עפיפונים

הקרקס הגיע אל העיר

הקרקס הגיע אל העיר שלנו. ממרפסת ביתנו אנו משקיפים על אוהל הקרקס האדום, מרחק הליכה של כמה מטרים.
כשהייתי ילדה, היו משדרים בערוץ הראשון תוכנית של קרקס. נפעמתי מההולכים על חבל, האיש שמכניס את ראשו ללוע הארי, היפיפיה המרחפת בין שמים לארץ.
היום אני סולדת מקרקסים, כנראה שאריות מהתקופה שלפני שאסרו על שימוש בבעלי חיים במופעי הקרקס.

בהתחלה התעלמתי מנוכחותו של הקרקס בחיינו. לבסוף נשברתי וקניתי זוג כרטיסים: לאייל ולבעלי.
זו היתה החלטה טובה.
אייל חזר נלהב ביותר מהפעלולים, מהאווירה, מהלהטוטנים ומהליצנים. חוויה אמיתית!
אני כמובן חששתי שאולי ינסה לעשות את הפעלולים בבית. כרגיל במקרה של אייל, לא היה ממה לחשוש. "היה שם איש שקפץ דרך חישוק שעולה באש", סיפר הילד בהתלהבות. "אוי, זה נשמע ממש מסוכן", ניסיתי להוריד את השיחה לקרקע. "כן, אבל הוא עשה את זה ממש מהר, וחוץ מזה הוא התאמן על זה המון המון המון זמן", סיכם אייל.
"נכון. כשמתאמנים הרבה ומנסים, בסוף מצליחים לעשות גם דברים מסובכים!", השחלתי אני את הזוית החינוכית.
גנים פולניים, בכל זאת.

התמונות צולמו ע"י בעלי.

יאיר בן שנתיים

פוצפוץ המתוק שלי (כלומר… יאיר) חגג ביום שישי האחרון יום הולדת שנתיים. גם השנה, יום ההולדת שלו תפס אותי קצת לא מוכנה. כלומר, ברור שאת העוגה והמסיבה ואת כל האקשן שמסביב אני מתכננת כבר מזמן, אבל תוך כדי זה די הדחקתי את העובדה שילד בן שנתיים הוא כבר, ובכן, ממש לא תינוק. אני חושבת שזה קשור לעובדה שאייל היה שונה מיאיר בגיל הזה. אייל כבר דיבר בצורה שוטפת והיה ממש איש קטן. יאיר עוד לא מדבר (חוץ מכמה מילים וביטויים שימושיים), ורק ביום שישי האחרון פתאום הסתכלתי עליו ממש, ושמתי לב לכמה שהוא גדל. הקלישאות על איך שהזמן עובר מהר ואיך זה שילד שני גדל בצורה שונה היכו בי.

יאיר, כשמו, הוא ממש סטיקלייט קטן ושמח. צוחק, צוהל, אוהב לכייף, לרקוד ולשמוע מוזיקה. סוכריה מהלכת. בגלל המראה השבדי שלו הוא מושך המון תשומת לב, והוא ללא ספק אוהב את זה, ומודע לכמה שהוא חמוד והורס. לפעמים נדמה לי (ואולי לא כל כך נדמה לי) שהוא מצפה שיוותרו לו בגלל שהוא חמוד כזה (וזה באמת לא קל לשמור על פרצוף רציני מולו). מצד שני, הוא אחד הילדים היותר ממולחים ודעתניים שאני מכירה. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא אוהב, עקשן ועומד על שלו, עושה "דווקא" סידרתי (בחינניות ובחיוך, אבל "דווקא"…). פשוט אישיות!

השנה הזו שבין גיל שנה לגיל שנתיים לא היתה קלה. יאיר התחיל ללכת, הפך לטורנדו, כמעט גרם לי להתקף לב כמה פעמים ואף ביקר פעם אחת במיון בשניידר. בקיצור, כל דבר שילד נורמאלי בגילאים האלו עושה, ואייל לא עשה מעולם. השנה למדתי שכל ילד הוא עולם, יש לו את המאפיינים וההתנהגויות שלו, והסוד הוא הנינוחות, הגמישות והיכולת להתאים את עצמך לילד.

בשנה הקרובה יאיר יתחיל ללכת לגן פרטי "של ילדים גדולים" (קבוצה של כ-25 ילדים, אחרי המשפחתון החמים והקטן), נתחיל גמילה מחיתולים, מתישהו נעביר אותו למיטה רגילה, הוא יתחיל לדבר, תספורת ראשונה… כמה אירועים מחכים לנו! נראה לי שבפוסט של שנה הבאה אני אהיה עוד יותר בשוק מאיך שהזמן עובר 🙂

אהבתי את רשימת 10 הדברים על יאיר מהפוסט על יום הולדת שנה, אז החלטתי להמשיך במסורת ולהנפיק רשימה כזו גם השנה:

1. יאיר הרוס על דברים עם גלגלים: אוטובוסים, מכבי אש, טרקטורים, דחפורים, משאיות, אופנועים, אופניים, מכוניות, רכבות… אלו כמעט הצעצועים היחידים שהוא משחק איתם.

2. יש לו שמיעה מדהימה. הוא מסוגל לזהות קולות (במיוחד של כלבים) ממרחק עצום, והרבה פעמים מסב את תשומת ליבי לצלילים שלפני כן לא שמתי לב אליהם. האירוניה היא שבגלל שהוא עוד לא מדבר, שלחו אותנו מטיפת חלב לבדיקת שמיעה…

3. אוצר המילים שלו מורכב מהמילים והביטויים הבאים, בהם הוא משתמש אך ורק לפי הצורך, כדי לא לבזבז: אבא, אמא, את זה, לא רוצה, כן,  מים, ביי, נגמר, אין, יש, זוז! סע! לא שלך! אל תיגע! מה יש לך! (סימן הקריאה במקור…)

4. הוא מאוד מאוד אוהב את התוכנית "מגלים עם דורה". אייל התחיל את הטרנד הזה בבית, ויאיר ממשיך את דרכו באדיקות (אייל כבר עבר הלאה). למזלי שניהם אינם ילדים חובבי מרצ'נדייז, כך שנזק כלכלי אין פה.

5. הוא מאוד אוהב עגבניות, פסטה (בלי רוטב), סלמון (ודגים באופן כללי), בננות, אקטימל ויוגורטים שונים (בעבר היה הרוס על יוגורט מולר, היום אוהב יוגורטים לבנים, מי יודע מה יהיה מחר…). הוא דורש לטעום כל דבר שמישהו אחר אוכל לידו, אבל חוץ מלטעום הוא בדרך כלל לא עושה עם זה הרבה…

6. הוא ישן בלילה עם בובת עכבר (מאיקאה), העונה לשם "עכברי". פעם אחת עכברי נעלם, והפכתי חצי בית עד שמצאתי אותו ישן לבטח מתחת לשמיכת הפוך במיטה שלנו.

7. מאז שהתחיל ללכת "ברצינות" הוא לא מסכים לשבת יותר בטיולון, אלא אם כן כמובן מישהו או משהו אחר יושב שם, ואז הוא פשוט חייב.

8. יש לו קשר לא רע עם החתולים שלנו. הם כמובן חצי מתעבים-חצי פוחדים ממנו, אבל הוא למד לתת להם להריח את האצבע שלו לפני שהוא מלטף אותם, וגם ללטף אותם בעדינות, כך שהם לעיתים מרשים לו להתקרב אליהם. הכי מצחיק זה לראות אותו עם כלבים – הוא מתנהג אליהם כאילו היו חתולים (תוקע להם אצבע באף, כדי שיריחו…). הוא גם קצת חושש מכלבים, בגלל הנביחות.

9. הוא אוהב לזרוק דברים לפח, לנקות את השולחן במגבון, ומקפיד לסגור דלתות פתוחות של ארונות. לא אכחיש שלפעמים אני מסנג'רת אותו שיזרוק בשבילי דברים לפח…

10. הוא מאוד אוהב את אייל, ומנסה לחקות אותו. הוא מחבק ומנשק אותו, וגם נוהג לחבוט בו להנאתו, לטפס עליו ולקפוץ עליו (כי הוא יודע שאייל לא יחזיר לו…). אייל, מצידו, גם הוא מחבק ומנשק אותו ומתייחס אליו מאוד בסבלנות (לפעמים בא לי להגיד לאייל שזה לא נורא אם אח גדול מעיף איזו כאפה מבוקרת לכיוון אחיו הקטן… אני לא יודעת איך הוא עומד במכות של יאיר בלי להחזיר לו). הם התחילו לשחק ולבלות ביחד וזה כל כך כיף!

יאיר שלי, אין מילים לתאר עד כמה אני אוהבת אותך! אתה אחד, יחיד ומיוחד! נשיקות ודגדוגים מאמא.

יום הולדת אבירים – אייל בן 5

לפני יום הולדתו ה-5, אייל ביקש שנעשה מסיבה בסגנון של אבירים ודרקונים, ושהילדים יצטרכו לעבור משימות שונות עד להריגת הדרקון ומציאת האוצר.
אני ובעלי לקחנו על עצמנו לארגן את המסיבה – כשאנחנו ההוגים, היוצרים והמפעילים. השתתפו כ-13 ילדים (למעשה 14 – האח הקטן של אחד הילדים גם הצטרף): חברים של אייל מהגן (הוא בחר את מי להזמין) פלוס 3 בני דודים.
המסיבה נערכה במועדון במושב של ההורים שלי (לבקשת אייל). בתכנון ההפעלות נעזרתי במספר מקורות מהרשת: אתר יום הולדת ועוד, אתר הלול, והבלוג נקודות.

ההזמנה ליום ההולדת, נשלחה במייל

הכניסה למסיבה

כשהילדים הגיעו, חילקנו להם מדבקות עם השמות שלהם, ובינתיים הם נשנשו קצת משולחן הכיבוד (פרטים על שולחן הכיבוד ניתן למצוא בבלוג הבישול שלי – פשוט מבשלת. הוא היה בצבעי אדום-צהוב-לבן).
הושבנו אותם על מחצלת, ובעלי – מחופש למלך – החל לספר את סיפור המעשה:

הדרקון הראשי גנב את כל אוצרות הממלכה, והמלך הזמין את האבירים כדי שיהרגו את הדרקון ויחזירו את האוצר.
לאביר הראשי מונה הילד שיש לו היום יום הולדת – כלומר אייל, שקיבל מהמלך חרב ומגן מיוחדים.

המלך ממנה את אייל לאביר הראשי

המלך מתייעץ ב"כדור הבדולח" שלו

לשאר הילדים חילקנו מגנים שהכנתי מפוליגל, וכן מדבקות כסופות, זהובות וצבעוניות, והם ישבו לקשט את המגנים שלהם.

המגנים

כשהילדים סיימו, המלך אמר להם שכדי להגיע לטירת הדרקון הם צריכים מפה. את המפה יוכלו להשיג מהזקן החכם, אך לשם כך הם צריכים כסף.
המלך נתן לאייל שקיק עם לחש קסמים לזימון בלונים קסומים שבתוכם מוחבאות מטבעות זהב.
אייל אמר את הלחש, ואני הובלתי בלוני הליום (שהסתרנו במטבחון) לתוך החדר. הילדים פוצצו את הבלונים, מצאו בתוכם מטבעות זהב, ואספו אותם לשקיק.

בלונים קסומים ובתוכם מטבעות

מנסים לפוצץ את הבלונים

בפיצוץ בלונים רווחות אסכולות שונות

בינתיים בעלי התחפש לזקן החכם. אייל הביא לו את המטבעות, והזקן עשה קסם והופיעה המפה. חילקנו את המפה ל-3 איזורים, כמו בדורה: אגם הלבה, מערת החרבות, טירת הדרקון. הילדים חזרו על כך בקול.

הזקן החכם מקבל את המטבעות עבור המפה

עושה קסם…

המפה!

את אגם הלבה הכנו מסדין אדום, עליו הדבקנו "אבנים" ממוספרות שגזרנו מפוליגל, וכן להבות כתומות מבריסטול זרחני. המשימה היתה לעבור את אגם הלבה בדריכה על האבנים בלבד ורק לפי סדר המספרים. הילדים עשו את זה ממש יפה ובהתלהבות 🙂

אגם הלבה

חוצים את אגם הלבה

אחר כך הובלנו את הילדים ל"עמק הממתקים" – כלומר לשולחן הכיבוד, להפסקת אוכל (נקניקיות בפיתה עם קטשופ) ונשנוש ממתקים. פרטים על שולחן הכיבוד אפשר לקרוא בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

שולחן הכיבוד, בצבעי אדום-צהוב-לבן

בסיום האוכל, סידרנו את הילדים בטור לפני מערת החרבות: אוהל מלא בלונים, שמתחתם היו מוחבאות חרבות שהכנתי מפוליגל. לכל ילד היתה חרב עם שמו. לאוהל היתה מחוברת מנהרה, והילדים היו צריכים לזחול במנהרה, להגיע לאוהל, למצוא את החרב עם שמם, ולזחול בחזרה. הם היו מקסימים ולקחו את זה כל כך ברצינות 🙂

מערת החרבות

אייל יוצא מהמנהרה, ובידו החרב שלו

נכנסים למנהרה

מה עושים עם חרבות? נלחמים!

אחרי שהילדים סיימו למצוא את החרבות ולהילחם בינם לבין עצמם, הסחתי את דעתם לעבר המפה, בעוד בעלי מוריד את הכיסוי מעל דגם ענק של דרקון, שהכנו מחוטי מתכת, עיתונים ובריסטולים אדומים, שהיה תלוי מהתקרה. בעלי העיף אותו לכיוון הילדים, אני צעקתי – "ילדים, הדרקון!!", והילדים התנפלו על דרקון הקרטון המסכן, ניסו לקרוע אותו לגזרים, ולמצוא את הלב האדום שלו שהיה מוחבא בתוכו (כדור אדום עטוף בעיתונים ובלבד אדום).

הדרקון – לפני

הילדים נלחמים בדרקון

הדרקון מחוסל

בעלי בינתיים התחפש בחזרה למלך, ואחרי שאחד הילדים מצא את הלב, גויסו שני ילדים לסחוב את תיבת האוצר (ארגז קרטון עטוף בנייר עטיפה כסוף), והגישו אותה יחד עם הלב למלך. המלך פתח את תיבת האוצר, וחילקנו לילדים מדליות (מטבעות שוקולד שהשחלתי על חוט) ואת שקיות ההפתעה שהיו בפנים.

המלך עם תיבת האוצר ולב הדרקון

אחר כך, כמובן, עוגת יום ההולדת (בצורת טירה), כיבוי נרות, והרמה על כסא. הילדים התנפלו עליי ודרשו חתיכות מהעוגה, שנעלמה כהרף עין.

אייל מכבה את הנרות

עוגות בצורת טירה

יש הוראות הכנה לעוגת יום הולדת בצורת טירה  בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת.

היה מאוד מאוד מוצלח. אייל שמח עד השמים ומאוד מאוד נהנה ביום ההולדת שלו. גם שאר הילדים ממש ממש התלהבו, ושיתפו פעולה בצורה מקסימה. הם ממש "נכנסו" לעלילה, ורובם אף ביקשו לקחת את החרב והמגן הביתה.
אין ספק שזהו יום הולדת שלא יישכח במהרה.
(אני עדיין מתאוששת)

אופנה לבנים קטנים. של הבנים שלי לפחות.

יש לי שני בנים. בעוד אמהות לבנות מרוויחות נקודות סטייל בעודן מלבישות את בנותיהן בשמלות מגניבות, המצורפות לקשתות, סיכות, שרשרות, גרביונים ושאר אקססוריז, שלא לדבר על תיק קטן ומגניב ונעליים הורסות, לי יש בנים. בנים לובשים טריקו וטריינינג.

כפי שאימי היקרה סיכמה את המצב במכירת קולאז' סייל בסטודיו של קרן שביט: " אם היתה לי נכדה הייתי קונה פה המון דברים, אבל יש לי נכדים".
(אמא, אני אשתדל יותר בפעם הבאה)

נכון, אתם יכולים להגיד שגם את הבנים אפשר להלביש בסטייל – בג'ינסים עם דיטיילים, בחולצות טריקו בהדפסים מגניבים, ובנעליים מיוחדות, אבל זה בגלל שאין לכם בנים. הרי ידוע שבנים חוזרים מהגן באחד ממצבי הצבירה הבאים: מכוסים בחול, מכוסים בכתמי צבע, מכוסים בחול ובכתמי צבע.
להשקיע בנעליים מיוחדות? לא כשהילד מחליף מידה פעם בעונה במקרה הטוב ופעמיים במקרה היותר נפוץ (אייל עלה בשתי מידות בשנה האחרונה), ולא כשבאמצע עונה כבר לא ניתן לזהות את צבעם המקורי עקב שפשופים/שכבת בוץ/סקוטשים מהוהים וכו'.
ג'ינס? בחצר? תוך כדי טיפוס על סולמות וקפיצה מכל מיני מקומות? ממש.
חולצות עם הדפסים מיוחדים? כתמי החול / פירות / קטשופ / טושים / גואש כבר יכסו אותם, ואז אחרי 3 סיבובי "סנו אוקסיג'ן" (או קליה או סבון אסטוניש) הם גם יזרקו לפח.

שני ילדיי לובשים את מיטב אופנת המיחזור של חורף 2011:

המלתחה של אייל, גברבר בן כמעט 5, ארוך ורזה כמו ספגטי, כוללת את מיטב אופנת השנים שעברו שקיבלתי בירושה מהגיסה ומחברה לעבודה, בשילוב עם כמה פריטים ששרדו את חורף 2010 ועדיין מכסים לו את הפופיק. לפעמים אנחנו משלבים מכנסיים משנה שעברה שמגיעים לו עד הגרביים (7/8! מה יש!).

המלתחה של יאיר, גברבר בן שנה ו-7 חודשים, מתחזה לתינוק שוודי, כוללת את מיטב אופנת חורף 2008 (כשאייל היה בן שנה ו-10 חודשים) ששרדה לספר על זה. מכיוון שכל הבגדים הנ"ל הם במידה אחת יותר גדולה ממה שהוא צריך (ככה זה כשילד אחד נולד בסוף החורף והשני נולד בקיץ), הוא הולך עם שרוולים מקופלים בחולצות ובמכנסיים.

הילדים שלי הם כמובן הורסים וחתיכים למשעי גם בלבוש הזה (ואני לחלוטין אובייקטיבית!). מחברות לעבודה הבנתי שבכיתות ב'-ג' הבנים כבר מקפידים הרבה יותר בלבושם. מצד שני הם בטח (?) גם מתלכלכים פחות. אני מקווה שאכן עתיד אופנתי יותר צפוי לנו, למרות שאני לא כל כך בטוחה – אייל קיבל בצהרון דף צביעה של פינוקיו, ושאל אותי למה הוא לובש פפיון. "זה של בנות", אמר.
"זה לא רק של בנות!", הזדעקתי. "גם בנים לובשים פפיון. זה לקישוט, כדי להיות יפים!". הילד הביט בי בעיניים מזוגגות.
מה אני מצפה, כשלאחרונה בעלי לא הבין מדוע אני כל כך צריכה לקנות נעליים לחורף. למה צריך יותר משני זוגות?
נו. בנים.

שיחות על החיים עם אייל (#24)

 הפתעה!
אייל: אמא, אני אצייר לך היום ציור
אני (מחייכת): איזה כיף לי
אייל: זו תהיה הפתעה! אני אצייר לך לב…
בעלי: אבל אייל, אם זו הפתעה אז אולי כדאי שלא תגלה לאמא מה אתה מצייר, כדי שזו באמת תהיה הפתעה בשבילה.
אייל: אני אספר לה רק על המסגרת ועל מה שמצויר בפנים, אבל אני לא אגלה לה מה מצויר למטה!! (מאוד מרוצה מעצמו)

12 חודשים
הסתבר לי היום שאייל יודע לומר את כל החודשים שבלוח השנה הלועזי לפי הסדר.
אני: אייל, גם את החודשים העבריים אתה יודע להגיד?
אייל: בטח – תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, נייר, סיון, תמנון, אב, אלול!

שיחות על החיים עם אייל (#23)

מה זאת אהבה
אייל: אמא, את יודעת הכל.
אני (מחייכת): באמת?
אייל: אאאאאה, כן, אני אוהב אותך אז אני חושב שאת יודעת הכל.

המהנדס
אייל
: אמא, הייתי עם אבא בחנות חיות והחלטנו שאנחנו נקנה דגים ונעשה לנו אקווריום בבית.
אני: אוקיי.
אייל: ונקנה גם רשת קטנה כזו, כדי שאם המים יהיו מלוכלכים, אנחנו נוציא איתה את הדגים, נשים אותם בכוס, ננקה את המים, ואז נחזיר אותם.
אני: בסדר גמור.
אייל: אבל לי יש רעיון יותר טוב.
אני: מה הרעיון?
אייל: אנחנו נחבר צינורות לצדדים של האקווריום, ומהם יצאו המים המלוכלכים. אנחנו נחבר את הצינורות האלה לקיר, והם יעברו בתוך הקיר ויגיעו עד לים, ואז המים המלוכלכים יצאו לים, והמים באקווריום יתחלפו במים נקיים.
אני: וואו, איזה רעיון מעניין!
אייל (מאוד מאוד מרוצה מעצמו): כן, זה רעיון הרבה יותר טוב מהרעיון של אבא!

מדריך אופנתי לאמהות לבנים קטנים – מה לא ללבוש

יכול להיות שזה מתאים גם לאמהות לבנות. אני לא יודעת. אין לי ניסיון בזה. בעלי עדיין לא הצליח לייצר אחת.

א. אל תלבשי לבן
אני באמת צריכה לפרט על הכתמים שישמחו להתנוסס על בגדייך לנצח לאחר אחר הצהריים עם הילדים?

ב. אל תלבשי שחור
כתמים, אמרנו? דמייני כתמי חומוס וחלבה מהסנדביץ' של שעה 16:00 במשפחתון על השמלה השחורה היפה שלך. I rest my case.

ג. אל תנעלי נעלים עם עקב דק
אלא אם כן בא לך להיתקע איתם במשטח הגומי בגן השעשועים הסמוך (קרה לי), לשקוע איתן בחול (קרה לי) או לנקוע את קרסולך בעודך רצה אחרי פעוט בן שנה וחצי (עדיין לא קרה לי, טפו טפו).

ד. אל תלבשי חצאיות ושמלות
נסי לשבת על הדשא עם חצאית עיפרון בגזרה גבוהה. בדיוק.
אני גם לא הייתי לוקחת את הסיכון שאחד הילדים ינסה לראות מה קורה כשמרימים לאמא את החצאית המתנפנפת, וזה בדיוק היום של התחתונים האפורים מרוב כביסה.

ה. אל תלבשי חולצות מעטפת
ילדים מושכים חולצות. כשילדים מושכים חולצות מעטפת – כל העולם יכול לראות ממקור ראשון מה צבע החזיה שלך. לא צריך אפילו קמפיין בפייסבוק בשביל זה.

ו. אל תענדי עגילים
יש שתי אפשרויות – או שהילד ירחיב לך את החור ע"י אפקט המשיכה, או שהוא סתם יפרק לך אותם (ע"י אותו אפקט). מילא האוזניים, אבל לא חבל על העגילים ה-one of a kind המהממים שקנית ב-Etsy?

ז. אל תענדי שרשראות ארוכות/שרשראות בכלל
יש כמה אפשרויות – או שהילד יקרע אותן, או שהוא ילעס אותן, או שהוא יפרק אותן. תלוי בילד ובשרשרת.

ח. אל תלבשי בדי לייקרה
זה מבליט את הצמיגים, ולידיעתך (אלא אם מדובר בקוראת גלית גוטמן) – אחרי 2 לידות יש צמיגים. כשאת רזה הם פשוט קטנים יותר.
חוץ מזה, לא נעים להזיע בבד לייקרה כשאת בגינה הציבורית מטפסת על סולמות, מתגלשת במגלשות ורודפת אחרי הפעוט. זה לא חדר כושר פה.

ט. אל תסתובבי בלי חבילת מגבונים צמודה
במידה ועברת על אחד מהחוקים הנ"ל, זה יכול להציל אותך.
וזה גם טוב בשביל להחליף חיתולים ולנקות את הפנים והידיים של הילדים – תארי לעצמך!

שיחות על החיים עם אייל (#22)

המדען הראשי
אייל מחבר קוביות לגו כך שהן יוצרות מעין נחש ארוך ארוך (הוא טוען שמדובר בכמה טנקים מחוברים)
יאיר בא, מושך את היצירה, והנחש מתפרק לשניים.
אייל: יאיר, די!!!! אמא!!! יאיר עשה לזה מיטוזה!!!
(מיטוזה זה התהליך של חלוקת התא. זה מה שקורה כשרואים "החיים" מגיל 3)

פרופורציות
אמא שלי מחבקת את אייל חזק חזק חזק, חיבוק כזה של סבתות פולניות.
אייל: סבתא! די! את מוציאה לי את כל האוויר! אני תיכף מת! את כמעט הורגת אותי!
(חוג הדרמה בצהרון? לחלוטין קטן עליו)

קלמה & ויולטה

לפעמים מגיעים לחנויות שנדמה שנוצרו בשבילכם, שברור לחלוטין שחייבים כל פריט ופריט שנמצא בהן, ויותר מזה – גם ברור לחלוטין איפה תמקמו כל פריט כזה בבית.
כך הרגשתי כשנתקלתי באתר kalma&violeta. החפצים הלבנים עם הנגיעות הצבעוניות, הניחוח הרטרואי, והציפורים מלבד. אוהבת ציפורים מלבד!
האתר הוא ספרדי במקור, והמחירים יקרים וביורו. את הציפורים מלבד אני מתכוונת להכין בעצמי כשיהיה לי זמן או כשאייל יהיה מספיק גדול בשביל יצירה מהסוג הזה, מה שיקרה קודם (כנראה הדבר השני).
התמונות נלקחו מאתר החנות.

מגנטים של ציפורים מלבד

 

מתלה בצורת שובך, עם ציפור מלבד

 

מתלה בצורת ענף עם עלים - יראה מדהים בחדר של אייל

בריאת העולם על פי אייל

אייל: אמא, שתדעי לך, שאלוהים ברא את כל העולם, ולא הטבע.
אני: אתה בטוח?
אייל: כן. זה אלוהים עשה. בהתחלה היה תוהו ובוהו. זה בלגן. ואלוהים סידר את זה. ואמר ויהי אור וככה הוא ברא את האור. אחר כך הוא הפריד בין אור לחושך. הם לא הסתדרו ביחד. ולאור הוא קרא יום, ולחושך הוא קרא לילה. והוא ברא את המים והשמים. ואחר כך כל מיני חיות. בשישי ושבת, הוא נח, אז כל החיות הסתובבו להם ועשו כל מיני דברים.
אני: אבל אייל, מה עם האבולוציה?
אייל: אני לא יודע.

מה עושים? כיצד קבלת שבת אחת בגן הרסה הסברים שלמים על אבולוציה, על תאים בודדים שהתפתחו לייצורים שלמים, על כדור הארץ העגול, על היקום האינסופי? הזכרתי לעצמי שהילד בסך הכל בן 4 ו-7 חודשים, והחינוך הספקני שלו לא חייב להתחיל עכשיו. לא רציתי להרוס לו.
אבל לא היה קל להתאפק.