אני: יש בעולם אנשי זאב?
אייל: לא, רק בעולם הדמיון.
אני: איפה זה עולם הדמיון?
אייל: זה במוח שלנו! וגם בחלומות, ובסרטים, ובספרים…

בטברנה, עם אייל
אייל למד בצהרון על יוון והתרבות היוונית.
אייל: אמא, את יודעת, היוונים מאמינים באלים ובמפלצות, וגם בכאלו שהם חצי אדם וחצי אל.
אני: ומה עוד למדת על היוונים?
אייל: בחגיגות, הם אוהבים לשבור צלחות. הם שברו את כל הצלחות שלהם, ואז לא נשאר להם במה לאכול. אז במקום זה הם התחילו למעוך כוסות מפלסטיק. הם זורקים אותם על הרצפה והם נמעכות. גם עם זה היתה בעיה, אז במקום זה הם התחילו לפרק פרחים ולהעיף עלי כותרת באוויר ככה שיפלו על הרצפה.

ועל זה נאמר- HUH?!

מקום לדאגה
 אייל ביקש שאשכב במיטה לצידו לכמה דקות.
אני: אייל, למה אתה לא עוצם עיניים וישן?
אייל: אני לא מצליח להירדם כי יש לי דאגות.
אני: איזה דאגות יש לך? מה מדאיג אותך?
אייל: אני לא יודע. אבל הן תיכף יעברו ואז אני ארדם.

תחזית מזג האוויר
אייל: אמא, את יודעת, העצים התבלבלו. הם חושבים שעכשיו סתיו.
אני: אז מה עכשיו אם לא סתיו?
אייל: עכשיו חם ונעים.

וואלה, צודק.

  אייל(ת) מטיילת
לאייל יש חום.
אייל: אמא, אני לא מרגיש טוב. אני ממש מעולף.
<פתאום מחייך>
אולי אשב לך על האף?

(ההורים מביניכם בוודאי זיהו את הציטוט מ"איילת מטיילת" של רינת הופר. לנטולי הילדים – חכו, גם זה יגיע).

פאפארצי
אני: אייל, תסתכל אליי ותחייך, אני רוצה לצלם אותך.
אייל (זועף): אמא, אני לא מעוניין כרגע בצילומים!

 הפתעה!
אייל: אמא, אני אצייר לך היום ציור
אני (מחייכת): איזה כיף לי
אייל: זו תהיה הפתעה! אני אצייר לך לב…
בעלי: אבל אייל, אם זו הפתעה אז אולי כדאי שלא תגלה לאמא מה אתה מצייר, כדי שזו באמת תהיה הפתעה בשבילה.
אייל: אני אספר לה רק על המסגרת ועל מה שמצויר בפנים, אבל אני לא אגלה לה מה מצויר למטה!! (מאוד מרוצה מעצמו)

12 חודשים
הסתבר לי היום שאייל יודע לומר את כל החודשים שבלוח השנה הלועזי לפי הסדר.
אני: אייל, גם את החודשים העבריים אתה יודע להגיד?
אייל: בטח – תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, נייר, סיון, תמנון, אב, אלול!

מה זאת אהבה
אייל: אמא, את יודעת הכל.
אני (מחייכת): באמת?
אייל: אאאאאה, כן, אני אוהב אותך אז אני חושב שאת יודעת הכל.

המהנדס
אייל: אמא, הייתי עם אבא בחנות חיות והחלטנו שאנחנו נקנה דגים ונעשה לנו אקווריום בבית.
אני: אוקיי.
אייל: ונקנה גם רשת קטנה כזו, כדי שאם המים יהיו מלוכלכים, אנחנו נוציא איתה את הדגים, נשים אותם בכוס, ננקה את המים, ואז נחזיר אותם.
אני: בסדר גמור.
אייל: אבל לי יש רעיון יותר טוב.
אני: מה הרעיון?
אייל: אנחנו נחבר צינורות לצדדים של האקווריום, ומהם יצאו המים המלוכלכים. אנחנו נחבר את הצינורות האלה לקיר, והם יעברו בתוך הקיר ויגיעו עד לים, ואז המים המלוכלכים יצאו לים, והמים באקווריום יתחלפו במים נקיים.
אני: וואו, איזה רעיון מעניין!
אייל (מאוד מאוד מרוצה מעצמו): כן, זה רעיון הרבה יותר טוב מהרעיון של אבא!

המדען הראשי
אייל מחבר קוביות לגו כך שהן יוצרות מעין נחש ארוך ארוך (הוא טוען שמדובר בכמה טנקים מחוברים)
יאיר בא, מושך את היצירה, והנחש מתפרק לשניים.
אייל: יאיר, די!!!! אמא!!! יאיר עשה לזה מיטוזה!!!
(מיטוזה זה התהליך של חלוקת התא. זה מה שקורה כשרואים "החיים" מגיל 3)

פרופורציות
אמא שלי מחבקת את אייל חזק חזק חזק, חיבוק כזה של סבתות פולניות.
אייל: סבתא! די! את מוציאה לי את כל האוויר! אני תיכף מת! את כמעט הורגת אותי!
(חוג הדרמה בצהרון? לחלוטין קטן עליו)

אייל: אמא, למה יש לנו אף אחד ופה אחד, אבל שתי אוזניים ושתי עיניים? למה יש לנו שתי ידיים אבל בטן אחת?
אני: אה…. אייל אני לא בטוחה מה התשובה, אני צריכה לחשוב על זה, ואז אני אענה לך. בסדר?
אייל: אני יודע מה התשובה! אבל רק לגבי הפה והאזוניים.
אני: באמת? מה?
אייל: זה בשביל שנקשיב יותר ונדבר פחות!

נא להפנים.

מה אני יכולה לעשות שהילד מפציץ על בסיס יומיומי?

אני מתלבשת לעבודה בבוקר, ובעלי מתחיל לארגן את הילדים.
אני (לבעלי): מה אתה אומר? אני נראית בסדר עם זה? הבטן לא בולטת מידי? זה נראה טוב?
בעלי: זה נראה לי בסדר גמור.
אייל (מתערב בשיחה): כן, כן, אמא, את יפה.

לאחרונה אייל התחיל להביע כל מיני פחדים. בין השאר הוא רוצה שאלווה אותו בדרך לשירותים ושאחכה לו מאחורי הדלת. התייעצתי עם פסיכולוגית, שהציעה שאגיד לאייל לקח איתו חפץ כלשהו שהוא אמיץ וגיבור, ויגן עליו ממה שמפחיד.

אייל: אמא, אני צריך שתבואי איתי לשירותים.
אני: אייל, אולי תיקח משהו שיגן עליך, ויעזור לך להיות אמיץ וגיבור כדי להתגבר על הפחד?
אייל: לא, אמא. אני לא רוצה לקחת משהו כזה.
אני: למשל את הבובה של הלוחם, שהוא אמיץ ויכול להגן עליך ממפלצות. או את הארנבת שלך, שתישמור עליך.
אייל (מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא, אני רוצה שיבוא איתי משהו שזז. אני לא רוצה לקחת בובה. בובה לא יכולה לשמור עליי.

אני: אייל, מה מפחיד אותך בשירותים?
אייל: אני לא יודע.
אני: מה זה? יש קולות מפחידים? חושך? משהו לא נעים?
אייל (שוב מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא. מפחיד אותי דבר אחד.
אני: ומה זה?
אייל (בנחרצות): אני לא יודע מה זה.

אייל הולך היום לחבר. אני מסבירה לו שהוא יישאר שם אצלו, ואני אבוא אחר כך לקחת איתו. אייל לא כל כך מרוצה.
אני: אייל, אני אביא אותך לעומר, ואתה תישאר שם אצלו. ויותר מאוחר אני אבוא ואקח אותך הביתה.
אייל: אבל אני רוצה שתישארי איתי.
אני: אבל אייל, אתה תהיה שם עם עומר, ואתם תשחקו ביחד.
אייל: אני לא רוצה להיות לבד.
אני (מנסה לצאת מזה): אייל, בוא אני אסביר לך. אתה תהיה לבד – כי אתה תשחק עם עומר בעצמך, בלי עזרה שלי. אבל אתה לא תהיה בודד. בודד זה שאין אף אחד לידך, אבל אתה לא תהיה בודד כי תהיה עם עומר.
אייל חושב חושב חושב, ונראה די מרוצה מהפתרון.
אייל: אבל מה קורה אם אתה גם לבד וגם בודד?
אני: אה…. כן, זה מצב שיכול לקרות.
אייל: אני יודע! זה קורה כשאתה עושה דברים בעצמך בלי עזרה, אבל אין אף אחד לידך.
אני: כן, נכון, אתה צודק.
אייל: את רואה. אני חשבתי וחשבתי, וידעתי את זה בעצמי.